בתשובה לאריק, 11/11/18 12:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פרופ' אבי רובין חרד לעתיד הדמוקרטיה בישראל אחרי הבחירות. כל הסימנים המדאיגים כבר כאן מתוך השיחה עם איילת שני: "כהיסטוריון אני מודע היטב למגבלות של מה שאפשר ללמוד מההיסטוריה, אבל מה שבוודאות ניתן ללמוד ממנה, הוא האופן שבו מתקבלים שינויים לאורך זמן. אפשר לראות באופן מובהק וברור שבחברות קיים תהליך של נרמול עמדות שקודם לכן נתפסו כבלתי לגיטימיות או כקיצוניות. בתוך זמן קצר להפליא, מה שנראה בלתי מתקבל על הדעת, הופך לנורמלי והגיוני. מה שנשמע בלתי נסבל הופך לנסבל. לא חסרות דוגמאות. תן אחת. נניח שאני טוען שבית משפט חוקתי או בג"ץ, במקרה שלנו, מעוניין להתערב בשלטון ולחתור תחת עקרון הפרדת הרשויות. כשזה נאמר בעבר זה נשמע מגוחך, אבל תוך עשר שנים זה הפך לעובדה. כן. מישהו עירבב פנימה גם את נראטיב ה"משילות", ומשם הדרך לאמירות כמו "בג"ץ שולט במדינה" קצרה. אכן, ובמקום שתהיה הכרה בכך שהאמירות הללו מופרכות, מתחיל להתקיים סביבן דיון. לא צריך להיות משפטן גדול כדי להבין שהחוק הצרפתי לא יעבור את בג"ץ. אבל זה בדיוק העניין עם החקיקה של השנים האחרונות — חוקים בלתי סבירים בעליל מגיעים לבג"ץ, בג"ץ פוסל אותם, ומה קורה אז? האמונה שלפיה בג"ץ הוא אכן השליט מתבססת ומשתרשת. פוליטיקאית צינית כמו איילת שקד מבינה את המשחק הזה היטב. החוק מגיע לבג"ץ, נפסל, ואז היא מתראיינת תחת כל עץ רענן וטוענת שזו הוכחה לכך שבג"ץ מתערב בעבודת הריבון. זו פגיעה אנושה בבג"ץ — זה שוחק אותו גם בגלל הדה־לגיטימציה, וגם בגלל נרמול הרעיון הבלתי־סביר. זה כל כך מסוכן. אבל אם החוק הזה ייעצר בבג"ץ, מה כל כך מפחיד? משום שהשחיקה המתמשכת הזאת במעמדו של בג"ץ יכולה להוביל לכך שתהיה איזושהי קונסטלציה פוליטית שתשנה את המעמד שלו באופן מבני. כבר עכשיו יש אנשים רבים שחושבים שצריך ליטול ממנו את הסמכות לפסול חוקים. עושה רושם שזה ממש לא מדאיג את הציבור. אני לא חושב שיש אדם שפוי אחד שהיה רוצה לחיות במדינה שאין בה בג"ץ חזק. הרי כל הרעיון של בג"ץ הוא לתת סעד לאנשים שנתקלים בחומת השלטון. שהשלטון מתעלל בהם, נוהג בהם שלא בצדק. הם יהיו הראשונים להיפגע. אלו מסרים שהפוליטיקאים בשמאל ובמרכז פשוט לא מצליחים להעביר, לצערי. הם לא מצליחים להבהיר שבג"ץ נועד כדי להגן על החלש. כל אחד מאיתנו יכול מחר להיפגע מחקיקה. נניח שמחר עובר חוק שאומר שלכל המדרכות חייבים להיות שוליים מוגבהים. החוק הזה פוגע ישירות בבעלי מוגבלויות. כבעל מוגבלות אתה רוצה להחזיר את החקיקה הזאת לכנסת ושהמחוקקים יואילו בטובם לחוקק אותו מחדש. כולנו זקוקים לגוף שיהיה מסוגל לעמוד בפני המחוקק ולומר לו — אי אפשר. יש פרדוקס מובנה בשיח הציבורי על בג"ץ. מצד אחד, הוא מנותק מהספירה האישית. אנשים לא תופסים אותו כרלוונטי לחייהם. מצד שני, מדברים עליו כל הזמן. עד ה"מהפכה" של איילת שקד, לא ידעתי שהציבור כל כך מתעניין באקטיביזם שיפוטי. או בהליך מינוי השופטים. פתאום כולם נהיו לי משפטנים. אני מודה שעד כהונתה של איילת שקד, גם אני לא הבנתי את עומק התיעוב והטינה של הימין לבג"ץ, ולא ידעתי שבג"ץ הוא כזו מפלצת בעיניהם. אנשים לא מתעניינים במשמעות או בהשפעה שיכולה להיות לבג"ץ על חייהם, אבל הם מאוד התחברו לנראטיב של קיפוח הימנים בבג"ץ, שממוסגר בהקשר מאוד פוליטי של הגנה על ההתיישבות. זה קצת מגוחך, משום שבג"ץ נחשב לאחד מבתי המשפט החוקתיים המרוסנים בעולם, ומשום שיש לו תפקיד חשוב בנרמול הכיבוש. אני חושב שהשנאה הזאת היא תופעה חדשה יחסית. יש לי לא מעט ביקורת על בגין, אבל כשהוא אמר "יש שופטים בירושלים" הוא ביטא הבנה עמוקה של שלטון החוק. למה חלה התזוזה הזאת לדעתך? אני חושב שזה נוגע במאפיין אחר של עולם המשפט שמאוד מעסיק חוקרים בתחום שלי. מצד אחד זהו עולם עם לוגיקה סגורה שברורה ליודעי ח"ן. מצד שני, הוא עמוס בפרוצדורות. בהליכים. קל להתמקד בהליכים ולייצר סביבם את השיח. איילת שקד וחבריה משחקים על זה. הם מעמידים פנים שהם מומחים גדולים בתחום, ומתווכים אותו לבוחרים שלהם ולהמונים באופן כללי ומגמתי. זו המניפולציה שלהם. איילת שקד אומרת שהיא רוצה שיטת משפט שתהיה דמוקרטית כמו באמריקה — שם השופטים הם נבחרים. זה, כמובן, קשקוש מוחלט. מערכת המשפט בארה"ב כל כך שונה מזו הישראלית עד שאין שום בסיס להשוואה. אני לא יודע אם היא יודעת את זה. אני לא מכיר את ההשכלה המשפטית שלה, ועל מה היא מתבססת כשהיא טוענת טיעון כל כך מופרך. גם השאלה עד כמה היא מודעת למניפולציה שולית. זו מניפולציה." |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |