בתשובה להפונז, 22/05/20 13:37
יאללה מכות! 719670
אתה יכול לנמק את הקביעה שלך על הרוק?

זה שלמוזיקאים קשה יותר להתפרנס, זה נכון. א. אתה רוצה לטעון בזה נגד משהו שאמרתי? אני חושב שזה מה שאמרתי, ושזה כואב לי. ב. קשה יותר - ביחס למה? ביחס לשנות החמישים עד סוף השמונים, נכון (כנראה), אבל למה דווקא זו נקודת ההשוואה? אני חושב שבעידן הסטרימינג + הופעות חיות יותר קל ליותר מוזיקאים להתפרנס מאשר לפני שנות החמישים. כואב לי שבגלל שינוי טכנולוגי "עיוור", ולא בגלל איזשהו שינוי רעיוני, המוזיקאים נפגעו כל כך קשה, אבל אפשר גם לומר שבגלל שינוי טכנולוגי "עיוור" - ולא בגלל איזשהו שינוי רעיוני - הם (כלומר, קודמיהם) הרוויחו קודם את מה שהם עכשיו הפסידו.
יאללה מכות! 719672
בתור מי שלא מזמן הכריז כאן שהרוק מת, אני מתפלא עליך שאני צריך לנמק למה הרוק החי והבועט של החצי השני של המאה הקודמת עדיף על הגופה של המילניום הנוכחי.

קשה יותר ביחס לשנות החמישים עד סוף התשעים.
למה זו נקודת ההשוואה? אולי כי העולם - המוזיקלי וודאי, אבל לא רק - של לפני כן היה כל כך שונה משל היום, שאין לי כל יכולת לומר עליו משהו השוואתי. קצת כמו אם היית שואל למה אני לא משווה את הקולנוע של היום לזה של המאה ה-‏19.
רוק וודאי לא היה אז, ואני בכלל לא בטוח שמה שאתה קורא לו פופ היה דומה - מושגית, לא ספציפית - למה שאתה קורא פופ היום.

אני גם חושב, ודנו על כך הרבה כאן, שחלק ממה שהרג את פרנסתם של המוזיקאים זו לא הטכנולוגיה כשלעצמה, אלא הכשלון הרגולטורי, התרבותי והחברתי ליישם כללי זכויות יוצרים על הטכנולוגיה החדשה.
סתם דוגמה שמתקשרת לכתבה שקראתי היום ב'הארץ' - בעולם המוזיקה היום, 'סטרימינג והופעות חיות' להגדרתך, הביטלס היו מאבדים את פרנסתם בשנת 1966, ואנחנו היינו מאבדים את אבי רואד, סרג'נט פפר והאלבום הלבן.
אין לי ספק איזה מהעולמות חביב עלי יותר.
יאללה מכות! 719673
ומה היינו מרוויחים?

(זאת שאלה רטורית. התשובה היא שאין לנו מושג כמה יצירות נפלאות לא באו לעולם כי החסמים להפצת מוזיקה, עבור יוצרי שנות השישים, היו גבוהים כל כך לעומת היום)
יאללה מכות! 719674
ההיסטוריה מראה שאוסף האלבומים נכסי הצאן ברזל ש'הרווחנו' כשנולד הסטרימינג הוא זעום ביותר.
יאללה מכות! 719863
אז הסטרימינג הפחית את השימוש הכבד בסמים בתעשיית המוזיקה?

__
אם כבר מערבבים מתאם וסיבתיות אז עד הסוף..
יאללה מכות! 719866
מיתוס הסמים והשירים הטובים כבר נופץ מזמן, ועל ידי עמודי התווך של הרוק עצמם.
אין לי כח לחפש, אבל הציטוט הזכור לי הוא שתחת השפעה כל מלודיה נשמעת לך אלוהית, וכשאתה קם למחרת בבוקר אתה מגלה שהכל היה קראפ. או משהו כזה.
יאללה מכות! 719682
מסכים שהרוק היום הרבה פחות טוב, והרבה פחות קיים בכלל, אבל להאשים בזה את החלפת התקליטים בהורדות ואחר כך בסטרימינג, ובאופן כללי יותר בירידת ההכנסות, זו אחת ההסקות הנועזות ביותר מקורלציה לסיבתיות שראיתי בשבוע האחרון.

לדעתי ולטעמי, הידרדרותו של הרוק התחילה באמצע שנות השבעים, ובשנות השמונים הוא כבר היה ברובו נחות, למרות שהרווחים מהקלטות היו אז בשיא (אני מפרגן לך את "דייר סטרייטס" בתור רוק משובח, בניגוד לטעמי, ובשמחה מוסיף את ההבהוב הקצר של הגראנג' באמצע התשעים; אבל אלו היו הבלחות ולא שינוי מגמה.

מעבר לזה, אם אתה מסתכל על הקריירה של כל מוזיקאי או להקה בפני עצמה, אני חושב שתמצא קורלציה שלילית די מובהקת (עם אינסוף דוגמאות נגדיות, אבל שני אינסופים דוגמאות תומכות) בין הצלחה כלכלית לבין איכות אמנותית - אם כי אני נוטה לחשוב שהסיבתיות כאן היא פחות הצלחה כלכלית ויותר התופעה המסתורית שכישרון מוזיקלי, בעיקר בפופ וברוק, מזדקן מהר.

בתור המשקיף מטעם האייל על סצינת האינדי בישראל - המקום שבו עושים מלכ"ר (מ' עבור מוזיקה) - זה בכל זאת המקום שבו עושים עדיין רוק או וריאציות לא מאוד רחוקות עליו, חלקן לא רעות בכלל, אני חושב שיותר מאשר באזורים המסחריים יותר. "הביטלס" הם משהו שכנראה קרה כפי שהוא קרה בזכות ההקלטות המסחריות, אבל אתה יודע, עשו ועושים מוזיקה מופתית גם במודלים כלכליים אחרים. אפשר להתאבל על זה שהמודל ההוא נגמר, אבל אפשר גם לשמוח שהוא היה בכלל קיים.

"הכשלון הרגולטורי, התרבותי והחברתי ליישם כללי זכויות יוצרים על הטכנולוגיה החדשה" - לפחות רגולטורית אני חושב שניסו לעשות כל מה שאפשר, זה היה פשוט מאבק אבוד.
יאללה מכות! 720018
למרות הטעם המובחן שלך (שגם אני שותף לו קצת, ומראה בעיקר על הגיל שלנו), ממה שאני רואה סביבי‏1 נראה לי שלדור ה-Y שגדל בשנות התשעים, מה שלך נראה כ"הבהוב קצר של הגראנג"' היה גל רוק רחב ומשמעותי מאד. גם אם 'בניגוד לטעמי', בעיקר לגבי להקת הרוק הכי אוברייטד בהיסטוריה, נירוונה. אם תוסיף את גל הלהקות מבריטניה מאואזיס (גם אוברייטד, לטעמי) ועד סוייד ובלר, בהחלט תקבל מסה לא קטנה של רוק ראוי וגם מצליח.
גם בשנות השמונים ניתן להוסיף את U2 וגם את גאנס אנד רוזס (גם אם בניגוד לטעמי). ועוד כמה וכמה שבעצם כבר בישרו את הגראנג' עוד בעשור שקדם לו.

1 ה'סביבי' הזה ראוי לדיון, כמו כל הסקת בועה אחרת. אז למען הגילוי הנאות - מעבר לשיחות עם צעירים ממני, את השקלול שנראה לי הכי סביר סטטיסטית ל'מתי היה רוק מוצלח' אני מבסס על סרטוני היוטיוב לגיטריסטים‏2 שאני רואה לא מעט בעת האחרונה. אחד הז'אנרים החביבים שם הוא "עשרה/15/25 ריפים/סולואים/פתיחות/שירים קלאסיים/ידועים/שכל גיטריסט צריך לדעת". כשאני רואה גיטריסטים שנראים גג בגיל שלושים מנגנים סולואים משנות השישים, השבעים, ועד התשעים ומעלה, אני מעריך שבניגוד אלי הם לא מוטים על ידי מה ששמעו בגיל 16. ובהחלט חלק מהרפרטואר הוא מהניינטיז, לפעמים אפילו קצת מעבר אבל בהחלט לא הרבה‏3.
2 ולמי שלרגע רוצה לטעון שרוק זה לא רק גיטרות - אני לא שומע אותך, הדיסטורשן חזק מדי.
3 ריף צבא-שבע-האומות אחד לא מבשר על בוא הקיץ של האהבה.
יאללה מכות! 720069
עזוב, אפשר להמשיך להתווכח על זה, אבל נראה לי מיותר. נניח שבאמת יש התאמת זמנים בין דעיכת הרוק לדעיכת ההכנסות מהקלטות. עדיין להסיק מזה סיבתיות נראה לי קלוש ביותר. אולי אם תראה מנגנון סיבתי סביר זה יחזק את התזה. (החבר'ה ראו שאין פרנסה ממכירת תקליטי רוק, והלכו לעשות... מה? לתכנת? למלצר? לא היה להם יותר זמן להתאמן בנגינה ולכן לא יכלו יותר לעשות רוק טוב?)
יאללה מכות! 720082
למרות האתוס והמיתוס - שגם אתה הזכרת - של אי ההתאמה בין רוק איכותי להצלחה מסחרית, המציאות היא הפוכה. כל הרוק שמאד אהבת משנות השבעים והשישים הוא כזה שהתנאי ההכרחי להגעתו לאוזניך באותה תקופה היה שהוא הצליח מסחרית. מה זה הצליח - Sky rocketed הצליח. אחרת, מה לעשות, לא היית שומע עליו כאן בארצנו הקטנטונת.
וההצלחה המסחרית הזאת נבעה משני מקורות - הופעות ותקליטים. המון תקליטים. ודיסקים בהמשך. הייתי מהמר שאגב תקליטים היו אפילו יותר חשובים מהופעות, כי לא כל אמן שטוב באולפן גם טוב בהופעות.
עכשיו לקחת מהם חצי מהפרנסה. מה הם הלכו לעשות? כמו כל ענף תעסוקה שהורדת לו חצי מההכנסות - הוא מצטמצם. כשמחר תחלק קפה חינם, חלק מבתי הקפה, מה לעשות, ייעלמו. אז תבוא ותגיד "אבל אלה שגם עשו סטייק מצויין יישארו". נכון. רק שלא כל מי שיודע לעשות קפה, יודע לעשות סטייק.
אגב, גם לגבי הצרכן - דיסקים הוא מוצר הרבה יותר עממי מהופעות חיות. מחירן של אלה האמיר במילניום הנוכחי (וגם זה בקורלציה מאד מעניינת ומן הסתם לא מקרית) למאות שקלים ואף דולרים. לא כל ילד באלבמה שהיה מוכן לשלם חמישה דולר לדיסק אהוב, יכול ללכת להופעה במאתיים דולר לו ולהורה המלווה.
אז הנה המנגנון הסיבתי שלך. א-ב של כלכלה.
יאללה מכות! 720088
טוב, עכשיו תסביר לי דבר אחד - איך זה שבאותן שנים בדיוק ההיפ-הופ עלה ופרח, הגיע אפילו לאוזניי, ואוהביו אומרים שנעשו בו יצירות מופת?
יאללה מכות! 720091
האם גם בתחום הספרות יש מגמה דומה בעקבות הקלות בהורדה פיראטית של ספרים מהרשת?
יאללה מכות! 720105
לדעתי הוא החל בניינטיז ולא במיליניאלז.
וזה אורתוגונלי, לא אטען בחוזקה שהקלטות הן הגורם היחידי, יש עוד מגמות.
בארץ ההיפ היפ אף פעם לא תפס באמת.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים