 |
|
 |
||
|
||||
 |
רשמים של איש שמאל מאסיפת בחירות של טראמפ: "אז עולה השאלה: איך יכול להיות שהאנשים האלה שפגשנו בקליירזוויל, שרגשותיהם נגעו ללבנו, לא מבינים שהטראמפ הזה שהם כל כך אוהבים הוא הוא תמצית הקפיטליזם החזירי שהם כל כך שׂונאים? איך הוא מצליח לעבוד עליהם כל כך בקלות (אם הוא אכן עובד עליהם)? לדעתי, השאלה הזו כבר מנוסחת מראש במושׂגים שלנו, ולא במושׂגים שלהם". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ממשיכה ומצטטת את הלוז: "אני חושב שהחיים בתחתית הסולם החברתי מייצרים תמונת עולם מסוג מסוים מאד (לא כל מי שחי בתחתית הסולם החברתי מאמץ את התמונה הזו, אבל לדעתי הרוב הגדול בהחלט כן): העולם הזה הוא מקום קשה ואכזרי, החיים הם מאבק הישׂרדות ארוך ומתמשך, משבוע לשבוע, ריצת מרתון מפרכת, רצופה בהרבה יותר רגעים של כישלון, אכזבה, חרדה והשפלה מאשר רגעים של הצלחה, סיפוק ותחושת הגשמה. על מבט רגוע ובטוח לעבר העתיד, אפילו העתיד הקרוב, אין בכלל מה לדבר. ואל מול כל זה, ניבטים כל אלה שהצליחו: הסטודנט היהיר עם השׂערות הארוכות שמסתכל עליך בזלזול גלוי כשאתה נכנס לבניין כדי לתקן את המזגן; המיליונר שמבלה ביאכטה שלו בזמן שאתה עושה שעות נוספות בלי סוף. אתה מביט בהם בקנאה, בשׂנאה, בפחד, בהערצה. אז מה אפשר לעשות במצב הזה? דבר אחד ברור: כעקרון, מה שהיה הוא שיהיה. עשירים ועניים תמיד יהיו, אלה יהיו חזקים ואלה יהיו חלשים, ואלה ידפקו את אלה. המחשבה שאפשר לשנות את אופיו של העולם הזה מהיסוד, לייצר חברה צודקת ושוויונית שבה כולם יחיו כמו העשירים, היא טיפשות מוחלטת: מי שמציע דברים כאלה, ונראה שאיננו טיפש, הוא רמאי ושקרן. אבל יכול להיות שאפשר יהיה לשפר מעט את המצב אם אחד החזקים האלה, אחד גדול ועשיר כזה שיודע לדחוף את כולם לצדדים כדי להתברג לצמרת, ייקח אותנו על הגב, ידחוף לצדדים את כל החזקים האחרים האלה שדופקים אותנו – ויביא אותנו למקום קצת יותר טוב. בעולם שבו רק הבריונים מצליחים, אם איזה בריון מוכח מציע לך לעבוד בשבילך אתה לא אומר לא. (ודרך אגב, ברור לך שהוא יתנהג כבריון גם מולך, בריון נשאר בריון, וברור לך גם שחלק מהכסף יגיע לכיס הפרטי שלו, בכל זאת הוא צריך גם להרוויח משהו מכל זה, אחרת, באמת, בשביל מה הוא צריך את זה?)" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט האחרון שלך מזכיר לי משהו שחשבתי עליו לגבי טראמפ. עד עכשיו, הבעיות המוסריות של נשיאי ארה"ב התגלו - בהפתעה גדולה - תוך כדי הקדנציה: קנדי רדף אחרי כוכבות קולנוע, ניקסון התגלה כנוכל, קלינטון שכב עם מתמחות צעירות, בוש שיקר לגבי עיראק, רייגן התגלה כקפיטליסט חזירי (נניח שזה חטא), הקלינטנים התגלו כמושחתים, וכן הלאה. אצל טראמפ זה לא יכול לקרות - הוא לא יכול "להתגלות", כי הוא כבר עשה את והיה את כל הדברים האלה לפני שהוא היה נשיא. כוכבניות, שקרים, נוכלויות, חזירות ושחיתויות עסקיות ואחרות - been there, done that. ייתכן ויכשול בחלק מהנושאים או בכולם גם אחרי שנבחר, אבל לפחות את ההפתעה הוא חסך לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. זה כמובן לא משפט שלי אלא ציטוט מהכותב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הציטוט. הרעיון שמובע בו, שלא עלה בדעתי עד כה, מעניין וסביר. אבל אני מסתייג מהשאלה בסוף בתוך הסוגריים. לא נראה לי שהדבר שדוחף אנשים כמו נתניהו אהוד ברק ואחרים לתפקיד ההנהגה הוא רדיפת כסף, כי את זה הם יכולים להשיג בדרכים אחרות ביתר פשטות. לא הכיס. יש כאן תאווה אחרת לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שזו תשובה לטענה של שוללי טראמפ שאומרים שגם הוא מקושר להון הגדול (ולכן יש לחשוד בהגינותו). התשובה לפי הכותב אומרת שגם אם זה כך, זה בסדר גמור, וכך פועל העולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זאת הבנתי ודי הסכמתי. ההסתייגות שלי הייתה מהפיסקה: "וברור לך גם שחלק מהכסף יגיע לכיס הפרטי שלו, בכל זאת הוא צריך גם להרוויח משהו מכל זה, אחרת, באמת, בשביל מה הוא צריך את זה?", ומה שאני חושב זה שהוא ודומיו לא באמת צריכים את זה בשביל הכסף אלא בגלל תשוקות אחרות שמרכיבות את אופי האדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם הערכה שטרמאפ ברק וכו' לא מונעים מכסף. יכול להיות שנגלה לנשיא המיועד מלאך וציווה עליו להיטיב, לתקן ולשפר את מצבה של ארצות הברית. במקרים רבים התשוקה שמביאה אנשים לעשות דברים היא התשוקה להנציח את הזכר והעדות לכך שפסעו על פני האדמה. התהילה בתרבות האמריקאית משחקת תפקיד משמעותי וגורמת לאנשים לעשות דברים נוראיים ומופלאים. זה גם מסביר מדוע הז'אנר הפופולארי ביוטיוב מסרב לדעוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד רשמים מערב אחר על טראמפ. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |