 |
לא כל אשה היא פמיניסטית או צריכה להיות, אבל כל אחת ונימוקיה. לו היית אומרת באמונה שלמה, למשל ''אני מאמינה שמקומי כאשה הוא תמיד צעד אחד מאחורי הגבר'' (נאמר, מסיבות דתיות), היית מנמקת את היותך לא-פמיניסטית. לו היית אומרת ''אני מאמינה שכל הפערים החברתיים על בסיס מיגדר נובעים אך ורק מהבדלים ביולוגיים בין גברים ונשים'', היית מנמקת גם כן (אם כי במקרה זה היה קל יחסית לסתור אותך בעובדות מוצקות).
ההגדרה שלי לפמיניזם היא קודם כל הכרה באי-שוויון הקיים בחברה בין גברים ונשים ובאופנים שבהם הוא נוצר והובנה בתרבות שלנו. הכרה גם באופנים שבהם מעמד האשה השתנה על פני זמן, כתוצאה מהפעלה פוליטית של כוח נשי. כלומר, מודעות פמיניסטית. אחר כך, הבנה שהמאבק הזה עדיין פתוח והחברה ממשיכה להשתנות, ושכל אשה יכולה לתרום לניסיון לשנות משהו במצב, לטווח קצר או ארוך ובדרכים שונות. הבנה שהשינוי יקדם גם אותה אישית, בסופו של דבר. זה לא תמיד חייב לבוא לידי ביטוי בהפגנות זועמות או במריבות עם גברים. פשוט לעשות מה שאפשר, גם אם זה מסתכם בקטנות, בסוף היום.
בהגדרה, יש ''פמיניסטיות של קריירה'' ויש ''פמיניסטיות של אחווה נשית'', ויש ''אקו-פמיניסטיות'', ויש כל מיני סוגים. אני אישית לא מהקיצוניות, ונעה בין הקבוצות השונות באופן חופשי, עם דעות שמשתנות יחסית על פני זמן. אבל קשה לי מאוד לקבל את ההצהרה ''אני לא פמיניסטית'' מאשה שתופסת את עצמה כאדם ריבוני ופועלת באופן עצמאי, ואני מניחה שאת כזו. אני אשמח אם תסבירי איך את רואה, אישית, את ההתנהלות שלך כאשה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש