בתשובה לאריק, 08/09/15 23:25
אור לגויים 663190
חוסר ההסכמה שלך אינו איתי אלא עם העובדות.
נתחיל בקביעות שלך לגבי חובות המדינות החתומות על אמנת הפליטים.
נבצר מבינתי מדוע אדם בעל אינטליגנציה סבירה מסתמך על מקור בלתי אמין כויקיפדיה לגבי אמנת הפליטים, כשהטקסט עצמו נמצא ברשת וזמין לכל.
חלק נכבד מהזכויות שציינת (למעשה חובות המדינה המארחת) לא קיימות כשלעצמן. המדינות החתומות חייבות לתת לפליטים את אותן זכויות שהן נותנות לזרים השוהים במדינה כחוק, לא לאזרחי המדינה עצמה, או בניסוח של האמנה
The Contracting States shall accord to refugees lawfully staying in their territory the most favourable treatment accorded to nationals of a foreign country, in the same circumstances
|(משפט שחוזר על עצמו, באותו ניסוח, בכמה וכמה מסעיפי האמנה). כלומר ה"זכות" לעבוד, ה"זכות" לחינוך וה"זכות" לחופש תנועה קיימות רק במידה שהן קיימות לגבי אזרחי מדינה זרה השוהים בה כחוק, לא במידה שהן קיימות לגבי אזרחי המדינה עצמה.
פליטים זכאים, למשל, לגישה לבתי המשפט של המדינה המארחת באותה מידה שאזרחיה זכאים לכך, לכך שלא יוטלו עליהם מסים מעבר למה שמוטל על אזרחים, ואפילו להגנת חוקי העבודה כפי שזכאים לה אזרחי המדינה. אבל זכות לעבוד - בדומה לאזרחי זרים, ולא לאזרחי המדינה. במלים אחרות, אם המדינות החתומות על האמנה מגינות על שוק העבודה מפני עובדים זרים (כפי שמדינת ישראל עושה), הן לא מחוייבות לאפשר לפליטים לעבוד בשטחן, אלא רק "לשקול זאת בחיוב", או בלשון האמנה
the Contracting States shall give sympathetic consideration to assimilating the rights of all refugees with regard to wage-earning employment to those of nationals
גם לגבי חינוך, המדינות החתומות לא חייבות לספק חינוך (מעבר לחינוך יסודי) לפליטים ולילדיהם, אלא רק "לשקול זאת בחיוב"

ובהזמנות הזו שאנו בוחנים את הטקסט, נבדוק גם אם - כדבריך - אין משמעות לכך שהמסתננים הגיעו לכאן ישירות או דרך מדינה שלישית (מצרים) בה הם אינם נרדפים:
Contracting States shall not impose penalties, on account of their illegal entry or presence, on refugees who, coming directly from a territory where their life or freedom was threatened in the sense of article 1, enter or are present in their territory without authorization, provided they present themselves without delay to the authorities and show good cause for their illegal entry or presence

אור לגויים 663195
שוב אחלוק עליך.
חוסר ההסכמה הקיצוני שלי עם תפיסת המציאות שלך אינו בעובדות אלא בפרשנות הערכית שלך להתנהגות השלטונות הישראלים.

העובדות הן שבין 2008 ל 2012 לא הסכימה המערכת לקבל ולדון בבקשות מקלט של אריתראים וסודאנים. הפרשנות שלך היא שהם נהנו מהגנה קבוצתית, דגש על "נהנו": שהמדינה נתנה להם פריבילגיה - הם לא צריכים להוכיח שהם פליטים. הפרשנות שלי היא הפוכה- המדינה נמנעה מלקבל מהם בקשות מקלט על מנת שלא תצטרך להעניק לחלקם סטאטוס של פליט.

ראשית נסכים ששתי האפשרויות מוציאות זו את זו, שאין למדינה דרך ריאלית שלישית לנהוג במסתננים האריתראים אלא 1. לבדוק את הסטאטוס שלהם אחד אחד ולאשר למתאימים את סטאטוס הפליט או 2. להעניק להם הגנה קבוצתית ולהמנע מלבדוק פרטנית.

שנית נשאל באילו משתי החלופות מצבם של הפליטים עדיף. מאיזה סטאטוס יהנו יותר- סטאטוס פליט או הגנה קבוצתית?

אני חושב שסטאטוס פליט עדיף למסתנן בראש ובראשונה כי הוא קבוע- המסתנן יכול לתכנן את עתידו, לעומת הארעיות המתמשכת של ההגנה הקבוצתית שמשאירה את עתידו של המסתנן לוט בערפל לאורך שנים.
שנית, ככל שהאינטליגנציה הסבירה שלי הסיקה, לפליט ישנן יותר זכויות מאשר למוגן הקבוצתי- בלשונך: "המדינות החתומות חייבות לתת לפליטים את אותן זכויות שהן נותנות לזרים השוהים במדינה כחוק". ככל שראיתי הנהנים מהגנה קבוצתית קיבלו פחות זכויות מאשר של זרים השוהים במדינה כחוק, בטוח שלא יותר.

לא מצאתי שום יתרון עבור המסתנן בסטאטוס ההגנה הקבוצתית על פני סטאטוס פליט. נא האירי את עיני.

לפיכך הפרשנות שלך שההגנה הקבוצתית היא איזה צ'ופר שקיבלו המסתננים נראית לי לא סבירה. אילו אני הייתי אחד מהמסתננים סטאטוס פליט היה עדיף בעיני לאין שיעור על פני ההגנה הקבוצתית. האם את היית מעדיפה ההיפך לו את היית אחת מהן?
אור לגויים 663196
ניכר שלא טרחת לקרוא את הקישור שנתתי, ולכן אצטט אותו:

"יש כאן שני בלבולים. ראשית, נפיג את זה הנוגע להגנה קבוצתית הומניטארית.
הגדרת הפליט בדין הבינלאמי היא הגדרה אינדיווידואלית. הליכים לקביעת סטטוס של פליט (RSD), המתבססים על אמנת הפליטים והפרוטוקול שלה, מעריכים וקובעים מעמד זה על בסיס מקרה אחרי מקרה (case by case). ואולם, ה-handbook של נציבות האו”ם לפליטים מאפשר הליכי קביעה קבוצתיים לפליטים. זאת שכן יש סיטואציות שבהן הקבוצה כולה נעקרה בנסיבותה מצביעות על כך כי חבריה יכולים להיחשב באופן אינדיווידואלי כפליטים (גם בלי שמעמדם ייבחן באופן אישי).
לעיתים קוראים להם פליטים לכאורה (prima facie), והם מקבלים הגנה מפני שהנסיבות של זכויות האדם בארץ המקור שלהם הן כאלה שחייהם וחירותם של רוב מכריע של הקבוצה מאוימים באופן אימננטי. ההגנה שהם מקבלים היא בדרך-כלל הגנה קצרת-טווח, בזמן קונפליקט רחב היקף. אם יש צורך בהגנה ארוכת-טווח, מעודדים אותם על-פי רוב להגיש בקשות בהליכי מקלט מסורתיים.
לא רק בישראל רוב מבקשי המקלט מקבלים הגנה על בסיס קבוצתי, למרות שההגדרה המקובלת לפליט היא אינדיווידואלית. ב-‏2005, 64% הוכרו כפליטים בעולם בהליכים כאלה, בעוד שרק 24% קיבלו הגנה באמצעות הליכי הכרה אינדיווידואליים.
מתן הגנה קבוצתית, אפוא, משמעו רק שהמצב במדינת המקור של אותם אנשים כה גרוע לגבי קבוצות גדולות, עד כי ההליך האינדיווידואלי של RSD חייב להיות מושעה לטובת מתן מעמד קבוצתי באופן זמני."
(הכותבת הינה ד"ר נעמה כרמי, שמעידה על עצמה שהיא "ד"ר לפילוסופיה. התמחיתי בפילוסופיה פוליטית ובעיקר בזכוית אדם, ליברליזם, דמוקרטיה ואתיקה. תחום המחקר העיקרי שלי הוא אזרחות והגירה. את הדוקטורט כתבתי על מדיניות הגירה בתורת הצדק הליברלית. את המאסטר – על זכויות של קבוצות. בנוסף בעלת תואר ראשון בתורת הספרות הכללית, גם הוא מאוניברסיטת תל-אביב. ספרי חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן, יצא בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב, תשס"ד (סקירה בהארץ ספרים).
מרצה, כותבת ועורכת בנושאים של זכויות אדם וחברה. לימדתי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה (2003-2010). חברה במועצה הציבורית להגנת הפרטיות ובנשיאות מועצת העיתונות. בעבר כתבתי גם ביקורות ספרים (במעריב ובהארץ ספרים). בעברי פעילות רבת שנים בתחום זכויות האדם, כולל 'בדלתיים פתוחות', בצלם, והאגודה לזכויות האזרח."

(כלומר לא רק שההתמחות שלה היא בנושא, אלא שהאג'נדה שלה היא שמאל שבשמאל)
היתרון הברור מאליו שבהגנה הקבוצתית הוא שהמסתנן לא צריך כלל להגיש בקשה למקלט, אלא הוא זכאי לה על פניו, מתוקף שייכותו ל"קבוצה מאויימת ברופן אימננטי".
זו לא "תפיסת המציאות שלי" - אלו העובדות כהווייתן.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים