בתשובה להאייל האלמוני, 03/01/19 0:50
אירוניה אהובתי 703305
1. (א) אתה מאדיר את כוחם של לוביסטים. חברי כנסת בודדים לא משנים כשלעצמם, אבל כל חבר כנסת הוא אחד ממאה ועשרים. לחבר כנסת יש השפעה גדולה בהרבה מזו של לוביסט. גם חברי כנסת מסיעות האופוזיציה בכנסת הנוכחית מצליחים לקדם יעדים שלהם כי גם הקול שלהם משפיע בנסיבות שונות (ולא רק במליאה, גם בוועדות שונות).

(ב) מה מירי רגב חושבת? ומה היא עשתה? האם היא קידמה את הפריפריה, לדוגמה? האם היא הביאה לאינתיפאדה בירושלים? ומה היא באמת חושבת? מחשבה עצמאית או מה שפופולרי בקרב בוחריה?
אירוניה אהובתי 703323
א. אני חושב שאתה מפחית מהשפעתם של גופים חוץ פרלמנטרים (לא רק לוביסטים). נתתי דוגמאות לתחומים שהשתתנו כליל בלי חבר כנסת שיראה אותם כאג'נדה בלעדית, מצד שני, יש גם הרבה דוגמאות הפוכות, של מפלגה עם אג'נדה יחידה שנכשלה כליל למרות שהצליחה להכניס חברי כנסת (הגימלאים, שינוי, כולנו, מימ"ד...). יש לך דוגמא הפוכה? כן, לחבר כנסת יש כח מסויים (1/120) אבל כמעט אף פעם לא מספיק, הוא צריך לרוב לשתף פעולה עם עוד חברי כנסת על מנת לקדם את האג'נדה שלו, וכאן יש לו הרבה פחות כח מגופים חוץ פרלמנטרים (בגלל שחבריו לכנסת רואים בו כמתחרה, ובצדק, בזמן שאין להם בעיה לסמוך על גופים חוץ פרלמנטריים, משום שהם עוזרים להם להבין את הציבור ואת רצונותיו בלי להתחרות איתם באופן ישיר, ועקב כך לעזור להם להבחר שנית‏1). כשיש תיאוריה הגיונית שכל העובדות מצביעות שהיא נכונה, אני נוטה להאמין בה.

ב. זה לא באמת משנה (לדיון הספציפי הזה) אם מירי רגב באמת חושבת את מה שהיא אומרת או רק אומרת את מה שבוחריה רוצים שהיא תגיד. לצורך העניין היא מייצגת את בוחריה בנאמנות ולא מתביישת בדעותיהם. זה מה שחבר כנסת אמור לעשות. אני לא מסכים עם הדעות שהיא מביעה ולא עם הדרך בה היא בוחרת להביע אותם, אבל לצורך הדיון הזה, היא בהחלט עדיפה על לוי שעושה הכל על מנת לא להתחייב לאף עמדה בתקווה שכל מצביע יבין אותה כמו שהוא רוצה. ומירי רגב לא לבד, יש הרבה חברי כנסת כמוה בהרבה מפלגות בכל הגושים. אני חייב להודות שמתסכל אותי שהדיון החל מהעדפה של לוי על פני זנדברג בגלל שהאחרונה העזה להביע דעה שמישהו לא מסכים איתה בעוד שהראשונה דאגה לשמור על עמימות בנושא. עמימות, לדעתי, צריכה להשקל כמו הבעת דעה שאני לא מסכים איתה, או אפילו חמור מזה.
"האם היא קידמה את הפריפריה, לדוגמה?" לא, היא לא. ראה סעיף א. כאן למעלה.

1 וזה, אגב, להבדיל מהסנאט האמריקאי, ולכן גם ההבדלים בין הסנאט לכנסת.
אירוניה אהובתי 703330
לגימלאים לא הייתה אג'נדה רצינית והם לא היו פוליטיקאים מוצלחים. כולנו הצליחה לפעול לא מעט בתחום הדיור (גם נכשלה, אבל זה סיפור אחר. היא הצליחה, לדוגמה, לקבל סמכויות ביצועיות בתחום והצליחה להעביר בכנסת את כל החוקים שהיא רצתה בתחום). שינוי הצליחה ליצור ממשלה ללא חרדים ועזרה לגבות את קיצוץ הקצבאות באותה ממשלה. גם הם לא היו פוליטיקאים מוצלחים במיוחד. מימ״ד הכניסה חבר כנסת אחד כחלק מרשימה גדולה יותר עם אג’נדה לא ברורה במיוחד.
אירוניה אהובתי 703342
למיטב ידעתי, אף אדם לא הצליח, עדיין, להפוך עופרת לזהב. התיאוריה הפיזיקלית שאני מכיר אומרת שזה בלתי אפשרי, והעובדות שאני מכיר תומכות בכך שזה לא אפשרי. אבל אם אתה הולך להתעקש שזה אפשרי אז או שתביא לי תיאוריה חלופית שאוכל להתווכח איתה או שתביא לי אלכימאי שכן הצליח בכך, סתם להגיד שכל האלכימאים עד היום היו אלכימאים לא מוצלחים זה לא נימוק שאני יכול להתמודד איתו. 70 שנה כולם היו לא מוצלחים ורק לוי תהיה מוצלחת? אשרי המאמין.

לא נראה לי שהדיון על מה יהיה הולך להתקדם, אבל נראה לי שהמינימום הנדרש ממאמיני לוי הוא לוח זמנים ומדד הצלחה. לוי, כנראה, תבחר לכנסת יחד עם לפחות שלוש חברי כנסת שהיא תבחר. אם זה יקרה, מה יחשב להצלחה שלה בקידום האג'נדה, ומתי זה אמור להתרחש, ואיך נדע שזה בזכותה?
אירוניה אהובתי 703344
לא ברור לי מה כתבת כאן: שתים מדוגמאותיך היו של סיעות שהצליחו להשתמש בכוחן הפוליטי.
אירוניה אהובתי 703366
כולנו הבטיחה להוזיל את מחירי הדיור, המזון, שירותי הבנקאות, עלויות הניהול הפנסיוני, מחירי האנרגיה... מה מתוך זה היא הגשימה? את הכשלון של שינוי במילוי הבטחותיה סיכמתי כאן. שתיהן היו כשלון מוחלט.
אירוניה אהובתי 703368
אבל זו לא הייתה טענתך. טענת שחברי כנסת הם חסרי השפעה. כולנו ושינוי הצליחו לקבל השפעה רבה.

מה שמחזק את המוניטין של הלוביסטים זה שאתה רואה רק הצלחות שלהם אבל כמעט לא שומע על הכשלונות הרבים שלהם.
אירוניה אהובתי 703384
סליחה, התנסחתי לא טוב. התכוונתי להגיד שלחברי כנסת יש בדרך כלל השפעה פחותה בהרבה ממובילי עמותות/ אנשי תקשורת/ לוביסטים על אג'נדה ספציפית. מזל שעדיין יש לי את מכונת הזמן, רגע, אני אחזור ואנסח את התגובה שלי מחדש... הנה, עכשיו התגובה שלי אומרת את מה שרציתי להגיד.
אירוניה אהובתי 703374
לשינוי היתה הצלחה אחת משמעותית, אבל את פירותיה אנחנו קוטפים עד היום. ההורדה של קצבאות הילדים המופרכות הביאה לתהליך מאד משמעותי של גידול ההשתתפות בשוק העבודה של המגזר הערבי וחלקית גם של המגזר החרדי. ויחד איתן גם ירידה בילודה (ומכאן בעוני) של שתי האוכלוסיות האלה, כששוב ההשפעה החזקה יותר היתה במגזר הערבי. לא כדאי לחשוב איפה היה המשק והחברה הישראלית בלי המהלך הקריטי הזה.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים