בתשובה לצפריר כהן, 25/08/16 16:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהיכרות הקצרה שיש לי עם עצמי, קשה לי להאמין שזה המצב. אבל אולי זה עניין של תפאורה - במוזיאון אני מתרכז רק בציור על קיר לבן, ובמחשב (או בספר) מדובר בחלק ממוזאיק רעשני. לצערי הרב, לא נראה לי שיתנו לי לקחת את הציור הביתה כדי לראות את השפעתו מחוץ למסגרת. (למרות הבדיחה הנדושה במוזיאונים "Excuse me, make take some pictures?") |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה נוגע בעניין. אבל שזה קצת יותר מהרקע החזותי, הלבן במוזיאון לעומת שלל גירויים חזותיים סביב מסך המחשב. שלל הגירויים המקיפים הם לא רק בחלל, אלא גם בזמן. במחשב אתה צופה בתמונה בין לבין, תיכף תחזור לאייל ובינתיים המסנג'ר מצפצף לך, והילד צועק, ובדיוק בא לך להכין לעצמך קפה וזה מה שתעשה. במוזיאון אתה מפנה זמן וקשב ומקדיש אותם בכוונה רבה לחוות את היצירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. כנ''ל גם בקולנוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אם כי בצפייה ביתית בסרטים או סדרות, הרבה אנשים בהרבה מקרים כן יוצרים לעצמם תנאי קשב דומים לקולנוע. היצירה די מעודדת את זה; כדי "לצרוך" סרט אתה (אוקיי, אני) צריך אשכרה לשבת מולו ולהקשיב לו ולא לעשות דברים אחרים בזמן שהוא מנגן. אם אני רוצה ללכת לשרותים או להכין תה אני ממש אטרח ללחוץ על כפתור העצירה (וזו אפשרות שלא קיימת בקולנוע, וכן מורידה מהריכוז בבית, אבל בכל זאת מדגישה שבפרק זמן משמעותי או שצופים בסרט או שלא). אני יודע שהרבה אנשים אחרים ובהרבה מקרים אחרים כן רואים סרט תוך כדי כל מיני דברים אחרים. אבל צפייה בתמונה סטטית נדמה לי שאפילו לא מעודדת ריכוז מיוחד. אולי יש אנשים טובים ממני בעניין הזה, אבל גם כשהתמונה מוצאת חן בעיני, אין לי מוטיבציה להתבונן בה יותר מכמה שניות, מה שהמוזיאון כן גורם לי לעשות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |