בתשובה ליוסי, 31/10/20 22:05
727681
(כן, קראתי. לא בטוח שהבנתי, ופרט, נראה לי שהפסקה השניה לא מתיישבת עם השלישית, בגלל זה שאלתי שאלות)
1. מדינת ישראל, כזכור, לא חשבה ככה. זה קצת מתקשר לסעיף השני...

2. בו נדמיין סיטואציה... ב-‏1990 מחליטה עיריית וינה להקים פסל ענק לזכר היטלר מול בית הכנסת הגדול בעיר. הקהילות היהודיות, ומדינת ישראל, מוחות בחריפות, אבל הן מחו גם על הבחירה בולדהיים לנשיא, וזה עוזר להן באותה מידה... עובדים להם 30 שנה, והפסל נשאר על מקומו, איך אתה חושב שהקהילה היהודית היתה מרגישה? האם לא היית מזדהה קצת עם מי שרוצה לפגוע בפסל הזה?

3. כתבת: "השחתת פסלים כמו השחתת תמונות נשים כמו עריפת ראשים על רקע כבודו השברירי של מוחמד (שלא לדבר על רציחות מתועבות על ״כבוד״ המשפחה) הם בסך הכל דרגות שונות של כפיית הערכים שלך על אחרים בלי לשאול לדעתם ובלי להתחשב ברצונם. וזה די נוגד את סט הערכים של ההדיוט שאני" ולזה התייחסתי. אם כפיית ערכים לא נוגדת את סט הערכים שלך, אז אפשר להתעלם מהשאלה הזאת.

4. בהחלט יש הבדל, אבל אם, כמו שאמרת, כפית ערכים נוגדת את סט הערכים שלך, אז כל פסל נוגד (במידה קטנה, אבל נוגד) את סט הערכים שלך.

(ובקשר לפרנסי העיר, יש בעיה כשפרנסי העיר מייצגים את הרוב והערכים פוגעים במיעוט, שמעצם היותו מיעוט לא יכול לבחור בפרנסים אחרים)

___
אני בעד להתערב. אבל אני לא מעניין - אני לא חושב שכפיית ערכים היא דבר כל כך רע כל זמן שמדובר בערכים שאני רואה כטובים.
727733
_____

אתה בהחלט מעניין :)

הדילמה שלי היא כמה גדולה הצפרדע שנסכים לבלוע כדי לכבד את מנהגי האחר הזר. ומה אם לדעת חלק מהאנתרופולוגים הבחירה לקורבן עבור האלים היא כבוד גדול שלו אנשי השבט מייחלים בכל ליבם? ושמבחינת הנבחרים, העינויים הקשים הם הזדמנות פז להוכיח את אומץ הלב?
727751
אצלי הצפרדע מאד קטנה, ועוברת הרבה לפני קורבן אדם. והיא כוללת, בין השאר, את מה שאני רואה כחובה מוסרית כן להתערב בדברים כמו חינוך והשכלה (שאני מקווה, יפתורו את הבעיה של האנתרופולוגים).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים