בתשובה להפונז, 10/07/20 17:19
מענטש טראַכט און גאָט לאַכט 721729
מהנסיון שלי:
1. החלטות נדל"ניות מקבל המנכ"ל (או, בחברה גדולה, מנהל הסניף) שהוא זה שבמקרה גם מי שמרגיש את הירידה בתפוקה.
2. מנהלי כח האדם נשפטים כמעט אך ורק על סמך שביעות הרצון של העובדים (ואי העזיבה שלהם) ככה שגם להם יש תמריץ בעובדים מאושרים.
3. מלבד אולי המנכ"ל, כל העובדים, כולל מנהל הפיתוח ומנהל כח האדם, יושבים באופן ספייס, וככל שהעובד בכיר יותר המקום שלו מחורבן יותר‏1.
4. לכל עובד יש גישה ישירה (ז"א, כל עובד יכול לבקש שיחה 1 על 1) עם המנכ"ל (או מי שמקבל את ההחלטות) ולהגיד לו בדיוק ממה הוא לא מרוצה.

ככה שאני לא מבין איך עובד התסריט שלך.

1 אופן ספייס הוא בשביל המנהל - הוא אמור לשבת באמצע ולהרגיש את המורל של כל העובדים בלי ללכת לכל קיוביקל. ככה לפחות זה אמור לעבוד.
מענטש טראַכט און גאָט לאַכט 721738
סעיף 3 הוא הכי רחוק מהמציאות בכל הפתיל עד כה.

בכל החברות שעבדתי, וזה מחמיר עם הזמן כמו שציינתי, המצב לגמרי הפוך ממה שאתה מציג.
מענטש טראַכט און גאָט לאַכט 721800
מוזר. עבדתי בכמה חברות וזה תמיד היה ככה. יכול להיות שזה עניין של "מזל"?
מענטש טראַכט און גאָט לאַכט 721740
ואפילו לגבי סעיף 1.
א. החסכון הוא מיידי ומדיד , הירידה היא לטווח ארוך.
ב. ירידה יחסית למה? הרי שום מנכ"ל לא עבר מיידית ממצב מאד מרווח לצפוף. הרבה פעמים גם יש גידול במספר העובדים והתרחבות תוך כדי הציפוף, כך שמאד קשה להשוות בין שני מצבים זהים, ויש המון פרמטרים שממסכים את זה.
ג. כשהתעשייה לרוחבה מסגלת תנאים דומים, לא כל כך פשוט לעובד למצוא מקום אחר בו זה שונה. זה הרי לא הפרמטר היחידי בתנאי עבודה.
מענטש טראַכט און גאָט לאַכט 721801
א. מה זה טווח ארוך? אם במקום בו אני עובד היו מתחילים ל"חסוך" בצורה כזאת הייתי שואל את המנכ"ל מתי עוברים למקום מרווח יותר. אם הוא היה מתחמק, או נותן לי תווך זמן לא סביר, הייתי מתחיל לחפש מקום עבודה חדש. אני בטוח שאני לא היחיד. בימים של לפני הקורונה היה לוקח לי חודש למצוא מקום עבודה חדש. יחד עם חודש הודעה מראש תוך חודשיים מקום העבודה היה מאבד אותי, ויחד איתי, להערכתי, עוד לפחות 30% מהעובדים. חודשיים זה פחות מרבעון, לדעתי זה תווך קצר.

ב. ההבדל בין עובד לשולחן לשני עובדים בשולחן הוא לא הבדל שקשה לזהות. מהיתרונות של אופן ספייס, גם כשלא מדובר בשולחן שלך, ברגע שיש שני עובדים שחולקים שולחן איפהשהו תדע את זה. למעשה, ברגע שהתפוסה מתקרבת ל-‏90% המצב נהיה לא נעים.

ג. אני מפקפק אם התעשייה כולה הסתגלה לתנאים דומים (עד עכשיו מה שיש לי זה העדות של הנס, שלא רואה הבדל בין שני אנשים בשולחן לאדם בשולחן, ושלך) - אחרי הכל התעשיה - גם בישראל - מעסיקה אנשים במשרדים ביתיים ובמקומות מאד רחוקים מתל אביב. זה בוודאי לא הפרמטר היחיד בתנאי העבודה, אבל זה פרמטר הכרחי (היית הולך למקום עבודה בלי שירותים? זה לא הפרמטר היחידי, אבל אם הוא לא קיים שאר הפרמטרים לא מעניינים).
מענטש טראַכט און גאָט לאַכט 721802
כל המקומות שעבדתי בהם היו מחוץ לתל אביב. רק אומר.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים