בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 19/01/20 5:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא חושב שהמדינה צריכה להחליט כל יום, חודש, שנה או בחירות, שהיא עדיין מחזיקה בערכים הקודמים שלה או משנה אותם. האם אנחנו עדיין דמוקרטיה ליברלית או שהשנה מתחשק לנו להיות תאוקרטיה פרלמנטרית? כל העניין של חוקה הוא לקבוע מסמרות של מבנה שלטוני וערכי יסוד גם למען הדורות הבאים. הניסוח שלך קצת פילוסופי "העבר וההווה לא מספקים הצדקה לעתיד" ולכן אני לא יכול להתווכח איתו. אני מדבר ברמה המעשית ואומר שהעבר משמעותי, וכל עוד אין הפיכה גם קובע, עבור ההווה והעתיד. דמוקרטיה ליברלית היא לא איזה שיווי משקל אופטימלי של צדק שמקיים את עצמו. שיטת הממשל והערכים מתקבעים כשמייסדים מדינה, ואחר כך ממשיכים איתם עד שהמתח בינם לבין הערכים החדשים גדול מדי, ויש הפיכה. אצלנו זה כמובן מקרה מיוחד כי המדינה מחזיקה עוד מקומה בערכים סותרים של "יהודית" ו"דמוקרטית" ושווי המשקל ביניהם הוא דינמי. אולי בגלל זה גם אין לנו חוקה. עדיין שווי המשקל הזה נע בטווח מסוים, שחריגה ממנו גם היא יכולה להיחשב הפיכה. כך מזדעקים הדוגלים ב"יהודית" נגד המהפכה החוקתית של שנות ה 90' עם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והרחבת האקטיביזם של בג"ץ, וכך מזדעקים הדוגלים ב"דמוקרטית" נגד הסחף הלאומי-דתי והאנטי דמוקרטי שמתרחש בעשור האחרון עם חוק הלאום, ההדתה במערכת החינוך וערעור מעמדם של שומרי הסף. אישית אני מעדיף ששווי המשקל יהיה מוטה לצד הדמוקרטי כמו בשנות התשעים (ולא יותר), ומאוד לא מרוצה מהסחף לצד השני, אבל אני לא חושב שמשהו יסודי השתנה בסדרי הממשל שלנו בגלל זה. עדיין לא. המדינה עדיין מחזיקה באותם הערכים אלא שהמשקל שלהם, ובהתאם שיווי המשקל ביניהם, השתנה. תמיד היו ויהיו גם דעות משמאל ומימין לעליונות מוחלטת של הצד הדמוקרטי (מדינת כל אזרחיה, קומוניסטים) או הצד הלאומי/דתי (מדינת הלכה, פשיסטים). אלו גם אלו אינם ציונים בעיני, ומאחר והמדינה מושתתת על ערכי הציונות מבחינתי הם דוגלים בהפיכה. ואם אנחנו מדברים על רוב הציבור, כפי שהוא מיוצג על ידי חברי הכנסת, הרי שרוב עצום בו נמצא על אותו טווח ערכים בו המדינה נעה עד היום, ואלה שמחזיקים בדעות קיצוניות יותר הם שוליים. בעבר, כשהמדינה נטתה לכיוון ה"דמוקרטית" השוליים משמאל היו רחבים יותר, ונכנסו לקואליציה (מפ"ם דרך מרץ ב 1992) והיום כשהיא נוטה לכוון ה"יהודית" השוליים מימין ומהדת רחבים יותר ונכנסו לקואליציה (האיחוד הלאומי דרך הבית היהודי) לכן אני לא מסכים שהעקרונות האוניברסליים יגברו תמיד בדיוק כמו שאני לא מסכים שהעקרונות הלאומיים-דתיים יגברו תמיד. סולם הערכים של המדינה (שלנו, מדינות אחרות שיסתדרו) חייב לכלול את אלו וגם אלו. אני חושב שהעמדה שלך היא אנטי ציונית, כי היא מתעלמת מהמאפיינים היחודיים של מדינת היהודים שמפורטים בכל ההקדמה הארוכה של מגילת העצמאות. כשם שאני לא מוכן לוותר על הפסקה הליברלית במגילת העצמאות, זאת שחוק הלאום מתעלם ממנה לא באלגנטיות, כך אני לא מוכן לוותר על כל השאר. לא מדובר כאן בכלל על קסנופוביה אלא על מימוש השאיפות הלאומיות של העם היהודי. במגילת העצמאות הסכימו כל הפלגים בעם על דגם מסוים של מימוש הלאומיות. רק השוליים חזרו בהם מאז מההסכמה על הדגם הזה. יש לי בעיה גדולה מאוד עם זה שהייצוג של עמדות לא ציוניות לשיטתי הולך וגדל מכנסת לכנסת, אבל זו בעיה מובנית שאי אפשר לפתור אותה בכח. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |