 |
המעשה בחצרוני הוא עצוב, לא משום עזיבת הארץ כשלעצמה - הרי הוא יכול לחזור בעוד שלוש-ארבע שנים ובכך לא יהיה שונה מאלפי ישראלים אחרים - אלא משום שהצירוף של הפרובוקטיביות המסויימת שבדמותו עם השנאה, חוסר הסבלנות והעיקר חוסר הסובלנות של ההמון המתלהם יצרו ביחד תבערה בלתי נסבלת שגרמה לבריחתו הבהולה.
לא נעים ולא מקובל לדבר סרה באדם מת, לא כל שכן באדם שהצית עצמו בפומבי, ואעפי"כ, מישהו צריך לומר את זה סוף-סוף: משה סילמן היה אדם "עם עיניים גדולות", כפי הביטוי העממי, כלומר - הוא היה בעל שאפתנות בלתי סבירה וכל התנהלותו לאורך שנים רבות היתה בלתי הגיונית ושגויה ביותר, ובכך האשים את הממשלה, את הרשויות - אבל במקרה שלו ההאשמות לא היו אפילו מחצית האמת אלא פחות מכך. על כך כתב חצרוני בפייסבוק, לא לאחר מותו של סילמן ז"ל אלא למחרת ההפגנה, כאשר היה סילמן מאושפז במצב קשה: "טעה מי ששחרר את סילמן מבית חולים פסיכיאטרי. דיעותיי אינן חריגות בהכרח, אין לי מושג אם יש או אין ממש בדבריו. עצם ההצתה לא עושה עלי רושם. ייתכן אפילו שנפטרנו בזול מפרזיט. אני, כמובן, מאחל לו בריאות שלמה" - התבטאות שנוסחה, יחסית, די בזהירות, אבל באותו רגע נתון, הסערה האמוציונלית שעוררו צילומי האש הבוערת לא אפשרה לאף אחד להגיב ולהתנהג בהגיון, לבדוק את פרטי המקרה וכו' - וחצרוני, יותר מאשר בפעמים קודמות ולא לגמרי באשמתו - הפך לשטן התורן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש