בתשובה לדב אנשלוביץ, 19/12/15 12:35
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670152
בתגובתי הזכרתי את התנגדותי העקרונית לחקירה שתכליתה הוצאת הודאה מחשוד, הודאה שללא קיומה לא יהיה אפשר להרשיעו בבית המשפט‏1. זה עתה שמעתי על הודעת השב"כ לפיה בימים האחרונים הייתה "התקדמות משמעותית בחקירה", וגם ראיון עם פרקליטו של הנאשם שסיפר שהאיש נשבר והודה. ושוב מושמע ראיון עם "בכיר שב"כ לשעבר", שאומר כמו הבכירים לשעבר קודמיו שחוזרים שוב ושוב על אותו תקליט: אלה שמודים ומסגירים את חבריהם תמיד אומרים שהודו בגלל שעינו אותם. מה אתה אומר. אז למה הודו אם לא כתוצאה של לחץ? חרטה פתאומית וזמנית שחלפה? היכן ההגיון בטעון הזה? הקשקושים האלה "מביאים לי את הסעיף".

1 וממש תוך כדי כתיבת תגובה זו אני שומע שמחר יקבע בית המשפט העליון האם זדורוב שהורשע על סמך הודאה מוזרה וללא שום ראייה תומכת, אם אכן אשמתו הוכחה או לא. אני מצפה לפסיקה הזאת בקוצר רוח, כי אם ישאיר בית המשפט העליון את הפסיקה בעינה יהיה זה המשך לאחת השערוריות הגדולות בתולדות המשפט הישראלי.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670153
לחץ בחקירה הוא לאו דווקא עינויים. יש הרבה דרכים לעורר לחץ בלי שום עינוי פיסי. חוץ מזה, יש גם לא מעט מקרים שבהם החוקרים מצליחים לשכנע נחקרים לדבר - בין אם באמצעות שכנוע שלהם שהחברים כבר דיברו והם עלולים להתקע בכלא, בין אם בעבודה על המצפון או בדרכים אחרות. במחתרת היהודית של שנות השמונים (שאחד החשודים היום קשור בקשר משפחתי לאחד מאנשיה) הצליחו לעבוד על המצפון של אחד החברים ולשכנע אותו שהוא גורם לשב"כ לאבד זמן יקר שיכול לשמש למניעת פיגועים נגד יהודים. שכנעו אותו לכתוב את הידוע לו על פתק ולהשמיד אותו, רק בלי שהוא ידע שמעליו יש מי שצופה וקורא מה שהוא כותב - ואז הראו לו שהם "כבר ידעו" את כל המידע שהוא כתב. זו רק דוגמה אחת לדרך שבה אפשר לחלץ הודאה בלי לחץ פיסי; חוקרים הם מומחים לתרגילים כאלה. ברור שאדם שהודה ומתבייש מחבריו ינסה להציג את הדברים באור החיובי ביותר האפשרי מבחינתו. זה לא אומר שזו האמת.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670154
כשדיברתי על עינויים כללתי בהם גם עינויים ''נפשיים'' ולא רק פיזיים. עד כמה שידוע לי זדורוב לא עונה פיזית ואין שום מחלוקת בעניין זה. ובכל זאת האמצעים שהופעלו עליו, ושהביאו להודאתו, היו פסולים ולא הובילו לשום אמת.
אני, אגב, מוכן במקרים נדירים כן להסכים לעינויים פיזיים, אבל לא כאשר המטרה היא הוצאת הודאה מחשוד, כי הדבר הזה לא משרת את האמת. דוגמה אופיינית למקרה כזה שבו מותר, אולי, לענות, הוא הסיפור של כרמי גילון על אותו נהג מונית מזרח ירושלמי שמסר את הכתובת שבה שהה החייל החטוף נחשון וקסמן, אחרי שהוא נתן אישור ללחץ פיזי.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670155
אז בוא פשוט נאסור על השב"כ להפעיל את האמצעים המיוחדים בחקירות, וזהו. מסכים?
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670193
בוודאי. בתנאי שהאמצעים המיוחדים מופעלים כדי לחלץ הודאה, ולא כדי לחתור לאמת. כפי שציינתי בתגובתי הקודמת, אם המטרה היא חתירה לאמת ובאמת החוקרים רוצים להבין באמצעות החקירה מה ארע באמת, בוודאי שמותר להם (וגם לחוקרי המשטרה) להפעיל לחץ. במקרים מיוחדים כמו מקרה נחשון וקסמן אני חושב שה''אמצעים המיוחדים'' שמשמעותם, בעצם, עינויים פיזיים היו מוצדקים. בדיאבד, בוודאי, כי הייתה שם הצלחה בגילוי מקום המסתור.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670250
תמיד תמצא דרך להשמיע את תקתוק הפצצה. לדוגמה: האם האיום בשרפה של בית לפני כמה ימים (זרקו רימוני עשן וציירו כתובות. כלומר: כמעט שחזור של דומא) משמיע תקתוק פצצה?
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670157
בדרך כלל לא מדובר בהודאה בנוסח ''כן, אני עשיתי''. החשוד לא רק מודה אלא גם מוסר פרטים מוכמנים או שלא היו ידועים לחוקרים, משחזר, מוסיף פרטים אודות נאשמים אחרים וכן הלאה. לכן הודאה כזו אינה חסרת ערך לגילוי האמת. במקרה הזה יש כבר יסוד מוצק (כשמנסים לסנן את הדיסאינפורמציה שמפיצים כל הצדדים) להאמין שחלק מהעצורים מסרו כבר מידע שמפליל אותם או את אחרים - אולי בפרשת הרצח, אולי בפרשות אחרות. דיווחים פלשתיניים דיברו על שחזור שבוצע בכפר לפני כמה לילות. קשה להאמין שמדובר רק על הודאה חסרת ערך תחת לחץ. אגב, שיטות חקירה מלחיצות נהוגות לא רק בשב''כ אלא גם במשטרה ובכל גוף חקירה. אין לי הרבה נסיון בחקירות אבל די ברור לי שאדם שחשוד בפשע לא נוטה לספר לך מיוזמתו על מה שקרה בלי שאתה לוחץ עליו.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670194
על הנושא הזה כבר התנהלו דיונים ארוכים באייל, ולכן אקצר. בעיני "מלכת הראיות" היא הזונה הכי מלוכלכת של הראיות. יותר מדי מקרים כבר הדגימו זאת. למשל, אותו שופט שפסק פעמיים שזדורוב רוצח‏1, שלח גם מישהו לכלא על רצח החייל אולג שוייחט, בהסתמכות על הודאה שנגבתה בשב"כ. יותר מאוחר, במקרה נתפשו הרוצחים האמיתיים ואז ה"רוצח" הראשון שוחרר. וכמובן המקרה המפורסם של ברנס שהורשע ברצח ואונס על סמך הודאה שנגבתה במרתפי המשטרה ובסופו של דבר זוכה מכל אשמה.
פרופסור סנגרו מדבר רבות על פרויקט החפות בארצות הברית. במחקר הזה התברר שהמון נאשמים שהורשעו, הוכח על סמך ראיות די אן אי מודרניות שלא היו קיימות כשהורשעו, שהם זכאים. בכל המקרים האלה (או אולי במרביתם. איני זוכר כרגע.) היו גם "פרטים מוכמנים".
אני גם רוצה לחזור על משהו שכבר כתבתי כאן המון פעמים. במשפט העברי הפלילי "אין אדם עושה עצמו רשע". כלומר עדותו כנגד עצמו איינה תופסת גם אם נאמרה באוזני השופטים עצמם.
ולבסוף אני רוצה להשלים את המשפט האחרון שלך: "די ברור שאדם שחשוד בפשע לא נוטה להודות ביוזמתו מבלי שאתה לוחץ עליו, ואם אתה לוחץ עליו יש לך סיכוי לחלץ ממנו הודאה בין אם הוא אשם ובין אם לא. הלחץ כואב לשני סוגי האנשים האלה באותה מידה."

1 היום חוויתי חוויה קשה וכאובה עקב ההרשעה בעליון, למרות נקודת האור של דעת המיעוט. קיוויתי שלא יהיה כך.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670195
תיקון בשורה הרביעית: במחקר הזה התברר שהמון נאשמים שהורשעו על סמך הודאתם במשטרה, וכו' . . .
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670198
''אין אדם עושה עצמו רשע'' - מדובר באדם שמיוזמתו מסגיר עצמו לרשויות בטענה שביצע פשע.
הודאת בעל דין שלא בא מיוזמתו, אלא הובא לבית הדין ועם לחץ החקירה הודה - כמאה עדים.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670201
הויכוח עוסק בשיטות ולטעמי כדאי לעסוק במטרות הגוף החוקר. ביקום אידיאלי הכוונה לייצר הודאה היתה נפסלת ורק החתירה לאמת היתה מותרת. הקו האדום חוצה בין השיטות, השקרים מצד שני הצדדים והמניעים ואינו קשור בהכרח לחומרת הפשע והתהודה הציבורית. מה שנראה לי הגיוני וישים הוא גוף פיקוח חיצוני שילווה חקירות ויספק לשופטים זווית ראיה רחבה יותר או ניקוד לאיכות התהליך.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670212
מסכים.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670202
''כמאה עדים'' בדיני ממונות.
בדין הפלילי הפוך. שמעתי זאת כמה פעמים ממומחים למשפט העברי. לראשונה נתקלתי בכך בספר של שופט העליון לשעבר חיים כהן שהגיע מרקע דתי והכיר את המשפט העברי, על המשפט שנערך כביכול לישו . חיים כהן טען שמשפט כזה לא היה יכול להיערך ובין השאר הסביר שהודאת הנאשם שמתוארת בכתבים הנוצריים לא הייתה יכולה להוביל להרשעה, בגלל ש''אין אדם עושה עצמו רשע''.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670211
צודק. טעות שלי.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670225
בראיון עם פרופסור סנג'רו שנערך לאחר פרסום החלטת בית המשפט העליון, הוא סיפר שבמערב יש היום נטייה להפחית מחשיבות "מלכת הראיות", ודווקא במערכת המשפט אצלנו נאחזים בה בחוזקה. נראה שמה שהבינו אבותינו לפני אלפי שנים מתחיל לחלחל במערכות המשפט במערב, ודווקא אצלנו, היורשים, השמרנות חוגגת. זה מזכיר לי ששמעתי פעם שיש אצלנו חוקים אוטומניים שנשמרו היטב בעוד שבתורכיה כבר בוטלו מזמן.

ופרט אחר שנגמר עכשיו בצורה מאד מוזרה - עניין הסכין המשוננת. הפרקליטות (שהיום מתגלה מהמון כיוונים שאינה משכן לצדיקים בלבד, כפי שפמפמו לנו שנים רבות) ערכה מלחמת עולם כדי להוכיח שטענת הסנגוריה לפיה החתך בגופה של תאיר נעשה בסכין משוננת, והדברים הגיעו לידי פעילות שלטעמי היא ממש פושעת של לחץ על ראש המכון הפתולוגי שלא לקבל לעבודה את החוקרת שקבעה שהסכין משוננת, משום שעדותה המקצועית סתרה את גרסתם. והשופט הנכבד של בית המשפט המחוזי שלמזלנו נכשל בעניין שאין עליו סליחה במקומותינו‏1, ביקר את החוקרת הזאת בלשון גסה וחריפה בפסק דינו כמו שעשה לחוקרים קודמיה שטענו ממש אותו דבר‏2.
והנה היום, על דעת כולם החוקרת צדקה והחתך נעשה אכן בסכין משוננת. אבל זה לא משנה כלל. . . תהרגו אותי אם אני מבין מה קורה כאן.
אגב, זדורוב יצא דובר אמת במבחן הפוליגרף. זה נכון שהפוליגרף במערכות המשפט שלנו אינו מהווה ראייה. אבל אנחנו מחפשים את האמת. האם מבחינת ההגיון אין הפרט הזה בלבד גובר על ההרשעה העצמית שהוצאה בלחץ ?

1 כל כלב בא יומו תגובה 600363
2 וכפי שעשה לחוקר האף בי איי המומחה העולמי לטביעות נעלים שסתר את טענות המומחה המקומי שטען את טיעוניו על סמך ספר של החוקר הראשון.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670226
תיקון באמצע:

ערכה מלחמת עולם כדי להוכיח שטענת הסנגוריה לפיה החתך בגופה של תאיר נעשה בסכין משוננת, אינה נכונה,
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670232
אני בטוח שכל הפקפוקים שלך בניתוח המשפטי של בית המשפט העליון במקרה זה אינם קשורים בכלל לפסיקות אחרות שלו.

בכל אופן,אני רוצה להתייחס רק לטענה אחת שלך לפיה "הדברים הגיעו לידי פעילות שלטעמי היא ממש פושעת של לחץ על ראש המכון הפתולוגי שלא לקבל לעבודה את החוקרת שקבעה שהסכין משוננת, משום שעדותה המקצועית סתרה את גרסתם" - ובכן, אותו "משום ש..." הוא התרשמות שלך, לא עובדה. מה שקרה בפועל הוא שהשופט (המחוזי) בנצרת העביר ביקורת חריפה על העדות של הד"ר פורמן, כולל האשמתה בכך שעדותה היתה "מכוונת מטרה" כלומר לא אובייקטיבית. ביקורת שיפוטית כזאת בהחלט אמורה להשפיע על מינויים בכירים בכל רשות שלטונית, בטח ובטח במכון הפתולוגי. בדיעבד מסתבר שככל הנראה זאת היתה ביקורת לא מוצדקת מטעם בית המשפט, ומי שתיקן את העוול היה - אופס - בית משפט אחר.

(אין לי מושג אם זדורוב הוא הרוצח, ואין לי מושג אם רמת הספק שהתעוררה בעקבות הסכין והנעליים מגיעה לדרגת "ספק סביר". יש לי יסוד להניח שקביעת השופטים עדיפה על פני הקביעה שלך, או שלי. לא זאת בלבד שהם יודעים קצת יותר על דיני ראיות, הם הקדישו לנושא יותר זמן מאיתנו, והם גם אנשים יותר חכמים משנינו ביחד).
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670235
אם הפרקליטות פעלה בטוהר כפיים, מה יש למבקרת הפרקליטות כנגדה ממש בעניין פורמן ?
אגב, אני זוכר מאיזו כתבה בטלוויזיה שהמחלוקת הזאת בין הפרקליטות ומבקרתה הגיע לטונים מאד גבוהים ולהאשמות הדדיות. אתה מסווג אנשים לפי חכמתם, דבר שאני משתדל בדרך כלל להימנע ממנו. מי, אם כך, משני הגופים הנצים האלה יותר חכם ולכן יותר צודק ?

ולעניין חכמת השופטים ובקיאותם בדיני הראיות לעומת האמת שבפסיקתם, אומר שבמדינות נאורות כבריטניה וארצות הברית נהוגה שיטת המושבעים. אלה שקובעים מה האמת, אינם כלל מקצוענים בדיני ראיות, וגם לא מקבלים אותם לפי הפסיכומטרי‏1. האם פסיקותיהם פחות קרובות לאמת ? היה מחקר רציני כזה ?
ועוד שאלה בעניין פרשת זדורוב. כדי לזכות דרוש ספק סביר. האם עצם העובדה שראש צוות השופטים (ומטבע תפקידו ממש חכם) חשב שקיים ספק סביר אינה מדגימה בברור שקיים ספק סביר ?

ועוד שאלה שקשורה בפסיקה אחרת שאינה קשורה בכלל לפסיקה הנוכחית.
האם התוצאה של בג"ץ ההתנתקות קשורה בכך ששמונת שופטי הרוב ידעו יותר טוב את דיני הראיות והיו חכמים יותר משופט המיעוט, או שמא (חס וחלילה) הפסיקה הייתה תואמת לא במקרה לפסיקה שהיו פוסקים כאזרחים מן המניין לו נערך משאל עם בשאלה הזאת ?

1 גם את השופטים לא מקבלים לפי הפסיכומטרי, אלא הם תוצאה של מאבק כוחות פוליטי במהותו. מניין לך שהם כל כך חכמים ?
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670238
אני לא טוען שהפרקליטות פעלה בתום לב ובטוהר כפיים. אין לי ספק שמשחקי אגו ויוקרה עלולים להשפיע על כל אחד. אני בהחלט בעד הגברת הבקרה והפיקוח על עבודת הפרקליטות.

לטעמי האישי שיטת המושבעים היא שריד אנכרוניסטי מתקופה אחרת, ואני חושב ששיטת השיפוט הנהוגה אצלנו עדיפה בהרבה. אני לא יודע אם נעשו מחקרים השוואתיים, אבל זה בהחלט יכול להיות מעניין.

אני מבין שלשיטתך החלטה על הרשעה צריכה להנתן תמיד רק פה אחד‏1. מעניין מה ענית במשאל שהיה כאן לגבי כמה רוצחים אתה מוכן לשחרר ובלבד שלא תשפוט אפילו אדם חף מפשע אחד למאסר ממושך.

אני גם מסכים איתך, בצער, שיש נושאים בהם השקפת עולמם של השופטים עלולה להטות את שפיטתם. כל שהמערכת המשפטית יכולה לעשות היא לנסות לצמצם את ההשפעה הזאת. איך זה מתקשר לזדורוב?

אני מצטער שהוספתי את ההערה בדבר חוכמתם של השופטים. אפשר ורצוי להתעלם ממנה.
ֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹ______________
1 - אם כי דווקא בעניינים פוליטיים כלליים לדעתך אין להטיל שום מגבלות על שלטון הרוב. לא לגמרי עקבי בעיני, אבל ניחא.
ֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹ
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670246
לעניין שיטת המושבעים, אני חושב שלשאלת ההכרעה "כן היה. לא היה" ידע בדיני הראיות אינו תורם דבר, ולפעמים האינטואציה חשובה יותר. פרופסור סנג'רו אומר שהוכח שלמרות שהשופטים צברו הרבה ניסיון בשמיעת עדים (וזו טענה שנשמעת לי יותר נכונה) וכדומה, הוכח שאין להם יתרון על ההדיוט, בקביעה מה האמת.
זאת עובדה שיש ויכוח גם בקרב המשפטנים המקצוענים איזו שיטה עדיפה.
לעניין ההשוואה בין הרשעה רק פה אחד והכרעת הרוב הדמוקרטי, איני חושב שיש קשר. בדמוקרטיה מדובר ברצון הרוב, ובשאלה המשפטית מדובר בשאלה אם יש או אין ספק סביר. זה שונה לגמרי.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670253
רק תבדוק בבקשה מה אחוז המשפטים שמערך עם חבר מושבעים בארה''ב. רק במשפטים פליליים יש מושבעים, אחוז מאד מאד גבוה של הרשעות מטשג בעיסקאות טיעון ואלה שמגיעים למשפט, לא בכולם יש מושבעים, וגם לשופט יש אפשרות להיתגבר על החלטת חבר המושבעים.

הכי חשוב זה הראצינל האמריקאי לחבר מושבעים. הם נועדו להיות הרשות הרביעית שמפרשת את החוקה. מתוך הכרה עמוקה שהריבונות של האזרחים נובעת מהזכות המהותית לחרות, המטרה שלא ליתן בידי רשות זו או אחרת מונופולין על פרוש החוקה.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 676017
תמיכה ברעיון שבשורה הרביעית בתגובה.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670264
בלי לחוות דעה בעניין הודאות ושיטות משפט, או אשמתו\חפותו של זדורוב, אני רוצה רק להעיר שעניין הסכין המשוננת הוא - עד כמה שאני לא אוהב את הביטוי הזה - הזוי.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670269
הטענה היא לא שאין ''סכין יפנית'' משוננת,לצורך העיניין ''הסכין יפנית'' לא רלוונטית.
הטענה היא שזדורוב העיד שהשתמש בסכין חד ולא משוננן (שבמקרה היתה יפנית) ואילו הממצאים מראים אחרת.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670272
כן, הבנתי את הסוגיה. ראיתי לא מעט אנשים (במשך כשנתיים) משתמשים בסכין יפנית מבלי שיהיה להם מושג קלוש שהלהב שבה משונן. כולל מנהל עבודה שהתקשה להבין את ההבדל. אם היית שואל אותם הם היו עשויים לומר שהסכינים חדות.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670278
כשאני משתמש בסכין למריחה או לחיתוך לחם, תמיד אני יודע אם הסכין שבו אני משתמש חלק או משונן, ואני מניח שכך זה אצלך ואצל רוב האנשים. לכן טענתך, שאנשי מקצוע שמשתמשים בסכין היפאנית לצרכים מאד ספציפיים לא יודעים במה הם עובדים, נראית לי לא הגיונית, אבל, כמובן, איני יכול להתחייב.
לעניין זדורוב, נראה לי שהמשטרה הפגינה כאן גם רשלנות. החוקרים לא ידעו שיש סכינים יפאניים עם להב משונן (כמו, שאני שכמעט ולא יצא לי להשתמש בסכין יפאנית, לא יודע), ולכן הניחו שאין כאלה ואפילו לא טרחו לשאול את זדורוב באיזה סכין השתמש. אני חושב שאם האמת באמת הייתה מעניינת אותם, הם היו מגיעים לעובדה הזאת די מהר.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670318
יתכן... אני מאוד מקווה שנעשה כאן משפט צדק. דעת מיעוט מזכה זה עניין מטריד אבל כך בנו את הערכאה, גם החלטה בפה אחד יכולה להטריד.

אני רוצה להודות לך על כושר ההבחנה בעניין עדותי לגבי אנשי המקצוע עם הסכינים. מסתבר שאני נוטה לעוות פרטים "מזהים" גם אם אין בכך שום חשיבות.

(על כן הנה קצת תיקונים חסרי כל ערך לדיון: השימוש בלהבים משוננים נבע מעבודה בסביבה קורוזיבית - ים, המשוננים חותכים גם כשהם קצת חלודים. מנהל העבודה ידע כנראה להבחין בהבדל ובכל זאת קנה את הסוג הלא מועיל כי הוא זול יותר. את אנשי המקצוע, גם את המנוסים והנועזים שבינהם, יכולת לתפוס לפרקים מבזבזים דקות ארוכות בתנועות חיתוך נמרצות לפני שהיו הופכים את הסכין, בודקים ומסננים קללה.)
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670362
עניין חשיבות הסכין משוננת או לא תואר בבהירות בסעיף 278 לפס"ד בעליון (דעת המיעוט) (ההדגשה שלי)

"סיכומו של דבר, אני סבור כי יש להעדיף את חוות דעתה של ד"ר פורמן בסוגיה זו ולקבוע כי החתך בסנטרה של המנוחה נוצר על ידי סכין משוננת. העובדה שלפחות אחד מהחתכים בגופתה של המנוחה נגרם באמצעות סכין משוננת עומדת בסתירה להודאתו של המערער, שממנה עולה באופן עקבי כי פגע במנוחה באמצעות אחת מהסכינים ששימשו אותו בעבודתו. בכליו של המערער נמצאו סכינים יפניות בעלות להבים ישרים בלבד וכן מחסנית פלסטיק ובה להבים ישרים. אף לא להב משונן אחד נמצא בין כלי העבודה. טוענת המשיבה כי קיימים להבים משוננים המיועדים לשימוש בסכינים יפניות, טענה שגובתה במסמך שהודפס מרשת האינטרנט [ת/832]. גם אם קיימים להבים מסוג זה, האפשרות כי המערער עשה שימוש בסכין יפנית בעלת להב משונן נעדרת אחיזה בחומר הראיות והיא ספקולטיבית בלבד. איני סבור כי ניתן לייחס לכך משקל בנסיבות העניין. כמו כן, איני מוצא נפקות גם בכך שהחתך שהביא למות המנוחה הוא זה שבצוואר ולא זה שבסנטר. שהרי, לא נטען כי החתך בסנטר נגרם על ידי עצם משונן כלשהו שלא במהלך אירוע הרצח; או כי המערער עשה שימוש במספר סכינים במהלך הרצח, אחד מהם בעל להב משונן. ממילא מדובר בספקולציות שלא ניתן למצוא להן תימוכין כלשהם בחומר הראיות. אם כן, סוגיית להב הסכין מלמדת על חוסר התאמה בין הודאותיו של המערער לבין ממצא אובייקטיבי בתיק. מטבע הדברים היעדר התאמה זה גורר אחריו הפחתה של ממש ממשקל ההודאות."
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670296
למרות שאני מסכים לדעתך באופן כללי, הייתי מעדיף שתבחר מילה קצת פחות טעונה. הצעה נוספת לשיפור אכות הדיון: לקרוא את פסק הדין של בית המשפט העליון. לא קראתי עדיין.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670317
תודה.
"לא ניתן לשלול כי המערער השתמש בסכין יפנית בעלת להב משונן מעצמו או מחמת שחיקה ושימוש בעבודות הרצפות והקרמיקה שביצע; --".
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670262
מדוע אתה חשוב שההרשעה מסתמכת על ההודאה בלבד? האם אתה בקיא במקרה ובפסק הדין?
זהו אכן תיק מורכב וכנראה שלא כל האמת נחשפה בו אך למיטב הבנתי ההודאה היתה רק חלק ממכלול הדברים שהובילו להרשעה.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670280
אני חושב שהעובדות העיקריות פורסמו במרוצת הזמן. לא הובא שום פרט (למרות הקלישאה ''מארג ראיות'') שיכול היה להביא להרשעה זולת אותה הודאה שאצלנו היא ''מלכת הראיות''. אני חושב שאם תשאל איזה משפטן אם זדורוב היה מורשע ללא ההודאה הזאת הוא היה עונה בנחרצות שלא.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670291
לא תמיד "מארג ראיות" היא קלישאה.
האם ידעת למשל, שכמה שעות לאחר הרצח,זדורוב סיפר לרעייתו כי מצאו ילדה שנפלה בשירותים? הוא סיפר לה זאת עוד לפני שהדברים התפרסמו.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670314
בוודאי שידעתי. כל הפרטים המרשיעים הרי סופרו לנו ע''י התביעה והמשטרה יותר מפעם אחת. איני יודע מה התשובה אבל עם קצת דמיון אני יכול למצוא מליון תשובות שלא מפלילות את זדורוב.
כבר ספרתי שבפרויקט החפות בארצות הברית בכל (או במרבית. איני זוכר.) המקרים שבהם נמצא שמורשעים עקב הודאתם, חפים מפשע ללא כל ספק, נמצאו פרטים ''מוכמנים''. רשויות החקירה והתביעה אוהבות את זה. והתשובות לתמיהות יכולות להיות רבות.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670299
להבנתי הוא גם תיאר את הארוע למדובב שהיה בתאו וסיפר למדובב פרטים מוכמנים. אתמול שמעתי ראיון עם קצין משטרה, חוקר ותיק בדימוס שלא היה מעורב בחקירה הזו. הוא אמר שמה ששכנע אותו באופן אישי באשמתו של זדורוב היה העלמותם המסתורית של הבגדים שלבש ביום הרצח והסכינים שהיה אמור להשתמש בהן בעבודתו באותו יום. אדם שעובד באופן קבוע עם בגדים וכלים אבל לא יודע לאן הם נעלמו דווקא באותו יום גורלי - זה מעורר חשדות כבדים.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670312
אבל הוא מודה מרצונו. למה שבמסגרת ההודאה לא יספר באמת היכן הם באמת הבגדים ? הרי התמונה שמנסים להציג לנו היא שההודאה היא אמתית. לשם מה עליו להסתיר פרטים אחרי שהודה ? איך זה שהחוקרים שלכאורה מאמינים בהודאה, לא מתחילים להטיל בה ספק כשהמודה לא יודע היכן הם הבגדים ? מסתבר שלא הכל אנחנו יודעים, ולפעמים התשובה לא קשורה כלל במסקנה שאנו רוצים להסיק ממנה.
ויש פרט לבוש אחד שלא נעלם ולא כובס. נעליו. אותם נעלים שלפי עמדת המשטרה הוטבעו על מכנסי הנרצחת. אותם כאילו שכח הנאשם להעלים ?
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670323
מה שזוהה בנעליים לא היה דם עליהן אלא העובדה שהן נדירות. כלומר טביעת הנעל מזהה את סוג הנעליים (אבל אין כמעט נעליים כאלו בארץ למעט הזוג של זדורוב) ולא ישירות את זוג הנעלים של זדורוב.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670326
אם לא מצאו שיירי דם על הנעליים זה מוריד מערך הנעליים כראיה.

ובכלל - לפי המימצאים קדם מאבק בין הרוצח/ת/ים לנרצחת. מוזר מאוד (לגמרי לא סביר) שמאבק זה זה לא הותיר שום ראיה שקושרת את זדורוב לרצח.
יש משהו גרוע במצב שבו ניתן להרשיע אך ורק על פי הודאה. ידוע שתחת לחץ כבד רוב האנשים מודים באשמה. אפילו מניעת שינה מספר ימים עשויה להוביל להודאה, כי לאחר מספר ימים ללא שינה החשיבה אינה צלולה (יש מצבים של הזיות בהקיץ וכן מחשבות תעתועים). חוקר מומחה עשוי לרתום את המצב הנפשי הנ"ל (הזיות ותעתועים) כדי לשכנע את הנחקר "לזכור כביכול" אירועים שלא קרו.

לפי הסרטונים שפורסמו באינטרנט, מנען מזדורוב שינה סדירה בימי החקירה בכך שהכניסו לתאו מדובב נודניק שכפה עליו השארת אור כל הלילה, ושיחות בענייני הרצח, במצב זה קשה מאוד לשון.

לגבי הסכין המשוננת איני בטוח שבעניין זה יש בעיה של סתירה בין העדות לסימני הסכין. יש סכינים יפניות עם להב משונן.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670335
עזוב סרטונים שהופצו באינטרנט. האם ההגנה טענה את זה באחד מסבבי המשפט? התא שבו היה זדורוב הוקלט, וההקלטות (ותמליליהן) היו זמינים לשופטים במשפטים השונים. כל שלושת השופטים (במחוזי, בעליון, בהרכבים שונים במקצת במקרים שונים) קבעו שההודעה קבילה. לזדורוב הייתה הגנה של סנגורים מהשורה הראשונה (כיום הוא מיוצג ע"י אביגדור פלדמן, בין השאר).

לפני שאתה מעלה טענות, נסה לקרוא את פסיקת בית המשפט העליון (אני לא דורש מכולם לקרוא את כולה. מדובר על מסמך ארוך. אבל לפחות לנסות לעבור על העובדות הבסיסיות שמוזכרות שם).
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670338
אני מסכים איתך בנוגע להיותה של "מלכת הראיות" זונה מלוכלכת, ומסכים עם הפרויקט של סנג'רו ושות' להורדת משקלה. רק שאם אני מבין נכון את המצב, יש לזה מחיר לא קל שצריך לא לטשטש אותו: אין איזה תחליף פלאי. במיוחד כשמיטב המחקרים מהעשורים האחרונים מחוללים שמות באמינות של ראיות אחרות שנחשבו אצילות: עדות ראייה, מסדר זיהוי וכו'. יש, כמובן, את הפורנזיה, ויש הלשנות/עדי מדינה בקרב משפחות פשע, אבל זה לא שנוכל פתאום לקבל מהן הרבה יותר מכפי שאנחנו מקבלים היום. כך שמהורדת משקלה של ההודאה, ושל עדויות ראיה ומסדר זיהוי, נקבל אמנם חפים מפשע שייחסך מהם מאסר, אבל גם הרבה יותר פושעים שיסתובבו חופשיים.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670339
האזנתי הערב במקרה לקטע מתכנית של גדי סוקניק בערוץ 2, וקרה לי תוך כדי האזנה מקרה מדהים: הסכמתי למשהו שאמר גדעון לוי: הוא אמר שהוא מעדיף עשרה פושעים שלא ייענשו על אחד שישב בכלא על לא עוול בכפיו‏1. ישנה איזו פרשיה שהובאה בתכנית של איילה חסון בערוץ 1, על נהגת שהייתה שיכורה ודרסה רוכב קטנוע, ואיך שהוא תיקה נסגר עקב עדות שקר של עדה מסוימת שטענה שהיא אינה אשמה. הסיפור הזה כן עניין אותי והשפיע עלי, אבל לא בגלל שמאד רציתי שהנהגת הזאת תשב בכלא כמו שאולי מגיע לה, אלא בגלל שהפרשה חשפה אולי כל מיני שחיתויות בפרקליטות. זה שהיו לוקחים ושמים את הנהגת הזאת עכשיו מאחורי סורג ובריח לא כל כך חשוב לי, ואני דווקא הייתי מרחם על המסכנה לו עשו זאת. אבל הסירחון הוא זה שגרם לי להתעניין בפרשה.
עד כאן תשובתי לבעיה שהעלית. אשר לראיות שאני יותר מאמין בהן, יש במשטרה אגף שלם שנקרא "זהוי פלילי". טביעות אצבעות, ולאחרונה הוכחות שקשורות בדי אן איי וכדומה. הייתי מצפה שהרשעות תתבססנה על ראיות כאלה. במשפט זדורוב הייתה אותה ראייה של טביעת נעל. לו היא הייתה אמיתית היה בה משקל רב יותר בעיני מאשר ההודאה. אגב, מעניין מה אמר בית המשפט העליון על הראייה הזאת, שהמומחה העולמי פסל, ומה הוא חשב על הנאצות שפיזר בית המשפט המחוזי על המומחה האורח הזה. אולי מישהו יודע, ואשמח לשמוע. קשה לי להאמין שהשופטים פשוט התעלמו מתת הפרשה הזאת. הרי בין השאר בעטיה החזירו את התיק לבית המשפט המחוזי.

1 זה מזכיר לי שנדמה לי ששכ"ג שאל אותי מה עמדתי בשאלה זו ושכחתי להשיב, ותשובתי באה להלן. בעצם, הוא שאל איך הצבעתי במשאל של האייל הקורא, אבל לא הצבעתי כי אני לא משתתף במשאלים האלה (לא שיש לי משהו עקרוני נגדם), ולכן לא ראיתי בכלל שהוצגה שאלה כזאת.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670340
"... אתייחס תחילה לפסק הדין בעניין מצגורה. בפסק דין זה עמד השופט הנדל על שורת קשיים הגלומים בהסתמכות על ראיה של טביעת נעל. אקדים ואומר כי איני סבור שיש צורך להיכנס בשלב זה לעובי הקורה במשמעויותיו והשלכותיו של פסק הדין דנן. זאת, היות שאני מקבל את טענת ההגנה כי פסק הדין אינו משפיע על שלוש העקבות הזרות שבענייננו. בעניין מצגורה היתה מחלוקת בין ההגנה לבין התביעה בשאלה אם טביעות הנעליים שנמצאו בזירה תואמות את נעלי הנאשם, בעוד שבמקרה שלפנינו – בכל הקשור בשלוש העקבות הזרות – יש תמימות דעים בין הצדדים כי עקבות הנעליים שנמצאו אינן שייכות למערער. לשון אחר, יש הסכמה לקיומו של ממצא עובדתי, שלפיו אין התאמה בין העקבות דנן לבין נעליו של המערער. אדרבא, המשיבה עצמה מציינת כי שלוש העקבות "מייצרות 'מסלול יציאה' מהתא ואיננו יודעים של מי הן" [עמ' 37 לעיקרי הטיעון מטעמה]. הלכה למעשה, גדר המחלוקת במקרה דנן מוגבל אך ורק למסקנה המשפטית שיש להסיק מראיה זו – האם מדובר במסלול יציאה שבו פסע הרוצח האמיתי, כטענת ההגנה, או האם מדובר בראיה שאין בה כדי לשנות מאשמתו המוכחת של המערער, כטענת המשיבה. מעבר לכך, אחד הקשיים שעליהם עמד השופט הנדל בעניין מצגורה, הוא החשש שמא טעויות העלולות לנבוע מעצם השימוש בראיה מדעית שמהימנותה מוטלת בספק, תפעלנה לחובת הנאשם (קושי אותו כינה "מיקום הראיה המדעית במשפט הפלילי"). בנסיבות המקרה, החשש כי תתרחש טעות כתוצאה מהסתמכות על ראיה של טביעת נעל שתפעל לחובת הנאשם הוסר במידה רבה, שכן ההגנה מסכימה לממצא הנדון, שהרי טמון בו פוטנציאל מזכה ולא מפליל...

...במצב דברים זה מסקנתו של בית המשפט כי אין להוציא מכלל אפשרות שאחד מהנוכחים הרבים בזירה הוא זה שהותיר את העקבות, אינה משוללת יסוד. ברם, גם בנסיבות אלה, סבורני כי לא ניתן להתעלם מכך ששאלה זו נותרה פתוחה ולא עלה בידי המשיבה לספק לה מענה ברור, חרף המאמצים שהשקיעה בניסיון לברר למי שייכות עקבות אלה. נותרנו אפוא עם ראיה אובייקטיבית, שאינה שנויה במחלוקת, הקושרת אדם אחר, אלמוני, לזירת הרצח. כידוע, אין בהודאותיו של המערער התייחסות שעשויה להסביר קיומה של ראיה זו. אני סבור אפוא כי בראיה זו יש כדי לגרוע ממשקל ההודאות..." (ועוד הרבה כאן).

והסקר המדובר כאן.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670349
קראתי את פסק הדין, תודה על הקישור. התמונה באמת סבוכה מאוד. המון דברים עומדים לחובתו של זדורוב, אבל יש גם ספקות מסוימים שלא ניתן להתעלם מהם. והשאלה אם הספקות הללו עולים לדרגת ספק סביר הצליחה לחצות בין שופטים בערכאה העליונה.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670352
יש בפסקי הדין משהו תמוה בעיניי. ישנן שתי עדויות מומחים סותרות בעניין טביעת הנעל על המכנסיים (וגם משהו אחר. העקבות שנתקלו בתא השרותים), והשופטים הן של המחוזי והן של בית המשפט העליון מנסים להכריע ביניהם ע"י גיוס המומחיות האישית שלהם באותו נושא. איני חושב שתפקידם לעשות זאת. במקרה של סתירה עליהם לפסוק לטובת המומחה הרציני יותר, או להוציא את הראיה הזאת ממערכת השיקולים לחלוטין.
לפי מה שהתרשמתי ישנה איזו מחלוקת בין שופטי העליון. אחד פוסל את דעתו של מומחה התביעה שור, ואחר נוטה יותר לקבל אותה אבל גם הוא רואה בה ראיה חלשה. ניכר מעיון בפסק הדין שההכרעה נובעת מההודאה, ואליה מכוונים עיקר דברי השופטים. "מלכת הראיות" הביאה להרשעה. אין כל ספק בכך.
יש עוד פרט לא כל כך מובן לי. הנאשם יצא דובר אמת במבחן הפוליגרף. האם היה איזה משקל לעובדה זו ? חיפשתי בכל פסק הדין את המילה "פוליגרף", והסתבר לי שההתייחסות היחידה לעניין זה הוא השפעת השקר של החוקרים שספרו לזדורוב שהפוליגרף מצא אותו לא דובר אמת, על הודעתו.
אבל האם אין שום משקל לעצם המבחן ? בתוך כל מבול המלים היפות לא נראה לי שמחפשים את האמת.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670353
מהו המומחה הרציני יותר? זוהי כבר הכרעה סובייקטיבית. לפי פסק הדין ההתרשמות של השופטים מהמומחה האמריקאי שהוא מתנהג כמומחה מטעם.

פוליגרף אינו ראיה שקבילה במשפט (יותר מדי קל לשטות בו). כמוכן, אם זה לא הוזכר, הרי שצוות ההגנה לא הזכיר את זה, ולזדורוב היה צוות הגנה טוב.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670386
הרציני יותר הוא זה שהוא כה נחשב עד שהמומחה השני הסתמך על ספרו בחוות דעתו. במשפטים כל המומחים הם מטעם. או מטעם התביעה או מטעם ההגנה. אם הכוונה היא שהמומחה הזה עוות את חוות דעתו המקצועית כדי לקבל כסף, משהו שדומה לשוחד, קשה לי להאמין שמישהו ברמה שלו היה מסתכן באי שמירה כה בולטת על שמו.
איני חושב שיכול מי מדיני הראיות לאסור על ספק להיכנס ללבו של שופט ששומע על מבחן הפוליגרף. הערתך אף היא מראה על כיוון של מילוי טפסים במקום חיפוש האמת.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670388
אגב השב''כ כן מסתמך על פוליגרף כאשר הוא בודק את אמינותם של עובדים בסביבה של סודות מדינה. זה נעשה שנים רבות ולא ידוע לי שמישהו ערער על כך.
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670389
השופט לא צריך למלא את תפקידה של ההגנה. אם ההגנה לא העלתה את הטיעון הזה, הייתה להם כנראה סיבה טובה (הסיבה הסברה, כאמור: פוליגרף אינו מבחן מספיק אמין. הוא אולי טוב כדי לספק רמזים בחקירה, אבל לא מעבר לכך).
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670366
בית המשפט רשאי לחפש את האמת רק במסגרת דיני הראיות. כיוון שבדיקת פוליגרף אינה מהווה ראיה בדין הישראלי לא ניתן להתייחס אליה כלל. היתה גם תמיהה של השופטים על העדר ראיות פורנזיות בזירת הרצח הקושרות את הנאשם לזירה, אבל בדין הישראלי הכלל הוא שראיות פורנזיות משפיעות רק בהימצאן ולא בהעדרן.

המחלוקת בין שופטי העליון היתה על משקלן של כל אחת מן הראיות העיקריות. "אכן, תמימי דעים אנו כי נגד המערער נאספה תשתית ראייתית מפלילה ביותר, הקושרת אותו בקשר הדוק לביצוע הרצח. המחלוקת בינינו נעוצה, בעיקרו של דבר, בניתוח הקשיים והתמיהות העולים בכל זאת מחומר הראיות, ובמשקל "השלילי" שיש לייחס להם, אם בכלל."

בראש ובראשונה ההודאה- מבין ההודאות וההכחשות של זדורוב ההודאה כבדת המשקל ביותר בעיני כל השופטים היתה זו שהתוודה בפני המדובב, והשופטים נחלקו אודות עוצמתה ועוצמת הפרטים המוכמנים שהיו בה.
סעיף 300. לפס"ד מסכם את דעתו של השופט במיעוט
" הודאותיו של המערער, על הפרטים שנמסרו בהן, וניתוח התאמתן לממצאים האובייקטיביים בתיק, מעלים תמונה ראייתית מורכבת ובעלת פנים שונים. בעוד שההודאות מותירות על פניהן רושם אמין וטומנות בחובן מידע מוכמן, הרי שבה בעת כוללות הן פרטים מוכמנים שליליים ואינן תואמות ממצאים אובייקטיביים משמעותיים בתיק. כזכור, פתחתי את הפרק הנוכחי בבחינת הודאתו של המערער למדובב ארתור, שהובילה אותי למסקנה בדבר משקלה הפנימי הגבוה. התרשמתי כי אין לפנינו תיאור סתמי ו"רזה" של הדברים, אלא שמדובר בהודאה משופעת פרטים, קוהרנטית, בעלת היגיון פנימי ועקבית בעיקרה. הדגשתי כי נסיבות מתן ההודאה – באווירת "סוד" תוך שהמערער לוחש ומרים את קולו לסירוגין – מצביעות במובהק על האותנטיות שלה. עוד קבעתי כי התחקות אחר הדינמיקה שהובילה למסירת ההודאה, מלמדת כי בחירתו של המערער להודות לפני ארתור מקורה בנקודת מפנה שחלה ביחסי האמון בין השניים. בתוך כך, דחיתי את ההסברים שמסר המערער בחקירה ובעדות ביחס להודאה זו, משמצאתי כי הם אינם משכנעים, בלשון המעטה, ואינם מתיישבים עם טענתו כי הודה מאחר שהשתכנע כי רצח את המנוחה וכדי לקבל הקלה בעונשו. עוד ראיתי לציין כי ההגנה לא התמודדה בטיעוניה עם השאלות והתמיהות המתעוררות ביחס להודאה דנן, אשר מטילות צל כבד ביותר על שאלת חפותו ועל מהימנותו של המערער. סיכמתי את התרשמותי בנוגע להודאה זו בכך שהלכה למעשה, אין לפנינו כל גרסה אשר בכוחה להסביר מדוע התוודה המערער לפני המדובב."

שנית המשקל של הראיות המסייעות והמחלישות - החתך בסכין משוננת או לא, השחזור שבחלקו חיזק את האשמה ובחלקו החליש, טביעות הרגל המיוחסות לזדורוב וטביעות הרגל החידתיות שאינן של זדורוב, עדות התלמידים שראו את המנוחה עולה במדרגות לשירותים לבדה, כאן המחלוקת היתה עד כמה הראיות המסייעות מחזקות ועד כמה הראיות הסותרות מחלישות.

לדוגמה עניין הלהב המשונן-
השופט עמית, בדעת הרוב, מקבל בדוחק את חוות דעתה של ד"ר פורמן (סכין משונן) אבל לדעתו זה לא משפיע על האשמה:
" לסיכום, בהינתן העובדה שהמערער השליך את הלהב וזה לא נמצא עד היום; בהינתן העובדה שהמערער אפילו לא נשאל על ידי ההגנה בעדותו בבית המשפט אודות להב הסכין; בהינתן שד"ר קוגל מטעם ההגנה מצא לחוות דעתו בנושא אחר הקשור בסכין ולא נתן כלל דעתו לשאלת השינון, על אף שהטענה כבר הועלתה על ידי ההגנה במסגרת חוות דעתו של פלג; בהינתן כי קבלת חוות דעתה של ד"ר פורמן בנושא זה, בניגוד לדחייה החד-משמעית של מסקנותיה בערכאה הדיונית, מהווה חריג בולט לכלל אי התערבות ערכאת הערעור; בהינתן האפשרות כי ברשות המערער אכן היה גם להב משונן (כאמור, ההגנה חדלה מלשאול את המערער על אפשרות זו); בהינתן שהמערער עצמו סיפר כי השחיז את הלהב; בהינתן האפשרות כי להב לא משונן קיבל צורת שינון, ולו בחלקו הקטן ביותר, במהלך השימוש הרגיל בו – בהינתן כל אלה, אני סבור כי משקלו של הנושא "משונן או לא משונן" הוא זעיר, כמו הנקודות הזעירות ליד החתך בסנטר, ששימשו בסיס למסקנה כי בלהב משונן עסקינן (וככל הנראה של סכין קטן).

ממילא, איני סבור כי בשל נושא הסכין יש להפחית "הפחתה של ממש", כדברי חברי (בפסקה 278), ממשקל ההודאות."
מצעד האיוולת של הנבלות הצדקניות 670350
יש לציין שגם רבות מהראיות הפורנזיות הקלאסיות התגלו בחמש-עשרה הנשים האחרונות כבעייתיות, מבוססות על מחקר שלא באמת הוכיח את מה שהוא מתיימר להוכיח או ניתנות לפירוש סובייקטיבי (טביעות אצבע למשל ניתנות במקרים רבים לפרשנות כתואמות או כלא-תואמות). דוגמאות לכך במקרה שלפנינו ניתן לראות בשאלות המפורסמות של טביעות הנעליים ושל הסכין המשוננת או החלקה - כל מומחה יכול להגיע למסקנה משלו. בתגובה 569517 הביא יובל נוב דוגמה למקרה בארה"ב שבו הראיות הפורנזיות שלכאורה הצביעו על אשמה וגזרו את דינו של אדם למוות היו חסרות ערך - אף שהן שיקפו את מה שדורות של חוקרים פורנזיים למדו בנושא של הצתות.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים