בתשובה לירדן ניר, 20/08/02 17:30
אבות, יתומים ורבנים 86438
גם אם כרגע אין סכנה גדולה מידי מבחינתך בחיים בארץ (ואני כולי תקוה שגם בהמשך כך יהיו פני הדברים) לא ניתן להתעלם מהעובדה שאנו מדינה המצויה במאבק על קיומה. למען האמת אנו מצויים לא רק במאבק על קיומנו אלא גם בתהליך הווצרות כלומר אנו עדיין לא יודעים ממש מי אנחנו. יש אצלנו כוחות רבים אשר המצב ביניהם רחוק משיווי משקל.
אני חושבת שזה זמן טוב לשאול בשביל מה כל זה? מהי המטרה אליה אנו ככלל, ואני כפרט, חותרים במדינה הזאת? ולמה זה מוצדק?
לגבי העוול לערבים, כפי שניחשת, אני באמת לא מרגישה שהיותי כאן גורמת עוול לערבים. אולם זה משום שהקשר שלי למדינה הזאת אינו סתמי בסגנון של "כאן נולדתי", אלא אני רואה עצמי חלק מן העם היהודי, שארץ זו שייכת לו. אילולי הייתי מאמינה שהארץ הזו שייכת לעם היהודי הייתי בהחלט מרגישה שאני עושה עוול לערבים, ובכלל, לא הייתי כאן. מה אתך?
אבות, יתומים ורבנים 86501
האם את יכולה לפרט איך אני, אם נניח שהארץ הזו לא שייכת (דווקא) לעם היהודי, עושה עוול לערבים? בעצם, אני לא בטוח שאני רוצה להכנס לדיון הזה. אני מוכן לסכם על חילוקי דעות כאן; אם את נורא רוצה, את יכולה לנמק את העמדה שלך, ואולי אני ארצה לענות.

המדינה מצויה במאבק על קיומה? כן, אבל דעתי היא שמצבה סביר מבחינה זו. אני לא מרגיש שאני בסכנה ברורה ומיידית. אני לא יודע "מי אנחנו", וזה לא כל כך חשוב לי. ואני לא חותר למטרה, פרט לחיים טובים לי ולסובבים אותי.

כל השיח הזה של "למה אנחנו כאן" הוא מוזר קצת. מי שעלה לארץ, ובפרט מי שהקים אותה, היה צריך סיבה ומטרה. אנחנו כבר כאן. למען האמת, המחשבה להגר מכאן מעולם לא עלתה אצלי *ברצינות*. רק בגלל שאת שואלת נאלצתי לחפש קצת תשובות, אבל כאמור, עדיין השאלה לא ברורה לי.

הרבה מדינות בעולם נתונות לבעיות קיומיות, מאסונות טבע ועד שחיתות. רוב אזרחיהן, נדמה לי, לא מאמינים בקשר מטאפיזי בין העם הספציפי שהם חבריו לבין האדמה הספציפית שלהם, ועדיין הם לא קמים ומהגרים. האם גם זה נראה לך מוזר וטעון בירור?
אבות, יתומים ורבנים 86918
המדינה שלנו עדיין בהתהוות, (רק לפני כעשר שנים הגיע לכאן גל עליה גדול ששינה במידה רבה את פני המדינה), כך שבאופן לאומי, השאלה בשביל מה כל זה? עדיין רלוונטית מאוד.
יתכן שאתה והוריך נולדתם כאן, ואתה חש שהשאלה הזו לא רלוונטית לך אישית, אולם לערבי שהולך עם המפתח סביב הצואר כבר שני דורות יש שאלה אליך- למה גזלת את ביתי? התשובה שלך לא יכולה להיות "תראה זה לא אני, זה סבא שלי, אני נולדתי כאן, ובכלל לא יודע על מה אתה מדבר", זה לא יעמוד בשום קריטריון מוסרי. (ואגב, לאלו החושבים שאמנם הם גזלו את הבית מהערבי אולם בהציעם לו את מחצית ביתו הגזול, הוא ישלים עם כך שהם ישאירו בידם את המחצית השניה- טעות היא בידם).
הדרך שבה אני מציגה כאן את הדברים היא כמובן מנקודת מבטו של הערבי. אולם לדעתי אדם שמתכוון לחיות כאן (ואני מניחה שאתה מתכוון לחיות כאן גם אם המצב הביטחוני יתדרדר יותר), צריך להיות עם תשובה לשאלות אלו, ולו רק כלפי עצמו וילדיו.
אבות, יתומים ורבנים 86949
אני מניח שאת יודעת היטב את התשובות הציוניות הסטנדרטיות ל"נקודת המבט של הערבי". הן זרועות לאורך ולרוחב האייל, ואני לא מרגיש צורך לחזור עליהן שוב. ולא, הן לא מחייבות בכלל קשר מטאפיזי-נצחי-אלוהי בין העם היהודי לארץ - רק קצת היסטוריה וקצת מוסר וצדק מקובלים. אני לא טוען שקטגורית התשובות הציוניות נכונות לחלוטין והנקודה הערבית שקרית לחלוטין - רק שיש מספיק צדק בצד שלנו כדי שאני לא אחשוב שההגינות מחייבת אותי לעזוב.

כן, מדינת ישראל עדיין בהתהוות. גם כל מדינה אחרת, אגב (למשל, אירופה הזקנה, שמשנה את פניה עקב תהליכים כמו הגירה מסיבית וטשטוש גבולות). איך זה קשור לשאלה בשביל מה כל זה? אזכיר שוב, אני כופר בתקפות של השאלה הזו. האם איטלקי צריך לחשוב "בשביל מה לנו כל הפרויקט הזה של איטליה?"
אבות, יתומים ורבנים 86972
התשובות הציוניות הסטנדרטיות, עד כמה שידיעתי מגעת, יכולות להתחלק לשני סוגים: הכורח להצלת החיים- משל הקרש המפורסם, ולזכות ההסטורית.
הכורח להצלת חיים אינו תקף היום, יותר מסוכן לחיות כאן מאשר בארה"ב למשל. מכל מקום, אתה יכול לגזול משהו ממישהו כדי להציל את חייך באופן זמני בלבד, עברה הסכנה, תתכבד ותחזיר את הגזלה לבעליה. אמנם זה לא נעים ולא נוח, כי כבר נולדת כאן, והתרגלת לחיות כאן, אולם לערבי עוד יותר לא נוח להיות פליט. וזו לא אשמתו שליהודי יש גורל משונה כזה.
לגבי הזכות ההסטורית, הטעון הזה תקף ביתר שאת ועוז לגבי יהודה ושומרון מאשר לגבי מדינת ישראל הקטנה. לפיכך המתנחלים יושבים על האדמות עם הזכות ההסטוריות העמוקות והאמיתיות ביותר. אם לצרכים פרקטיים, ניתן לוותר על זכויות היסטוריות אלו, למה לא לוותר מ"טעמים פרקטיים" על כל המדינה? זה יחסוך מצב מלחמה לדורות.

אי אפשר להשוות את מדינת ישראל לאיטליה. בישראל, לרוב המוחלט של התושבים, הסבא לא יליד הארץ. כלומר כדי ליצור את החברה הישראלית היתה התנייעות מאסיבית של אנשים. לרוב התושבים כאן אין הסטוריה של קשר לקרקע, ולחלקים השונים בעם כמעט ואין כלום במשותף מבחינה תרבותית והסטורית. מכל הבחינות הללו מדינת ישראל היא יצירה מלאכותית. שלא כמו איטליה או כל מדינה אירופאית, או אחרת. ויותר חשוב מכל זה: ישראל נמצאת במצב התמודדות מתמיד על קיומה, לפעמים אקוטי יותר ולפעמים פחות. האם זה לא מצדיק את השאלה בשביל מה כל זה?
אבות, יתומים ורבנים 87117
''הזכות ההיסטורית'' היא בוודאי משהו שאינני רוצה לנפנף בו, כי זה בדיוק קשר מטאפיזי-דתי. ''הגנת הצורך'' היא כבר יותר במקום, אבל בעיקר - העובדה שלא ברור בכלל שאנחנו אשמים יותר מהפלשתינאים (וגורמים אחרים, כמו מדינות ערב) בפליטות שלהם, וגם לא בהשארותם פליטים עד היום. את יודעת, כל הג'אז הזה של מי קיבל את החלטת החלוקה ומי לא (ובכלל, ''מי התחיל''). אני באמת לא רוצה להכנס לעובי הקורה כאן, ויש אנשים שיודעים הרבה יותר טוב ממני להגן על הקייס הציוני ההיסטורי.

מלחמת הקיום, שוב. אני ניסיתי להפריד את השאלה לשתיים, אבל את חוזרת ועושה ערבוב בין שני החלקים. עניין אחד הוא הסיכון האישי לי, שבו טיפלתי לעייפה . עניין אחר לחלוטין הוא הסיכון לקולקטיב - מלחמת הקיום למדינה, כדבריך. נכון שכמדינה אנו במלחמת קיום, במובן שבו רוב מדינות המערב אינן במלחמת קיום (ע''ע תקציב הבטחון שלנו). אבל כדי שתהיה משמעות לשאלה ''בשביל מה זה טוב'', צריך להציג אלטרנטיבה. אם לי יש, אולי, אלטרנטיבה מעשית של הגירה, לא ברור לי מה האלטרנטיבה של ''פירוק המדינה'', כלומר לאן בדיוק ילכו כולם. אחרי שתנסחי אלטרנטיבה כזו, אוכל אולי לענות על השאלה למה (ואם בכלל) היא פחות טובה.

כל זה לא היה נכון, כמובן, בתקופת ראשית הציונות - אז ''ברירת המחדל'' לא היתה קיום המדינה. אבל זה כבר היסטוריה (ומן הסתם, לאנשים אז היתה תשובה לשאלה. והתשובה היתה גם שונה לאנשים שונים בתקופות שונות). אם את טוענת שזה רלוונטי לשאלה עדכנית של ''למה לנו כל העניין הזה'', אנא נמקי מדוע.
אבות, יתומים ורבנים 87367
הטיעון של "הגנת הצורך" רלוונטי לזמן מוגבל, כל עוד האיום קיים. המצב היום הוא שהאיום עלינו נובע בעקר מזה שבנינו כאן מדינה... הקייס הציוני, ללא הקשר המטפיזי של העם היהודי לארץ ישראל, וללא משמעות להיותו ביטוי לאומי לעם היהודי הוא באמת חלש מאוד. מה שאתה בעצם אומר זה- "לפני כחמישים שנה הגיעו אבותי לכאן, מסיבות שאינן רלונטיות לגבי היום, (בין אם מפני שאני לא מאמין במה שהם האמינו, ובין אם מפני שאין איום משמעותי על חיי). בבואם הנה, ובהקמת המדינה הם גרמו -בסופו של דבר-לפליטותם של הערבים (לא רלבנטי כלל מי התחיל, ומי אחראי לכל החלטה- הרי ברור שאילולי היו היהודים באים המצב הזה לא היה מתרחש), אבל מה, אותי זה לא ממש מעניין כרגע. טוב לי פה ואני לא מוכן לעזוב". הטיעון הזה מבוסס על כך ש"אני כרגע החזק כאן, ויכול לעשות את מה שבשרירות לבי נראה לי מתאים".
שאלה אחרת הנובעת מהגישה ה"קיומית" שלך היא האם מימוש זכות השיבה היה מפריע לך?

לגבי אלטרנטיבה לכלל האומה, שמעתי שקנדה משוועת למהגרים חדשים. היא מוכנה לקלוט 300.000 מהגרים בשנה מה דעתך?

השאלה "למה לנו את כל זה" רלוונטית להיום בהתבסס על ההנחה שקורה לעיתים שאנשים בוחנים את מעשיהם לאור אמונותיהם ומטרותיהם בחיים. יתכן, ואם במשך השנים נעלמו הסיבות הראשוניות להקמת המדינה, הרי אך טבעי הוא לבחון את הצדקת המשך קיומה. זה כמובן כשהנחת היסוד היא שצדק הוא פקטור במערכת השיקולים שלך.
לגבי תוחלת החיים אני כלל לא משוכנעת שאם המצב של השנה האחרונה ימשך לעוד זמן רב, הנתונים של תוחלת החיים יהיו רלוונטיים, בהתחשב בכך שבשנת 2002 מספר הנהרגים מטרור כמעט והגיע למספר ההרוגים בתאונות דרכים. כל זה בלי להתייחס לתופעות הפסיכולוגיות הנלוות לחיים בצל טרור.
חשבון פשוט 87402
"לגבי תוחלת החיים אני כלל לא משוכנעת שאם המצב של השנה האחרונה ימשך לעוד זמן רב, הנתונים של תוחלת החיים יהיו רלוונטיים, בהתחשב בכך שבשנת 2002 מספר הנהרגים מטרור כמעט והגיע למספר ההרוגים בתאונות דרכים. כל זה בלי להתייחס לתופעות הפסיכולוגיות הנלוות לחיים בצל טרור."

בישראל בשנת 2000, תוחלת החיים לזכר ממוצע הייתה 76.71 שנים, ובארצות הברית 72.95 באותה שנה מתו בישראל 37,618 בני אדם (בגיל ממוצע של 76.71). חשבון פשוט (תחת ההנחה שמספר המתים הזכרי שווה לזה הנשי) יראה שצריכים למות בישראל מדי שנה 1,336 גברים (או 2,672 בני אדם) בני עשרים בממוצע בנוסף על מנת שתוחלת החיים בישראל *תשתווה* לזו שבארה"ב.
שאלה 87404
"תוחלת החיים בלידה" הנוכחית היא ממוצע גיל הפטירה הנוכחי?
שאלה 87421
לא, מדובר בחשבון פשטני במודע, ראה http://www.cbs.gov.il/publications/mortality/mort_ca...
תוחלת חיים 89475
כתבנו לענייני הערות קטנוניות מוסר (על-פי הקישור לעיל):

את תוחלת החיים מחשבים לפי תנאי החיים השוררים בשנת הלידה. כלומר, תוחלת החיים של תינוק שנולד השנה מחושבת כאילו סיכויו לשרוד כל שנה שווים לסיכויים של בני גילו (העתידי) בישראל של שנת 2002.
מכיוון שסביר להניח שהרפואה תלך ותשתפר (כפי שעשתה עד כה), סיכויי השרידה של בני 60, 70, 80 ילכו ויעלו - ובפרט הסיכויים של בן 60 בשנת 2060 להגיע לגיל 70 יהיו גדולים משל בן 60 היום. לכן "תוחלת החיים" (במובן של "כמה זמן יחיה אדם ממוצע") כנראה ארוכה (בהרבה?) ממה שמספרים לנו.
הכינו את תוכניות הפנסיה שלכם בהתאם.
חשבון פשוט 87409
עשית לי את היום. אמרתי את הנתונים האלה לחבר שסיפר שהורים של חבר שלו מארה''ב שהסכימו לשלוח אותו לארץ, רק לאחר שהשביעו אותו שלא יצא מתחומי הישיבה בה הוא לומד....
אבות, יתומים ורבנים 87417
"(לא רלבנטי כלל מי התחיל, ומי אחראי לכל החלטה- הרי ברור שאילולי היו היהודים באים המצב הזה לא היה מתרחש)"

בוודאי שרלבנטי! הטיעון שלך הוא שאני חייב תשובה (לפחות לעצמי ולילדי) לזקן הפלשתיני שהולך עם מפתח. או אולי שעלי לעזוב את המדינה כדי להקטין את העוול שגרמתי לו. אז אם אני יכול להראות שהוא (או אבותיו) אשם לא פחות ממני (או מאבותי), אז זה כן משנה, לא?

"לגבי אלטרנטיבה לכלל האומה, שמעתי שקנדה משוועת למהגרים חדשים. היא מוכנה לקלוט 300.000 מהגרים בשנה מה דעתך?"

ברגע הראשון זה היה נשמע לי נפלא. גם ברגעים שאחר כך יש בזה משהו קוסם ביותר, אבל זה כמובן לא יעבוד. מרבית בני האדם לא כל כך בקלות עוזבים מקום (שוב, גם בלי קשר דתי למקום). פרט לכך, זה יקח 20 שנה, לא כולל ריבוי טבעי: תוך כדי כך יווצרו בעיות היסטריות לנשארים מאחור. אבל ממילא בטח אמרת את זה די בצחוק, או כניסוי מחשבה. אני עדיין מחכה לניסוח אלטרנטיבה מעשית מצידך. עד אז, אני עדיין לא מבין בדיוק מה זה "הצדקת המשך קיומה" שעלינו לבחון.
אבות, יתומים ורבנים 87620
לא ניתן להאשים אדם שחש שגנבו לו משהו ונלחם על כך שתוחזר לו הגנבה, שהוא אשם במצבו, משום שלא התפשר בזמן עם הגנבים. אם אתה מודה בכך שאין הצדקה לקיום המדינה, מלבד עצם זה שהיא קיימת כבר, אתה בעצם מסכים עם הערבים שנעשה להם עוול בעבר. לא פלא שהם לא הסכימו להתפשר על מה שנראה להם גנבה ועוול. ולפיכך לא ניתן להאשימם במצוקה שלהם, כי היא נובעת ישירות מכך שהם עדיין רוצים להחזיר לעצמם מה שנלקח מהם שלא בצדק. מכיון שעל הצדק אין לך ויכוח אתם, לא יכול להיות לך ויכוח אתם לגבי האשם. זה ברור שאתה - הלא צודק- אשם.

חששתי שזה ישמע לך נפלא הרעיון של קנדה...זה פשוט משגע אותי, הקלות הבלתי נסבלת בה יהודינו מוותרים על המדינה, שהוקמה לאחר תפילות של אלפיים שנה, ולאחר סבל כה רב. אני רק חושבת לעצמי מה היה מוכן לתת יהודי שחי כמעט בכל תקופה- מתחילת הגלות, דרך מסעי הצלב, גירוש ספרד הפוגרומים השונים ובמיוחד השואה, כדי להיות כאן בדור הזה. שותף להגשמת חלום מדהים כזה של קיבוץ גלויות ותחיית העם היהודי והשפה העברית. נראה לי משונה שלאחר התרחשויות, שבפרספקטיבה נראים כלקוחים מסיפורי אגדות, יש אנשים שחיים בתוך כל זה, ואוטיסטים לכל התהליך לחלוטין. שווה נפש לגמרי להמשך לקיום היהודי העצמאי בארץ ישראל, ומה שמפריד בינם ובין קנדה זה כמה בעיות טכניות...
אני מצטערת שאני דווקא מתפרצת עליך,ירדן, אולם האדישות וחוסר היכולת לומר שחשוב לך שהמדינה הזו תמשיך להתקיים, כי היא מדינתו הקטנה, היחידה והיקרה כל כך של העם היהודי,זקן עמי תבל, והסובל שבהם מוציאים אותי משלוותי, אין לך שום התייחסות לעובדה שהמדינה הזו היא התגשמותו של החלום של אלפי שנים של העם היהודי, שעל גבו התקדמה האנושות מאפילת האלילות והעבדות לערכי כבוד האדם, השלום והאמת, תוך שהיא עושה בו שמות ומתעללת בו לאורך כל ההסטוריה,

טוב די עם הרגשנות הזאת אבל אני מודה שאני מתוסכלת לא מעט מהאטימות והאוטיזם שיש לאנשים בעלי איכויות כל כך גבוהות, לגבי מה שמתרחש אצלם ממש.
מי ויתר? 87639
1) "הקלות הבלתי נסבלת בה יהודינו מוותרים על המדינה, שהוקמה לאחר תפילות של אלפיים שנה"

בין פרוץ הציונות למלחמת העולם הראשונה הגרו מרוסיה כ2.5 מליון יהודים. סביר להניח שרובם ככולם, אם לא רובם המוחלט, היו יהודים דתיים (וגם בעלי זיקה מסוימת לדת ולכל הפחות, דור ראשון למתפקרים). הנקודה המעניית היא שרק 70 אלף הגיעו לפלסטינה וגם מהם הרבה עזבו אחרי זמן לא ארוך.

2) "המדינה הזו היא התגשמותו של החלום של אלפי שנים של העם היהודי"

מה היחס בין תושבי ישראל המוגדרים כיהודים, ליהודי התפוצות מאז שנות השלושים?

3) "העם היהודי, שעל גבו התקדמה האנושות מאפילת האלילות והעבדות"

האם היהדות איננה אלילות במובן הכללי ביותר של המלה?
האם יהודים לא היו מעורבים בעסקי עבדים במישרין, בעקיפין, וגם על פי ההגדרה הסוציאלית הרחבה שיש היום לעובדי שכר מינימום ומטה?
מי ויתר? 87650
1. אתה יודע, יהודים הם בני אדם. הם מיוחדים בעיקר כאשר אתה מסתכל עליהם בפרספקטיה היסטורית. נכון שהציונים היוו רק חלק קטן מהמהגרים (אתה חושב שאז לא היו הפרגמאטים והרציונלים רוב, יחסית למשיחיים והמיסטיקניים?) אולם עובדה שדוקא המשיחיים הפכו לחלק הדומיננטי בעם היהודי.
מכל מקום אין מה להשוות את השיקולים של יהודי אז, לבחור בין החלום בא"י ובין המציאות בארה"ב, ובין הבחירה של היום בין *התגשמות* החלום המדהימה כאן, לעומת ההתאיינות היהודית בחו"ל.
2. לא הבנתי את השאלה שלך.
3. היהדות אינה אלילות בשום מובן של המילה שאני מכירה.

אין ספק שגם ליהודים היו עבדים, והם לבושתינו היו גם מעורבים בעסקי העבדים לאורך הדורות. אולם העקרונות הבסיסיים של התורה שסיפור יציאת מצרים מ"בית עבדים" הוא ציר מרכזי בה, הם שחביב האדם שנברא בצלם, וכן מניעת מצב בו אדם אחד הוא שליט בלעדי על אדם אחר. תמיד היו לאדונים היהודים מחויבויות כלפי עבדיהם שנבעו מהתורה. לא תמיד היהודים קיימו את הכל, נכון גם לא כולם תמיד שמרו שבת, ובכל זאת הנחילו לעולם את ההבנה שיש צורך לאדם ביום מנוחה שבועי (אחד לפחות!).
אבות, יתומים ורבנים 87684
"לא ניתן להאשים אדם שחש שגנבו לו משהו ונלחם על כך שתוחזר לו הגנבה, שהוא אשם במצבו, משום שלא התפשר בזמן עם הגנבים"
השאלה היא אם בנמשל שלנו התחושה של הפלשתינאים שאנו גוזלים מהם משהו (בעשורים הראשונים של הציונות) היתה מוצדקת. אם לא, ואם אכן תגובתם היתה לתקוף פיזית יהודים (הרבה יותר מתקיפות בכיוון ההפוך), אז כן ניתן להאשים אותם.

לא, לא הסכמתי ש"אין הצדקה לקיום המדינה, מלבד עצם זה שהיא קיימת כבר". אני לא מחפש הצדקה כזו, כי לא ברור לי מה עלי להצדיק.

"חששתי שזה ישמע לך נפלא הרעיון של קנדה...זה פשוט משגע אותי, הקלות הבלתי נסבלת בה יהודינו מוותרים על המדינה": בקשר ל"נשמע לי נפלא", אולי נתפסת יותר מדי להערה חצי-משועשעת שלי. לוותר *בקלות* על המדינה? הודיתי שאני מוכן לשקול תיאורטית את הרעיון של קנדה (בתנאים שעדיין לא הראית שהם אפשריים), אבל זה אחרי שהפלת עלי סכנת נפשות (תיאורטית), עוולות היסטוריות (תיאורטיות) ומה לא. מה לעשות, כן - ערך החיים באמת קודם אצלי למחויבות שלי לדורות קודמים (שאולי קיימת אצלי קצת, אבל כסנטימנט קלוש בלבד) או לישויות מטאפיזיות. אם את מצליחה להעמיד חד משמעית את שני הערכים זה מול זה, אני בוחר בחיים.

באופן מעשי, ונדמה לי שגם הדגמתי את זה בתגובות הקודמות בפתיל, כן "חשוב לי שהמדינה הזו תמשיך להתקיים". למעשה, זה די בוער בעצמותי, ואני מוכן להקריב בשביל זה הרבה, אולי גם את חיי.
אבות, יתומים ורבנים 87890
הרושם שאני מקבלת מהתגובה שלך הוא שהשייכות שלך למדינת ישראל מאוד עמוקה, ומאוד אינטואיטיבית. אתה לא מרגיש צורך לעשות רציונליזציה מדוקדקת של השייכות העמוקה הזו, אולם אתה מוכן אפילו להקריב את חייך עבורה.
אני מעריכה מאד את התחושה הזו שלך, ומרגישה הרבה אחוה אתך בעניין זה.
תודה. 87917
קנדה 87420
אמנם 300000 אבל רובם אקדמאיים ובמצב כלכלי מסויים ודוברי אנגלית או צרפתית ובודאי לא קבוצה של מליוני אנשים שירצו לחיות במסגרת תרבותית חברתית אוטונומית.
אבות, יתומים ורבנים 87268
"יותר מסוכן לחיות כאן מאשר בארה"ב", לא מדוייק, לפחות לא לפי תוחלת החיים (http://poisonedinparadise.com/number05.pdf או http://www.no-smoking.org/june00/06-06-00-3.html)
אבות, יתומים ורבנים 87302
הערתי על זה כמה תגובות למעלה:
תגובה 85471
תוחלת החיים היא מדד זמין ואוביקטיבי, אבל לא בהכרח היא המדד הנכון להערכת הסיכון. זאת כי לניחושי היא מושפעת (בעולם המערבי) יותר מכל מאיכות הטיפול הרפואי בקשישים. היה יותר מעניין, למשל, לדעת מה הסיכוי של איש צעיר ובריא למות בשנה הקרובה. שזה מדד אוביקטיבי, אבל לא בהכרח זמין. מכל מקום, כפי שאמרתי שם נטל הנימוק הוא על ניצה להוכיח שיותר מסוכן כאן מבמקומות אחרים.

1 וגם ממנו, אם רוצים לדייק, צריך אולי לנטרל גורמים שתלויים בהחלטות של הפרט שמת - אולי לא צריך להכניס מוות בעקבות ספורט אתגרי? אולי רק מוות אלים? אבל האם צריך או לא צריך להכניס גורם כמו "לחיות / להסתובב במקומות מסוימים"? זה מסתבך, בקיצור.
אבות, יתומים ורבנים 87320
זה מסתבך מאד, ולהלן אנקדוטה בלבד:
ב- 1997 מתו בישראל 126 מתוך כל 100,000 גברים בגיל 25-44, וב- 2000 מתו בוויסקונסין 159 מתוך כל 100,000 גברים בגיל זה. אפשר להמשיך ולבדוק את סיבות המוות – 30 מכל 100,000 גברים ישראלים בני 25-44 מתו מסיבה חיצונית (כל מה שאינו מחלה) שאיננה התאבדות. בוויסקונסין, 44 מכל 100,000 גברים בני 25-44 מתו מתאונה (לא כולל סיבוכים רפואיים) או נרצחו. התאבדות, אגב, הורגת ישראלים בגיל זה בדיוק באותו שיעור שתאונות-דרכים עושות זאת: 13 ל- 100,000. בוויסקונסין: 25 (נתוני התאבדות לא נכללו במספרים הקודמים שהבאתי, 30 מול 44, כפי שציינתי).
אולי אני לא מבין, 87332
אבל אתם מדברים על "סכנה לחיים", הסכנה היחידה לחיים היא מוות, ותוחלת החיים מודדת את הגיל בו אנשים מתים, לכן זה נשמע לי כמו המדד המדוייק ביותר לסיכון חייו של אדם. הדבר היחיד שאפשר להוסיף לזה, במקרה שמדובר על אדם ספציפי, זה את נתוניו האובייקטיבים (גיל/ מין/ השכלה/ מצב בריאותי/ מצב משפחתי/ הרגלים בריאותיים וכו'), אבל כשמדובר על "אדם" כללי, מה לא נכון בתוחלת החיים? או שאולי כשאתם מדברים על "סכנה לחיים", אתם מדברים רק על "סכנה לחיים" שלא מסיבות "נורמליות"?
87195
רק אל תערב את איטליה בזה. בבקשה תעזוב את איטליה בשקט ותשאיר לי אותה בצד...

_____
העלמה עפרונית, שסבתא שלה דווקא כן נולדה בארץ.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים