בתשובה לדב אנשלוביץ, 07/01/19 16:17
אירוניה אהובתי 703418
נכון, אבל הנקודה שלי היא שלמרות שהטווח בין יאיר לפיד, בני גנץ ובנימין נתניהו הוא קטן למדי, יחסית לטווח הדעות הקיים בשוק הדעות על הסכסוך, עדיין אני מנחש (ומקווה שלא) רוב רובו של מסע הבחירות של שניים מהם לפחות יהיה בענייני הבטחון והסכסוך.
למה הבוחרים צריכים לדבר ולהצביע על פי הנושא שלא קיימת בו הכרעה, ולהתעלם מהנושאים שיש בהם נתונים ברורים?

2003 - תלמידי כיתות ד' בישראל הגיעו למקום ה-‏23 מבין 35 מדינות, בציונים שקיבלו במבחנים בינלאומיים בהבנת הנקרא, לצד מדינות כסלובניה, מולדבה, טורקיה וארגנטינה‏1. בני ה 15 הגיעו בהבנת הנקרא ובמתמטיקה למקום ה-‏31 מבין 41 מדינות, ואילו במדעים למקום ה-‏33‏2
2016 - תלמידי כיתות ד' הגיעו למקום ה–29 מתוך 50 מדינות במבחן בינלאומי בהבנת הנקרא‏3
לאורך כל התקופה הציון הישראלי (גם של יהודים בלבד) היה מתחת לממוצע מדינות OECD, והפערים בין תלמידים מרקע מבוסס לאלו שבאו מרקע חלש היו מהגדולים בכל המדינות שנמדדו.

דברו על זה בבחירות, תצביעו לפי זה.

2012 - 5.8 הרוגים בתאונות דרכים למיליארד ק"מ נסועה.
2016 - 6.6 הרוגים בתאונות דרכים למיליארד ק"מ נסועה - אחרי ארבע שנים רצופות של עליה.
מספר ניידות התנועה ירד מ-‏308 בשנת 2010 ל-‏112 ניידות בלבד ב-‏2015. ומתוך 113 ניידות כשירות בשנת 2016 פעלו ביום 75 ובלילה רק 37‏4

דברו על זה בבחירות.

יש גם מדינה לנהל. אם היו 40 הרוגים בשנה בהתקפות טרור המדינה היתה רועשת, אבל אם ה 40 המיותרים נהרגים בתאונות דרכים זה לא מעניין אף אחד.

לאף מפלגת קונסנזוס אין מצע כלכלי, חוץ מאשר הבלה בלה האוטומטי. אנחנו לא יודעים מה מדיניות המיסוי המועדפת על אף מפלגה, מה שהופך את ימין ושמאל בארץ לבדיחה.

___________
1 הארץ
2 הידען
3 הארץ
4 מאקו
אירוניה אהובתי 703467
על כל הדברים שמנית אין חילוקי דעות שצריך לשפר, ואין בדברים האלה שום ויכוח בין המפליגות שמציעות את עצמן לבחירות, ואולי הבחירה צריכה להיעשות לפי הערכה עד כמה המועמדים מוכשרים לטפל בבעיות האלה. ההצבעה שלי, למשל, אינה עבור אישים וניסיון להעריך את יכולותיהם אלא על מצע, וכאן מדברת האידיאולוגיה שבה כל מפלגה מציגה משהו שונה.
וסליחה על התגובה המאוחרת. לא כל כך היה לי מה לענות כשקראתי את תגובתך לראשונה ושכחתי ממנה, ומשום מה נזכרתי בה עכשיו וחשבתי על התשובה הזאת.
אירוניה אהובתי 703472
>> אין חילוקי דעות שצריך לשפר, ואין בדברים האלה שום ויכוח בין המפליגות שמציעות את עצמן לבחירות

וזה חלק גדול מהבעיה שלי. כי זה שצריך לשפר אין ויכוח, אבל על איך עושים את זה חייב להיות ויכוח, ואין. מה סדר העדיפויות של הכסף והמשאבים הציבוריים? קודם רכבת לירושלים ואחר כך מסילה רביעית באיילון והשלמת המסילה לעיר הבה"דים או ההיפך? קודם סובסידיה לחשמל ואחר כך הגדלת סל הבריאות או ההיפך? קודם טיפולי שיניים חינם עד גיל 18 ואחר כך חינוך בדימונה או ההיפך? הקטנת או הגדלת המיסוי העקיף (רכב, דלק ומע"מ) מול הישיר (מס הכנסה)? מה עומק סיבסוד התחבורה הציבורית הנחוץ? כמה תמיכה צריך לתת לחקלאים (למשל באמצעות סבסוד המים), מגדלי הביצים וכו'?

כל השאלות האלה בכלל לא עומדות לדיון ציבורי. הדבר הכמעט יחיד שעומד לדיון ציבורי (ויוכיחו אלפי התגובות באייל ומיליוני הטוקבקים) הוא הנושא המדיני בטחוני.
פה ושם קופץ איזה נושא אזרחי לתודעה הציבורית - הדיור, הפערים בחינוך, מחיר הקוטג', סכנות מיכל האמוניה, העומס ברכבת, הבולענים בים המלח - ותמיד רק בדיעבד. מבליח לזמן מה, ובדרך כלל נעלם די מהר מהכותרות לטובת עוד איזה גיהוק מדיני בטחוני.
אין שום פרוייקט לאומי שמקודם בכח. המוביל הארצי תוכנן בשנות החמישים והושלם ב 64'. אם מדינה קטנה וענייה הצליחה במפעל כזה- תחשוב אילו מפעלים יכולה אותה מדינה כשהיא כבר גדולה ועשירה לעשות.
אבל מה מציעות לנו המפלגות? קשקושים.
אירוניה אהובתי 703474
אתה בוודאי מכיר את דעתי שבמדינה דמוקרטית הציבור צריך להכריע בכל דבר שבו הוא רוצה להכריע, אבל ברזולוציות של סדרי העדיפויות שאתה מעלה, אני חושב שהציבור עצמו יסתייג מהמטלה להכריע בהם כי אין לו מספיק ידע, והוא עצמו יעדיף להטיל את המשימה על אנשי מקצוע שיבחנו את הדברים לעומקם ויחליטו מה עדיף. אם תשאל אותי אם חשובה רכבת לירושלים לפני עוד מסילה באיילון אענה בחיוב, אבל גם תשובתי זו תינתן על סמך אינטואיציה ולכן בהסתייגות כי לא עשיתי עבודת מחקר וחשיבה שחייבים לעשותה כשמכריעים בשאלות כאלה. לעומת זה אני בטוח שאם אשאל את עוזרת הבית שלי מה לדעתה סדר העדיפויות הנכון בנושא הזה היא תסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח. לעומת זה אם אשאל אותה אם לדעתה צריך לסגת מיהודה ושומרון ולהקים שם מדינה פלשתינית, אני בטוח שתהיה לה דעה מוצקה, ודעתה חשובה בדיוק כמו דעתי.
אירוניה אהובתי 703497
אני מכיר את דעתך על דמוקרטיה ייצוגית, ולא מסכים איתה. קוצר הזמן משאיר אותי חייב לך תגובה מעמיקה בעניין, חוב ארוך טווח ונושא רבית מצטברת של תסכול אצלי.

לנושא הנוכחי:
1. המצב שתיארת, בו לאזרחים רבים אין דעה מגובשת בנושאים אזרחיים הוא כנראה נכון, אבל זה לא אומר שהוא תקין. רמת הדיון הציבורי בכל הנושאים שבאחריות הממשלה, חוץ מאשר הביטחון, היא רדודה, והיקפו זעום. אם פעם זה היה מוצדק, כשהמדינה הרגישה בסכנה מתמדת לעצם קיומה, ואנשים היו מאזינים לחדשות ברדיו כל שעה, כבר הרבה זמן אין שום הצדקה לכך שהנושא המדיני-בטחוני ידחוק את כל שאר הנושאים הצידה. לגיא רולניק יש תשובה לשאלה למה הנושאים האזרחיים לא עולים אף פעם על סדר היום של אמצעי התקשורת. יכול להיות שהתשובה שלו היא רק חלק מהתמונה, אבל בכל מקרה זה לא תקין.

2. אני לא מבין גדול בנושאי חוץ ובטחון, אז אני משאיר את ההחלטות בנושאים האלה לגנרלים ומדינאים, שזה תחום התמחותם. אבל אני עדיין רוצה לדעת מה התכנית שלהם. אתה לא רוצה לדעת מה התכניות בנושאים האזרחיים של מי שאתה מצביע עבורם, אפילו אם אתה לא מבין גדול בתחום?
שני דברים לא ברורים לי
א. למה כל אזרח שני במדינת ישראל חושב שהוא מבין גדול בנושאי חוץ ובטחון?
ב. למה בכל שאר הנושאים לא רק שמשאירים את ההחלטה לנבחרים, אלא אפילו לא מעניין את הציבור לדעת מה התכניות שלהם?

3. לי, לך ולעוזרת שלך לא חייבת להיות דעה בנושאים האזרחיים, אבל לנבחרים שלנו כן. ואני רוצה לדעת מה היא, כדי שאוכל לבדוק אם התנהגו כפי שהבטיחו. הרי כאשר ראש הממשלה שרון התנהג ההיפך ממה שהבטיח בנושא המדיני אתה התרגזת עליו מאוד. למה רק במדיני? אם מועמד א' אומר שיוריד מסים ויקטין את הסובסידיות ומועמד ב' אומר שיעלה מסים ויעלה את הסובסידיות אני רוצה לראות כאשר נבחר אחד מהם אם הוא עושה מה שאמר. לדוגמה כחלון הבטיח שיוריד את מחירי הדירות ולא הצליח. לפחות הוא אמר משהו.

4. לי יכולה להיות עמדה בנושא התחבורה, לך בנושא הביטחוני, לאשתך בנושא המיסוי, ולעוזרת שלך בנושא סל התרופות. לא חייבת לכל אזרח להיות דעה מוצקה בכל דבר, אבל יכול להיות שלאזרחים יש דעה בעניין מסוים לכל אחד מהם. למה שלא נדע איך המפלגות מתייחסות לנושא שחשוב לחוד לכל אחד מאיתנו?

5. משום מה בתגובתך אתה מפריד בין הנושא הבטחוני לבין הנושאים האזרחיים: בנושאים האזרחיים אתה אומר שצריך לעשות עבודת מחקר ולא לתת תשובות על סמך אינטואיציה, ובנושא הבטחוני דעתו של כל אחד חשובה באותה מידה. מה ההבדל?
אירוניה אהובתי 703524
אין לי מה להוסיף למה שאמרתי, ולכן לא אמשיך בדיון הזה. אני רק רוצה להעיר לגבי סעיף 5 ש"הנושא הביטחוני" אינו העיקר בשיקולי כשאני הולך להצביע למרות שמדי פעם אני מציע עצה כזאת או אחרת. למשל, בשאלה מה לעשות בעזה ממש אין לי שום מושג, ואיני יודע איך לרפא את התבשיל שבשלו לנו שם, מנסיגת אוסלו ועד נסיגת ההתנתקות. אולי צריך לכבוש את כל הרצועה ולהתחיל לעשות שם סדר מחדש, אבל היום קשה לי להציע עצה כזאת בגלל המחיר הגבוה והבעיות העתידיות, שאמורות להימשך שנים שהמעשה הזה יגרום, עד שנגיע שם לשווי משקל. נושא כמו טרנספר שראיתי שהתקיים כאן איזה דיון קטן לגביו, למשל, הוא כן שיקול אצלי, כי טרנספר יקדם את מטרתי בשאלה איך אני רוצה לראות את מדינת ישראל.
אירוניה אהובתי 703526
לענ''ד, מי שחושב שטרנספר יקדם את מטרתו בשאלה איך הוא רוצה לראות את מדינת ישראל, למעשה לא רוצה לראות את מדינת ישראל.
אירוניה אהובתי 703530
וזאת למה?
אירוניה אהובתי 703531
מה שאתה וירדן מתקשים לעכל הוא שעבור רבים היום מדינת ישראל היא רק כלי עבור מימוש החזון הציוני (כל אחד לפי דרכו) ואינה תכלית בפני עצמה. מתוך שכך, לא כל כך אכפת להם אם המדינה תאבד את זהותה הליברל-דמוקרטית.
כשמדובר בדתיים לאומיים כמו אורי אריאל ובצלאל סמוטריץ' זה גלוי לעין. אבל איילת שקד למשל, חותרת תחת הזהות הליברל-דמוקרטית של המדינה תחת כסות חילונית תל-אביבית. היא יעילה יותר, ואני חושש מפניה יותר.
אירוניה אהובתי 703533
אתה כותב משפטים שבחלקם סותרים את עצמם ובחלקם חסרי קשר. אתה אומר: "עבור רבים היום מדינת ישראל היא רק כלי עבור מימוש החזון הציוני (כל אחד לפי דרכו) ואינה תכלית בפני עצמה". ומהו החזון הציוני? האם אין הוא הקמת מדינה ליהודים? הרי זה בדיוק אותו דבר. ממוש החזון הציוני והקמת מדינת ישראל חד הם, ומדובר לכן באותה תכלית. אופייה של המדינה הזאת זו כבר שאלה אחרת, ובשאלה הזאת יש אולי וויכוח בין הציונים. אתה חושב שדיקטטורה של בג"ץ שאתה קורא לה "זהות ליברל דמוקרטית" היא הדרך הנכונה לעצב את אופייה של מדינת היהודים, ואני חושב שהמדינה הזאת צריכה להיות דמוקרטיה אמתית, כלומר כזו שבה ההכרעות הן של הציבור, ולא של קומץ מורם מעם.
אירוניה אהובתי 703540
החזון הציוני של הרצל וז'בוטינסקי היה הקמת מדינה ליהודים.
משקמה המדינה מומש החזון הציוני שלהם.

הקמת המדינה הגשימה לא רק את חזונם של הרצל וז'בוטינסקי אלא גם את חזונם של המייסדים שהקימו מדינה בעלת ערכים מסויימים. אותם ערכים, יחד עם הגשמת מטרת העל המקורית, מופיעים בהכרזת העצמאות.
כיום יש זרמים שמתקראים ציונים שאין קשר בין הציונות שלהם לא לזו של הרצל וז'בוטינסקי ולא לזו של מייסדי המדינה.

לכל מי שמעוניין לספח את ערביי השטחים אני יכול לקרוא אנטי ציוני, כי גישה כזו עומדת בניגוד מוחלט לחזון הציוני של מדינת היהודים. זה ההיפך המוחלט גם לציונות של ז'בוטינסקי וגם לזו של בן גוריון. אבל הם קוראים לעצמם ציונים, ולכן אמרתי בעדינות- כל אחד על פי דרכו.

לא אני חושב שמדינת היהודים צריכה להיות ליברל-דמוקרטית- אלו ערכי היסוד של מדינת היהודים שקמה בפועל ומופיעים בהכרזת העצמאות שלה.
כל מי שפועל בניגוד לערכי היסוד האלה מבצע לא פחות מאשר הפיכה.
שלא תטעה- המטרה של הדתיים הלאומיים היא מדינת הלכה. כהנא אמר את זה בקול רם, חנן פורת הצניע את זה, אבל לא חשב אחרת. גם זו ציונות, אבל זו לא הציונות שלי. אני חושב שגם לא שלך. אם המימוש של החזון הציוני הוא הקמת בית מקדש שלילי אז מדינת ישראל לא מימשה אותו. עבורם מימוש החזון הציוני והקמת מדינת ישראל לא חד הם, ואין להם אותה תכלית. הם יכולים לקרוא לעצמם ציונים אבל זו ציונות מסוג אחר לגמרי, שאין בינו ובין הציונות של הרצל וז'בוטינסקי, ויצמן ובן גוריון דבר.

קרא בעיון את הכרזת העצמאות ותגיד לי אם אתה סומך את ידיך על כל הפסקאות המופיעות בה. אם כן, הוויכוח בינינו הוא רק אודות יישום הכרזת העצמאות, והוא ויכוח מינורי בין ציונים מאותו סוג.
אבל אם תטען שיש בה פסקאות שאינן עולות בקנה אחד עם הציונות שלך אז גם אתה מהפכן, ויש תהום פעורה בינינו.

לצערי ציונים רבים נפלו בשבי הרטוריקה של "עריצות בג"ץ" שהובילו דתיים לאומיים כמו ח"כ יוגב, בן דודו של חנן פורת, שינק כנראה את אותה דוקטרינה.
כמו שניסיתי להראות (כנראה בחוסר הצלחה) בדיון קודם שלנו, זו רק מערכה במאבק שלהם לשינוי אופיה של המדינה מן היסוד (היינו בניגוד להכרזת העצמאות) ובעצם לבצע הפיכה שקטה.
אין להם עדיין את הכח הפוליטי לבצע שינויי חקיקה מסיביים בכוון, אז עד שישנו את החוק הם תוקפים את בג"ץ על כך שהוא מונע מעשים לא חוקיים. זהות האינטרסים בינם ובין חברי כנסת פופוליסטיים כמו מירי רגב שמוקיעים את "שלטון האליטות" היא מקומית וצרה.
אירוניה אהובתי 703546
"הקמת בית מקדש שלילי" - פרויד מתגלגל בקברו וצב"ר.
מה שכן, הוא אכן יכיל כמה מהתכונות של אנטי-חומר: מפגש שלו עם המציאות בהכרח יוביל לפיצוץ עז.
אירוניה אהובתי 703544
להיפך גוטה, להיפך. זה בדיוק מה שמדיר שינה ממני, ואני מנחש שגם מירדן.
אירוניה אהובתי 703547
למה אתה חושב שקשה לי לעכל את זה?
כלומר, מה זה קשה לעכל? זה מאוד מצער אותי שיש רבים שהליברל-דמוקרטיות לא חשובה להם, אבל ברור לי לחלוטין שיש רבים כאלה, ואני חושב שאני מבין את סדר העדיפויות שלהם.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים