 |
אתה צודק. יתכן שערבבתי בין שני עניינים.
פינקלשטיין מרחיב מאד את חלון הזמן בו התקיים מבצר האלה. להרחבה זו בהחלט יש ידיים ורגליים. השיטה של גורפינקל לקבל מרווח זמן צר מאד ע"י בחירת המינימום והמקסימום של ערכי הקצה של תיארוכי החרצנים השונים בהחלט בעייתית (בפרט שהתחומים הללו לא בהכרח חופפים אפילו חלקית). ההרחבה הזו מאפשרת לפינקלשטיין לדחוף את מבצר האלה קדימה בזמן מזמנו של דוד לזמן של מלכי ישראל שקדמו לבית עמרי (למשל ירבעם). מצד שני קראתי במקום כלשהו כי בזמנו של דוד מדבר פינקלשטיין על קיומן בו זמנית של כמה ממלכות ישראליות (ממלכת יהודה, ממלכת בנימין וממלכת ישראל בצפון). יתכן בהחלט ששני הדברים אינם קשורים.
יחד עם זאת אני דבק בדעתי, שפרופ' פינקלשטיין נאחז בדבקות בדוגמה לפיה הסיפור המקראי טרום ממלכת בית עומרי הוא סימבולי ואגדה גמורה בדומה לסיפור ההומרי. למי שכמוני, אינו רואה במקרא ספר היסטוריה מהימן לכל פרטיו ודקדוקיו, אין בעיה לקבל למשל שהכותב המקראי הפריז מאד בעצמתה של ממלכת דוד. יחד עם זאת, נראה שהכותב המקראי ידע די הרבה על תקופת ראשית ממלכות ישראל. כמוהו היו בודאי עוד כמה וכמה, מה שהיה צריך להפוך לבלתי אפשרי להמציא סיפור לגמרי מצוץ מן האצבע של התקופה הקדומה.
בהעדר מקור טוב ומפורט כמוהו, מדוע לא לתת את לטקסט המקראי את הכבוד של חזקת הסביר? מדוע צריך לאפיין אותו כסיפורי מעשיות רק בגלל התוצאות של סקרים ארכיאולוגיים? מי הפך את הסקרים הללו לאמת מידה אבסולוטית של האמת? (בפרט כאשר הם טעו כבר יותר מפעם אחת).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש