 |
לפני שאתה "מסביר לצרכן" כדאי שתסביר לעצמך.
בניגוד למה שאתה חושב, הענישה אינה ביטוי של "יצרים חייתיים" אלא נהפוך הוא - אחד מיסודות החברה המודרנית. למעשה בלעדי ענישה לא תיתכן חברה אנושית ("אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו")
הספרות המשפטית והקרימינלוגית המערבית מדברת על ארבע מטרות עיקריות בתורת הענישה: גמול, הרתעה, מניעה ושיקום. במשפט העברי נוספות לכך עוד שלוש מטרות: חובת הפיצוי, הפיוס והכפרה (וזוהי עוד דוגמה לכך שחבל שבתי המשפט הישראלים לא משתמשים יותר במשפט העברי)
הגמול הוא גמול של החברה, לא נקמה אישית של קורבן העבירה, ובאה כדי להביע את שאט נפשה של החברה מהעבירה וממבצעה.
ההרתעה, מטרתה להרתיע לא רק את העבריין מלחזור על הפעולה, אלא אחרים שחושבים לבצע עבירות דומות.
מניעה, מטרתה להרחיק את העבריין מחברת שומרי החוק (בעיקר מדובר על מי שאורח חייהם עברייני)
שיקום, מטרתו לאפשר לאותו עבריין (בעיקר מי שאורח חייו אינו עברייני) לתקן את דרכיו ולחזור לחברה בתום עונשו.
עונש המוות, שהוא אכן עונש קיצוני (אבל עדיין קיים בלא מעט דמוקרטיות לתפארת, כמו ארה"ב, יפן, ד' קוריאה, הודו, ברזיל ואפילו ישראל, על עבירות חמורות החל מסחר בסמים ורצח, וכלה בבגידה וברצח עם), מקיים 3 מתוך המטרות הללו - הוא מביע את שאט רוחה הקיצוני של החברה מעבירות אלו, מרתיע רוצחים או בוגדים פוטנציאליים, ומונע מהעבריין לפשוע שוב. הוא גם מכריז שבעיני החברה - לא ניתן לשקם את העבריין, מכיוון שהוא מושחת מיסודו.
עבודת פרך לעומת זאת, אולי עונה לצורך בגמול ובהרתעה, אבל לא מקדמת את המניעה והשיקום מעבר לכליאה עצמה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש