בתשובה לנמר נמס, 03/03/17 18:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני דיברתי בעיקר על השינוי שחל בנציגי הימין עצמו. לפני ארבעים עד עשרים שנה הם כללו מסה רצינית, כנראה אפילו רוב, של אנשים בעלי השקפת עולם ליברלית, והיום יש בהם רוב מיוחס של שמרנים. בגלל זה קל לקוזמו ואחרים לקרוא למרידור (אבטיפוס החרותניק הליברל) משת"פ של הסמולנים. >> מטבוחה פוליטית ייחודית מסכים >> החלוקה הברורה ביותר בין הגושים היא בטחונית-מדינית. תכל'ס לא ראיתי כזה הבדל בטחוני-מדיני גדול בין ביבי ברק שרון ואולמרט. ברצינות. ההבדל בין הגושים הוא לא בהנהגה אלא במשיכה מהצד- שבליכוד יש את זאב אלקין ובעבודה את מרב מיכאלי. נכון שלאחרונה ביבי נראה כמו הסמן השמאלי בליכוד כי זה פופולרי בציבור מצביעי הליכוד למשוך חזק ימינה, אבל זה נשמע לי יותר כמו אופורטוניזם פוליטי (לא מצדו של אלקין כמובן, אלא של אלה שמנסים להדמות לו) מאשר כמו דיבור אידאולוגי. מאז ומעולם היו חברי כנסת שההשתייכות המפלגתית שלהם נראתה לי כמו תוצאה של הטלת קוביה - שהשתייכותם היא למרכז המדומיין ובחירת הצד שלהם נעשתה בתוקף נסיבות חולפות- ראה את אהוד ברק. מה לשוכן המגדל בתל אביב ולערכי מפלגת העבודה? ראה את ראשי השב"כ לשעבר פרי ודיכטר. בנושא זכויות האזרח אני מסכים חלקית. יש מפלגה שפעם זה היה השם שלה, לפני שהתאחדה עם מפ"ם והפכה לסמן השמאלי של המפלגות הציוניות. מי שדאג לשכונות היה אמנם בגין, אבל לא ראיתי שום המשך לדרכו האידאולוגית בליכוד של 20 השנה האחרונות. הבעיה שלי עם התפנית באופי הישראלי היא לא בנושאי חוץ ובטחון. אלו בסופו של דבר לא נקבעים במשאל עם. הבעיה שלי היא עם ה"אני ואפסי עוד". יאיר אסולין הביע בדיוק את מחשבותי קישור ישיר לחסרי מנוי - חיפוש בגוגל : יאיר אסולין הארץ דעות המחלוקת לא קשורה לימין או שמאל. וקליק משם מכניס אותך חינם (אם לא ניסית להכנס ישירות קודם) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לתפיסתי הדבר שאתה מכנה תפנית באופי הישראלי ויאיר אסולין היטיב להסביר הוא ביטוי מקומי למשבר ערכי שעובר על העולם המערבי שמקדש את האני והעכשיו. "...הכוח של בני אדם, עם, חברה, מצוי בסולידריות, בנכונות לקחת חלק..." ישראל שסובלת מטרור ומלחמות נמצאת בהקשר הזה ב"מקום טוב" וליהדות מניות רבות בקרבות הבלימה של הזכויות הסוציאליות: כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם. לשמאלני שכמוני התנ"ך מוסיף הרבה נחת. השופטים פחות: "נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור ומי שעתידה להחליף אותה השופטת אסתר חיות, השתתפו בכנס שיזמה חברת המועצה הציבורית של הארגון שעתר לבג"ץ בדרישה לעקירת עמונה, שעות לפני שנתנו החלטה באותו עניין." מקור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקשורת מעוותת ומסלפת :) קראת בתוכן מה היה באמת או שהסתפקת בכותרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ככה: מישאל חשין [ויקיפדיה] ז"ל כיהן כשופט בבית המשפט העליון בשנים 1992–2006. הוא היה המתנגד הראשי לאקטיביזם השיפוטי של השופט ברק. בפסק דין בנק המזרחי התנגד חשין באופן חריף לרעיון שלפיו חוקי היסוד הם בגדר חוקה, ושהם עליונים על החוקים הרגילים. אמנם הוא היה תקיף בדעתו שאסור להרוס בתים של משפחות מחבלים, אבל מצד שני הוא היה תקיף באותה מידה נגד איחוד משפחות. "השופט אהרן ברק מוכן שיתפוצצו 30-50 אנשים אבל שיהיו זכויות אדם. אני לא מוכן. הוא חושב כך, אני חושב אחרת. לשמחתי הרבה אני הייתי ברוב" אבל יש לך סיבה לשנוא את חשין- הוא היה אליטה שבאליטה. אביו, שניאור זלמן חשין, היה שופט וממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, וצאצא ישיר לרבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד. מצד אמו חשין הוא צאצא למשפחת ריבלין הירושלמית. רות חשין [ויקיפדיה], שהיתה אשתו, היא אליטה לא פחות- נינה של יואל משה סלומון, ונכדה של חיים סלומון, סגן ראש העיר ירושלים בתקופת המנדט הבריטי וממייסדי חברת טבע. אביה נחמן סלומון היה לימים מנכ"ל טבע וגיסה היה יו"ר טבע, אלי הורביץ. רות חשין היא הדמות המזוהה ביותר עם הקרן לירושלים [ויקיפדיה] שהקים טדי קולק. קרן שגייסה מאז היווסדה יותר מחמישה מיליארד שקלים והייתה אחד ממקורות המימון העיקריים לפרויקטים ציבורים רחבי היקף בעיר. רות חשין גם חברה במועצה הציבורית של תנועת יש דין. השופטות מרים נאור ואסתר חיות, השתתפו בכנס של המרכז לאתיקה בירושלים [ויקיפדיה] שהוקם ע"י הקרן לירושלים. מה שחסר בכתבה שקישרת אליה הוא שהכנס היה לזכרו של מישאל חשין. במהלך הכנס נצפתה רות חשין משוחחת בלבביות עם שתי השופטות, ועל כך הן ראויות לסקילה (או שריפה? הלא הן קלות מברווז). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמחתי אמנם באיחור להבין סוף סוף שאני שונא אליטה ומה אני לא יודע ומה קראתי. נחזור לשם שינוי לכללי האתיקה: "ראוי לו לשופט כי ייזהר בקשריו החברתיים וייתן דעתו כיצד עשויות הבריות לפרש הימצאותו בחברת אדם מסוים או בחברה מסוימת." עובדות: רות חשין מכהנת בתפקיד בכיר בארגון אנטי-ציוני שמעורב בתיק עמונה ומוכר בציבור כחלק מארגוני הקרן שפועלים למען טרנספר ליהודים מיהודה ושומרון והעברת אדמות לערבים. אפשר לתאר את זה בצורה פחות נמרית- רות חשין מוכרת בציבור כאשת שמאל קיצוני בכירה. כל השאר (בעלה, השכנה מלמעלה, הנכד של עגנון) לא רלוונטי למעמדה גם אם יודגש בשחור, פעמיים. יש כאלה שיפטרו את המפגש "כאקראי וסביר" וכאלה שרוצים ששופט ימנע מהשתתפות באירוע של דמות פוליטית קיצונית כשהוא הוא עוסק בתיק פוליטי שדן בדיוק בנושא שהארגון מקדם. גם יכול להיות שהדברים בכתבה הוצאו מהקשרם ובכלל מדובר באגו ולא בנטיה פוליטית. הרי לא ייתכן שארגונים כמו "לביא" ישפיעו על הקשרים האישיים של הנאורים ובכלל קשרים אישיים בין קולגות הם דבר טבעי שמתרחש בשל נסיבות. אבל אני חושב שמדובר בקו אדום כי הנאורים בבג"צ פשוט צפצפו על האתיקה כמו על "הצדק" באותו "משפט". הם צפצפו וימשיכו לזלזל בתפקידם ובאתיקה כי התקשורת לא תעסוק בעניין והציבור הרחב לא מודע לקשרים האישיים ולפסיקות שסותרות עקרונות ומנוגדות לצדק. מכיוון שהמחנה ידוע בהוגנות בסיסית אולי המראה תעזור לחשוף את הצביעות שבגישה המזלזלת. מה היה קורה אילו התקשורת היתה יודעת על קשרים חבריים בין שופט בג"צ לימני שנחשב ימני קיצוני? מה היה קורה אילו ביבי - לא שופט ולא דיין, היה נפגש עם סמוטריץ' או גופשטיין במסיבה או נוכח באירוע של נוער הגבעות או אפילו הפגנה של ליכודניקים עם ארון קבורה של הציונות? מה היה קורה אם מועמד לעליון נניח היה חובש לראשו כיפה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מה להוסיף, חוץ מלחזור על עמדתי שהן לא עשויות מעץ ולכן כבדות מברווז. לעניין כיפה אתה מתכוון לשופט מנחם אלון [ויקיפדיה] המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון (1988-1993)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקלמן יש כיפה. קרא קצת, מעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דיון אחר. אין גזירה שווה בין בדואים בנגב לבין מיגרון בשטחים. אלו שתי מיגרנות שונות לגמרי. אזכיר לך שהמדינה מרגישה מחויבת לבדואים כי היא עשתה להם טרנספר מאזור אחר לשטח הזה בשנות החמשים. ככל שאני מכיר את הסאגה הבלתי נגמרת הזו היא אינה נוגעת כלל לבדואים שיש להם אדמה אלא רק לשבטים שטרונספרו מאדמתם. אתה (וקלמן) מסיטים את הדיון. אתה דורש גזירה שווה? גם אני דורש גזירה שווה: שכל מבנה בשטחים יעבור בדיוק אותו הליך תכנוני שעובר מבנה בתוך הקו הירוק. ככה לא תצטרך להרוס כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז. קלמן. עונה. והם,הבדואים, עוד קבוצה שחוגגת על האזרחים התמימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הוא לא. כלומר, אני מסכים עם רוב הדברים שהוא כתב שם, אבל אין בהם תשובה למה שאמרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו דיון כי פסק הדין פוליטי ומדובר בהיבטים משפטיים שנוצרו מתוצאות הסכסוך הערבי יהודי. הבדואים הם חלק מהסיפור בדיוק כמו הערבים והיהודים ביהודה, שומרון עכו, חיפו, יפו ורעננה. יש אדמות יהודיות פרטיות בנגב ביהודה, שומרון עזה ורמת הגולן הסורית שנלקחו מיהודים בתוקפנות ערבית טיפוסית. בג"צ לא יתערב כי מדובר באקט פוליטי ועניין שלטוני טהור. חשוב להבין שאותו סכסוך יצר משוואה משפטית. רכושם של כמיליון יהודים כולל אדמותיהם הולאם ע"י מדינות ערב והיהודים גורשו מבתיהם. למרות התוקפנות הערבית מדינת ישראל אפשרה לערבים (כן, לחלקם) להשאר על רכושם בשטחי המדינה. כך שאם הנאורים בבג"צ רוצים לשחק במי זכאי לפיצוי גדול יותר, תפדל. למה להתחיל בקומץ בתי יהודים על גבעת טרשים שוממה במקום בדרישה לפיצוי הנכסים שנותרו בשכונות קהיר בגדד וחאלב? כי מדובר בעניין פוליטי. למרות מה שאחרים מכנים הכיבוש (ואני השחרור) אין למדינה כוונה לאפשר ליהודי להתיישב על אדמת ערבי מבלי לפצותו, בדיוק כפי שנהוג עם היהודים בכל יהודה ושומרון ומדינת ישראל. זה צודק ראוי ונכון. אף אחד לא באמת חושב אחרת כולל הימנונים והליכודניקים ושומעי אייל גולן. מה עוד נכון? שברוב יהודה ושומרון (הנגב ובכלל השטח שהמנדט העניק לציונים) מדובר באדמות מאוות ומירי ובמקרה הרע של אריסים שעיבדו שטחים עבור ראיסים ולכן רוב הטענות על בעלות ערבית פרטית שמקורם בעמותות שמאל אנטי-ציוניות התברר כשקרים. בג"צ מבין יפה שהמטרה של הערבים וארגוני הקרן היא להפריד בין היהודי לאדמתו. בכל זאת הוא בחר להתעלם מהרקע הפוליטי לעתירות, מהסכסוך עצמו, מהעונשים של ערבים שמכרו קרקעות ליהודים ובעיקר מההיבט השיפוטי של הצהרת בלפור שמצדיק התיישבות יהודית ביהודה ושומרון ולפסוק על פינוי יהודים מבתיהם. מדוע לפנות ולא לפצות? בשל טענה לבעלות משותפת על גוש -אפילו לא על חלקה, כשרוב הגוש נמצא מחוץ ליישוב. בג"צ לא יגרש ערבים מביתם בשל תוקפנות והשתלטות על בתי יהודים אך בגבעה הזאת הוא מצא שפינוי יהודים הוא מעשה צודק. במקרה מדובר באותו גוף שאישר טרנספר ליהודים מחבל עזה כי "אינו עוסק בסוגיה פוליטית שלטונית." במקרה מזוז נאור זילבר ופעילי העמותות האנטי-ציוניות משתייכים לאותה כנופיה מסוחבקת ומנותקת שהעלו לעם היהודי את הסעיף וחבל כי זה יעלה ביוקר. במקרה שביבי עם לבוש כנאצי זה בסדר וכשנאור זה אסור. זה הצדק של המחנה. לא שאכפת לי מגורל השופטים, אכפת לי משלטון החוק ובעיקר מתפיסת הצדק שעליו הוא מושתת. מה שקלמן מתאר הוא עוול שיפוטי ובניגוד לעבר, התקשורת כבר לא יכולה להסתיר את האמת. אנשים מבינים שבג"צ מושחת -במובן הפוליטי של הצדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שהבעיה היא לא ה"אקטיביזם השיפוטי" או ה"מורשת של ברק". הבעיה שהרסו להם 9 בתים. הבעיה היא שבית המשפט מהווה מכשול בפני חוק "ההסדרה". כאן צריך להבין במה מדובר. אחרי חמישים שנות התנחלות, אחרי העברת תקציבים פריביליגיים בסך של מיליארדים שללא ספק באים על חשבון תושבי הפריפריה, אשר על גבם רוכבים המתנחלים, לאחר בנייה של כמה מאות אלפי בתים, אחרי שעל אותם תשעה בתים שהמדינה לקחה על עצמה "לנסר" ולשאת בעלויות, ו"לפצות" את המגזר בהקמת אלפי בתים חדשים, ועל כל אלה שבג"ץ לא פצה פה, מנהלים המתנחלים מתוך עזות...פרצוף שאין דומה לה, מסע דה לגיטימציה כנגד בית המשפט שהורה להרוס 9 בתים. וצריך לומר- סתם בתים שנבחרו באקראי על פי רצון שרירותי של בג"ץ. שום גורם בחברה הישראלית לא העז מעולם לתקוף את בית המשפט כפי שעושים זאת ללא מצמצוץ, ללא שמץ עכבה, היוגנד נאצים. שכמעט כולם חובשי כיפה סרוגה, "מיקשה סרוגה את זקופה" אף אחד מהם לא פוצה פה, לא משמיע ציוץ שאינו עולה בקנה אחד עם אותה התקפה, כאילו המתינו ליום פקודה. כל דבר שעומד בדרכם מותקף בו זמנית מצד כל שופרי התעמולה. מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, בתי המשפט, השופטים באופן אישי פרטני כמו חיסול תעמולתי ממוקד. הרמטכ"ל, שר הביטחון. כל מי שעומד למכשול, בזה אחר זה. לפנינו הפיכה בהילוך איטי. הפייסנות כלפי החלאה הנאצית, לא התחילה בצ'מברליין, אלא בתוך העם הגרמני עצמו, שנותר אדיש כלפי צבירת הכוח וסילוק המתנגדים הפוליטיים. גם החלאה הנאצית דיברה בשם "העם" בשם "האומה" בשם המאבק בשמאלנים, והציבור היה שיכור מן הדיבורים הללו. אני לא יודע מאיפה לוקח ד"ר בכור לעצמו פרצוף, לפרסם פוסט להגנתם של אוהדי טראמפ הרדופים והמסכנים, על רקע מאות התקפות ואירועים אנטישמיים המתרחשים בארה"ב מצד אותם תומכים. יש בכל זאת איזו סמליות, מעין סימני דרך שמשאירה המקריות ההיסטורית, בכך שקרנבל "הליכודיאדה" נערך ביום השואה הבינ"ל. ההתבהמות. ההתבהמות. כהניסטים הם שמנהלים כיום את מדינת ישראל, והם הולכים ומשתרגים לכל עמדת כוח. אין סיבה לציין השנה את יום השואה. לא תחת החלאה הניאו- נאצית של הציונות הדתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'הפייסנות כלפי החלאה הנאצית, לא התחילה בצ'מברליין, אלא בתוך העם הגרמני עצמו, שנותר אדיש כלפי צבירת הכוח וסילוק המתנגדים הפוליטיים. גם החלאה הנאצית דיברה בשם "העם" בשם "האומה" בשם המאבק בשמאלנים, והציבור היה שיכור מן הדיבורים הללו' הידיעות שלך על גרמניה הנאצית לוקות בחסר. לא יזיק לך ללמוד עוד בעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תחת החלאה הניאו- נאצית של הציונות הדתית. ______________ DD אני חושב שאתה צודק והשוואה במקום כי דיברת על דתיים, ליכודיאדה, טרמאפ וכהניסטים. גם כתבת מספר פעמים התבהמות במקרה שהנמר או סתם קורא אחד שלא חושב כמוך לא מצביע ליכוד, אינו דתי ולא כהניסט כדי לסגור פינות. המחנה הטהור מונה 4% מהיהודים שיצביעו מרצ עוד 20% שיבחרו בכבל וכמובן 99% מהערבים שיצביעו פה אחד למען ביטול המדינה היהודית והקמת מדינה ערבית נוספת. ועכשיו נחזור על המנטרה לקידוש אלת השלילה: אנחנו ולא הם הם זה לא אנחנו. אנחנו ולא הם הם זה לא אנחנו. אנחנו ולא הם הם זה לא אנחנו. אנחנו ולא הם הם זה לא אנחנו. ונסיים כרגיל באום או או"ם- מה שמתחשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נמשכת החקיקה הלאומנית, החקיקה היודו-נאצית בכנסת. שוב מבית היוצר של הבית הפשיסטי הנאלח והליכוד המתבהם. חוק המואזין המבקש להתמודד עם מפגעי רעש מבתי תפילה. אבל רק כביכול. משנודע כי נוסחת החוק תגרום גם להשתקה של ה''רעש היהודי'' שונה נוסחו. לפתע מפגע הרעש אינו מפגע.אפשר היה לדבר על עוצמת הרעש, אפשר היה לדבר על ''ערים מעורבות'' אבל כוונת החוק מלכתחילה מזוייפת ואינה נוגעת לרעש כלל. הנה אורן חזן לוקח איתו צלם שיצלם אטתו בזמן שהוא עולה על אוטובוס כדי לאיים על משפחות אסירים פלסטיניים- ''תמסרו בבית''. גועל נפש. אכן משהו חדש התחיל בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלאומנית, יודו-נאצית, הפשיסטי, הנאלח, הליכוד, מתבהם, מזוייפת, אורן חזן, לאיים, גועל נפש. ________ אכן משהו חד"ש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע הרי איך זה עובד שם אצלם בברנז'ה - 1) 'מינויו של תיאודור אור [ויקיפדיה] , למשל , התעכב במשך שנים בשל התנגדותה הנמרצת של מרים בן פורת [ויקיפדיה] . הנשיא מאיר שמגר [ויקיפדיה] ביקש למנות את אור לבית המשפט העליון כבר בשנות השמונים . באותם ימים התגורר אור עם מי שהיתה עתידה להיות רעייתו השנייה , מיכאלה שידלובסקי אור , אולם טרם הספיק להתגרש מאשתו הראשונה . בן פורת ראתה בזה , משום מה , חריגה קשה מן המוסכמות , ולא איפשרה את המינוי . שמגר , מתוסכל מחוסר יכולתו לשכנע אותה , גייס את עורך הדין אמנון גולדנברג [ויקיפדיה] , אז חבר בוועדה למינוי שופטים וידיד אישי של בן פורת , כוועדה של איש אחד כדי לשכנע את בן פורת להסיר את הווטו שהטילה על מינויו של אור . גולדנברג נרתם למשימה בחפץ לב . גם הוא סבר , כמו שמגר , שאור הוא מינוי ראוי לבית המשפט העליון , וכי הנימוקים של בן פורת נגדו אינם ענייניים . לימים סיפר גולדנברג שהוא נפגש עם בן פורת לשיחה ידידותית אגב ארוחת צהריים ואמר לה בערך כך : "תראי מיטיה " גולדנברג נהג לכנות אותה בשמה המקורי מתקופת ילדותה בקובנה , "מה זה חשוב עם מי הוא חי , אם הוא נשוי או גרוש , או שניהם . מה זה חשוב אם זו תמר , לאה , גבריאלה או מיכאלה , תקראי את פסקי הדין שלו , תראי באיזו רמה גבוהה של שופט מדובר " בן פורת הקשיבה קשב רב , ואחר כך גחנה קדימה , כדרכה , השעינה את מרפקה על השולחן , כיווצה היטב את שפתיה , ובסבר פנים עגום אמרה : "אמנון , אתה כנראה לא מבין , הוא הרי שוכב איתה . " 1 2) יתכן ואמנון באמת לא הבין עד אז שאור אשכרה שוכב עם מיכאלה , אבל מה שבטוח שהוא הבין שמינוי שופט בעליון תלוי גם באלמנטים אחרים. כך למשל עם מינויה של איילה פרוקצ'יה [ויקיפדיה] אשר חשין התנגד בעיקשות ולאורך תקופה ארוכה . פרוקצ'יה כבר כיהנה בבית המשפט העליון כמינוי זמני , וברק , שהיה מרוצה מן הביצועים שהפגינה כשופטת בפועל ומרמתה האינטלקטואלית , ביקש למנות אותה לשופטת מן המניין . הרוב המכריע של השופטים היו בדעה שפרוקצ'יה ראויה בהחלט להצטרף למסדר היוקרתי , ורק חשין התמיד בסירובו . חשין הוא גיסו של אלי הורוביץ , מנכ"ל חברת טבע , נשותיהם אחיות , ופרוקצ'יה , בעת שכיהנה כשופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים , הרשיעה את הורוביץ בפרשת חברת פרומדיקו בע"מ בעברות קשות ביותר על פקודת מס ההכנסה 2. 3) בבג"ץ שהגיש חבר הכנסת עזמי בשארה נגד היועץ המשפטי לממשלה , לאחר שזה העמיד אותו לדין פלילי על דברים קשים שאמר בזכות המאבק של חיזבאללה נגד הכיבוש הישראלי בדרום לבנון .הסירה הכנסת את חסינותו , ובשארה עתר לבג"ץ באמצעות ארגון 'עדאלה' בטענה שאין להעמידו לדין פלילי משום שדבריו נאמרו במסגרת תפקידו ועומדת לו חסינותו העניינית . בהתייעצות שקיימו שלושת שופטי ההרכב - ברק בראש , ולצדו ריבלין ואסתר חיות [ויקיפדיה] - הסתמנה מחלוקת מיידית בין ריבלין לבין חיות . ריבלין , שרואה לדבריו בחופש הביטוי הפוליטי זכות עילאית , סבר שהדברים של בשארה , קשים ככל שיהיו , נופלים בגדרי החסינות . מבחינתו , וכך התכוון לכתוב בחוות דעתו , התבטאות של חבר כנסת חסינה מפני העמדתו לדין פלילי . מולו התייצבה חיות , שסברה כי יש בדבריו של בשארה תמיכה של ממש בארגון טרור ובכך עבר על החוק ולא עומדת לו חסינותו הפרלמנטרית .ד"ר יעקב בן שמש , עוזרו המשפטי של ברק , חשש שהנשיא עתיד לתמוך בעמדתה של חיות , וכדי לשכנע אותו שהוא טועה , כתב בן שמש חוות דעת מנומקת מאוד התומכת בעמדתו של ריבלין והגיש אותה לנשיא . חיות כתבה את אשר כתבה , נימקה מדוע התבטאויותיו של בשארה מביעות לדעתה תמיכה בטרור ומשום כך אינן באות בגדרי החסינות העניינית שלו כחבר כנסת . כשקרא ברק את דבריה מול חוות דעתו של בן שמש , אמר לה , "מצטער , אסתי , אני לא יכול לתמוך בך . " היא היתה מאוכזבת 3. - גם אנחנו מאוד מאוכזבים. 1 נעמי לויצקי-'העליונים' עמ' 20 2 שם 3 שם עמ' 399 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני דווקא קצת מתגעגע לנוקשות חסרת הפשרות של מרים בן פורת. ואם אלו הלכלוכים הכי גדולים שאפשר למצוא על שני דורות של שופטים בביהמ''ש העליון, ניחא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |