מ*כל* מלמדי 12332
בני-דורי (ובוודאי המבוגרים ממני) גדלו על סיפורי הגבורה והאנושיות הרבה של לוחמי ישראל. למשל, אותו סיפור על הרועה הערבי שחבורת לוחמים החליטה שלא להרגו, למרות הסיכון הכרוך בכך, ובסופו של דבר הוא הוביל למותם. או הסיפורים על כך שאין מענים שבויים בישראל; האגדות על שבויים ערבים שפשוט לא האמינו עד כמה נפלא היחס לו הם זוכים כשבויים. סיפור כפר קאסם מעולם לא הוצג לנו כחלק מלימודי "הסיכסוך הערבי-ישראלי".

התפקחנו. מערכת החינוך של היום, לפחות, לא מציגה את העולם בשחור ולבן.

אולי תמונת העולם בשחור-ולבן שהוצגה לנו בבית-הספר היתה שיקרית. כותב המאמר, עם זאת, גם הוא מנסה להציג את העולם בשחור-ולבן – אלא שכאן מדובר בתמונת-נגטיב של התמונה השיקרית האמורה. הנגטיב של התמונה השיקרית, גם הוא שיקרי. מדובר, כפי שכבר אמר בחוכמה רבה ג. שמעון, בדליה סלקטיבית של עובדות מתוך ים גדול של עובדות. ברור כי בים כה עשיר, כל דייג יכול לבחור בקפידה את הדגים שלו.

באופן כללי, מקריאת שמו של כותב המאמר, ושורת ה"טיזר" (אותה, מסתבר, כתב דובי), ידעתי בדיוק מהי התזה שיוסי עומד להציג, מה יהיו הטיעונים שישתמש בהם, וכו'. אולי טעיתי (חלקית) לגבי הדוגמאות הספציפיות בהם ישתמש (הרבה דגים, כאמור) אך נבאתי בדיוק רב את הטון הכללי והטענה המוצגת.

אולם הייתי רוצה להפנות את תשומת-ליבו של יוסי למשפט אליו התייחס הטיזר: "מכל מלמדי השכלתי". ודוק: "מכל". אותם האנשים האכזרים שבקרבנו (אני מסרב להתייחס לעם כולו כעם אכזר: הכללות, באשר הן הכללות, הן פסולות בעיני. כן, אני מודע לסתירה הפנימית בטענה זו) – ובכן, אותם האנשים האכזרים שבקרבנו למדו *אולי* (ויש כאן מקום לדיון) מהצורר הנאצי. אולם היו להם גם מורים אחרים: האנשים האכזרים שבקרב שכנינו, למשל. האם הטבח בכפר קאסם שונה ממעשי טבח שונים שבצעו חיילי צבאות ערב (או לוחמים מקרב הפלשתינאים) באזרחים יהודים בנסיבות רבות? כמובן שלא. אז ניתן להשוות טבח זה למעשי הטבח של הנאצים – אולם ניתן להשוותו גם למעשי טבח אחרים, קרובים יותר.

אל תבינו אותי לא נכון ולו לרגע: אינני מנסה להצדיק, חלילה, את עושי הטבח (טבח זה, או כל טבח אחר). אני טוען רק כי התזה העיקרית שהוצגה במאמר, לפיה האכזריות נלמדה מהנאצים, היא קלושה ולא מבוססת דיה. או במילים אחרות, בנושא אכזריות, לישראלים כאומה יש עוד "הרבה מה ללמוד" מהנאצים; אלו האחרונים הגיעו לגבהים שאני מקווה שלעולם לא נדרדר אליהם.
מ*כל* מלמדי 12521
א. הטיזר לא שלי. אני לא הייתי בוחר בטיזר הזה.

ב. הסיפור המפורסם - לרוב על הל"ה, לעתים על סתם פלמ"חניקים - הפוגשים רועה\זקן\עיוור\ילד\הכנס-את-הלא-לוחם-הנוח-לך בדרכם לפעולה, מרחמים עליו, ומתים בשל כך, הוא אגדה אורבנית. הגיונית, אנשים שהיו עושים מעשה כזה לא היו זוכים לדבר עליו (שהרי הם מתים). למיטב הבנתי, מדובר בתרגיל מוסרי, מעין פעולת צופים, שהיו עורכים לחניכי הפלמ"ח (קראתי, אינני זוכר היכן, שהדוגמא הראשונה לשיעור כזה היא משנת 1943), שלאחר מקרה הל"ה הפך ל"סיפור אמיתי".

מוסר ההשכל שלו, אגב, מעניין: עדיף לרצוח לא לוחמים כדי שלא תהרג בעצמך. כל אחד יכול לראות בכך מה שהוא רוצה.

ג. הטבח בכפר קאסם שונה ממעשי טבח אחרים, משום שהוא לא נעשה על ידי המון מוסת - לעתים קרובות, אגב, לאחר פיגוע כנגד ההמון - אלא על ידי אנשי משטרה, בתפקיד, ובפקודה. הפקודה הוגדרה, מאוחר יותר, כבלתי חוקית בעליל (מכאן בא הביטוי), ונאמרו כלפיה מילים חריפות מאד; אבל המח"ט נקנס באגורה אחת, וכל שאר הנאשמים שוחררו כעבור שלש שנים בלבד. הפרש גדול מאד בין מילים למעשים.

תתקשה, אגב, למצוא דוגמאות למעשי טבח במלחמת 1948 בידי אנשי צבאות ערב. מבצעי הטבח, משני הצדדים, הם אלו הנמצאים במלחמת אזרחים.
מ*כל* מלמדי 12528
אני כל פעם נדהם מחדש מהאופן הבוטה שאתה משקר בפרצוף לקוראיך מתוך מחשבה שהם טיפשים ובורים. אילולי טרחת לנפנף בתארך המפוקפק בהסטוריה הייתי מייחס את דבריך לבורות בעלמא אולם ככל הנראה זה לא המצב.

א. הל"ה החלו בתור ל"ח ושלושה לוחמים הוחזרו עקב פציעה של אחד מהם אחרי תפיסת הרועה ולפני הקרב בו נספו כולם.

ב. רצח שבויי 3 מתוך 4 ישובי גוש עציון על ידי חיילי הלגיון אומר לך משהו?
מ*כל* מלמדי 12545
א. מה המקור שלך?

ב. מעשי רצח ואונס בישוביגוש עציון בוצעו על ידי הפלסטינאים בסביבה, לא על ידי הלגיון. לפי כל העדויות, הלגיון שם קץ לכך.
מ*כל* מלמדי 12547
אמנם הבטחתי לעצמי להימנע מלהגיב למאמרים כגון אלה, אולם כאשר העובדות מתעוותות בצורה כה בוטה, גם אני לא יכול להתאפק.
ולכן, להלן תיאור כיבוש כפר עציון, כפי ששמעתי מסבא שלי, שהיה שם.

הלגיון פרץ לכפר, שאוכלס באותו זמן על ידי הלוחמים בלבד (הנשים והילדים פונו מוקדם יותר) לאחר קרב עקוב מדם לשני הצדדים. חיילי הלגיון הכריזו כי על כל החיילים להתייצב במרכז הכפר ולמסור את נשקיהם, ומשם יועברו לשבי בירדן. כל החיילים התייצבו ומסרו את נשקיהם, ורוכזו במרכז הכפר. ואז, ללא התרעה, פתחו חיילי הלגיון באש על קבוצת השבויים, והרגו את כולם למעט 4 שנותרו ועברו לשבי.
מ*כל* מלמדי 12560
אכן, היו ל"ח שהפכו לל"ה. אכן, הם נורו בידי הלגיון. עם זאת, יודעי דבר (בניגוד לאנשים שסתם עברו מור"ק בטירונות או קשקוש דומה) מכירים בעובדה שאין *כלל* סימוכין לסיפור הרועה הזקן, וכל הסימנים מצביעים על כך שאכן מדובר באגדה דידקטית פופולארית במיוחד. במהלך שירותי הצבאי יצא לי לספר אותה לחניכים תמימים בעצמי, בפקודה, למרות שידעתי שמדובר באגדה.
מ*כל* מלמדי 12562
והפקודה אסרה עליך לציין כי מדובר באגדה, או לפחות, כי אין הוכחה לסיפור, למיטב ידיעתך?

ואם התשובה לשאלה הקודמת חיובית - ובתור חייל נוקדן, טרם הפכת לאייל נוקדן, לא הקמת מהומת עולמות בנקודה זו? מכתב לקצין חינוך ראשי? קבילה?
מ*כל* מלמדי 12582
סייגתי את הסיפור בצורה כלשהי, איני זוכר במדויק. אולי משהו נוסח "מספרים שפגשו רועה זקן וגו' ".

זמן מה לאחר מכן, ליויתי מחלקה של חניכים לביקור צה"לי בבית הלח"י בתל אביב. הם קיבלו שם את האינדוקטרינציה הסטנדרטית לה ניתן לצפות מאנשי לח"י לשעבר (ושמעו הרצאה של יצחק שמיר, שנמנע מלגעת בפוליטיקה עכשווית, ייאמר לזכותו). במסדר הערב של אותו יום, כמדי ערב, עמדתי מול המחלקה וסקרתי את אירועי היום ואת תכניות האימונים למחר. לאחר שהחניכים השמיעו דעות לגבי ביקורם בבית הלח"י, הגשתי להם כחומר למחשבה את השאלה "מה מבדיל בין הלח"י לחמאס?", ושחררתי אותם לישון.

מפקד הבסיס רצה לשפוט אותי בגין שלל סעיפים משונים, ולבסוף השתכנע שאני מוכן ללכת רחוק כדי להצדיק את לגיטימיות הצבת השאלה כחומר למחשבה, ושאיני בור בעובדות המדוברות, כך שאינו יכול לבטל את טענותי, ועל-כן ויתר על המשפט. אני, עם זאת, הבנתי את המסר - בגדתי באמון שניתן בי כשוטף מוח מקצועי.
הל''ה 12563
הם נהרגו, למיטב זכרוני, בידי המקומיים ולא בידי הלגיון. אתה סמכות טובה ממני בנושאי מור''ק, עם זאת.
מ*כל* מלמדי 12583
יודעי דבר יודעים שהל"ה נהרגו על ידי תושבי הכפרים צוריף וגבע, ולא על ידי חיילי הלגיון.
יודעי דבר שגם טרחו לקרוא את הספר השמן מאוד שנתפרסם בארץ בתחילת שנות החמישים על מאבקו של גוש עציון (צר לי אני לא מצליח להזכר בשם של הספר קראתי אותו לפני בערך 12 שנה) בו מוזכר יחד עם עדויות בדבר רצח מגיני גוש עציון על ידי חיילי הלגיון, סיפור זה, לא רואים צורך אמיתי לפקפק בסיפור אך ורק מכיוון שלא שמעו במו אזניהם אחד מאותם שלושה שחזרו, שספק אם הינם כיום בחיים ( במידה וכן, אני כמובן מאחל להם אריכות ימים)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים