בתשובה לאריק, 27/10/16 19:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יפה כתבת. היו 2 דברים שלא הסכמתי אתך. נקודה חשובה היא שבעוד לייבוביץ מחוייב לאחידות ועקיבות תורתו, דוקא הרמב"ם אינו כך. חלק מהסתירות שעלו כאן נמצאים בדברי הרמב"ם עצמו. הרמב"ם כתב במקומות רבים, שצריך להתאים את פרוש התורה לקהל הלומדים, ולכן אפשר למצוא אצל הרמב"ם פרושים שונים (נאמר משלימים, כדי לא לומר הפוכים) לאותו העניין. הרמב"ם כאמור מסביר את השונות בשונות של קהל היעד (את התאולוגיה הרב-שכבתית הזו שאל שפינוזה מן הרמב"ם). באחת התגובות כאן ציטטתי ממורה נבוכים את הרמב"ם אומר במפורש שאסור להאמין בהוכחות לחידוש או קדמות העולם, משום שזה מחליש את האמונה. וזוהי העמדה שמצטט לייבוביץ. אין שום תמה בכך שבמקומות אחרים (משנה תורה למשל) הרמב"ם מציג את עמדת חידוש העולם (שהרי הרס"ג ראה בכך את אחת ההוכחות לקיום האלוהים) ובמקום אחר דוקא מחזק את עמדת קדמות העולם (האריסטוטלית). הנקודה השנייה בה אני חולק עליך היא בעניין "ליבוביץ' מאמין באותו אלוהים שהרמב"ם האמין בו". הסיבה למחלוקת היא שוב אותה סיבה כמו בנקודה הקודמת: חוסר העקיבות העקיבה של הרמב"ם. הרמב"ם היה מגדולי היהדות שטבעו את עיקרון תיאור האלוהות על דרך השלילה. אצל הרמב"ם הדבר מתבטא בעיקר בשלילת כל היבט גשמי של האלוהות ובניסיון לתאר את האלוהים כטרנסצנדנטי (מטאפיזי ע"פ ההגדרות של אריסטו). לייבוביץ לוקח את העיקרון הזה צעד נוסף אחד קדימה ושולל כמעט כל ידע "חיובי" שלנו על האלוהים (אנו יודעים מה הוא לא, אבל לא מה הוא כן). לכן שוב אין בכלל תמה למצוא אצל הרמב"ם תאורים על דרך החיוב ואפילו הגשמיות של האלוהים. דוקא לייבוביץ מתקשה להיות עקיב בדרכו השלילית. ידועה אהבתו של י"ל לפסוק "אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם", וכן אותו פסוק שנעשה פזמון פופולרי, "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא". "קדמות האלוהים" היא בכל זאת סוג של אמירה חיובית, לא כן? לייבוביץ כמו הרמב"ם, פותר את הסתירות האלו באמירה הכללית "דברה תורה בלשון בני אדם". ובכן, לייבוביץ כמו הרמב"ם דגל באלוהים טרנסצנדנטי ("העולם איננו אלהים, ואלהים איננו בעולם – אלהים הוא מעֵבר לעולם, מעבר לכל מציאות שבה קשורים מושגי האדם ומעבר לצרכים ולאינטרסים הנובעים ממציאותו של האדם בעולם"). אבל לייבוביץ הרבה יותר קנאי ומרחיק לכת בטיהור האלוהות מכל יסוד של העולם הזה. דבר אחר, בפתיל ההוא אמר מאן דהוא "אם האמונה ה"פשוטה" באלוהים של שכר ועונש אינה פסולה בעיני הרמב"מ הרי זה בניגוד לאמונתו של ליבוביץ שמובעת באופן מפורש שאינו משתמע לשני פנים במילים שלו: "אלוהים לא מתגמל", שהן אולי אחד המוטיבים המרכזיים בהרצאותיו, והרי לך עוד דוגמה שאתה עצמך מצאת, שלא בכל מסכים ליבוביץ עם הרמב"מ". שים לב לקפיצה הלוגית הנהדרת מאמונת י"ל כי ""אלוהים לא מתגמל" להנחת המבוקש כי י"ל פוסל מי שמאמין אחרת. יש כאן עוד הוכחה לכישרון מיוחד לפרש את לייבוביץ בהיפוך גמור לנאמר ואח"כ לומר כמוצא שלל רב "הנה עוד סתירה בין י"ל ליהדות" (במקרה זה הרמב"ם). י"ל אמר וכתב במפורש ובכמה וכמה הזדמנויות שאין פסול ב"אמונה הפשוטה", על דרך "מתוך שלא לשמה בא לשמה". נכון שלייבוביץ דוגל באמונה הטהורה ("לשמה") ורואה ב"אמונה הפשוטה" חשש לעכו"ם, אבל בסופו של דבר (ודוק אמור, בדיוק כמו הרמב"ם), אין לו ברירה אלא ל"התיר" את האופצייה הזו למי שאינו יכול להגיע למעלת ה"אמונה הטהורה". ההוכחה כאמור אינה הוכחה, ובעניין זה דוקא אין הבדל רב בין י"ל לרמב"ם. הם אולי נבדלו ביחסם לתגמול האלוהי, אבל יחסם ל"אמונה הפשוטה" היה זהה. נראה שללייבוביץ היה חוסר מזל שלא היה לרמב"ם, בכך שהוא חי אחרי שפינוזה. הרמב"ם הטרום-שפינוזי היה די בטוח בעצמו וחופשי בכפילויות וברב-שכבתיות שלו (היהדות לפי הפשט ולפי הדרש האריסטוטלי). לייבוביץ, כבר נאלץ להתמודד בכל פינה עם סכנת הכפירה השפינוזיסטית. זוהי הסיבה שלייבוביץ נאלץ להזהר מכל שביב של פאנתאיזם או דאיזם ולהרחיק כל כך אל האלוהות המטאפיזית המופשטת שלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי ברמב"ם תאורים גשמיים של אלהים. עשרות פרקים ב"מורה נבוכים" עוסקים בשלילת הגשמיות, ובהסבר מה משמעותם האמתית של התאורים הגשמיים בתורה כמו "פנים" ו"אחור". ממה שראיתי אלהים של הרמב"ם הוא טרנסצנדנטי בדיוק כמו זה של ליבוביץ'. אני מקבל את ההערה שאחרי שפינוזה צריך ליבוביץ' להזהר יותר מאותה רב שכבתיות, אבל אצל הרמב"ם כל התיאורים החיוביים הם רק עבור אותה "אמונה פשוטה" כאשר עבור התלמיד החכם שלילת התארים היא מוחלטת. מה שכן, (האם בגלל שפינוזה?) ליבוביץ' הרבה יותר חד משמעי מהרמב"ם בענייני ההשגחה ושכר ועונש. כאן, בחד סטריות של הקשר בין המאמין לאלהים, בא לידי ביטוי הצעד הנוסף שהוא עושה בהרחקת האלוהות מהעולם הגשמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן אופציה בינארית ואי אפשר לפסוח על שני הסעיפים. אם אלוהים לא מתגמל, הרי שהאמונה בתגמול שגויה. לכן אם אחד מעיקרי אמונה הוא עניין התגמול, אותה אמונה שגויה. כבר כתב שלמה בתנ"ך כי האדם ישפט על כל מעשה. ואין משפט בלא תגמול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן אופציה בינארית: תגמול בעולם הבא - הוא דיון נטול תוכן או מהות, המוליך בחזרה לתורת לייבוביץ: האמונה היא עניין של בחירה. תגמול בעולם הזה - ישנה אפשרות שלישית: אלוהים אינו מתגמל והאמונה בתגמול אינה אחד מעיקרי הדת, אחרת כל מאניני אותה דת היפותטית הם אוילים גמורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ"ל בסוף: אחרת כל מאמיני אותה דת היפותטית הם אוילים גמורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתורת משה כתוב מפורשות פעם ופעמים "למען יטב לך והארכת ימים". הרי לך גמול בעולם הזה. יש עוד מקומות בהם מוזכר מפורשות עניין הגמול לפרט או לכלל. את שלמה כבר ציטטתי ואין צורך להביא את כל המקומות בתנ"ך המדברים מפורשות על כך שאלוהים מתגמל. האמונה היא מצווה. כמו כל מצווה אחרת בתורה, יש לאדם את הבחירה האם לקיים אותה או לא. כמו כל מצווה אחרת בתורה, יש לנו הוראות כיצד לקיים אותה. הרמב"ם הרחיב בתחום וקבע 13 עיקרים. לכן יש אופציה בינארית: או שליבוביץ' מקבל את דברי התנ"ך ואז הוא מוכרח לומר שאלוהים מתגמל, או שליבוביץ' חכם גדול יותר וקובע כי אלוהים לא מתגמל - בניגוד לדברי התנ"ך. מה שהופך אותו לכופר. החושבים כי ליבוביץ' יכול לומר הפוך מכל הנביאים ועדיין איננו כופר - הם אוילים גמורים. יש עוד אופציה בינארית: או שליבוביץ' מקבל את עיקרי האמונה של הרמב"ם לפיהם יש שכר ועונש, או שליבוביץ' חכם גדול יותר מהרמב"ם ויכול לקבוע עיקרי דת אחרים. החושבים כי ליבוביץ' יכול לומר בשם הרמב"ם הפוך מהרמב"ם ועדיין להחשיב את זה כיהדות או דברי הרמב"ם - אוילים גמורים. אתה יכול לומר כי אלוהים אינו מתגמל, אבל זה לא קביל מבחינת היהדות המסורתית. מבחינת היהדות המסורתית האמונה בתגמול היא אחד מעיקרי הדת. אנטיגנוס איש סוכו אמר לתלמידיו שישתדלו להגיע למעלה גבוהה יותר בעבודת ה', עבודה מאהבה ולא מחמת התגמול. תלמידיו צדוק וביתוס פירוש את הדבר כאילו אין שכר ועונש ומאז היהדות רואה בהם כופרים. וכך כותבת מפורשות מדברת מפורשות על התגמול לאורך כל הפרק וגם בפרקים אחרים. אבל ליבוביץ' יכול לומר הפוך מן הנביאים, התנאים, האמוראים, הגאונים, הראשונים והאחרונים. הוא יודע יותר טוב מכולם. וכל מי שחושב הפוך ממנו ומסתמך על אלה שהזכרתי? אלה אוילים גמורים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקריאת דבריי אני מבין שיכול להתקבל הרושם שרמזתי לכך שאתה "אויל גמור" וכו'. הריני להבהיר שזו כלל וכלל לא היתה כוונתי. את דברי יש לפרש על הדרך הפשט וההכללה: מי שמאמין באלוהים הגומל למאמיניו בעולם הזה, בעת הזו, אינו "אלא אוויל משתגע, שקלקלוהו ושיבשוהו המחשבות הסכלות והרעיונים הגרועים." אחזור ואצטט מדברי מוה"ד ר' י"ל: "הוא אף פעם לא הצילנו. הוא לא הצילנו מידי הרומאים, מגזירת אדריאנוס, עשרת הרוגי מלכות. הוא לא הציל את הקהילות שאנחנו נוהגים לקרוא להן הקהילות הקדושות שמתו על קידוש השם. הוא לא הציל את היהודים שנרדפו על ידי האינקוויזיציה. הוא לא הציל מיליון וחצי ילדים יהודים שנחנקו ונשרפו בידי היטלר. ובכל הדורות האלה היו יהודים שהאמינו באלוהים אף על פי שהם ידעו את הדבר הזה, שאלוהים לא הציל מידי הרומאים ולא הציל מידי הצלבנים ולא הציל מידי האינקוויזיציה ולא הציל מידי היטלר." ~ תשובה לשאלת נער על המאמר 'אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם' ואני מוסיף משלי, בדור זה של הקדושה אדל ביטון הי"ד ושל המארטיריות באסאן, מאיאר ואיה אבו אל עייש הי"ד, מי שמאמין ביהדות של עקרון התגמול הוא לא רק חרש שוטה וקטן אלא גם רשע. הבעייה איתך ועם שכמותך, היא שאתם חושבים שהיהדות היא שטוחה ומונוליטית. אתה וחבריך המעמיסים את כל אמונתם על ה"בכל דור ודור", עשויים להקים סנהדריא קטלנית שלא רק תוציא את מורנו שומר התורה והמצוות מכלל ישראל, אלא אף תגזור את ספר איוב מן התנ"ך (שעוסק כולו ב"רשע וטוב לו" ובקטנות כאלו). היהדות שהורישו לנו אבותינו כלל אינה כזאת: שבעים פנים לתורה ועלינו המלאכה לבחור את הפנים שיאירו את עולמנו ולא יחשיכו אותו עוד יותר. ואף אם מורינו פסול בעיניך, לך ושנה בדברי הרמב"ם מכלי ראשון - הקדמת הרמב"ם לפרק חלק במשנה תורה. הדברים שם מפורשים ובהירים ואינם צריכים את מורנו שיבהיר. "ואסור לאדם השלם שיאמר "כשאעשה אלה המצות, שהם המידות הטובות, ואתרחק מן העבירות שהם המידות הרעות שציווה השם יתברך שלא לעשותה, מה הוא הגמול שאקבל על זה?" לפי שזה כמו מה שיאמר הנער: "כשאני קורא זה מה יתנו לי?" והם אומרים לו: "דבר פלוני". לפי שכשאנו רואים מיעוט שכלו, שאינו מבין זה השיעור, והוא מבקש לתכלית תכלית אחר, אנו משיבים לו כסכלותו, כמו שנאמר "ענה כסיל כאולתו". ואפילו הרמב"ם אינו אלא מצטט מדרש חכמים ״אמרו חכמים הראשונים שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר בעולם הבא תלמוד לומר לאהבה את ה' כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה. ועוד אמרו חכמים במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו. וכן היו גדולי החכמים מצוים לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם ביחוד אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב וכו' אלא מפני שהוא הרב ראוי לשמשו כלומר עבדו מאהבה:" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על כל אלה כבר עניתי. לא על עצמי דיברתי אלא על שיטת האמונה. ואם בכל המקורות היהודיים מדברים על תגמול - וגם בעולם הזה, כנראה שלא מדובר בסכלות, אלא סכל מי שמתיימר לייצג יהדות שעומדת בניגוד לדברי הנביאים, התנאים האמוראים וכו'. הציטוט רק מלמד על איוולתו של ליבוביץ' שמתוך המגלומניה שלו וסיכלותו לא התבייש לומר הפוך מכל דמות חשובה בהיסטוריה היהודית. הגדה של פסח התקבלה בכל תפוצות ישראל ונאמרה בכל שנה על ידי הגדולים מכולם. לאחר שהגדולים מכולם קיבלוה, גם אנו הקטנים צריכים לקבלה. ואז ניתן לדון בשאלה כיצד מתבטאת הצלה זו. כשיש מלחמה, הצד המנצח נחשב לכזה גם אם איבד המוני חיילים. איוולת תחשב למי שיבטל את הניצחון ואת הישגיו של הגנרל אם הניצחון עלה לו בדמים. באותה המידה איוולת תיחשב למי שמבטל את הצלתו ושרידותו של עם שלם, אם הצליח לשרוד כעם השומר את מסורתו - רק בגלל שאיבד בדרך חלקים ממנו. כאמור בפסקה הקודמת, עם ישראל ניצול לאורך הדורות בהמשיכו לדבוק באותם ערכים ועיקרי אמונה שאינם משתנים. וגם בדורנו עיקרי האמונה הכוללים בתוכם את התגמול, אינם משתנים. והרי הרמב''ם כתב כי זאת התורה לא תהא מוחלפת ועיקרי האמונה אינם משתנים. שניתי בדברי הרמב''ם מכלי ראשון ואל תסלף את דבריו. שהרי כתבתי בהודעה קודמת כי מעלה גדולה יותר היא לעבוד מאהבה, ואין זה סותר את עניין הגמול. ולא רק שאין זה סותר את עניין הגמול, אלא כבר נאמר על ידי חז''ל כי מי שנודר סלע לצדקה על מנת לקבל תגמול, גם אז יחשב לצדיק. ואתה מתעלם לגמרי מדברי כאילו לא נכתבו ומכל המקורות שבהם אני נתלה. וכך אתה מוסיף ודבק בסילופיו ושטויותיו של ליבוביץ' שהולך בדרכם של צדוק וביתוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני איני חייב להתעמק בדבריך משום שאיני טוען שביהדות אין כאלו המאמינים בעקרון התגמול האלוהי, ולכן אין לי מה לסתור בדבריך. ודי לי במה שאמרנו בברכת המזון ע"פ תהילים ל"ז. ואני אומר לך "נַעַר כבר הָיִיתִי ועוד לא זָקַנְתִּי וְכבר רָאִיתִי צַדִּיקים רבים נֶעֱזָבים וְזַרְעם מְבַקֶּשׁ לָחֶם". אתה כן חייב להתעמק בדבריי משום שאני טוען שיש כאלו ביהדות (הרמב"ם ומחבר ספר איוב כמשל) שאינם מקבלים את עקרון התגמול האלוהי כפשטו. ואם אינך רוצה להודות לי, אני שב ומציע, לך לך בכוחך עצמך אל הקדמת פרק חלק במשנה תורה וקרא את דברי הרמב"ם. הדברים ברורים ומפורשים ואין שום צורך במפרשים (לא מורנו ולא אף אחד אחר). ואני אלך ואקרא שוב במשלי כ"ו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שביהדות יש כאלה המאמינים בעקרון התגמול האלוהי, אלא שהיהדות עצמה מאמינה בעקרון התגמול האלוהי. הציטוט שלך מברכת המזון/ספר תהילים הוא אחד ממקורות רבים עליהם דיברתי, המופיעים בתנ"ך עצמו ומדברים על התגמול האלוהי. אי אפשר לדבר על יהדות ללא התנ"ך. ולא תוכל להמשיך ולטעון הפוך מבלי שתמצא תירוץ שיסביר כיצד ישנה יהדות שאינה מאמינה בעקרון התגמול האלוהי, ומצליחה לעלות בקנה אחד עם כל דברי התנ"ך, המשנה, הגמרא וכל אלו שבאו אחריהם. את דבריו של הרמב"ם אני מכיר על בורים. לטעון שהרמב"ם מבטל את עניין התגמול זהו שקר. חד וחלק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |