בתשובה להפונז, 22/12/14 17:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה לא עניין של כישורים מולדים, אלא של הרגלי למידה. כמו בכל תחום אחר, העובדה שהתלמיד החרדי מתאמן מגיל צעיר על שעות לימודים רבות יותר ועמקות גבוהה יותר בלימודו, מביאה אותו למצב שבו בשנות העשרה המאוחרות שלו הוא יכול ללמוד שעות רבות גם אם הוא לא הגאון הכי גדול בשכונה. קח אותי לדוגמה. בגיל 5 למדתי בכיתה א' ויום הלימודים הרגיל שלי הסתיים בשעה 13:00. בגיל 6 עליתי לכיתה ב' ויום הלימודים הרגיל שלי הסתיים בשעה 14:30. בגיל 7 עליתי לכיתה ג' ולמדתי כל יום עד 15:00, בגיל 8, כיתה ד' - עד 16:00. בגיל 9-11, כיתית ה'-ז' - עד 17:00. בגיל 12, כיתה ח' - עד 18:00. מגיל 13 ובשנים בהן למדתי בישיבה, הלימודים הסתיימו בשעה 18:30 או 19:00, ולאחר ארוחת ערב והפסקה קלה, הלימודים המשיכו לעוד שעה/שעתיים (תלוי בגיל ובמסגרת). במקומות האלה לומדים אנשים מוכשרים יותר ומוכשרים פחות. אבל כולם לומדים את אותן השעות. כמובן שבישיבות שנחשבות טובות יותר ושם לומדים בחורים מוכשרים יותר, משקיעים יותר בלימוד עמקני והקצב גבוה יותר מישיבה מקבילה שבה לומדים בחורים פחות מוכשרים. מסגרת השעות זהה. ואת זה ניתן לבדוק. אם אתה נתקל בתלמיד ישיבה, פשוט שאל אותו על שעות הלימוד שלו ותופתע לגלות שהשעות כמעט זהות בין הישיבות השונות. אבל כל זה לא משנה, כי הבסיס שממנו אתה מסתכל על הנושא הוא שדחיית השירות היא הטבה, ואתה משווה אותה לאחרים שמקדמים קריירה בפרק הזמן הזה. אני חוזר ומזכיר לך: התלמידים שנשארים בישיבה לא לומדים שם מקצוע ולא עושים קריירה. לכן ההקבלה לחילוני שלומד מקצוע באוניברסיטה, או לספורטאי/רקדן/דוגמנית, פשוט לא מתאימה. זה מרוויח שנים שבהן הוא מקדם את הקריירה שלו, וזה שורף שנים שבהן הוא לא מרוויח כלום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נבחן את עניין ההטבה: במקום לבחון את התאוריות המתפלפלות של הקרנף או התיאוריות המתפלספות של הפונז - הבה נשאל את אלה שיש להם אפשרות בחירה בין שתי האופציות - מה הם חושבים להטבה - שזה שקול לאופציה שהם בוחרים. ונגלה - הפתעה הפתעה, כמעט נפלתי מהכסא, ש-90% מהם מעדיפים את ההטבה של להיות בישיבה, ורק 10% מעדיפים את השירות בצבא. בוא ננסח את זה בעברית ולא במספרים: כמעט אף אחד לא חושב ששירות הוא הטבה על פני למידה בישיבה. אף אחד1. בקיצור - העם אמר את דברו, לא הטבה ולא בטיח. 1 לא אף אחד מתימטי, אבל מעט מאד - אולי אם ננסח את זה בשפה שאתה תבין: כנראה שכמות אלה שחושבים שצבא עדיף על ישיבה, שקול לכמות אלה2 שחושבים שגברים יותר מושכים מנשים3. 2 מתוך האוכלוסיה הגברית, למען הסר ספק. 3 לא שיש בזה משהו רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מציג את זה בצורה מאוד מאוד לא נכונה. אתה מציג את זה כאילו אותם אנשים שבוחרים בין שתי האופציות, בוחרים להיות בישיבה כי זה יותר נוח משירות צבאי. וזה לא נכון. הרי האנשים האלה בוחרים להיות בישיבה גם כשהאופציה השניה היא ללכת ללימודים/עבודה. הם בוחרים להיות בישיבה במקום ללכת לראות סרט או לקרוע את המועדון. אם ניקח בחשבון את כל אורח החיים שלהם, את הבחירות שהם מבצעים מתוך נקודת המבט שלהם, נגלה שלמרות שהלימוד בישיבה קשה ולא מתגמל1, הם יבחרו בו על פני אופציות מושכות בהרבה מאשר שירות צבאי. במקום זה, נלך הפוך. למה ביקנעם אנשים בוחרים באופציה של שירות צבאי, ולא הולכים לישיבה? מה מפריע להם? אולי, רק אולי2, הם מעדיפים ללכת לצבא שדורש מהם שירות של שלוש שנים, אבל לא תובע מהם כל כך הרבה כמו הישיבה, ולאחר מכן הם מקבלים מענק שחרור, הולכים לטייל, ללמוד או לעבוד. הם חופשיים. אם תושב יקנעם יבחר ללכת לישיבה, הישיבה תתבע ממנו הרבה יותר. "מדים", זה קל. גם בצבא יש. מגבלות של חופש? בסדר. גם בצבא יש, אפילו אם נתווכח על השעות. אבל לשרוף את כל השעות האלה בלימודים? קצת יותר קשה. התחייבות לאורח חיים חרדי? יותר קשה מדרישות ההתנהגות של הצבא. ואם תעזוב את הישיבה אחרי 3 שנים בלבד, עדיין תלך לשרת בצבא. ומהישיבה לא תקבל שום מענק שחרור... לכן תושב יקנעם שבאמת יש לו את אפשרות הבחירה בין שתי האופציות, לא יבחר באופציה של הלימוד בישיבה. זה יותר מדי קשה ומחייב בשבילו. עזוב אותו! עדיף לשרת בצבא. אשאל בצורה ברורה. למה אתה חושב שלתושב יקנעם אין את האופציה ללכת לישיבה, במקום לומר שיש לו את האופציה, אבל היא דורשת יותר מדי ולא נותנת כלום בתמורה, לכן הוא מעדיף את האופציה של שירות צבאי? ___________ 1 שוב, ברווחים וטובות הנאה גשמיות שאנחנו יכולים למדוד. 2 ואני מבקש שתענה לי על הנקודה הזו, שכבר העליתי בהודעות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו תושב יקנעם בוחר מרצונו ללמוד בפקולטות לא פחות קשות ומאתגרות מישיבה (חלקן לבטח יותר), אחרי שהוא נמצא בצבא. הסיבה שהוא לא בוחר ללמוד בישיבה, היא מאותה סיבה שאתה לא בוחר ללמוד באוניברסיטה לסיינטולוגיה - שהוא לא רוצה לבזבז שנים מחייו על חברים דימיוניים וטקסטים עתיקים עם מצוות שמעניינות לו את הזרת השמאלית. אין שום קשר לקושי שיש בזה. "הרי האנשים האלה בוחרים להיות בישיבה גם כשהאופציה השניה היא ללכת ללימודים/עבודה" - טפילות, כמו הרגלים מגונים אחרים, היא ממכרת. ובקיצור, בלי קשר לתושב יקנעם, הסטטיסטיקה שהבאתי מוכיחה חד וחלק שלגבי כל האברכים כמעט, הישיבה היא הטבה והצבא היא אפשרות לא מועדפת. כל הסיבות הפסיכולוגיות והתיאולוגיות שמביאות לזה לא משנות את התוצאה הסופית. אנשים, כשיש להם אפשרות בחירה, בוחרים באופציה שטובה יותר, נוחה יותר, מתגמלת יותר (פסיכולוגית/חברתית/כלכלית/וואטאבר) מבחינתם. אם השאלה היא מה טעים יותר לאנשים, גלידה וניל או גלידה שוקולד, ואני אעשה סקר שמראה שתשעים אחוז מהאנשים מעדיפים לאכול גלידת שוקולד, אז כנראה ששוקולד יותר טעים להם. שום התפלפלות לא תשנה את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאותו תושב יקנעם הולך ללמוד בפקולטה, הוא עושה את זה כדי שיוכל להרוויח כסף. אדם לא הולך לצבא או לישיבה כדי שיוכל להרוויח כסף. ההבדל לא ברור? טפילות? האיש מקריב כדי להישאר בישיבה. הוא חי חיי דלות וצנע. אין פה שום דבר ממכר. לדעתי אתה נוהג איפה ואיפה בשיקולים. כשתושב יקנעם בוחר באופציה של שירות צבאי, אתה מקבל את הסיבות הפסיכולוגיות והתיאולוגיות שלו וטוען שהיות ויש לו סיבות פסיכולוגיות ותיאולוגיות, למרות שהוא יכל ללכת לישיבה ובחר ללכת לצבא, אפשרות הבחירה הזו איננה הטבה. לעומת זאת כשתושב מודיעין עילית בוחר באופציה של לימוד בישיבה, פתאום הסיבות הפסיכולוגיות והתיאולוגיות לא משנות את התוצאה הסופית. פתאום לא אכפת לך מה הסיבות שלו. לשיטתך, אם הוא העדיף את הישיבה - זה בגלל שזו אופציה טובה יותר, נוחה יותר ומתגמלת יותר מבחינתו. בדיוק באותה מידה, כשתושב יקנעם בוחר לשרת בצבא, הוא בוחר בה כי זו האופציה הטובה יותר, הנוחה יותר והמתגמלת יותר מבחינתו. מעתה אמור: השירות בצבא הוא הטבה לתושבי יקנעם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |