בתשובה להפונז, 27/08/16 22:21
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 682865
בהשוואה בין קהל המזוהה עם תנועה פוליטית א' שהתאסף כדי לחגוג למנהיגו יום הולדת ונתון תחת השפעה של כוח Z מול קהל שמזוהה עם מפלגה פוליטית ב' והתאסף כדי לחגוג יום הולדת למנהיגו ונתון להשפעה של כוח Y, זיהוי המפלגה או המנהיג פחות חשוב מהכוח שמשפיע על הקהל.

ככתוב בהמשך:
התופעה מתקיימת בימין ובשמאל, בשם שימור הטבע, בקריאה "מוות לערבים" ותתפלא, גם בסלוגן "רק לא ביבי".
או משפט לפני:
הפואנטה שססמאות וסלוגנים שהופכים קהל לאספסוף סוחפים אנשים למקומות נמוכים גם מחוץ למגרשי כדורגל ואינם שמורים למחנה כזה או אחר.

קהל שמתנועע מצד לצד וזועק "מוות לערבים" או קהל שמתנועע מצד לצד ושר wish you were here זו לא אותה תופעה

אני מתרשם שמבחינתך ההבדל טמון במדבקה או מראה הקנקן ולא בכוח או סוג ההשפעה שהקהל מבטא ולכן גייסתי את יום השבר של שלושת סוגי הקומוניסטים- הנבוכים, ההמומים והמכחישים. אם היצור האנושי מסוגל להלחם למען השלום או להשלים עם המלחמה, לאהוב את השנאה או לשנוא את האהבה הוא גם מסוגל לזמזם לסטאלין או לכל עריץ אכזר wish you were here. זה שמישהו לובש חולצה עם הדפס של צ'ה גווארה לא הופך אותו למהפכן וגם צרכן תרבות מדופלם עלול להתברר כתת אדם.
ההבדל לא נמצא בזיהוי הפוליטי, בצרכנות ולא בהצהרות ובדגלים אלא ברמת החסינות של אותו קהל מפני השפעות נמוכות.

וזה רק מסתבך כשמנסים לתפוס את ההשפעה בציציות. היצור האנושי מסוגל לצרוח "מוות לערבים" כשהוא בעצם מייחל לצדק בתגובה צבאית חוקית או לצרוח מוות ליהודים כשהכוונה היא לדקור יהודי מחר בבוקר. חשוב מה היצור צורח אבל חשוב כפליים לזהות איזה כוח בדיוק הוא צורח. למה הוא מכוון או אם תרצה, מה מכוון אותו.

באופן כללי הכוחות שמהם צריך להיזהר נורא אוהבים אנשים להוטים וחמי מזג שמתקבצים יחדיו במאות או אלפים ועדיף מאות אלפים. ברמת השיח הציבורי אני לא בטוח שכיום הימין יותר חם מזג מהשמאל ואני לא מזהה הבדל בין אוהדי בית"ר להפועל מעבר לצבע והזיהוי הפוליטי. אני חושב שהמשותף בין תומכי ה- BDS ושונאי ביבי לבין אנשי ימין ותומכי להב"ה גדול על השונה ושני הציבורים שונאים אחד את השני ברוך השם, כמו שצריך.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים