בתשובה לאריק, 07/01/19 13:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קצת סטיתה מהשאלה מה זה אומר א''י ישראל השלמה. אני ניסיתי להראות שבכל תרחיש אפשרי, רעיון א''י השלמה מוביל לאין כניסה, כל עוד אתה יודע מהן מטרות העל. הנה דוגמה של הכרעה בין תפיסות שונות. כך למשל, מי שבאופן כללי חסיד תפיסות העם-לבדד-ישכן והדומיננטיות יהודית עם כל מה שמשתמע מזה, שני התרחישים הראשונים למימוש א''י השלמה יתאימו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם הדברים שהצגת. גם עבורי סיפוח ללא טרנספר הוא קץ הציונות (ללא אזרחות- אפרטהייד, ועם אזרחות- אבדן מדינת היהודים), סיפוח עם טרנספר הוא לא מעשי לאחר 1949, ולכן נותרנו עם גישה ציונית אחת- שאיפה לשתי ישויות: יהודית וערבית, ועד שיבשילו התנאים למימוש השאיפה הזו- ניהול הסכסוך. אבל הנקודה שלי היא שזה בגדול מה שעשו כל ראשי הממשלה עד היום, והניואנסים ביניהם דקים. אז למה לנהל את כל מסעי הבחירות על הניואנסים הללו ולהתעלם מענייני המדינה הרגילים? כל עוד המדינה שלנו היתה בסכנת קיום (נניח עד הסכם השלום עם מצרים, לא בגלל השלום עצמו אלא בגלל שקיבלנו את אותו ספונסר) היתה הצדקה לדחוק הצידה את כל שאר העניינים מפני העניין הבטחוני. אבל מאז, ובעשרים השנה האחרונות במיוחד, כשהחוסן הכלכלי והמדיני שלנו כל כך גבוה יחסית ליריבותינו, ולעומת זאת החוסן המוסרי שלנו הולך ונשחק, הגיע הזמן להפסיק לגמד את הנושאים האזרחיים. במחשבה שניה, יכול להיות שנראה שינוי במערכת הבחירות הנוכחית. הממשלה הופתעה לחלוטין מהמחאה החברתית ב 2011 וישר לקחה את זה לכוון הידוע והמוכר (שמאלנים, הקרן החדשה לישראל וכו'). אחר כך היא זרקה כמה עצמות לכוון המוחים, בלי התייחסות כוללת לאג'נדה של המחאה. ואז לכחלון זה הצליח בבחירות הקודמות (ואכן הצבעתי עבורו), אלא שבמבחן התוצאה הוא כשל (מתווה הגז הדוגמה הבולטת). ההצלחה של כחלון בבחירות הקודמות יכולה לסמן כיוון עבור כמה מפלגות במסע הבחירות הנוכחי (אורלי לוי כמובן) ולהסיט את מוקד השיח מהנושא הלעוס אינסופית שהיה לי לזרא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטרף בלהט לטיעון שהגיע הזמן להצביע על נושאי כלכלה חברה ותרבות, שהם הנושאים האמיתיים שמבדילים בין המחנות מבחינת יכולות הביצוע בשטח. הנושא המדיני בטחוני הלעוס לעייפה, מלבד זה שהוא משחק ישר ליד החזקה של נתניהו, חופש המשחק האמיתי בו צר כעולם נמלה (דברים שרואים משם לא רואים מכאן, ובסוף כולם מתיישבים על אותו טווח תגובות קטן). לעומת זאת, בנושאים כמו זכויות אזרח, חיזוק הדמוקרטיה, צמצום פערים ועוני והרחבת מעגלי התעסוקה, וקידום חברה נאורה ושיוויונית יותר, יש הרבה מה לעשות, והבדלים מהותיים בין מפלגות שונות והרכבים קואליציוניים שונים. כמעט כל הנושאים האלה, אגב, הם סיבות מצוינות להפלת הממשלה הנוכחית שהצליחה להסיג לאחור כמעט כל תחום בקדנציה הנוכחית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכבר קיבלנו רמז קטן שאולי הפוליטיקאים מתחילים להבין לאן נושבת הרוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת, "גם עבורי סיפוח ללא טרנספר הוא קץ הציונות", אבל גם סיפוח עם טרנספר הוא קץ הציונות (ומה שנעשה ב-1948 לא דומה לטרנספר של היום, ראה הסיפא שכתבתי במאמר שכתבתי). באחת התגובות שלי למאמר שפירסמתי לפני הבחירות האחרונות כתבתי "הנושא הפלסטיני הוא אבן הראשה של כמעט כל הנושאים העקריים שאיתם צריך להיתמודד", אבל השאלה הגדולה מבחינתי היא באיזו דרך להתקדם. במדינה דמוקרטית שיש בה שסעים אתניים, כיתתיים, דתיים, חברתיים כל כך חמורים, המפלגות הפוליטיות מתגבשות סביב הפערים האלה וכך רק מחמירות את השסעים והפערים האלה. במקום שהצדדים הפוליטיים יתווכחו על דברים "בנאליים" ולא קיומיים, הוויכוח (וויכוח? יותר מלחמה) הוא על בסיס של שייכות סיעתית. הדרך שאתה מציע (וגם הניתוח במאמר הנ"ל) אומרת בוא נטפל בשסע, נרפא את החברה מבפנים ואח"כ נתפנה לאתגר המדיני. דרך אחרת אומרת בוא נשקיע מאמץ רציף ובלתי מתפשר (שוב מזכיר את הדבקות במטרה של מנהיגי 1948) על הנושא הקיומי שהוא זה שיכול להזיז את הצדדים מהפינות הכיתתיות שלהם לכיוון של איזו התקרבות חברתית. אני חושב גם שבישראל, ההפרדה בין נושאים פנימיים כמו חברה וכלכלה, לנושא חיצוני של הסכסכוך על הפלסטינאים היא לא נכונה. שניהם נושאים פנימיים, בגלל שחלק מהפלסטינאים הם אזרחים ישראלים, חלק תושבים ישראלים, ומעל לכל כי הסכסוך הוא המהות העמוקה של הזהות הישראלית והאספירציות היהודיות לעצמאות מדינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, טיפול בבעיות ה'פנימיות' שיקדם חברה דמוקרטית יותר, שיוויונית יותר, עם יותר זכויות אזרח ופחות גזענות, יכול כתוצאת לוואי להכין את הקרקע לפתרון ראוי יותר לבעיות ה''חיצוניות'' שאתה מציין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר לקדם חברה דמוקרטית יותר, שיוויונית יותר, עם יותר זכויות אזרח ופחות גזענות כל עוד אנחנו שולטים במליוני נתינים חסרי אזרחות שהפולשים לאדמותיהם פורעים בהם כמעשה שיגרה (ע"ע המקרה החמור האחרון של רצח הפלסטינאית) ושאת אחיהם אנחנו שמים במצור ומזלזלים בחייהם? אפשר לקרוא למה שאתה מציע "פרדוקס הציוני". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוזמן לחכות עם בעיות הפנים עד שיפתרו בעיות החוץ. אני טוען שזו טעות אסטרטגית ושכבר כעשור לפחות היא מאיימת עלינו. איך אפשר לקדם פתרון מדיני הומני, בדרכי שלום ותוך התחשבות בצרכי הצדדים והקטנת כמות הסבל והעוול - בשני הצדדים - כל עוד אתה נותן לאלימות, גזענות, פלגנות ואנטי-דמוקרטיה לשגשג באין מפריע עקב הזנחת מה שניתן לשינוי כבר עכשיו על מזבח איזה מרדף אוטופי אחרי מה שאי אפשר להשיג כרגע, וכנראה גם בכמה רגעים הבאים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים שסיפוח עם טרנספר בפני עצמו הוא קץ הציונות, אלא שאני לא רואה שום אפשרות מעשית כזו, ולכן זה כלל לא על הפרק. לעיקר הדברים- הגישה שלי ממש הפוכה. אני חושב שלא ניתן לשכנע, לגשר, ואפילו לא לקרב בעניין המדיני, בין מצביעי הרשימה המשותפת ומרץ למצביעי הבית היהודי ואלי ישי. מאידך כן ניתן לקרב בין הסיעות בנושאים חברתיים- למשל הצעות חוק שהגישה אורלי לוי בשיתוף פעולה עם אילן גילאון ודב חנין, ולאחרונה חוק הסיגריות שהעבירו בכח יחדיו יהודה גליק ואיתן כבל. מאידך רוב הציבור, שמצביע מליכוד ועד המחנ"צ (75 מנדטים בבחירות האחרונות), מצביע בעצם עבור פחות או יותר אותו הדבר בנושא המדיני. לדעתי הבדלי הגוון בין השואפים לראשות הממשלה לפיד, נתניהו, גנץ וגבאי מינוריים. הם יקבלו ביחד הרבה יותר מ 60 מנדטים, אבל על מה הם יקבלו אותם? יוצא שרוב הציבור מצביע על משהו שבכל מקרה יהיה פחות או יותר אותו דבר, ובאותו זמן אוכל אותה ממדיניות כלכלית וחברתית שהוא לא בחר בה. אפשר אפילו לדמיין שכל המהומה סביב העניין המדיני היא רק תירוץ כדי להתעלם ולא להציג מצע מסודר בענייני המדינה השוטפים, שנוגעים ליום יום של האזרח- פקקים, יוקר המחיה, פערים בחינוך וכו'. ואפשר ללכת עוד צעד רחוק יותר ולומר שהעיסוק האובססיבי בעניין המדיני הוא מסך עשן שהפוליטיקאים מייצרים רק כדי להבחר ולרפד את כיסיהם של מקורביהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק לגמרי! למה לעסוק במה שאפשר להיכשל בו כשאפשר לעסוק במה שאי אפשר לשנות אותו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן אני מעדיף להצביע למפלגות שמדברות על הדברים הקונקרטיים. בבחירות האלה זו אורלי לוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, הבעיה שלך עם טרנספר היא רק (או בעיקר) הקושי המעשי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה הקצרה היא כן, תגובה 690708. אני מפא"יניק בעניין זה. לתשובה ארוכה יותר ראה את הדיון שלי עם אביר הקרנפים והפונז החל מתגובה 658453 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בני מוריס - פעם 'היסטוריון חדש' פוסט ציוני והיום הרבה יותר ציוני, אחרי שצבר עוד נתונים - אומר בכתבה ארוכה במוסף הארץ שלו מלחמת העצמאות היתה מסתיימת בהפרדה מוחלטת בין העמים, על כל הסבל הכרוך בכך, לטווח ארוך שני העמים היו סובלים הרבה פחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(עוד) לא קראתי, אבל זה יכול להיות נכון רק בתנאי שמלחמת ששת הימים לא היתה יוצרת ערבוב חדש בין העמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הוא מדבר על חלוקת האוכלוסיה משני עברי הירדן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, קראתי. מלחמת העצמאות לא הסתיימה בגבולות שביתת הנשק של 1949 בגלל החלטה שגויה של בן גוריון. הגבולות בחזית הירדנית נקבעו בראש ובראשונה לפי היכולת של צה”ל להשתלט על השטח ולהחזיק בו. היו כמה נקודות במהלך הקרבות שיכלו ליצור שינויים מסוימים, נפילת גוש עציון, מבצע לרל”ר שלא הצליח להשתלט על לטרון, הכשלון בכיבוש נבי סמואל והכשלון בהשתלטות על משטרת ג’נין, אבל גם לו היו הצלחות בגזרות האלה אני מתקשה לראות תסריט שבו כל הגדה הייתה נכבשת במלחמת העצמאות. בקיצור, הפרדה מוחלטת בין שני העמים לא נראית כמו משהו שניתן היה להשיג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסגרת "מה אם..." לערבים, ובמיוחד לפלסטינים, היו בדרך כלל מנהיגים די גרועים במאה השנה האחרונות. היה אחד ממש טוב והם רצחו אותו. מה אם לא היו רוצחים את סאדאת? השלום עם מצרים היה הרבה יותר חם והוא היה מתעקש על פתרון הבעיה הפלסטינאית לפי הנספח בהסכם השלום. ההסלמה שהובילה למלחמת לבנון הראשונה לא היתה מתרחשת. הליכוד היה עושה "הסכם אוסלו"- הרחבה של תכנית האוטונומיה של בגין, עם דן מרידור בתפקיד שמעון פרס ואהוד אולמרט בתפקיד יוסי ביילין. אף אחד לא היה רוצח את בגין, והוא גם לא היה נכנס לדיפרסיה. הוא וערפאת היו לוחצים ידיים על מדשאות הבית הלבן. תמשיך משם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמז - הבאג בתיאוריה שלך הוא הצד השני של לחיצת היד. למה לך להאמין שהוא היה מתנהג בפסיק אחרת מאיך שהוא התנהג במציאות שכן קרתה? כי נשיא מצרים אמר לו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסכם אוסלו הושג אחרי מלחמת לבנון ואחרי האינתיפאדה. מה היה קורה אם הסכם כזה היה מושג ב 82' בעידודו ותמיכתו של סאדאת? לא יודע. כבר אמרתי שלפלסטינים היו מנהיגים מאוד גרועים. אם סאדאת היה מטיל את משקלו לטובת הסכם כלשהו האם ערפאת היה חוזר לסורו? ואם היה, האם היה מוחלף? מי ממדינות ערב היו תומכות בו כך? לא יודע. לא קראתי עדיין את הכתבה אבל התסריט שלי נראה לי "מה אם" יותר ריאלי מאשר התסריט של בני מוריס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא כל כך ברור שהציונות של בני מוריס התעצמה בגללשהוא צבר יותר נתונים. הוא בטוח שהוא התבגר וצבר יותר נתונים. התהליך שהואעבר הוא תהליך ריגשי בעיקרו. נכון שהוא נותן לו רציונליזציה עובדתית. הוא העביר את האחריות למצב לפלסטינים ומצא בהם משהו מוטבע ולא אנושי-הם מוכנים לסבול מאה שנה ולמות אבל בסופו של דבר לא לראות אותנו כאן. אלו חושות ולא גישה רציונלית. המחקרים ההיסטוריים שלו היו רציונליים-כאן הוא בהלך נפש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרה שלך למה אנושי ומה לא מאד אופטימית ולא מאד ריאלית. בחמישים השנה האחרונות ראינו התנהגויות הרבה פחות רציונליות ועם מחירים כבדים בסדרי גודל של קבוצות ולאומים רבים, ממלחמות אזרחים רצחניות באירופה דרך התזות ראשים המוניות במזה"ת ורצח עם קטן באזרחי סוריה על ידי השליט שלהם. וחלק ניכר מהם בא מתרבות שמשותפת גם לפלסטינים. וחמישים שנה לפני זה ראינו מספיק ודי גם מתרבויות אחרות. אז אולי מה שאתה מסווג כ"לא אנושי" הוא בעצם התנהגות נפוצה יחסית בתרבויות מסוימות ומצבים מסוימים - ועל כן לפי הגדרה די אנושי. ולתת למסקנותיו של היסטוריון כזה או אחר את הציון "רציונליות" כשזה מתאים לאג'נדה מסוימת ו"רגשיות" כשלא זו פרקטיקה מאד חשודה. אולי דוקא בעבר הוא היה "תחושתי" ועכשיו רציונלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שכבר נשאלת וענית על זה באייל, אבל ליתר ביטחון אשאל שוב. אני מניח שאנחנו מדברים על טרנספר-טנרספר, כלומר כזה שמפעיל כוח כדי לפנות את הערבים? האם אתה לא רואה בכך שום בעיה מוסרית? או חושב שיש כאן בעיה מוסרית, אבל יש לזה הצדקה מוסרית, כי...? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לחשוב בקלות על כמה תשובות אופציונליות, רק שרובן לא שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו העלה גנדי כשהקים את "מולדת" את רעיון הטרנספר. בכל מקרה הוא לא דיבר על גרוש כפי שהיה בחלק מהמקומות במלחמת השחרור. גרוש יכול להיעשות בעת מלחמה. במלחמת השחרור בכל ישוב יהודי שנכבש על ידי הערבים לא נותר יהודי אחד1, ולכן מבחינה מוסרית אי אפשר לבוא אלינו בטענות2. גנדי דיבר על שני סוגים של טרנספר האחד טרנספר מרצון, כלומר שכנוע המקומיים לעזוב על ידי פיתויים בכסף, והסוג השני הוא טרנספר בהסכמה כשהכוונה אינה להסכמת המפונים עצמם אלא להסכמה בין המדינות השכנות וביצוע רק אם יש הסכמה מצדן לקלוט את המפונים. הסוג השני לא נשמע כל כך יפה, אבל כבר היו דברים מעולם במקומות אחרים, והיה משהו כזה גם בפינוי גוש קטיף מבלי שהחוששים מטרנספר כזה של ערבים הנידו עפעף, ולכן למה לא אצלנו, אם אכן מצליחים להגיע להסכמה. 1 הרובע היהודי בירושלים, גוש עציון, בית הערבה כפר דרום. 2 "סליחה שנצחנו" אמר קישון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 ניטפוק: בית הערבה לא נכבש. הוא פונה. כמו גם קלי״ה הסמוך, עטרות ונווה יעקב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין העקרוני לא משנה איזה טרנספר. טרנספר מסוג כהנא, מסוג גנדי או מסוג פייגלין. אני לא חושב שמישהו מדבר ברצינות על גירוש. בדרך כלל ההצעות לטרנספר הן מהסוג שדב אמר, ואופצית הגירוש היא בקריצה והנהון. מכיוון שאין אפשרות לגשר על הפערים האידאולוגיים בין תומכי הטרנספר ומתנגדיו, אין מבחינתי טעם לדבר על השיקולים המוסריים. טרנספר (מכל סוג) מסיבי של תושבי הגדה, שלא לומר עזה, הוא פתרון לא ישים מעשית, ועל כן מייתר את הדיון בשיקולים התאורטיים וחוסך ממני את המבוי הסתום האידאולוגי שכל הוויכוחים האינסופיים נקלעים אליו. ראה את החצי השני של תגובה 659077 ותגובה 659179 כולה. טרנספר חלקי ומוגבל במסגרת הסכם יכול להיות שיהיה אפשרות מעשית, ואז אפשר לדון בעוולות המוסריות של המצב אחרי הסדר מול העוולות המוסריות של המצב הנוכחי. למען הסר ספק אני מדבר רק על טרנספר של מי שאינם אזרחי המדינה. אני מתנגד נחרצות לטרנספר כפוי של אזרחי ישראל הלא יהודיים גם במסגרת הסדר1. זה לא עולה לדעתי בקנה אחד עם הצהרת העצמאות שלנו. ___________ 1 וידוע שלהם עצמם אין רצון לטרנספר מרצון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וממילא הוא לחלוטין לא רלוונטי לתושבי המדינה-השכנה-דה-פקטו המתקראת עזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרנספר על-ידי תשלום למי שרוצה לעזוב נראה לי קביל, בערך. המוטיבציה מאחוריו נראית לי מפוקפקת מוסרית, אבל כשלעצמו אני לא רואה בו בעיה מוסרית. טרנספר למדינה שמסכימה לקלוט, ללא הסכמת המטרונספרים, על בסיס אתני, נראה לי לא מוסרי בעליל אפילו בתנאים אידיאליים. תנאים אידיאליים זה שהמדינה הקולטת תהיה ליברלית ותבטיח את חירותם של המטרונספרים. התנאים האידיאליים האלה נראים לי מופרכים עד גיחוך, כי אני מתקשה לדמיין מה יגרום לקנדה, נניח, לשתף פעולה עם יוזמה כזו. האפשרות הקצת פחות מופרכת, שהמדינה הקולטת תהיה דיקטטורה שתעשה זאת כדי לקבל שלמונים מסוג זה או אחר, ולמטרונספרים צפוי שם גורל עגום, נראית לי לא שונה בהרבה מגירוש ללא הסכמה של אף צד. אתה נגד טרנספר כפוי של אזרחי ישראל - רווח לי קצת. אבל במה טרנספר כפוי של תושבים שבשליטת ישראל יותר טוב מוסרית? (גם אם אינו סותר את מגילת העצמאות שלנו.) אני בכל זאת מאוכזב, ובשוק-מה, מזה שהדיון המוסרי (לזה אתה מתכוון ב"אידיאולוגי"?) נראה לך קשה ואתה מתחמק ממנו בטענה שחוסר האפשרות המעשית מייתר אותו. לי נראה ההפך: הייתכנות המעשית הרבה יותר נתונה לספק ולדיון, בהשוואה לאי-מוסריות הבוטה של הרעיון, שמבחינתי מייתרת את הדיון המעשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא בגלל שהדיון המוסרי/אידאולוגי קשה, זה בגלל שהוא לא מוביל לשום מקום. מי שחושב שאלוהים נתן לנו את כברת הארץ הזו לקניין, ועכשיו חזרנו אליה ואנחנו מגרשים את הפולשים, שהיהודי נמצא במעלה גבוהה יותר מהגוי1 וכו' לעולם לא ישתכנע מטיעוניו של מי שאינו מקבל את התנ"ך כהיסטוריה ורואה את כל בני האדם כשווים, ולהיפך. יש לי שתי קבוצות ייחוס- האחת היא העם היהודי, כולל הרמח"ל והמהר"ל, והשניה היא מדינת ישראל, כולל אזרחיה הלא יהודים. אני מהלך על השווי משקל הלא יציב בין יהודית ודמוקרטית כשהכרזת העצמאות נר לרגלי. אני לא רואה בעיה מוסרית קיצונית בטרנספר כפוי במסגרת הסכם. אני רואה בעיות מעשיות לאין ספור, זה כן. מאידך אני כן רואה בעיות מוסריות קשות במצב הנוכחי. בעיות שנובעות ברובן משאיפות ההשתלטות שלנו על השטח בלי התושבים שבו. החטא הקדמון הוא של שמעון פרס שגרר את רבין לאשר את קדומים ונתן לגיטימציה לרב לוינגר וממשיכיו. ___________ 1 הראי"ה: "ההבדל שבין הנשמה הישראלית, עצמיותה, מאוייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגוים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ועמוק, מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי". בעקבות המהר"ל: "'אתם קרוין אדם ואין אומות העולם קרוין אדם', כאלו דבר פשוט הוא אצלם שמדרגת ישראל בערך אל האומות, כמדרגת האדם אל בעלי חיים בלתי מדברים…" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אני לא מדבר על הדיון האידיאולוגי עם מי שחושב שאלוהים נתן לנו וכו', אני מדבר על הדיון המוסרי איתך. אני חושב שטרנספר כפוי, ולו במסגרת הסכם, הוא עוול מוסרי קשה. אני חושב שהציונות באופן כללי, גם אם היא רצויה מאוד, אינה הכרח מוסרי. אם כדי להגשים את הציונות הכרחי לטרנספר (ולא שאני חושב שזה המצב, ולא שאני מדמיין בכלל מצב כזה, אבל לצורך הבירור המושגי שלנו), אז אני טוען שהציונות צריכה לסגת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |