בתשובה להפונז, 29/10/14 9:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מתאר כאן שתי מגמות קיימות אצל היצרנים, אבל מייחס להן את הסיבות הלא נכונות. 1. כלי רכב הפכו להרבה יותר אמינים בעשרים השנה האחרונות - נכון. כלי הרכב הסטנדרטי היום (נגיד טויוטה קורולה) הוא הרבה יותר אמין, חסכוני בדלק, בטיחותי ומאובזר מאשר סבו משנות התשעים. שוק הרכב העולמי הוא תחרותי מאוד. יש כמה אנומליות כמו הטנדרים בארה"ב ובראשם הFord_F-Series [Wikipedia] וכיסים שונים של חוסר יעילות אבל הסך הכל הוא שוק עולמי דרוויניסטי וקשוח. היצרנים משפרים את המכוניות כל הזמן ובכל המאפיינים שנראים להם חשובים לצרכן. לדוגמה- פעם היצרנים לא חשבו שלבטיחות יש חשיבות גדולה עבור הצרכן, והם לא השקיעו טכנולוגית בתכנון מכוניות בטוחות יותר, אבל בעשרים השנה האחרונות הבטיחות נכנסה לקדמת השיקולים והמכוניות היום הרבה יותר בטוחות. האם יכלו לייצר מכוניות כל כך בטוחות לפני שלושים שנה? לא. נדרשה התקדמות הדרגתית וידע נצבר שנבחן במבחני ריסוק. בשנת 1979 הציגה מרצדס את ה S קלאס Mercedes-Benz W126 [Wikipedia] אחרי שש שנות פיתוח בהן קיבל צוות המהנדסים תקציב פיתוח בלתי מוגבל על מנת לייצר את הרכב הטוב בעולם. וזה אכן היה הרכב הטוב בעולם לאורך שנות השמונים, ועלה בהתאם. לא יכולת אז לייצר רכב בטוח יותר, איכותי יותר ואמין יותר. היום מכוניות שעולות רבע המחיר מציעות את אותה התמורה ויותר, כי הן יכולות. ב S קלאס שולבה לראשונה כרית האוויר (לנהג בלבד) אחרי 13 שנות פיתוח. היום אתה מקבל בכל רכב מודרני 6 כאלה. אחת המטרות בפיתוח ה S קלאס היתה חסכון בדלק, ואכן היא קפצה מדרגה בתחום. אבל מנועים מודרניים בעלי אותו כוח מצליחים להיות חסכוניים ב 50% יותר (להשתמש בשני שליש הדלק לאותה תוצאה). ספקי המשנה גם הם משפרים בעקביות את המוצרים שלהם: בוא נדבר על פלאגים מצת [ויקיפדיה]: ברכבי שנות ה 90 היה צריך להחליף את הפלאגים כל 10,000 ק"מ בדרך כלל. ברכבי שנות ה 2000 כל 25,000 ובחדשים הסטנדרט הוא כל 45,000. בקורולה כבר ממודל 2008 יש פלאגים המכונים אירידיום שמחליפים אותם כל 90,000 ק"מ. האם ניתן היה לפני עשרים שנה לבנות רכב אמין כמו כלי הרכב המודרניים? יש ציטוט של קולין צ'פמן שאני מאוד אוהב- מכונית היא אוסף של פשרות, וכל יצרן בוחר על מה להתפשר. אז כן, ניתן כנראה היה לבנות מכונית אמינה לפני עשרים שנה, אבל המחיר של זה היה שהיא היתה חייבת להיות הרבה יותר פשוטה ופרימיטיבית (ע"ע חיפושית). כשהיצרן רצה לתת לך בשנות התשעים כוח, ביצועים, אבזור ונוחות בחבילה שהמהעמד הבינוני יכול לעמוד בה הוא היה חייב להתפשר בין היתר על אמינות. 2. מוצרי צריכה חשמליים הופכים לפחות ופחות עמידים. גם זו מגמה שזיהית נכון. מכונת הכביסה האגדית "דודה בלה" החזיקה מעמד 30 שנה ואת מכונות הכביסה המודרניות מייצרים עם תוחלת חיים קטנה בהרבה. מה גרם לשינוי? זו לא קונספירציה. אתה עדיין יכול לקנות מכונת כביסה של Miele ולשלם פי שניים, או שעון G-Shock של קסיו ולשלם פי שלשה. מספר גורמים לדעתי אחראים ביחד לשינוי, וההשפעה של חלקם כבר התחילה לפוג1, כך שלדעתי תוחלת החיים של מכשירים חשמליים כבר הפסיקה לרדת ובקרוב תתחיל לעלות שוב. מזמן חיפשתי הזדמנות לקשר לנאום הנהדר של דני דה ויטו מפרק החברות. זו היתה המציאות של שנות השמונים בה החברות המשפחתיות שייצרו "מוצרים איכותיים" פשטו את הרגל. היום האיכות של המוצרים ההמוניים הולכת ומשתפרת. גם מכונות הכביסה של השנים האחרונות אמינות יותר מאלו של לפני עשר-עשרים שנה. _____________ 1 זה דיון שאין לי כל כך סבלנות לפתח, אבל אם יש לך טענה ספציפית שאני יכול לסתור אני אתכבד ואעשה את זה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי 2 - הנקודה היא שמכונת הכביסה האגדית 'דודה בלה' היתה מכונה ממותג ממוצע כשנרכשה, לא ממותג פרימיום כמו Miele שעולה פי שלושה. ניטפוק לגבי 1 - אני מניח שהפלגים המכונים 'אירידיום' מכונים כך כי הם מכילים את המתכת אירידיום1. 1 שכידוע היא המתכת שמאפשרת יצירת חור תולעת יציב שמופעל על ידי הטסרקט - לפחות על פי הפיזיקאים הידועים טוני סטארק וד"ר משהו (ירוק) באנר, כמפורט בסרט הדוקומנטרי "הנוקמים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק עליך. המותג AEG היה מאמצע שנות הששים עד אמצע שנות השמונים חלק מהמסורת הגרמנית של מוצרי איכות. מאז הלכה החברה מדחי אל דחי, התפרקה מנכסיה והתגלגלה מיד ליד. החברה נמחקה ב 1996 אבל המותגים המשיכו לחיות. לאחרונה קנתה חברת אלקטרולוקס את המותג בתחום המוצרים הלבנים ב 2005. הדודה בלה עלתה כפליים ויותר מהדגם האיטלקי ששכחתי את שמו שהיה בביתנו בשנות השמונים ועשה בעיות השכם והערב בהתאם למוצאו. לגבי הפלאגים- בהחלט הגיוני שהם משתמשים במתכת הנדירה, אבל נקטתי לשון זהירות בגלל הנטיה להאדיר חלקי רכב במתכות שלפעמים אינן נוכחות בסגסוגת. הדוגמאות המפורסמות הן "חישוקי מגנזיום" שלרוב אינם מכילים מגנזיום. ו"ניקלים" שבאמריקה של שנות החמישים היו מפלדת ניקל באמת אבל מי יודע מאיזו סגסוגת הם עשויים היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן ''פלטינות'' שהן בכלל מטיטניום | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודעת שאתה לא רוצה לפתח דיון אבל אם בכל זאת בא לך - מהם הגורמים שלדעתך אחראים לשינוי, ואילו מהם השפעתם עומדת לפוג? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע לדרג את החשיבות של כל אחד מהגורמים ואת הקשרים הפנימיים של סיבה ומסובב ביניהם אבל הנה כמה: - היכולת המשופרת של חברות לתכנן את אורך החיים של המוצרים (בלשון טכנית- הקיטון המשמעותי באפיצות של ה MTBF) איפשרה להן להקטין מאוד את השוליים בהם מיוצרים המוצרים. כל כך התלהבו החברות מהיכולת החדשה הזו שהן הורידו את השוליים לרמות מגוחכות, ואז אם היית מכניסה בשוגג למכונת כביסה של 5 ק"ג שיוצרה לפני 10-15 שנים כביסה במשקל 6.5 ק"ג הציר היה מתעקם, כי הוא תוכנן לשאת מקסימום 6 ק"ג. זה עדיין לא קרה לפני עשרים שנה ומאידך כבר לא קורה היום- היצרנים למדו שלא משתלם להם ללכת כל כך על הקצה ושיפרו את השוליים איפה שצריך. - זול הפסיק להיות גרוע: לפני שלושים-ארבעים שנה רהיט זול להרכבה עצמית היה מאיכות ירודה- מפתחות האלן המסופקים היו ממתכת כל כך גרועה שהם היו מתעקמים לך ביד. ואז באה איקאה ולימדה את כולם איך מוכרים מוצרי DYI לא יקרים ולא מתפרקים. - במקביל הצרכנים למדו לדרוש איכות מסוימת גם ממוצרים זולים. התעשיה הסינית, בית החרושת של העולם, נענתה והעלתה את האיכות כמעט בלי להעלות את המחיר. - במקביל הכח של מותגים גדל. הצרכן קונה היום משמעותית פחות סחורה לא ממותגת מאשר לפני עשרים שנה. המותגים מתוך שהם מעוניינים לשמור על הצרכן הם מציעים לו איכות בסיסית טובה יותר. - הדפלציה העולמית במחירי מוצרים שנמשכת כבר עשרים שנה דחקה מחירים של מוצרים טובים לרמה שהיתה של מוצרים בינוניים ואת אלו של הבינוניים לרמת מחירים שהיתה שייכת למוצרים גרועים ממש, והללו פשוט נדחקו החוצה מהשוק. לדוגמה: אם תחפשי בחנויות בשקל את עדיין יכולה לקנות סוללות ממש גרועות, אבל המותגים הסיניים הטובים יותר כמו GP דחקו את מקומן של הסוללות הגרועות ברשתות. היום ברשתות את יכולה לקנות את מותגי הפרימיום דורסל ואנרגייזר או את המותגים הלא רעים GP ויונדאי, אבל לא תמצאי שם סוללות גרועות. בעניין הדפלציה במחירי מוצרים- זו הסתיימה או עומדת להסתיים לדעתי. התועלת השולית לצרכן מהפחתה נוספת במחירי מוצרים כבר פחתה והלכה. ממילא חלקם של השירותים בסל הקניות שלו (תחבורה, תקשורת, בריאות, חינוך/השכלה) הולך וגדל. כוחם הגדל של המותגים מושך מצד שני את מחירי המוצרים חזרה למעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הנקודה העיקרית היא שקצב התקדמות הטכנולוגיה גורם לכך שאין טעם לבנות מוצר שיתפקד בעוד עשור או שניים, כי ממילא הוא לא יתאים למה שהמשתמש ירצה בזמן ההוא. מכונת כביסה שלא ממחזרת את המים? מדיח כלים שלא מתריע כשגילה שבאחד הכלים שהכנסת לתוכו יש מושבה של נגיפי אבולה? טלביזיה שלא מקליטה לך אוטומטית תכנית שלפי הרגלי הצפיה שלך בטח היית רוצה לראות (שלא לדבר על הרזולוציה ועל 3D)? מקרר שלא מזיז לבד את המזון הישן יותר לקרבת הדלת ומתריע על תאריך תפוגה מתקרב? תנור שלא יודע בעצמו מה לעשות עם המצרכים שהכנסת לתוכו (כמה פעמים אני צריך להסביר לו איך מבשלים עוף?) מי ירצה להיות תקוע עם הזבל הזה? אגב, בעניין היתירות המובנית, קראתי פעם שהנרי פורד היה מסתובב במגרשי גרוטאות, וחלקים שנראו במצב טוב היו זוכים להורדת האיכות שלהם במודל הבא. מכונית אידיאלית היא כזאת שהכל מתמוטט בה באותו רגע ממש (זה, כמובן, נכון עוד יותר עבור בני אדם, אבל זה שייך לבדיחה אחרת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיקולים של הצרכן מורכבים. מעטים הצרכנים שחיכו עד שהמסך CRT שלהם יתקלקל בטרם החליפו למסך שטוח, ואף אחד לא רוצה שהמקרר שלו יהיה בעל תוחלת חיים של חמש שנים (חלקי הפלסטיק השבירים במקרר בן ה 7 שלי מרגיזים אותי מאוד) ולא משנה מה. היצרנים צריכים לקלוע לציפיות של הצרכן כדי שהמוניטין שלהם לא יפגע (אל תקנה מקרר LG- הפלסטיקים נשברים) להנרי פורד היו חושים עסקיים טובים. היום הכל מסודר ממושטר וממוספר. אני לא חושב שלמערכות קריטיות ברכב צריכה להיות אותה תוחלת חיים כמו לשאר המערכות. אם אחרי עשר שנים הרדיאטור נוזל או משאבת הדלק שובקת אוכל לגרור את הרכב אחר כבוד למוסך, אבל אם נשארתי בלי היגוי באמצע הנסיעה ברכב בן עשר אני מקווה שקרובי משפחתי יתבעו את יצרנית הרכב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |