בתשובה לאמיר, 07/09/02 23:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם תתחיל לקרוא לפני שאתה משיב, אולי לא תצטרך לחזור על הטעויות שלך כל-כך הרבה. לך לארכיון של עיתון כלשהו, ותחפש עיתונים מתקופת "בין הזמנים" (מישהו יודע מתי בדיוק זה יוצא?) אם אתה לא מוצא לפחות 3 ידיעות על קבוצות של חרדים שנתקעו במהלך טיול בכל תקופה כזאת - אני מקלדת. ואם אלו רק אלה שנתקעים ומגיעים לעיתונים, תחשוב כמה קבוצות לא מגיעות לעיתונים! |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תקופת "בין הזמנים"? קצת קשה לחפש משהו בזה. בכל מקרה, גם אם התופעה נפוצה, עדיין הצבתי עוד קריטריונים: האוכלוסיה (חוזרים בתשובה? בוגרי הנח"ל החרדי?) וכמובן השאלה האם הטיול נעשה באוטובוס עם מעט שוטטות רגלית, כמו רוב הטיולים המאורגנים שאני עשיתי, או שמדובר במסע כומתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הוויכוח על הכושר נראה לי טפל ותפל. אני לא עשיתי פעילות גופנית משום סוג (חוץ מאחד שהזכרתם) במשך 19 שנה, לא 18, חוץ מלהיות שוער בכדורגל בערך חמש פעמים בתיכון. אני לא הופעתי לשיעורי ספורט וכשהיה צריך לעשות מתח בבגרות פשוט התחבאתי מאחורי איזה קיר (העבירו אותי כדי שלא אכתים את הרקורד של הכיתה שלי בכך שלא אקבל תעודת בגרות, לפי מה שהבנתי). זה לא הפריע לי לעשות טירונות 02 בשום צורה. הקושי הכביר ביותר היה מבחינתי, חוץ מהשיעמום שלי והרצון טוב של המפקדים שלי, היה הליכה מהירה עם רובה ונעליים צבאיות לאורך כביש עפר באורך קילומטר הלוך וחזור ביום סתו חמים, שבמהלכן נעצרתי כדי להרטב ממטרה לא מכוונת. אז באמת שלא צריך יותר מדי כושר. ואם כן צריך? בטכניון יש קורסים של ספורט, וחייבים לקחת שניים. דחיתי אותם ככל האפשר, אבל בשנה האחרונה לא הייתה לי ברירה. קצת ריצה פעם בשבוע - בפעמיים הראשונות מתנשפים, וזה נהיה מאוד קל לקראת הסוף. חוץ מזה, ראיתי שאני נהנה מריצה, והתחלתי לרוץ בחדר כושר, ואחרי חמש-שש פעמים כבר רצתי במשך חצי שעה שישה קילומטר כמעט (כשהיה סרט נחמד עם המון מרדפי מכוניות). אני רוצה לומר שכושר זה לא משהו קבוע - אם אין בעיות בריאותיות, אפשר גם בגיל 20 (כמו שאני היייתי כשהתחלתי) לשפר אותו בצורה מאוד משמעותית עם מאמץ מאוד קטן - אז העובדה שיש או אין לחרדים כושר לפני שהם מתגייסים ממש לא רלוונטית. שאר הסיבות שהצגת הרבה יותר חשובות, ואתה רק מדלל אותן עם העניין של היכולת הגופנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דללתי אותן, פשוט על זה התפתח ויכוח. אני עשיתי טירונות 02, וכמוך, לא הצטיינתי בכושר גופני. אבל עדיין יצא לי לרוץ ריצת 2000; עדיין יצא לי ללכת לשיעורי שחיה במסגרת ביה"ס; עדיין יצא לי להיות שוער. זה לא בונה כושר, כמובן. אבל אני בהחלט גדלתי בתרבות שמייחסת לכושר גופני, בריאות גופנית ואסתטיקה גופנית ערך רב. ככזה, הרבה יותר קל להבין את מה שנדרש ממך בצבא (בעיקר כשאתה עובר כ"כ הרבה הכנות אליו ושומע עליו כ"כ הרבה). אני אומנם לא חרדי, ומעולם לא יצא לי לשוחח על כך עם בן ישיבה חרדי, אבל אני יכול לשער לעצמי את ההתמודדות של אדם כזה, בפעם הראשונה בחייו, עם מאמץ גופני, שאינו קשה רק פיסית - אלא גם יש לו חשיבות תרבותית. זה כמובן אינו הקושי העיקרי, אבל ייתכן שאם היה מדובר באוכלוסיה בעלת כושר גופני טוב, לצבא הייתה סיבה כלשהי לגייס אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שהייתי גומר את ריצת ה2000 בחמש עשרה דקות - האם לא הייתי מתאים לשירות צבאי? חוץ מזה, אם מדברים על גישה תרבותית - כל העניין של הכושר נראה לי פשוט דבילי לגמרי, ברכה לבטלה, בתיכון גם בטירונות. זה לא מנע ממני להתקדם במהירות האפשרית (בעצם, במהירות האפשרית כך שלא אזיע) מנקודה א' לנקודה ב'. העובדה שהם לא מדברים על טירונות נובעת מזה שהם לא מצפים לה. אני בטוח שהם לא מדברים מאה אחוז מהזמן רק על דברי תורה - אם הם היו יודעים שמתישהו תהיה להם טירונות אני בטוח שהם היו מדברים עליה. ועוד פרטים חסרי חשיבות אבל רלוונטיים - לי לא היה מושג מה הולך לקרות בטירונות, ולא דיברתי עליה עם אף אחד לפני, חוץ מהחברה שלי דאז, שאמרה רק שצריך לפחות פעם אחת לעבוד במטבח (וזה הטריד אותי הרבה יותר מאשר כל ספקולציה על כושר, האמת). הייתי בטוח שהמפקדים שלי יהיו קצינים קרביים לשעבר, שרובה מקבלים רק לכמה דקות (כשמתאמנים ביריות), ושנישן בחדרים כמו באכסניה. אז מה? אם יש ויכוח אז יש ויכוח. אני פשוט חושב שאתה מייחס להם ניתוק יותר מדי גדול בתחום של הכושר והמנטליות - במיוחד בגלל שמדובר באוכלוסיה ממוצעת לחלוטין (מפאת גודלה, הנחה זו סבירה) מבחינת כושר פוטנציאלי, גמישות מנטלית ואינטליגנציה. אם הם לא רוצים (ובכך אכרוך את בזבוז הזמן, גשמיות העיסוק והעושר החברתי שיפריעו להם בשירותם התיאורטי), לא צריך - אבל אל תגיד שהם לא יכולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל אם היית מסיים את המסלול ב-7 דקות, לצבא היה אינטרס יותר גדול לגייס אותך. הוא אומנם לא היה יודע את התוצאות שלך, אבל אנחנו מדברים על ממוצע בציבור מסויים. הגישה התרבותית חשובה מאד. אל תשכח שאצל הבחור החרדי, חייל היה תמיד הדבר הגדול והרע - הרומי, הנוצרי, הנאצי. חשיבות הצבא בגישה הציונית היא הרבה מעבר להכנה. היא כור ההיתוך לעם החדש, היא זו שיוצרת את היהודי החדש, היא זו שמבטאת את רוחו החדשה של העם - גיבור, אמיץ, חזק וכו'. לכן היא גם תופסת מקום נכבד בחברה החילונית. אני מייחס להם שוני תרבותי-מנטלי, היות ומדובר בחברה מסוגרת ושמרנית, שנשענת על ערכים שונים לגמרי. ישעיהו ברלין הגדיר זאת יפה ע"י משל הגיבן: היהודי החרדי משול לאדם גיבן שמפאר את גיבנתו ורואה בה סגולה ומקור לגאווה, בעוד היהודי הציוני מכיר אומנם בגיבנת, אבל מעוניין לכרות אותה מעליו. מבחינה גופנית, אני יכול רק להניח שכתוצאה מהשוני הזה, הכושר הגופני שלהם ירוד בהרבה משל החילוני. ומספיק לאמת את זה עם סטריאוטיפים אנטישמים על היהודים החלושים. לא אמרתי שהם לא יכולים. אמרתי שאין סיבה - פרקטית ומוסרית - לעשות זאת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |