קצת על הקיצוץ בתקציב התרבות 150640
לפני מספר ימים הייתי בפסטיבל אבו-גוש למוסיקה ווקאלית. אחד המופעים שקניתי אליהם כרטיס היה של התזמורת הקאמרית תל-אביב יחד עם המקהלה הקאמרית של תל-אביב. לפני הקונצרט, אחד מנגני התזמורת פנה לקהל, וסיפר שהוא וחבריו התלבטו אם לעלות לבמה, מכיוון שהם לא קיבלו שכר מאז פסח, אבל החליטו כן להופיע כדי לא לפגוע בקהל. הסיבה לאי תשלום השכר היא בדיוק אותו קיצוץ עליו מדובר.
כדאי לציין שהקונצרט נערך בפני אולם מלא עד אפס מקום באנשים ששלמו יותר ממאה ש''ח לכרטיס, כך שלא מדובר במשהו אזוטרי. לי נראה שמדובר בהדגמה של הפגיעה בתרבות בישראל בעקבות הקיצוץ.
קצת על הקיצוץ בתקציב התרבות 150643
רגע רגע - היה אולם מלא עד אפס מקום באנשים, ששלמו יותר ממאה ש"ח לכרטיס. זה הרבה כסף. מה קרה, בדיוק, לכסף הזה? האם הוא הלך לאיבוד בין פקיד תרבות למנהלן? כמה ממנו הגיע לכיסיהם של נגני התזמורת הקאמרית?

לי נראה, שאם באמת מצבם נשאר חמור לאחר קונצרטים כאלה, מדובר בהדגמה של בגיעת הניהול וביורוקרטיה הכושלים בתרבות בישראל, ללא קשר לקיצוץ.
קצת על הקיצוץ בתקציב התרבות 150743
מאז פסח עברו כמעט חדשיים. האם קונצרט אחד (או אפילו חמישה) בכנסית קרית יערים, שמכילה להערכתי לא יותר מ300 מקומות ישיבה, אפילו נמכרו כל הכרטיסים במחיר מלא, יכול לפרנס תזמורת (ומקהלה) למשך זמן זה?
קצת על הקיצוץ בתקציב התרבות 150827
לא. אבל סדרה ארוכה של קונצרטים כאלה הייתה יכולה לטפל בבעיה. אבל למה לנסות להשיג כסף בכל דרך שהיא לא שוד הקופה הציבורית, אם לשאול את מונחיו של אבי?
קצת על הקיצוץ בתקציב התרבות 150909
סדרה ארוכה של קונצרטים כאלה היא אוקסימורון, כיוון שמדובר ב*פסטיבל*.
אם אתה רוצה לאמץ את מושגיו של אבי (ואת האידיאולוגיה העומדת מאחוריהם) - שיערב לך. אני, בחברה הפועלת ע"פ עקרונות אלו לא שש לחיות.
קצת על הקיצוץ בתקציב התרבות 150932
אז איפה תקבע את הגבול ב"כדאיות למשלם המיסים לתמוך בלהקה זו"?
בלהקה שמופיעה פעם בשנה מול איש אחד בלבד שאוהב אותה (ומוכן לשלם 200 ש"ח)?
בכזו שמופיעה פעמיים מול שני אנשים (שמוכנים לשלם 200 ש"ח)?
וכו'...
קצת על הקיצוץ בתקציב התרבות 150933
אין בעיה למשלם המיסים לתמוך בלהקה שמופיעה פעם בשנה מול איש אחד בלבד שאוהב אותה (ומוכן לשלם 200 ש"ח), או בכזו שמופיעה פעמיים מול שני אנשים (שמוכנים לשלם 200 ש"ח).
הרבה יותר קשה לו לתמוך בלהקה המופיעה 180 פעם בשנה (15 הופעות בחודש, 12 חודשים בשנה, זה לא מעט) בפני 500 איש המשלמים 70 ש"ח. בהנחת מימון "שקל מול שקל" (שזאת שיטת המימון המקובלת למוסדות תרבות, גם אם לא בהכרח ביחס של 1:1, הרי העקרון של יחס תמיכה להכנסות עצמיות נשמר), יעלו למשלם המיסים שתי הלהקות הראשונות יחד 1000 ש"ח, בעוד האחרונה למעלה מ6 מיליון.
קצת על הקיצוץ בתקציב התרבות 150995
טוב, אז אפשר להגיד שכאן יש מחלוקת ביננו.
אני שייך לאסכולה שאומרת: "אם עלויות הייצור המקומי אינן כלכליות, תייבא".
כלומר, אם יש כאן להקות עם חוג מצומצם של גרופי'ז, שמעוניינים לראותן נניח פעמיים בשנה וזהו, או כל קומבינציה אחרת שלא מצליחה לגמור את החודש, אז אולי בשביל הפעמיים בשנה האלה שווה להביא את המקביל האמריקאי/יפני/אוסטרלי שלהן, וככה הגרופי'ז יקבלו תמורה מלאה על כספם (ובלי תלונות של האומנים לפני ההופעה שהם בעצם עושים לקהל טובה כי לא משלמים להם) ובלי שזה יהיה על חשבוני.

ומה אם אני אוהב שאותה סוג להקה ישיר לי בעברית? (תגיד אולי), אז אני אשיב שוב: רק אם זה מחזיק את עצמו ללא סיוע. אם זה צריך סיוע ממני, למה שלא ישאלו אותי קודם? אולי אני מעדיף להשקיע את תרומתי, שאתה רוצה ללהקה דוברת העברית שלך, באורגינסט עכברים מקומי (סטייל מונטי פייטון)?
קצת על הקיצוץ בתקציב התרבות 150998
זה בסדר, אתה לא היחיד שחולק על הקו החברתי כלכלי שלי, אבל המחלוקת שלנו מורכבת יותר ממה שאתה מציג:
אתה מצהיר על עצמך כשייך לאסכולה שאומרת: "אם עלויות הייצור המקומי אינן כלכליות, תייבא", אסכולה המדברת במושגי מסחר, ייצור וכלכלה, ומשליך אותם לתחום התרבות. לטעמי תרבות אינה עסק (אם כי זה לא מזיק שכמה אנשים יכולים להתפרנס מפיתוחה והפצתה), אלא "הוצאה" (להבדיל מ"השקעה"), כמוה כתחומים נוספים הקשורים במושג החמקמק של איכות (להבדיל מרמת) החיים.
בנוסף, גם בתחום הטהור של מוצרים, השאלה מתי עלויות הייצור המקומי אינן כלכליות, וכדאי לייבא צריכה להבדק בזהירות. האם עדיף לייבא מוצר במחיר (לצרכן) של 9 ש"ח, במקום ליצרו בארץ, במחיר לצרכן של 10 ש"ח? לכאורה, התשובה, מנקודת מבטו של הצרכן, מובנת מאליה: חסכון של 10% אשר משאיר לו שקל פנוי נוסף, יכריע את הכף לטובת המוצר המיובא. למעשה, התשובה מורכבת הרבה יותר. גם אם נניח בצד את השיקול הציוני (במרכאות או בלעדיהן, לבחירתך), הרי אותו צרכן החוסך שקל, הוא אזרח החי ופועל במדינת ישראל. ככזה, יש לו אינטרס שרמת התעסוקה בארץ תעלה - שהרי דמי האבטלה המשולמים לאותם עובדים אשר אינם מייצרים את המוצר שהוא מעדיף לקנות את מקבילו המיובא, כמו גם המיסים הנגרעים מאוצר המדינה בשל אותו אי ייצור, מכוסים מכיסו של אותו צרכן - אם בהעלאת נטל המיסים המושתים עליו, ואם בהורדת רמת השרותים הממלכתיים המסופקים לו.
קצת על הקיצוץ בתקציב התרבות 151002
אולי לא הסברתי עצמי כראוי:
אני לא נגד תרבות. אני נגד תרבות שלא מחזיקה עצמה. הרעיון הבסיסי היה לא למנוע תרבות, אלא לא לסבסד אחת. יש מספיק תרבות כלכלית שניתן ליבא, וברמה גבוהה.
לגבי פיתוח תרבות מקומית: אם היא יכולה להרשות זאת לעצמה טוב, אם לא - אז לא חובה. למה שאומן מופע דוקים ישראלי יהיה זכאי למימון ציבורי בשם התרבות (למרות שאחותו הקטנה היא הקהל הבודד שלו) בעוד שאגודת כורי הזהב הישראלית לא תזכה לאותו מימון (כדי לכסות הפסדים על השקעות בחיפוש זהב במדינת ישראל - עוד עסק משתלם, אך מה לא נעשה בשביל הביטוי העצמי).

לגבי השקילה הזהירה שאתה מציע של כדאיות MAKE OR BUY: מובן שבמקרה הגבולי שהיצגת תיטה הכף לעיתים חזרה לייצור, אבל לא בהכרח - הרבה יותר פשוט להסיר כמעט כל רגולציה, ולתת לשוק להחליט, זה יותר פשוט וזול, כי זה חוסך מנגנונים מיותרים שבד"כ לא מצדיקים את עצמם, ומונע עיוותים. כי גם בדוגמה שלך לא מופיעים כל הגורמים להחלטה, כמובן: מוצר בעלות שתיארת הוא קומודיטי נצרך ונפוץ בכמויות גבוהות, אחרת לא שווה ליצרו, וזה אומר שההפרש בין 9 ש"ח ל -10 ש"ח יכולה להתבטא, עבור רכישה של מאות אלפים כמותו בשנה, במשכורת של הרבה מאוד ישראלים. כמו כן, הדרך היחידה למנוע מהיבואן ליבא את המתחרה ובכך לשבור את הייצור המקומי היא הטלת מכסים, ועכשיו פתחת פתח ליצרן המקומי להעלות את המחיר עד לגובה המכס כמעט (שיוצא יותר גבוה מ - 10 ש"ח), כי זה עדיין משתלם לו, המדינה מגינה עליו - אז לא לנצל זאת? וכך מר ישראלי שובמפסיד בבואו לקנות.
ואם כבר, אז למה לא להוריד את איכות המוצר קצת, הרי אין לי ממש תחרות... והופ, הגענו למצב בו היינו לפני שהגלובליזציה פתחה לנו את העיניים.
כמה קל היום להיות פטריוטים ולהיזכר בימים הטובים של טרום הפתיחות, כשאפשר לקנות LEVI'S.
קצת על הקיצוץ בתקציב התרבות 151004
הסברת את עצמך כראוי. אני בעד מימון (חלק מ) הפעילות התרבותית מכספי משלם המיסים. בכך כאמור אנחנו חלוקים.
לגבי השקילה הזהירה: אינני טוען כי צריך להעדיף את התוצרת המקומית בכל מחיר, כל מה שאמרתי הוא שהחשבון אינו טריוויאלי. (וזאת, עוד לפני שהכנסתי את העלויות לצרכן הנובעות מסילוק המתחרים. במקרה זה הורדת המחירים היא לטווח קצר ובגדר השקעה). אגב, טבעם של מכסים הוא בכך שהם הדדיים, ואינני בעד מניעה מהיבואן לייבא (ולו במחיר נמוך יותר מזה של היצרן המקומי) - אני רק טוען שהשיקול שעושה הצרכן בהעדיפו ת המוצר הזול, עלול להתברר כמקח טעות. אני לא מדבר על פטריוטיות, אלא על שיקולי תועלת.
במעין הפוך על הפוך, המצב של חוסר רגולציה מוחלט, והתורה הכלכלית חברתית המיוצגת באייל בצורתה הקיצונית ביותר ע"י אבי, והאומרת "איש איש לנפשו", מזכירה דווקא את התמוטטותן של הכלכלה (ואיתה האימפריה) הסובייטית, כמו גם של החברה והאידיאל הקיבוציים, בשתיהן שלטה (באופן מעשי, בניגוד לאידיאולוגיה) הגישה של "מה ששלי הוא שלי, ואילו מה ששל כולם הוא לא של אף אחד."
קצת על הקיצוץ בתקציב התרבות 152664
ייבאו, ייבאו הרבה. אבל מה, נגנים, מקהלות וזמרים קלאסיים כבר לא רוצים לבוא לכאן כל-כך, בערך מאותה סיבה שאין לנו כסף לתרבות מקומית.
קצת על הקיצוץ בתקציב התרבות 150991
קודם כל, אני מסכים אתך - שיטת ניהול התרבות בישראל היא בעייתית ביותר, ובפרט בעייתית העובדה שהקיצוץ, כשהוא מופעל, פוגע בקטנים ובחלשים, כלומר באמנים עצמם, ולא במנהלים. אנשי התזמורת היו יכולים לשבות, כמובן, כמו כל עובד, אבל מה לעשות שהם מרגישים מחויבות לקהל שבא לראות אותם, ולכן ממשיכים לעבוד למרות שלא קבלו שכר.

ובכל זאת, כפי שאמרתי, לפני הקיצוץ היו אותם נהלי ניהול, אבל נגני התזמורת קבלו כסף. עכשיו הם לא מקבלים. במה הם אשמים? האם אינם אטרקטיביים מספיק?

שוב אסביר, שבישראל יש בעייה של שוק קטן. אם במדינה מערבית, בממוצע, 0.1% מהאנשים היו הולכים לקונצרט כזה, הרי שבישראל יש לתזמורת קהל פוטנציאלי של 5000 איש ‏1 שמאפשר להריץ את היצירה אולי 4 פעמים. בארה"ב יש קהל פוטנציאלי של 200,000 איש, שמאפשר סדרה של 40 קונצרטים על אותה יצירה. בהתחשב בכך שכל יצירה דורשת מהתזמורת זמן ניכר של אימונים וחזרות, ואפשר להבין מדוע קשה לממן כאן תזמורת מהקהל בלבד, גם אם כל חובבי התחום בארץ אוהבים אותה יותר מכל תזמורת אחרת.

1 אני מניח אוכלוסיה של 5,000,000 בישראל, אבל הטיעון לא ישתנה בהרבה אם המספר אינו מדויק.
קצת על הקיצוץ בתקציב התרבות 151023
הובן, הופנם, יוסקו מסקנות אופרטיביות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים