בתשובה לדב אנשלוביץ, 22/12/19 17:37
לא רק שפטל 711914
מעניין אם גם על המשפט האחר אני מדבר מתוך בורות גמורה. תגובה 711385
אני לא מצליח למצוא את האתר של שפטל שם מצאתי רשימה שלו שם תאר בצורה ממוקדת את פרשת החומר מרוסיה. בכל אופן, כאן
נמצאת גרסה רחבה יותר של דברי שפטל. כמקובל אצל שפטל אין גרסה אחת שלו הזהה בכל פרטיה לגרסה אחרת, אבל עיקרי הדברים כאן למי שיש סבלנות לקרוא הכל.
הגרסה המקוצרת היא שמדובר באוסף של חומרים שנאספו על שומרי המחנות (הואכמנים), שהיו שבויים סובייטיים שהסכימו בפועל לשרת את הס"ס בתפקידי שמירה וכיוב'.
החומרים נמצאו בכל מיני מקומות (בפולין, בפראג, בקייב ובמוסקבה).
חלק מהחומר הוא תצהירים שנגבו מן השומרים האלו (כ-‏70 אאז"ן וביניהם גם ניקולאי שלאייב שהיה שותפו של איבן האיום בטרבלינקה), שהוסגרו לבריה"מ ונשפטו בעיר סימפרופול שבקרים, אוקראינה. התצהירים נגבו מהם בתחילת שנות ה-‏50 ורובם הוצאו להורג לאחר המשפט.
החומר הזה הועבר לאחר מכן למרכז הקג"ב בקייב בירת אוקראינה. לאחר התמוטטות בריה"מ, חלק מן החומר הועבר למוסקבה.
עוד בשנות ה-‏70 העבירו הרוסים חומר זה לידי משרד המשפטים האמריקאי (מן הסתם עותקים). החומר הזה התרכז במחלקת ה-OSI (מחלקה מיוחדת ברשות ההגירה שעסקה גם בפשעים נאציים). במחלקה זו התרכז גם חומר שהגיע מפולין (הצהרות של סייענים סובייטיים של הס"ס שנשבו בזמן המרד הפולני בוורשה), מפראג (שם היה הארכיון המרכזי של הס"ס) ומגרמניה. אך היו שם גם תצהירים מקוריים של ואכמנים שנחקרו בידי בעה"ב לפני שהוסגרו לידי בריה"מ. התצהיר המפורסם היה של מהגר אוקראיני בשם פדור פיודורנקו משיקגו אני חושב, שהכיר את איבן וניקולאי מטרבלינקה והצהיר ששמו של איבן היה מרצ'נקו ואף סיפק תיאור פיזי שלו. התצהיר נגבה ממנו בארה"ב בידי רשות ההגירה לפני שהוסגר לבריה"מ שם נתלה.
מי שיש לו סבלנות לקרוא את התיק ה"אחר" שהוא בדיוק התיק עם 11 השופטים של בית המשפט מס'6 הנייד לעירעורים של סינסינטי אוהיו (ויתר ה"מצלצלים" המצוטטים במדוייק ובמשובש משפטל), יגלה שהמסמך שאת הסתרתו מפרקליטיו של דמיאניוק תאר ביה"מ האמריקאי כהונאה, היה דוקא מסמך אמריקאי שנכתב ע"י יועץ של ה-OSI (המסמך מובא במלואו בפסה"ד) שם מסכם היועץ את הסתירות בין העדויות השונות ואף מביע את דעתו כי הסבירות לכך שדמיאניוק אינו איבן האיום אלא ואכמן אחר היא גבוהה יותר.
גם אני תהיתי, מה פשר המירוץ למוסקבה, אם מדובר במסמכים שנמצאים בארה"ב. אך ההסבר לכך נראה לי די סביר: אין חולקים על כך שמשרד המשפטים האמריקאי גסרב למסור את החומר הן לידי פרקליטי דמיאניוק והן לתביעה הישראלית. הסיבה לכך אינה ברורה. אני העליתי את ההשערה שמשרד המשפטים האמריקאי אינו נוטה לפרסם מסמכים שיוכלו לשמש להרשעתם של אזרחים אמריקניים בארצות זרות. שפטל בלינק שנתתי מעלה סברות אחרות. בכל אופן הסירוב האמריקאי הוא עובדה.
בתקופה מסויימת לאחר נפילת בריה"מ (תקופת הגלאסנוסט) היתה ברוסיה פתיחות גדולה יותר מאשר בארה"ב וזהו פשר המירוץ של שפטל ושקד לרוסיה/אוקראינה על מנת להשיג את המקור הרוסי של החומר שנמצא בארה"ב (מדובר בעיקר בתצהירים שנגבו מן הסייענים הסובייטיים לפני שנתלו או מתו בגולאגים).

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים