בתשובה לדובי קננגיסר, 24/08/00 23:01
עולם ישן, ועוד קצת על הדרך 9267
השאלה האם פרסומות הן מעצבות דעת-קהל או שמא משקפות אותה אינה ניתנת לתמצות במספר משפטים מצומצמים, עם כל הרצון הטוב, והיא שייכת לאותה נישה כמו אחיותיה השאלות האם התקשורת/החינוך הממלכתי/ החברה (וכיו"ב) הינם גופים יוצרי תרבות או משקפי תרבות. הויכוח עמוק מאוד, כאמור, אולם אם חייבים להצביע על מסקנה סופית, לטעמי תהא זו קרובה יותר לטענה שהגופים הנ"ל, וכמותם מוסד הפרסום, ממלאים את שתי הפונקציות כאחת. אמנם, כדבריך, הפרסומות נבנות לרוב על סטיגמות, אופנות, דעות-קדומות וגזענויות ותיקות, אולם, מבלי להיכנס לויכוח "הגדול" ניתן בהחלט לאמר שהן, לכל הפחות, מנציחות את אותן הדעות, הסטיגמות וכו'. ה"סטיגמה" שלשחורים יש זין ארוך ייתכן ואין בה יותר מדי נזק, אבל הדעה הקדומה הגזענית המייחסת טיפשות וזולות לנשים בלונדיניות לא מצליחה להעלות חיוך לא רק על שפתיי, אלא גם על שפתותיהן של עוד אי-אלו פמיניסטיות נטולות-הומור.

אשר לארה"ב - אתה זכאי, כמובן, לקנות את הגירסה המצודדת בדבר הזכות להתקוממות עממית. אגב, מעניין אותי לדעת כיצד אתה מיישב בין ה"הגיון הרב" שבזכות לכאורית זו לבין תיוג ה"זעם ההמוני" כעילת אלימות היאה לחמאס בלבד. אם רצח המוני בעקבות "זעם המוני" הוא מעשה חמאסניקי (ומכאן, לשיטתך, ראוי לגינוי ותיעוב אוטומטיים) מהו ההגיון הרב שמאחורי מתן נשק לעם המתקומם? הרי לא תאשים את מייסדי ארצם של החופשיים וביתם של האמיצים בחמאסניקיות לבנטינית נתעבת?
אשר לי, אני מרשה לעצמי קצת פחות נאיביות, ובהתחשב בתנאים ההיסטוריים בעת תקומתה של מדינת-חידוש-העבדות אני מניח שהזכות לשאת מיני-תותחים נעוצה יותר בשנאה הרצחנית כלפי ילידי-יבשת-אמריקה המקוריים, כלפי הגזע השחור וכלפי כל מי שאיים על קניינו של מיץ-הזבל הגזעני והרקוב שהשתלט על היבשת האומללה.

השורה התחתונה - אין בידיך הסבר לחוליים הרבים המאפיינים את האומה הנרקבת הכל-כך נערצה עליך, חוליים קשים וממאירים אותם מניתי בתגובות הקודמות. לא נורא. יש עוד אנשים שמזדהים עם רגשותיך ומניפים את דגל ארה"ב בגאווה לצד הדגל הישראלי ביום העצמאות, וגם באירועים אחרים.
עולם ישן, ועוד קצת על הדרך 9389
אני משתדל שלא להכנס לדיונים עם אנשים חסרי הומור. זה לא כיף, וזה גם לא פרודוקטיבי. אני לא מסכים לחיות בעולם ללא הומור רק בגלל שחסרי הומור מוצאים אותו מטריד. צר לי.

אתה מסלף את דברי. אין מדובר על "התקוממות עממית" אלא על הגנה עצמית של העם במקרה של מהפכה. מכיוון שהצבא הוא גוף עצמאי, הרי שיש סכנה שתהיה הפיכה צבאית. במקרה כזה, אם לציבור אין כלי נשק להגן על עצמו, אין מי שימנע הפיכה שכזו. כמו כן, הפצת נשק חופשית גם יוצרת מעין "מאזן אימה" שמונע ממיליציות קטנות (שעשויות להשיג כלי נשק גם אם לא תותר הפצה חופשית של נשק) לעשות נסיונות הפיכה דומים, שכן לכלל האזרחים יש אפשרות להלחם בהם. המטרה, אם כן, היא דה-צנטרליזציה של הכוח - כלומר ההפך הגמור מטענתך שלך.
יצויין כי כיום, לטעמי, הזכות הזאת כבר מיותרת ומסוכנת הרבה יותר מאשר מועילה, ואני תומך (עד כמה שרלוונטי לישראלי לתמוך בכך) במאבקם של המבקשים להגביל את הזכות לנשיאת נשק.
יש לי הרגשה שמי שלוקה בשנאה עיוורת הוא דווקא אתה, שמסרב לקבל את מטרותיהם האציליות ברובן של כותבי החוקה האמריקאית, למרות העובדות הברורות. כן. ביטויים כמו "מיץ הזבל הגזעני והרקוב" גורמים לך לחשוב דברים כאלה...

הסבר לחוליים? יש לי הסבר פשוט מאוד - טבע האדם. טבע עלוב למדי, אם לומר את האמת. אין שום סיבה, אגב, להאמין שיש איזושהי חברה שטובה באופן מהותי מהחברה האמריקאית. עם כל הרציחות ההמוניות שם, אחוז התמותה כתוצאה מאלימות בקרב החברה האמריקאית, אגב, אינו עולה על האחוז המקביל בקרב הרבה מאוד תרבויות "טבעיות" יותר, כמו בני הסמואה. ובוא לא נשכח שהאצטקים, כמו גם שאר התרבויות שהוכחדו על ידי הספרדים באמריקה, היו בעצמם תרבות מחרידה שכללה הקרבת אדם במספרים אדירים, ענישה אלימה להזוויע, ובכלל - הן היו אימפריאליסטיות מטבען. אילו היו אלו ספינות אצטקיות שמגיעות לספרד עם כלי נשק מפותחים, אני מבטיח לך שאירופה הייתה זרועה היום בפירמידות מדורגות.

אני אינני מניף את דגל ארה"ב ביום העצמאות (גם לא את דגל ישראל, למעשה. לא אוהב דגלים), ואני אינני "מעריץ" את אמריקה. אני חושב שיש להם הרבה מאוד רעיונות נכונים (או לפחות - נכונים יותר מאשר הרעיונות האחרים שיש בסביבתנו), ואני מאמין שהשיטה שלהם היא המוצלחת ביותר שקיימת כיום.
עולם ישן, ועוד קצת על הדרך 9434
צר לי שכל מה שיש לך לאמר על הטענות שהעליתי בעניין השפעתן המזיקה של פרסומות הוא רק תגובה אודות הימצאו או אי-הימצאו של חוש-הומור בדבריי. אינני מוצא את העניין מצחיק, ובכל זאת דבריי נוגעים לנושא חשוב ומכילים כמה נקודות למחשבה. אינני רואה מדוע ויכוח חסר-הומור לא יכול להיות פרודוקטיבי? מה הקשר? הייתי רוצה שתתייחס לעניין לגופו, ואולי יעזרו להבהיר את עמדתי שתי תגובות שנכתבו למאמרך-שלך האחרון בנושא הפרסומות, ע"י אלכסנדר מאן ונטלי, שמראות שלא רק אני חושב שהפרסומות אינן תמימות כמו כיפה אדומה.
אשר למעצמת הכוכבים והפסים החביבה עליך: הייתי מציע שלא ניכנס לדקויות ההבדלים בין "התקוממות עממית" לבין "הגנה עצמית של העם" במקרה של הפיכה צבאית. ההבדלים סמנטיים בלבד והכינוי בעיני המתבונן - יש שיכנו פעולתו של עם המתגונן מפני עריצות (צבאית או אחרת) "התקוממות עממית", יש שיכנוה "שימוש בזכות להגנה עצמית" ויש שיכנוה "מרידה בלתי-חוקית של קבוצת-פורעים. אינך מסכים שמייסדי ארה"ב לקו בשנאה רצחנית כלפי האינדיאנים? כלפי השחורים? אם כך מדוע לא התנהגו אליהם בצורה הומנית מעט יותר? מרוב אהבת-אדם קפיטליסטית? להווה ידוע לך שמנסחי החוקה האמריקנית הצבועה היו בעלי-עבדים ברובם, או אחרים שהאמינו שזכותם של הראשונים להיות בעלי-עבדים. אני כשלעצמי אינני מאמין שיצורים כאלה מחזיקים בדעות או מטרות נאצלות כלשהן ואני שומר על זכותי לכנותם מיץ-זבל גזעני ורקוב. כך יאה וכך נאה לבעלי-עבדים, וגרועה מזאת.

אשר להסברך - עם כל הכבוד, אין בו כדי להניח את הדעת. כל החוליים שמניתי מיוחדים לחברה האמריקנית בלבד. לא תמצא אותם בשום מקבילה מערבית אחרת, גם אם תחפש בזכוכית מגדלת. אין טעם להכניס לעניין את החברה האצטקית שכן אין שום דרך לעשות הקבלות בין שתי החברות. את החברה הצרפתית, לדוגמא, אפשר להכניס לאותה קלחת. למה שם לא ילדים לא רוצחים ילדים? טבע האדם הצרפתי טוב מזה האמריקני?
עולם ישן, ועוד קצת על הדרך 9454
אינני מתכוון להתווכח על פרסומות עם אדם חסר הומור, שכן הפרסומות, בחלקן הגדול (ובעיקר אלו הלוקות ב"גזענות" או "שוביניזם") מבוססות על הומור. אם אינך יכול להבין הומור, אינך יכול להבין אותן. בדיוק כפי שלא אתווכח עם אדם חסר הומור על איכותה של הסדרה "דרו קרי", כך לא אתווכח איתך על פרסומות.

אתה ממשיך לנסות ולטפול עלי כאילו אמרתי שארה"ב היא המודל המושלם, וכולנו צריכים ליפול על ברכינו ולברך אותם על שהרעיפו עלינו מטובם. אינני חושב כך. אני כן חושב שיש להם מודל די טוב, שזקוק לשיפורים פה ושם, בעיקר במערכת החינוך הקלוקלת עד מאוד שלהם.

להווי ידוע לך, כמובן (שהרי אתה בבירור מומחה גדול לא רק להיסטוריה אמריקאית ולחוקה, אלא גם לנבכי נפשם של כותביה) כי מגילת הזכויות הינה תוספת מאוחרת לחוקה, ונכתבה על ידי אותם אנשים ששיחררו את העבדים השחורים במלחמת האזרחים. האם גם כל אותם לוחמים אינם אלא מיזנטרופים גזעניים שרוצים רק כסף וכוח? עשה לי טובה.
אפילו סוחרי העבדים לא לקו ב"שנאה רצחנית" כלפי ה"סחורה" שלהם. הם כן לקו באדישות מוחלטת כלפיהם. הם לא שנאו אותם יותר משזבן בחנות רהיטים שונא כסאות. כמובן שמדובר בדבר נורא שטוב שנעלם מן העולם, אבל ההאשם עליהם כבד מספיק גם בלי להאשימם בשנאה רצחנית.

ראה שתי פסקאות למעלה באשר ליחסי לארה"ב.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים