לני ברוס 1135
לאונרד אלפרד שניידר, הנודע בשם הבמה "לני ברוס", היה הקומיקאי ששבר את מחיצות הצביעות האמריקאית – הוא השתמש ב"מילים גסות" ועמד מספר פעמים למשפט בשל כך (השימוש במילה cocksucker הוביל למשפטו הראשון. היו רבים נוספים).

פרספקטיבת זמן: המשפט הראשון התרחש באוקטובר 1961. אני לא בטוח שיוצרי "סאות' פארק" כבר נולדו בשנה זו.

מרגע שברוס הפיל את המחיצות הראשוניות,
it was downhill ever since.
הקהל דורש ריגושים קיצוניים יותר ויותר כדי להשתעשע. את מי מצחיק היום פרק ב"משפחת קוסבי"? – דוגמא לא ממש ישנה, אבל כבר מאד מיושנת.

ישנו הומור שכן יעמוד במבחן הזמן: ההומור של הסימפסונים, למשל. חלק ממנו ללא ספק יאבד, אולם הסדרה מכילה גם (סליחה על הביטוי) הומור אינטיליגנטי, שאינו נובע ישירות מפריצת סף הגירוי של הצופים.

(אגב, חלק גדול מההומור של ברוס עומד גם הוא במבחן הזמן בהצלחה ראוייה לציון).

אני בספק רב אם סאות' פארק תעמוד במבחן הזמן בהצלחה דומה. היא שוברת מספר מחיצות, ללא ספק (בדיחות שואה, צואה וקיא, למשל), והסדרות הבאות אחריה, במירוץ אחר סף הגירוי של הקהל, וודאי יציגו – באיזה שהוא שלב – תמונות דומות כשהן מצולמות, ולא מצויירות, והנוער דאז יהיה בטוח שזה מאד, מאד מצחיק, וכתבים בעיתונים יהללו את אומץ ליבם של היוצרים, היוצאים נגד השמרנות האמריקאית הצבועה. או משהו כזה.

סביר שלסדרות האלה תהיה את אותה בעיה ממש שיש לביוויס ובאטהד ולסאות' פארק: אותי, לפחות, זה פשוט לא מצחיק, בדרך כלל. סתם טיפשי.
קוסבי - הומור שחור 1178
האם עליי להתבייש בעובדה שלפני כמה ימים מצאתי את עצמי מרותק לפרק של "קוסבי" בשידור חוזר? נכון, הוומור התיישן כדרכו של כמעט כל דבר בעולמנו, אבל עדיין אותי זה הצחיק.

ובקשר לסדרה שהוזכרה כאן ומשודרת במקביל ל"סאות' פארק", היא נקראת "הבוקר שאחרי" בעברית, ומככבת בה שרלין פן הזכורה לטוב מ"טווין פיקס". היא אינה "משובחת" אבל משום מה מאד מאד מצאה חן בעיני. הסדרה הזו מאד מאד בוטה - כל הגיבורים שלה חיים בשולי החברה והם (אחד או יותר מתוך) אלכוהוליסטים, מסוממים, הומוסקסואלים, מושחתים, לא-נאמנים ועוד. עדיין יש בה משהו מאד מאד מצחיק לדעתי אולם לא נראה לי שהרבה אנשים אחרים יאהבו אותה. מומלץ לנסות.

- אסף

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים