בתשובה להפונז, 28/04/17 4:44
בשולי המאמר 692059
וכמו מוזיקה זה גם עניין של כישרון מולד...

כדאי להוסיף שבאופן היסטורי אנחנו (=השמים והלטינים) צודקים בקשר לשאלה איך צריך לבטא את האות i, משום שהיא בעצם במקור ציור של יד, שהגיעה ללטינית מהפיניקים ואמורה להשמע כמו בעברית ולא כמו באנגלית. בכלל, הבעיה היא לא אצלנו, הבעיה היא שהאנגלים אימצו שיטת כתב זרה ומאד לא מתאימה לצרכי השפה שלהם, אי אפשר לכתוב את השפה האנגלית בעזרת פחות מ-‏50 עיצורים ו-‏10 תנועות.
בשולי המאמר 692090
גיא דויטשר ב"גלגולי לשון" טען טענה שממש הפתיעה אותי, והייתי שמח לדעת אם היא קונצנזוס אצל החוקרים - שבזמן מסוים, לא זוכר איזו מאה, האיות האנגלי שיקף במדויק את ההגייה; מאז שניהם השתנו, אבל ההגייה ברחה מהר יותר.
בשולי המאמר 692096
נשמע לי הגיוני. מהשפות המודרניות שאני מכיר, הקרובות ביותר לאנגלית (הולנדית) מתנהגות בצורה דומה. יש גם מבטאים אנגליים שונים שבהם נשמרת תנועה נכונה יותר של u (לדוגמה: pub).
בשולי המאמר 695349
לפי דוגמאות הצליל שב-Great_Vowel_Shift [Wikipedia] (הטבלה שבסוף תת-הפרק Changes), אכן כך.

איך לעזאזל החוקרים יודעים איך השתנתה הגיית התנועות בין המאה ה-‏15 ל-‏16? הרי אין הקלטות מהתקופה ההיא.
בשולי המאמר 695350
חריזה של שירים?
בשולי המאמר 695351
זה בהחלט רמז אפשרי.
ויש עוד כמה רמזים אפשריים, למשל:
1. תרגום לשפות אחרות - כאשר מתרגם נתקל במילה שהוא לא מכיר הוא נוטה לתעתק אותה בצורה פונטית
2. טקסטים לימודיים - שיחון צרפתי אנגלי, ספרי לימוד וכו'
3. תאויוט כטיב - עשויות לרמוז על איך מי שטעה שומע את המילה
4. כאשר המילה נכתבת אחרת ממה שהיא נשמעת (בפרט אם המילה הגיעה לאנגלית בתקופה הרלוונטית)

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים