אנחת כאב 13312
היה לי דיון ארוך וכואב עם דובי בשאלה האם יש לפרסם דברי הבל וקשקשת אלה. כן, אני מסכים שיש לפרסם כל דעה ראויה לפרסום ובתנאי שאינה עוברת על החוק. לא, אני לא חושב שיש לתת במה לכל אדיוט שלא עובר על החוק בדבריו. אבל אולי דובי צודק.

לעניין.

1. "המיתוס אינו אלא האמונה התפלה כי כל בני האדם שווים".

אף "קשקשן שמאלני" לא טען מעולם כי כל בני האדם שווים. הטענה האמיתית, שאליה לא התייחסת, היא: "לכל בני האדם זכויות שוות".

בזה מתמוטט חלק נכבד ממגדל הקלפים שלך. אלברט איינשטיין ובעל באסטה בשוק הכרמל, דוד בן-גוריון וזבנית בחנות בגדים, הרב קוק והרב שלמה בניזרי – לכולם *זכויות* שוות (מתוך הנחה שהם עדיין בחיים. משום מה, הדוגמאות ה"עדיפות" שהצגת כולן מתות). כהערת אגב: היה בישראל פעם ראש ממשלה, שנשא שם משפחה דומה לשלך, שהיה בעברו זבן בחנות רהיטים. כעת, החלף את "דוד בן-גוריון וזבנית בחנות בגדים" ב"ראש ממשלה וזבן בחנות רהיטים", וצחק קצת על עצמך. זה בריא.

2. ניתנו כאן דוגמאות רבות בתגובות הקוראים לשלטון לבן שנכשל: במדינות ערב (הערבים, מר נתניהו, גם הם "אדם לבן"); בברית המועצות; ועוד. אתה עצמך נותן דוגמאות למדינות בעלות מרקם אנושי דומה מאד (הגרמניות, הקוריאות) שבאחת מהן הצליחה צורת השלטון, ובאחרת נכשלה.

לא טרחת להסיק את המסקנה המתבקשת: אין קשר בין המרקם האנושי לבין הצלחת השלטון. אתה עיוור לדוגמאות שהעלת אתה.

הצגת גם דוגמאות לשלטונות שנכשלו כי, לטענתך, השליטים או הנשלטים בהם היו "לא שווים" - דרום אפריקה, למשל. הנה מה שלא טרחת לבדוק ולהשוות: חינוך.

בדרום אפריקה של האפרטהייד התקיימה "דמוקרטיה" (אם ניתן לכנות שלטון כה לא-שוויוני בשם זה). הוסר האפרטהייד, כשלה הדמוקרטיה. האם טרחת לשאול את עצמך מה ההבדל בין דרום-אפריקה שלפני השינוי לזו שאחריה? השינוי הבולט ביותר, כמובן, הוא במספר השחורים בעלי זכות ההצבעה. אבל האם שינוי זה הוא הגורם לתוצאות שדיברת עליהן? מה לגבי "ההשכלה הממוצעת של המצביעים"? שים לב: *לא* האינטיליגנציה הממוצעת, *ההשכלה* הממוצעת. לאיזו השכלה, בעצם, זכו השחורים בזמן שלטון האפרטהייד? מה לגבי "המצב הכלכלי הממוצע של המצביעים"? וכן הלאה.

3. "עקומת הפעמון" הותקף (ונקטל עד עפר) לא בשל מסקנותיו, אלא בשל שיטות המחקר שלו. כמובן, מסות מדעיות המבוססות על שיטות מחקר תלושות מהמציאות מתפרסמות חדשות לבקרים; אלא שרובן לא זוכות לתהודה ציבורית. המסקנות אליהן הגיעו החוקרים עוררו תהודה ציבורית, שהובילה אחרים לבחון בקפידה את שיטת המחקר. ודי להזכיר את ההתבססות על מבחני IQ, שכבר ציינו מגיבים רבים לפני את חוסר משמעותם.

אשמח אם מר נתניהו יטרח לענות בתשובה שאינה מסתכמת במילה "שטויות", אלא תגובה ראויה (למרות שאני חושש כי ניתן יהיה, בכל מקרה, לסכם את תגובתו במילה אחת. נחשו לבד איזו).
אנחת כאב 13333
הכל טוב ויפה, אבל ההערה על מקצועו הקודם של נתניהו לדעתי אינה במקומה. הרי כל עבודה מכבדת את בעליה, מה גם שחלק מהגשמת השוויון זה בדיוק לאפשר גם לבעל בסטה בשוק להגיע לראשות הממשלה, קל וחומר למשווק רהיטים.
אנחת כאב 13335
אבל לזה בדיוק כיוונתי: זבן הרהיטים וראש הממשלה הם אותו האדם ממש. לכן, הטענה כי הם אינם שווים (קרי: כי לא מגיעות להם אותן הזכויות) היא אבסורדית. הכוונה היתה לשבח את הזבנים (בחנויות רהיטים ובגדים), והזכיר לכל מי שחושב להמעיט בשיוויונם את העובדה כי בעתיד, זבנים אלו עשויים להפוך לראשי ממשלות.

התכוונתי לשים ללעג את שחר נתניהו (כותב המאמר) ולא את בנימין נתניהו (הזבן וראש הממשלה האמור). אם לא הובנתי כראוי, אני מתנצל.
אנחת כאב 13338
OK, באמת לא הבנתי כראוי.
);..
אנחת כאב 13384
אגב, נדמה לי שבנימין נתניהו לא היה *זבן* בחנות הרהיטים, אלא איש שיווק, או מנהל זוטר כלשהו.
אנחת כאב 13389
נתניהו היה מנהל השיווק של חברת ''רים''.
די מעציב לראות כיצד אדם שעבד לפרנסתו מותקף ונלעג בשל כך, כאילו האידיאל הוא לחיות מקופת הועד הפועל כעסקן ציבורי.
אנחת כאב 13393
שמיר היה פועל בנין.
מה העניין? אתה נולד ישר אל תוך כסא ראש ממשלה? ברור שתעשה עבודות "פשוטות" יותר.
אנחת כאב 13399
ואפילו בן-גוריון היה פעם ערבי. עובדה, הוא צולם עם טוריה. והנה ניתן להשוותו לזבן בחנות רהיטים.
רגע של הסטוריה 13409
אבי סבי עליו השלום ידע לספר על בן גוריון והטוריה. הוא נזכר איך ''כולנו עבדנו בסלילת הכבישים, ורק בן גוריון נשען על הטוריה ודיבר על ההסתדרות הציונית...''
אנחת כאב 13396
הבהרה חוזרת: אני *מעריך* את בנימין נתניהו על כך שלא "צמח" מן הפוליטיקה, אלא היה אדם עובד מן השורה לפני-כן. ממש כפי שאני מעריך את דוד לוי, למשל, שהחל את דרכו כפועל בנין.

אני לא מתקיף ולא לועג לאף אדם בשל פרנסתו.

כל שניסיתי לומר הוא, "הזהרו בבני עניים, כי מהם תצא תורה". נא לא לזלזל בזבניות בחנות בגדים כשמשווים אותם לדוד בן-גוריון, או בזבנים (קל וחומר מנהלי שיווק) בחנויות רהיטים, כשמשווים אותם לראשי ממשלה מאוחרים יותר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים