 |
שתי נקודות.
האחת היא שאנשים החושבים על חיי נישואים וגידול ילדים מנסים לתכנן מה הם יעשו ואיך הם ינהגו, על פי מה שהם מכירים כילדים, קראו בספרים ומה שהם חושבים שצריך לעשות כהורים. כשמגיע התינוק הם מנסים לפעול על פי התכנון המוקדם ואז מגלים פתאום שאי אפשר לתכנן את המציאות. כל תינוק מתנהג בצורה שונה, ישנם אילוצים של חיי היום יום שכופים אילתורים, הצרכים שלהם כהורים שונים מאלה כרווקים ועוד. לפעמים קורה, לפי מה שראיתי, שההתקלות בקיר המציאות מבלבלת מאד, ואז עוברים מנסיון לתכנון קפדני ("על פי הספר") לחוסר אונים כאוטי. חיי הורות צריכים אמנם מסגרת מסוימת, אבל גם המסגרת וגם התוכן חייבים להכנע לגמישות, אילתור, התאמה לסיטואציות משתנות-זורמות-חולפות וכו'.
לדוגמה - עמית לעבודה שנולד לו תינוק שאל אותי היכן הוא יכול לקנות בקבוקים מזכוכית, כי הוא קרא שפלסטיק יכול לחדור לחלב ואת התינוק שלו הוא רוצה לגדל על טהרת ההגיינה והבריאות. כשניסיתי לאמר לו שאני לא בטוח אם עדיין בכלל מייצרים בקבוקי זכוכית ואם כן מחירם יהיה גבוה יותר ובכל מקרה בקבוקי פלסטיק טובים אפשר לקנות בכל מקום ומשקלם על הפה של התינוק יותר קטן וכו' וכו', הוא התרגז. ברור מה היתה התוצאה הסופית. גם הנסיונות לאלץ ילדים ללכת לישון בשעה מסוימת, עניני אוכל והקראת ספרים יכולים להתקל בבעיות דומות. כמו כן, אין דין דינו של ילד ראשון כילד שני ועוד.
השניה - ספרים אינם יצירות קודש שחייבים תמיד לקרוא לילדים כלשונם וככתבם. למשל, לפעמים קורה שההורה רוצה לראות תוכנית חביבה בטלויזיה ואז הוא מתחיל לקצר ולדלג בסיפור. צרכי הילד לא תמיד עומדים מעל לרצונות ההורה. כך גם קטעים בספרים שההורה לא מרגיש נוח אתם. מה הבעייה לדלג, לשנות, לקצץ ואפילו להמציא דברים נוספים, על בסיס הקריאה בספר?
דוגמה יפה היא הספר של דורון נשר "ספור מביצה" שבו לאבא אין שום רעיון לסיפור ואז הוא ממציא לילד סיפור מביצה (של תרנגולת, לא של צפרדע).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש