בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 01/05/19 19:46
עומר ישיר לנו סולו בלודיה 706329
עיריית חולון עשתה משהו כזה בעשורים האחרונים עם המיתוג של העיר כ"עיר הילדים". הוביל לשינוי תדמיתי (ומעשי, בדירוג הסוציו-אקונומי) חזק יותר מכל הופעה של זמר. כן, זה כולל גם ספריה מפוארת שנבנתה כחלק מהמיתוג, בהשקעה לא קטנה (גם תחזוקתית), אבל גם הרבה יותר מזה. וזה מצליח.

מבחינתי, ראש המועצה החכם ביותר הוא זה שמארגן ביום העצמאות הסעות למועצה השכנה.
עומר ישיר לנו סולו בלודיה 706353
וחוץ מחולון, היו עוד ערים שהצליחו? נתניה ניסתה (בירת הספורט); הצליחה? (שואל באמת, אין לי מושג.)

ברור ששינוי אמיתי שמלווה במיתוג זה יותר חזק מהוצאה ראוותנית חד פעמית, אבל זה יותר קשה ויותר מסוכן.

בנוגע להצעה שלך בסוף, נחמד מאוד. קבל בתמורה את חווית יום העצמאות של ילדותי, בלי שום מוסר השכל.

בקיבוץ אושה, בימי עצמאות בשנים טובות יותר, היו יורים איזה שלושה זיקוקים - כאלה שעושים פנס ירוק או אדום בשמיים לכמה שניות עם קצת שובל מנצנץ. זה היה בהחלט כיף. היו שנים שהיינו רואים גם את הזיקוקים הדומים מהקיבוץ השכן, רמת יוחנן (דומים, אבל אולי יותר, נגיד חמישה). וגם זה היה כיף, אבל אז היתה מגיעה המנה העיקרית: היינו יורדים לשיפולי הקיבוץ, ומשקיפים בכליון עיניים על קו הרקיע של המטרופולין הסמוך, קריית אתא. באמת סמוך, אחד ממרכזי העיר היה בקושי קילומטר מאיתנו. ומשם היו משגרים זיקוקים של ממש, כאלה שמתפוצצים בשלל צבעים, ואנחנו היינו רואים אותם מעל הגגות והעצים של קריית אתא ומעבר לשדות, קצת קטנים ובכל זאת גדולים. הייתי מדמיין לפעמים כמה עוד יותר ענקיים הם כשרואים אותם מקריית אתא עצמה‏1. זה היה קסום. זה היה רגע השיא של החג, ללא תחרות, שנה אחרי שנה; וגם אחד מהרגעים שהטביעו בנו בחוזקה את התודעה שהחיים האמיתיים קורים במקום אחר מאיפה שאנחנו גרים.

1 רק בגיל עשרים ומשהו, כבר כתושב חיפה, זכיתי להגשים את החלום לראות זיקוקים קרוב לאתר השיגור. זה היה יפה, אבל לא לגמרי מספק; לחוויה האמיתית לא היה סיכוי מול ציפיות הענק שנבנו כל השנים.
עומר ישיר לנו סולו בלודיה 706354
סיפור נאה. אתה כבר יודע שקריית אתא היא, אפעס, לא בדיוק מופת ל"מקום שהחיים האמיתיים קורים בו"?

חוויית הזיקוקים המאכזבת שלי היתה בערב כניסת המילניום הנוכחי (עם חרדת באג 2000 באוויר), באתר החגיגות המרכזי של סן פרנסיסקו. מופע זיקוקים קצר ועלוב, אחריו השמיעו בווליום מתון את השיר Celebration של Kool and the Gang, ואז אמרו לכולם להתפזר.
עומר ישיר לנו סולו בלודיה 706360
"קריית אתא היא, אפעס, לא בדיוק מופת ל"מקום שהחיים האמיתיים קורים בו"?"

קל וחומר.

כמובן, אני לא יכול להתחרות באיזי, ובעצם היינו בטח בעשירון העליון של הפינוק העירוני בין הקיבוצים - עם קריית אתא במרחק הליכה, ואוטובוס קצר ותדיר אחר כך - חיפה. לאיזי האוטובוס המקביל היה מגיע ל... עפולה?
עומר ישיר לנו סולו בלודיה 706361
כן, המעצמה הגרעינית עפולה, החור שבקצה הסרגל, בירת העמק והמקום שהסיבה העיקרית להגעתי אליה היתה לתפוס את האוטובוס לחיפה או לתל אביב.
היו כמובן עוד סיבות להגיע אליה: לאכול פיצה (רימיני!) או פלאפל, לקנות גרעינים טריים מהתנור (מגדן!) ובגיל קצת יותר מאוחר לקחת שיעורי נהיגה ולקנות בירה ו/או וודקה, אבל אני מעריך שעל כל פעם שנסעתי במיוחד לעפולה, החלפתי בה אוטובוס 10 פעמים.
עומר ישיר לנו סולו בלודיה 706358
גם לי היו חוויות דומות בצעירותי העשוקה - הזיקוקים לא היו זיקוקים במובן שרוב האנשים מתכוונים אליו אלא נורי איתות צה"ליים (ירוקים או אדומים) שהחברה הקרביים סחבו במיוחד ליום העצמאות. לפעמים היתה אטרקציה אמיתית: פצצת תאורה (ידנית) שצנחה לאיטה אל הקרקע וכל ילדי הקיבוץ דהרו בעקבותיה בתקווה לתפוס את המצנח. לנו לא היתה עיר גדולה סמוכה לראות את הזיקוקים שלה והפעם הראשונה שראיתי מופע זיקוקים אמיתי שלא בטלוויזיה היתה בגיל 19 במופע סיום פסטיבל האומנויות של אדינבורו. אלה היו 45 דקות של מופע זיקוקים מדהים, כולל תזמורת שניגנה לאורך כל המופע יצירות מתאימות (למשל, זיקוקי דינור מלכותיים של הנדל) ולסיום את הפתיחה 1812 של צ'ייקובסקי בהשתתפות התותחים שעל חומת טירת אדינבורו (עם עיכוב של כחצי שנייה בגלל המרחק מהתזמורת), שהתחרו בפיצוצי הזיקוקים. אחרי זה, כל מופע זיקוקים של יום העצמאות בישראל הוא לא באמת מספק.
עומר ישיר לנו סולו בלודיה 706359
נורי איתות צה"ליים (ירוקים או אדומים) שהחברה הקרביים סחבו במיוחד! אז זה מה שזה היה!
עומר ישיר לנו סולו בלודיה 706362
גם לי נפל האסימון בזכות איזי, אבל בנוגע לפצצת תאורה עם מצנח, שכיכבה באחד מ''מופעי הזיקוקים'' הדרדלה של ילדותי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים