בתשובה לאריק, 21/02/17 7:21
בג״צ פרידמן 689767
הקשר בין חוקי-היסוד לחוקה הוא פשוט: מטרתה המוצהרת של הכנסת בבניסוח חוקי היסוד היא גיבוש חוקה לישראל. זו החלטת הררי, אותה אני מניח שכולם מכירים לאור העובדה שהיא (לפחות הייתה פעם) חלק מאד משמעותי מלימודי האזרחות בתיכונים ואיתה נפתח הערך על חוקי היסוד בויקיפדיה:

"הכנסת הראשונה מטילה על ועדת החוקה, חוק ומשפט להכין הצעת חוקה למדינה. החוקה תהיה בנויה פרקים-פרקים, באופן שכל אחד מהם יהווה חוק יסודי בפני עצמו. הפרקים יובאו בפני הכנסת, במידה שהוועדה תסיים את עבודתה, וכל הפרקים יחד יתאגדו לחוקת המדינה".

אז לא, לישראל אין חוקה מלאה ומושלמת. אבל יש לה חוקה חלקית - והתוכן שלה הם חוקי-היסוד. זו הסיבה ש-(חלק) מחוקי-היסוד מאצילים לבג"צ סמכות לפסול חקיקה שסותרת אותם, או מכילים פסקת-הגבלה שמונעת מהכנסת לשנות אותם ברוב-רגיל.
בג״צ פרידמן 689781
אין לי עמדה בדיון שנראה לי קצת סמנטי לנוכח הפוליטיזציה המשפטית שיצרה את הדיון תגובה 689685 והיא נכנסת בדיוק כאן- בפער שבין חוק לבין חוק יסוד, הצהרות והפסיקות עצמן. הפער כנראה לא ייעלם או יצטמצם גם בחוקה חלקית או שלמה והדיון בחוקה לא עקרוני להבנת החלטותיו של בית המשפט הגבוה לצדק.
השופטים בפרשנותם לכתובים (חוקים, חוקי יסוד, הצהרת זכויות, עקרונות) נוטים לייצג קו, תפיסת עולם או אג'נדה שמנוגדת לעמדת הרוב היהודי שביטא את עמדתו באופן דמוקרטי.
במשך עשרות שנים שופטים ניצלו את מעמדם הציבורי כפרה קדושה והדבר אפשר להם לפרש את החוק כראות עיניהם ורצונם.
הדבר לא נובע מהעדר חוקה אלא ממעמדם הציבורי שמאפשר להם לפרש את הכתוב כרצונם.
מאחר והמכובדים לא הסתפקו באחיזה בהגה בכפפות הפוליטיות אלא החליטו למנוע מאחרים להתיישב לצידם במושב הנהג עלתה בסופו של דבר זעקה מהציבור והתקשורת.

העדר הסכמה בדבר קיום חוקה איננה הגורם שבגינו מתחיל להצטייר בית המשפט בעיני הציבור כגוף שמעדיף לקדם אג'נדה פוליטית על פני הצדק.
אני חושש שנגיע למצב שבו הציבור יראה את השופטים כפוליטיקאים (בלשון ציורית-נפקניות אידיאולוגיות) ואת בית המשפט כגוף מושחת ומנותק ולא ככזה שמייצג צדק ומוסר.
כפי שזה נראה כרגע, המכובדים לא יסכימו לשום הסכם או תהליך שיאפשר לשופטים בעלי אג'נדה אחרת לאחוז במושכות גם במחיר פגיעה במעמד בית המשפט.
מכיוון שלא מדובר ברפי שכל שפספסו את המשמעות והסכנות בעמדתם ההרסנית, הדבר מעיד שבעתיים על יושרתם ודאגתם לציבור כמשרתיו הנאמנים.

התנגדות השופטים לתהליך בחירה פתוח מלמדת שאין בליבם אהבה לצדק ולכן הם מנסים למנוע מהציבור להגיע לעמדת השפעה על בחירת שופטיו.
הצדק מתבטא במורד ההיררכיה הדמוקרטית ע"י ביטוי כוח שלטוני. לציבור שבוחר לראשו מחוקק צריכה לעמוד הזכות להשפיע על בחירת שופטים שישקפו את הצדק על פי אותם חוקים שקבע המחוקק. בית המשפט לא נבחר ותפקידו אינו למשול אלא לרסן את השלטון במקרה הצורך <מושגש כדי למנוע אי צדק>. כשבית המשפט רואה בשופטים שבוחרים את עמיתיהם לפי קריטריונים מפוקפקים וזיהוי פוליטי כשליטי הציבור הוא פוגע בצדק הדמוקרטי, נשמת אפם של האזרחים.

אם הכוחניות השיפוטית תמשך, קרוב היום שהציבור יראה במכובדים ככאלה שכפו את רצונם מתוקף וועדה מסדרת שמנותקת מהציבור ותפיסת עולמו. ולכן בעיני סטאטוס החוקה הוא לא הבעיה המשפטית הרלוונטית. החשוב הוא לשמר את תפיסת הצדק ומעמד בית המשפט בקרב הציבור היהודי כדי שלא נגיע למצב שבו אין יראת כבוד לשופטים, זלזול בחוקים ולחוקה או מה שיש כרגע אין שום משמעות.
בג״צ פרידמן 689794
נכון,בנוסף חשוב לזכור שחוץ מביטול חוקים של הריבון (הכנסת),לרשות השופטת יש גם מעמד של מחוקקת (פסיקה של בית משפט עליון כמוה כחוק).
ואני לא בטוח שהם לא רפי שכל.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים