בתשובה לארז לנדוור, 15/06/15 8:25
ובנתיים בסדום 657279
יתכן שאתה צודק בכל דבריך, ובכל זאת ...
א. כמובן שהשרה רגב מפגינה בורות, חוסר תחכום וגסות רוח כאשר היא מדברת על 30 מנדטים ועל תמיכת המדינה בתרבות. נראה שכאשר למדו אזרחות בבית ספרה של השרה היא היתה עסוקה במשהו אחר. אם השרה רגב סבורה שמשמעות השירות הציבורי של שר בממשלה הוא לשרת את 30 המנדטים שהצביעו עבורו, אולי צריך לתבוע פטור ממיסים לכל אותם 59 מנדטים שלא הצביעו עבורה. ההבנה של השרה רגב כי תפקידה הוא לחנך לציונות ונאמנות את יוצרי התרבות אותם היא מסבסדת, אינה אלא חוסר הבנה ושטחיות. בפרשת נורמן עיסא והופעותיו בשטחי "תכנית אלון" היה על השרה לעשות חישוב פשוט: האם התיאטרון לילדים של עיסא ואשתו תורם לתרבות הישראלית או לא. אם כן מותר לסבסד אותו. אין זה מתפקידה או מסמכותה של השרה רגב לחנך את עיסא לאהבת ישראל ובטח לא לאהבת 30 המנדטים שלה.
ב. דומה כי מי שסבור ש-‏30 המנדטים של השרה רגב הם בהמות, הרי הם אותם 30 מנדטים עצמם. משל למה הדבר דומה? כאשר אלמוני קורא ברחוב "שמן!" מיד מסתובבים אליו כל כבדי המשקל. אם שמעתי נכון את הנאום של קוטלר הוא המשיל ציבור שהוא נטול תרבות לבהמות. את הקישור ל-‏30 המנדטים שנזכרו במשפטו הקודם עשו אותם "צדיקים יודעים נפש בהמיותם".
ג. נראה שהבעיה האמיתית המסתתרת בכל הביצה הזו היא התלות של יוצרי התרבות בחסדי המצנאטים של השלטון. אאל"ט הפרופ' צבי יעבץ ציטט פעם משורר לטיני אשר כתב כי מי שמצפה לתשואות ופרסים מוטב לו שילמד לחיות על ברכיו. יתכן שכפי שכתבת, תרבות גבוהה לא יכולה להתקיים ללא תמיכת המדינה, אבל במקרה זה קשה לתבוע מן המדינה שלא להתערב בתכנים, על דרך הנאמר "לא תחסום שור בדישו". אצטער מאד להיווכח לדעת כי אפילו במדינה קטנה כמו ישראל, לפחות כמות מסויימת של אמנים איכותיים אינה יכולה להתקיים מיצירתה באופן שישחרר אותה מן הצורך לשחר אחר מילגות פרסים ומענקים של המדינה והציבור. אני לא מצפה מהשדרות הרחבות של חיי התרבות בישראל לסכן את מחייתם ופרנסתם ולומר לשרה רגב לתחוב את המענקים שלה לישבנם של 30 המנדטים שלה, אבל הייתי רוצה שיהיו לפחות שורה של אמני עילית שיוכלו להרשות לעצמם זאת.
ד. אם לבטא זאת באופן אחר, נאמר כי אם למשל הבימה, התאטרון הלאומי של ישראל, אינו יכול להתקיים על הכרטיסים שהוא מוכר, אולי ישראל כלל לא צריכה תאטרון לאומי. דומה שמחזה אבסורד אחד מוצג בישראל בהצלחה רבה כבר הרבה שנים. במחזה הזה ממשלת ישראל במיסיה גוזלת את כבשת הרש של מגזרים עניים ובלתי מקושרים (חרדים, עולים חדשים, ערבים) כדי לתחזק את התיאטרון הלאומי , התזמורת הפילהרמונית, האופרה וכיוב'. ואי אפשר בימים שאחרי ההצגה הישראלית מול בוסניה, להזכיר שממשלת ישראל ממסה רוב גדול ואולי מוחלט של הציבור, הנטול כל עניין בכדורגל, על מנת לסבסד את הנבחרת הלאומית הנחשלת בכדורגל.
ה. אם מותר להציע עצה חרישית ליוצרי התרבות הישראלית, אציע להם להאבק בממשלה יותר על פטור ממיסים וארנוניות למיניהן (כפי שיש לבתי כנסת) ופחות על מנת להכריח אותה לחלק להם מנדבת ידה. ברגע שהממשלה שמה ידה על כספי הציבור, קשה למנוע ממנה לחלק אותם ע"פ ראות עיניה. בתקופת כהונתה של שרת תרבות הסבורה כי 30 מנדטים בכנסת מסמיכים אותה להיות השופטת, המחנכת והצנזורית של התרבות הישראלית, אולי מוטב מלכתחילה למנוע ממנה את "שאיבת" כספי הציבור במקום לנסות להכריח אותה להזרים אותם למי שלא נמנה על 30 המנדטים הידועים בציבור שלה.
ובנתיים בסדום 658144
יש כאן פרדוקס. אתה מצפה לאמני עילית שיתקיימו בלי תמיכת המדינה. אבל הלא המדינה בד"כ מממנת את אלה שלא יוכלו להתקיים בלי תמיכתה. זה מעגלי. השאר לא צריכים או לא חולמים לבקש. זמרי חתונות, או לחלופין יוצרים שמציעים את האלבום שלהם בבנדקמפ, לא מבקשים תמיכה מהמדינה. ומצד שני יוצרים כאלה מסתדרים לבד בדיוק מפני שברור להם שלא היו מקבלים תמיכה כזו. כי עבור הוועדות המחליטות הם "עממיים" מדי או "אזוטריים" מדי.

השאלה היא אם אתה/המדינה אמורים לממן תרבות על פי הביקוש לה או על פי החשיבות שגורם מוסמך כלשהו מקנה לה. נדמה לי שדובר על זה לא מעט באייל וזה תמיד גולש או לדיון שו"ח או לדיון "מהי אמנות". טוב, אולי מפני שזה הנושא.

מכל מקום, כמי שמגייסת עכשיו לפרויקט עצמאי‏1, אני יכולה רק לומר שזה די סבוך - המע"מ המחליף ידיים והעמלות אוכלים לא מעט מכספי הגיוס.

ולגבי הנאום של קוטלר, סלח לי, אם אדם צריך שלושה מומחים ופרשנים שיסבירו שלא התכוון למה שהתכוון, אז אולי הוא לא צריך לדבר בהפגנות. או לכל הפחות הוא צריך להכין מראש נאום שיעברו עליו אותם שלושה מומחים מבעוד מועד (ואותו הדבר תקף לגבי גרבוז. ואתה יודע מה, גם לגבי רגב).

מכל מקום, כל זה ועדיין לא התחיל חום יולי אוגוסט. שמייח.

1

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים