בתשובה ליובל נוב, 07/08/20 10:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני פשוט השתדלתי להשתמש בשם פועל (יש לנתח את המקרה על בסיס... יש להניח כי... וכו') ובמקומות המתאימים, להתייחס לשאלה במקום לסטודנט.ית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם זה עלול להתגלות כבעייתי. למשל, יכול להיות שמחקר יגלה שהציונים של כולם יורדים כאשר משתמשים בשפה סבילה במקום לפנות אליהם ישירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל אופן, בספר שאני כותב (יחד עם שותף) זה מה שבחרנו לעשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שעד היום מבחנים ומטלות נוסחו בלי להסתמך על מחקר בנושא אני לא רואה סיבה להעדיף לשון זכר *שבוודאות* מדירה סטודנטיות על פני לשון סבילה *שעלולה* לפגוע. יתכבד חוקר שמוטרד בשאלה ויציג נתונים שאני פוגעת כך בסטודנטים שלי ואשקול שנית את עמדתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האינטואיציה שלי אומרת שלבטח לשון פאסיבית תהיה יותר טובה מלשון אגרסיבית - "פתרו! את הבעייה! יש לכן 40 דקות בדיוק!!". במקרה שמישהו עוד לא נלחץ לפני המבחן, עכשיו כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המחקר מחזיק מיים, ולנואנסים כאלה בניסוח השאלות יש השפעה משמעותית על הציון - אז הדבר האחרון שצריך לעניין מישהו הוא הנושא המגדרי, פשוט כי המשמעות היא שכבר אי אפשר להאמין בכלל שלמבחנים באונ' יש תוקף. כל מבנה דקדוקי וכל פרמטר של טון וניסוח צריך להיות בחזקת חשוד עד שתוכח חפותו. ומלבד האפשרות (שהופכת לממשית) לפיה ניסוחים בלשון ציווי פוגעים בציוניהם של סטודנטים מופנמים וכו', צריך גם לשקול את השפעת טון הדיבור של המשגיחים בחדר, צבע הווילונות, סוג הכיסאות וסוג התאורה. ואני אמנם סרקסטי כאן, אבל אבהיר ביחס למה: "כולם יודעים" ששיטת הבחינות והציונים באונ' סובלת מפגמים רבים. אז כאשר כבר מתכנסת וועדה באונ' תל אביב ומשתכנעת ששיטות ההערכה שלה רגישות לבולשיט - אפשר היה לקוות למסקנות אופרטיביות קצת רציניות יותר. אין לי שום התנגדות להחלטה שלהם (ולא הייתי מתנגד גם אם היא הייתה מתקבלת ללא שום נימוק) אבל ההצדקה שהם מצאו עבורה היא אבסורדית. אורי - בהקשר של הספר שלך, אתה חושב שיש כאן עניין שהוא מעבר להחלטה סגנונית או הצהרתית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להחלטה לגבי לשון הספר אין קשר למחקר (הספר בתהליכי כתיבה כבר שנתיים). אני לא יודע אם יש במחקר ממש. הוא מן הסתם עומד בקריטריונים המקובלים במדעי החברה, אבל הייתי שמח אם היו עוד מחקרים שיאששו את התוצאה (אני מניח שיהיו), כי שתי סטיות תקן זה די גבולי לדעתי. לא הייתי אומר שההצדקה אבסורדית, אבל לא ראוי שזו תהיה ההצדקה העיקרית. מענין מה היו עושים אם המחקר היה מראה שהפניה ברבים פוגעת בתוצאות הבנים ומשפרת את תוצאות הבנות. דרך אגב, במכתב ששלח רקטור העברית לא מצוין שצריך לפנות ברבים, אלא רק להמנע מפניה בזכר יחיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא הייתי ברור, בספר אנחנו כותבים בלשון סבילה. במבחנים אני כותב בלשון רבים, בגלל שכך חשבתי שמקובל. הרושם שלי הוא שהשימוש בלשון רבים בציווי הוא כל כך נפוץ (גם כשמדובר בקהל שכולו נשי) שאינו נתפס כפניה לגברים בלבד, בקרב הרוב הגדול של הסטודנטים. השותף שלי לכתיבת הספר, דרך אגב, עבר לכתוב את המבחנים בלשון סבילה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |