בתשובה לאביר הקרנפים, 26/01/15 14:00
הציונות לאור הטרור בצרפת 649874
לא יודע בדיוק מי מייצג מה ובעיני מי. מה שברור הוא שבגלל שקוראים לי אבוטבול ואני מנתניה, אז אנשים מזהים אותי עם המשפחה שלי ועם פשעיה ומטילים עלי אחריות "קולקטיבית" לפשעים שהמשפחה שלי מבצעת. לא עוזר לי כשאני מסביר שמעולם לא השתתפתי בשוד ושבארוחות שבת הוקעתי את בני המשפחה על פשעיהם והבעתי התנגדות נמרצת. האנשים בשכונה ומסביב מתעקשים לראות בי "אבוטבול" ולכן פושע. זה מה שאני מנסה להגיד לאבי ולאחי הפושעים - שנוסף על זה שהם פושעים כלפי אחרים, הם ממטים עלי חרפה וגם חושפים אותי להטרדות שווא של המשטרה.

למרות שהשכנים מטילם עלי אחריות (כי הם לא טורחים להבחין בין אבוטבול אחד לשני), אני טוען שאין לי שום אחריות על מעשיהם הנפשעים של אבי ואחי. אני טוען שהם לא מייצגים אותי - אני לא בחרתי בהם ואני לא אשם שנולדתי במשפחה שלהם. יתר על כן, עשיתי ככל האפשר כדי להשפיע עליהם שיפסיקו את פעילותיהם הנפשעת. ניסיתי אפילו לסדר להם עבודה בעיריה (לא הרבה כסף, אבל פרנסה בכבוד) כדי שיפסיקו לפשוע, אבל הם מסרבים להפסיק. והרי יש גבול למה שאני יכול לעשות - כי הם מחזיקים באקדחים.

ומצד שני, לא רק שכאבוטבול אני מוקצה מחמת מיאוס בשכונה כי פשעי המשפחה מיוחסים גם לי (וכל הבנות מתרחקות ממני כי הוריהן לא מרשים להן להסתובב עם עבריינים), אני חש בנידוי ובאיום גובר גם מצד בני משפחתי האבוטבולים. הם לא מבינים איך יצא להם יורם כזה במשפחה של מצ'ואיסטים ידועים. הם טוענים שאני לא מבין איך העולם הזה עובד ושבעולם הזה גברים אמיתיים צריכים לשלוט בכוח על הסביבה שלהם, להטיל עליה אימה ולקחת מכולם כמה שאפשר יותר, ואם אבוטבול לא יעשו את זה אז מולנר והלפרון יעשו את זה להם. הם טוענים שכאשר אני מגנה אותם במקום לגנות את הלפרון ומולנר, אני מלקה את עצמי ו... שאני למעשה בוגד בהם (וזה מפחיד! כי אם יש דבר יותר מפחיד ממוות - זה שהאבוטבולים יאשימו אותך בבגידה).

ועוד טענה שחביבה במיוחד על אבי ואחי האבוטבולים היא שהיחס העוין שאני מקבל מהשכנים איננו קשור בשום אופן לפשעי המשפחה. לטענתם זה פשוט שהאשכנזים הגזענים בנתניה, שונאים את האבוטבולים שבאו ממרוקו ומצליחם הרבה יותר מהאשכנזים. לכן אין שום טעם להפסיק את הפשעים, כי ממילא ישנאו אותנו כי אנחנו מרוקאים. אז הם דורשים ממני לגנות את הפשעים - פיצוצים, דיקירות, והתקפות - של משפחות הלפרון ומולנר (שגם הם ללא ספק פושעים) אבל בשום אופן לא להגיד יותר שאבוטבול פושעים למרות שהם ימשיכו לפשוע.

טוב, אז אני לא אגיד. ... ואז הם לא יהיו פושעים?
הציונות לאור הטרור בצרפת 649892
יפה שאתה נגרר למטאפורת אבוטבול שוב ושוב, למרות שהאבוטבולים הם לא יחידה קולקטיבית ברורה, ואם אתה לא רוצה להשתתף במעשיהם, אתה לא חלק מהארגון. בשונה ממדינת ישראל שבעצם היותך אזרח אתה חלק מה"ארגון", ואם אתה לא רוצה להיות חלק ממנו, אתה צריך לוותר על אזרחות.

אנסה לחדד קצת יותר את העניין של ההלקאה העצמית.
זוכר את משפחת סחיווסחורדר? הם אשמים במה שקרה להם. גם אנחנו אשמים במה שקרה להם. שלהבת פס? היא אשמה בזה! אלה שנדרסו בתחנות? אשמים! אלה שנטבחו בבית הכנסת? אשמים! קורבנות הלינץ' ברמאללה? אשמים. בני משפחת פאלמר? אשמים. פוגל? אשמים. אלה שסופגים רקטות? אשמים.
כל חללי מלחמת השחרור? אשמים. נפגעי מעלה עקרבים? אשמים. נפגעי הפידאיון? אשמים.

אנחנו תמיד אשמים. וגם אם לתקופה קצרה האשמים הפסיקו להיות אשמים והפכו את עורם ל"קורבנות שלום", מהר מאוד הם חזרו להיות אשמים כתמיד.

עוד קצת. הציבור בישראל טבע באשליות של שלום, וחשב שהאשמים הם קורבנות שלום לגיטימיים. אז הציבור בחר לו ממשלת שמאל בראשות אהוד ברק שהבטיח (וקיים) לגשת למשא ומתן ולשים (כמעט) הכל על השולחן. הוא היה מוכן אפילו לחלק את ירושלים, אבל באשמתנו, בגלל שאנחנו כאלה פושעים, הצד השני פוצץ את השיחות ופתח באינתיפאדה.
ואז בא מבצע חומת מגן, החיל שלטון צבאי קשוח, דיכוי אוכלוסיה וכיבוש פושע ומלא אשמה, ופלא פלאות! האינתיפאדה דעכה...

ואז אני שואל את עצמי: מי אשם אם כן במותם של בני משפחת סחיווסחורדר, או במותה של שלהבת פס? הכובשים המדכאים, או אלה שבטוחים שהכל באשמתנו ואם "נחזור בתשובה" פתאום אף אחד לא ירצה לפגוע בנו?
הציונות לאור הטרור בצרפת 649901
דווקא משפחת אבוטבול היא יחידה קולקטיבית ברורה הרבה יותר מעם ישראל או איזה קולקטיב שעולה על דעתך שיכול להפוך אותי ואותך ל"אנחנו" - אין ולא יכול להיות קולקטיב כזה. לכן כשאני מלקה/מגנה אותך ושכמותך אני לא מלקה את עצמי. אני עושה ככל האפשר כדי לבדל את עצמי ממך ומתוסכל ומתחלחל מהעובדה שאנשים בעולם חושבים שאני ואתה זה איזה סוג של "אנחנו".

ויתור על אזרחות זה עניין פורמלי. זה לא יעזור לי. אני גר בישראל. יש לי בה שורשים. אני מדבר עברית. אני יהודי בתרבותי ובן של יהודים. הגירה בגילי ובמצבי היא עול לא סביר ועונש שלא מגיע לי. לכן לא יעזור לי כלום, אנשים ימשיכו להטיל עלי אחריות לפשעים של מדינת ישראל כמו שהשכנים ימשיכו להטיל עלי אחריות לפשעים של משפחת אבוטבול.

וגם השמת דברים בפי לא תעזור לך. אני מעולם לא האשמתי את מדינת ישראל או את קורבנות הטרור באחריות למעשי הטרור. מי שביצע אותם ומי שמימן, תכנן וארגן אותם - אשם בהם וצריך לפעול בכל הכוח כדי להפסיק אותו. אין לזה קשר לפשעים שמבצעת מדינת ישראל, כשהיא מתנחלת בשטח כבוש ומחזיקה 50 שנה מיליוני אנשים ללא זכויות אזרח. אם יש קשר הוא בזה שפשעי מדינת ישראל מלבים את התמיכה בפשעי הטרור כמו שפשעי הטרור מלבים את התמיכה בפשעי ההתנחלות. זו מלחמת כנופיות - כל צד אשם בפשעים שלו.
הציונות לאור הטרור בצרפת 649944
כי במדינת ישראל אתה חלק מה"אירגון". כמו שאמרת, אתה גר במדינה, אתה חלק מהציבור בה וחלק מהמערכת. תעודת הזהות/הדרכון שלך, זה כרטיס חבר ב"ארגון". אני מניח ששירתת בצבא, אתה משלם מיסים שמממנים את הצבא, הממשלה שמבצעת את המדיניות היא הממשלה שלך למרות שאתה לא הצבעת בשבילה.

עניין אשמתם של קרבנות הטרור קשור לנושא.
אם אנחנו סובלים מטרור, אנחנו צריכים להתגונן מפניו.
אם סבלנו מטרור/פעולות של הערבים כדי לפגוע בנו לפני הכיבוש, נראה שהכיבוש הוא לא הסיבה לטרור.
אם גישת הוותרנות אותה ניסו רבין/פרס וברק, או נסיגה כמו שניסה שרון לא עוצרות את הטרור, אבל שליטה צבאית נוקשה, מחסומים ופעולות צבאיות כן עוצרות את הטרור - צריך לנקוט בגישה שתעצור את הטרור.

היות והטרור היה פה לפני הכיבוש, היות ופעולות כיבוש ודיכוי (כדבריך) מצמצמות את הטרור וחוסכות לנו נפגעים, נראה שהאשמים היחידים במצב הם הטרוריסטים.
לכן, להאשים את עצמנו בפעולות שהן הכרחיות למלחמה בטרור, זו הלקאה עצמית מיותרת.

כשמוחמד רוצח את שמעון‏1 - זה פשע. כשמוחמד מנסה לרצוח את שמעון ואת הילדים שלו, ושמעון הורג אותו כדי להגן על משפחת שמעוני - לא פשע. לכן לכתוב "כל צד אשם בפשעים שלו" - הלקאה עצמית.

_____________

1 סתם דוגמה.
הציונות לאור הטרור בצרפת 649969
גם זועבי גרה בישראל ויש לה תעודה של חברה ב"ארגון". כשאתה וזועבי תהיו "אנחנו", תבוא אלי. בינתיים, אתה כמו זועבי וראד סלח - לא "אנחנו" שלי, וכל הניירת והפתקים מההסתדרות לא יעזרו לכם - את מוקצים! ואני אלקה אתכם וכל ממשלה, במידה שהיא פועלת בשימכם, ולא אלקה את עצמי.
הציונות לאור הטרור בצרפת 649973
בשונה מחנין זועבי, אתה חולק איתי את אותן הסכנות כשאתה הולך ברחוב. לשנינו סיכוי שווה להיפגע על ידי הטרור. שנינו נמצאים בצד ה"יהודי" של הסכסוך, ובאופן טבעי אמורים להזדהות עם בני עמנו ובני משפחותינו שנפגעים. באופן טבעי, אנחנו אמורים לרצות לעשות כל מה שאפשר כדי להגן על הצד שלנו ולפגוע בצד השני.
נוצר מצב אבסורדי שבו יש אנשים שיותר אכפת להם להגן על האויב מאשר על בני עמם. זו הלקאה עצמית.

בנוסף, הצד השני של הסכסוך לא נותן לך נקודות זכות על ההלקאה העצמית שלך ועל הגינויים והפעולות שלך נגד היהודים. בשבילם אין הבדל ביני ובינך, ובשעת כושר הם יעשו לך מה שהם יעשו לי.

ואחדד יותר את הנקודה.
ידועים מספר מקרים של שמאלנים שכולים, שהולכים לחבק‏1 את המחבלים שפגעו בהם ובבני משפחתם. אם שכולה ששלחה מכתב למחבל שרצח את הבן שלה, שטופה בהלקאה עצמית, מבקשת את סליחתו של הרוצח, קיבלה סטירת לחי כתגובה.
האחריות הראשונית של אותה אישה היא כלפי הבן שלה, והאחריות הראשונית של שניהם היא לדאוג לבני עמם. אבל הם "מלאים חמלה" למחבלים. חושבים שאנשים משחקים פה ב"כיבוש" להנאתם.

זו דוגמה קיצונית להלקאה עצמית. אולי אתה לא הולך לחבק מחבלים, אבל אם אתה חושב שאותה אישה נגועה בהלקאה עצמית, ככה גם שאר היהודים שמאשימים את הצד שלנו. ההבדל הוא ברמת ההלקאה העצמית. אותה אישה עושה את זה ברמה גבוהה ובאופן קיצוני. אחרים עושים את זה באופן יותר מתון.

_______________

1 אם בפועל ואם כביטוי לפעולות אהדה, תמיכה והזדהות.
הציונות לאור הטרור בצרפת 649978
>> נוצר מצב אבסורדי שבו יש אנשים שיותר אכפת להם להגן על האויב מאשר על בני עמם. זו הלקאה עצמית.

נוצר מצב. יש אנשים. עבורך זה אבסורדי. זה לא אבסורדי באופן מתמטי. זו דעתך, ההרגשה שלך, החינוך שלך, מיטב הכרתך, לא שום דבר מוחלט.

סליחה שאני נכנס פה לתפקיד דידקטי, אבל נראה לי שהכנסת הסיוגים "לדעתי" "למיטב הכרתי" "לטעמי" "כפי שאני רואה את זה" "נראה לי ש..." "אני מסיק ש..." יוסיפו ניחוח של מכובדות לתגובות שלך ויקלו על עיכולן.
אילו המשפט שלך היה: "נוצר מצב שעבורי הוא אבסורדי שבו אנשים..." לי לפחות היה קל יותר להבין את התגובה שלך ולהגיב אליה.

או שאני טועה ואתה חושב שזה באמת עניין אובייקטיבי?
הציונות לאור הטרור בצרפת 650020
אתה צודק כמובן. חשבתי שזה ברור מאליו שאני מביע את דעתי.

לעניין האובייקטיביות, אני הרבה פחות בטוח. אבל נראה לי שגם באופן אובייקטיבי.
איך מודדים?
יש מוסכמה כללית ברוב התרבויות בעולם לאורך ההיסטוריה, שחובתו המוסרית הראשונה של האדם היא כלפי בני משפחתו. בפרט - להגן עליהם מפני האויב.
אם חובתו המוסרית הראשונה של האדם היא כלפי בני משפחתו, ובשם המוסר הוא דואג לאויב יותר מאשר הוא דואג לבני משפחתו, הרי זה אבסורד.

אם תרצה, אוכל להרחיב ולהסביר את נקודת ההשקפה שלי, למה נראה לי שהמוסכמה הכללית הזו יוצרת נקודת מבט אובייקטיבית.
הציונות לאור הטרור בצרפת 649990
"בשונה מחנין זועבי, אתה חולק איתי את אותן הסכנות כשאתה הולך ברחוב. לשנינו סיכוי שווה להיפגע על ידי הטרור."
טעות! למרות המרחק התהומי ביני לבין זועבי, אני חולק איתה את הסכנה מפני אנשים כמוך, שפועלים לכוון את כוחה של המדינה כלפי אנשים אחרים. לי אין ספק (על פי דבריך פה בשבועות האחרונים) שאם הדבר יהיה בידך, אחרי שתגמור עם הזועביס, תעבור לסמולנים. וזה כולל אותי. לכן, ככל שהדבר תלוי בי אני וזועבי ביחד נגד אנשים כמוך. ואחרי שנרחיק ו/או נרסן אותם, נמשיך (אני וזועבי) לריב.

"שנינו נמצאים בצד ה"יהודי" של הסכסוך, ובאופן טבעי אמורים להזדהות עם בני עמנו ובני משפחותינו שנפגעים."
טעות גסה! זאת אולי משאת נפשך אבל היפוכה הגמור של המציאות. שנינו כמו מזרח ומערב נמצאים תמיד ובהכרח בצדדים הפכים ומנוגדים. מבחינתי אתה, החמאס, דאע"ש ועוד ערב רב למינהו, בצד המנוגד לי. זה ששנינו יהודים (אולי, באיזשהו מובן) לא משנה את הניגוד הבסיסי ביננו. שנינו גם עושים פיפי, כמו איסמעיל הנייה, וזה לא הופך את "שלושתינו" לצד אחד.

"בשבילם אין הבדל ביני ובינך, ובשעת כושר הם יעשו לך מה שהם יעשו לי."
זה דווקא יכול להיות נכון. אבל זה נכון גם לגביך. בשעת כושר גם אתה לא תעשה לי (לשמאלני, הבוגדי) הנחות. לכן, מבחינתי, אתה והחמאס באותו צד - זה שמאיים עלי ומזיק לי. אולי תנסה לבחון מחדש את מה שהכניסו לך לראש: האויב של אויבי הוא לא בהכרח ידידי - במקרה הזה שניהם אויבי.

"ככה גם שאר היהודים שמאשימים את הצד שלנו."
אתה לא מצליח להבין: הצד שלי הוא לא הצד שלך ולכן אין ולא ייתכן לי ולך "צד שלנו". אני מלקה את הצד שלך, לא את שלי. בשבילי אתה - לא "היהודים" אלא "היהודים שכמותך" - זה לא הצד שלי. זה כמו החמאס, הצד שנגדי.

מאחר שאתה מתעקש לחזור ולצרף אותי אליך, וזה מעורר בי סלידה, ביי.
הציונות לאור הטרור בצרפת 650021
ברשותך, אמספר את הנושאים. יהיה יותר קל לכוון.

1. השוואה נאה השווית. אתה משווה בין החשש שלי מפני הטרור - מוות, מעשי לינץ', נכות קבועה, נזקי רכוש וכו', לחשש שלך מפני מה שנראה לך שאעשה לך לו יהיה בידי הכוח, שזה... מה בדיוק נראה לך שאעשה?

2. אולי אתה רואה בי מחבל, זה עדיין לא משנה את העובדה שאנחנו בנים לאותו עם, ומן הסתם חולקים קשר משפחתי רחוק (רחוק מאוד, אם תתעקש). ואכן, אינני מכחיש שמשאת נפשי היא שתזדהה עם בני עמך. מוגזם לבקש. הבנתי.

3. ושוב אנו חוזרים לנקודה מס' 1. מבחינתך, אין פה שני צדדים. יש פה שלושה צדדים. או שאני נגדך ונגד חמאס וגוזר עליכם גזירה שווה, או שחמאס גוזר נגדך ונגדי גזירה שווה. אתה באמת בטוח שאני רוצה לעשות לך מה שאני רוצה לעשות לחמאס?

4. הצד שלנו זה היהודים. הערבים אומרים: היהודים אשמים. גם אתה אומר: היהודים אשמים.

5. וכתגובה למשפט שבו אתה חותם את ההודעה שלך, אני רוצה להזכיר לך קטע חביב מהגדה של פסח:
רשע, מה הוא אומר? - מה העבודה הזאת לכם. לכם, ולא לו. לפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר.
כל כך מגעיל אותך להיות חלק מן הכלל...

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים