המשחק המסוכן של אמנון רובינשטיין 199487
אמנון רובינשטיין פירסם בגליון האחרון של "תכלת" מאמר בשם "ישראל ומדינות הלאום החדשות"
מטרתו היא להראות שישראל לא מהווה סוג חריג של לאומיות, ודווקא יש לה מקבילות במדינות המערב של ימינו. הוא משווה בין חוקים ומדיניות כללית של מדינות אירופאיות שונות כלפי בני הלאום החיים מחוץ למדינה, ומנסה להראות שהם דומים למדיניות ולחוקים הישראלים.

אני חושב שישנן במאמר שלו כמה נקודות שאפשר להתווכח עימן. המדינות האירופאיות אותן הוא מזכיר - גרמניה, פינלנד, פולין, בולגריה, הונגריה ועוד - מקנות זכויות לבני הלאום שאינם אזרחים:

א. אבל, הם בנים וצאצאים לעם ומדינה שהיתה קיימת כשהם, או אבותם, עזבו אותה. למשל בהערה 5 במאמר שלו רובינשטיין מדגיש שאחד מהתנאים לקבלת זכויות מיוחדות לבולגרי שאינו אזרח המדינה היא, שאחד מהוריו צריך להיות בולגרי.

ב. מדינת ישראל מקנה זכות כזו לא רק לצאצאים של אזרחים ישראלים שעזבו אותה, אלא לכל מי שיכול להוכיח שיוך *דתי* לקבוצה הדתית-לאומית השלטת באותה מדינה. יהודים הגרים בחו"ל מקבלים זכויות, או שמדינת ישראל לוקחת על עצמה להגן עליהם, רק בגלל זיקה על-לאומית, שלא קשורה למשפט העמים על פיו מוקמות ומוכרות מדינות. זכות זאת איננה מורחבת לאותם אנשים שיכולים להוכיח זיקה דומה מבחינה מוסלמית או נוצרית. על פניו נראה שזכות זו מוקנת על בסיס ביולוגי-גיזעי או אידאולוגי-מפריד.

ג. האם מדינת אין במדינת ישראל אזרחים השייכים, לפחות, לשני לאומים? האם מדינה יכולה להתנות זכאויות מסוימות על פי הפרדה אידאולוגית-אתנית ("ערבים", "יהודים")? בהערה 9 א"ר מביא דוגמא מהחוק האירי שקובע שאדם ממותא *אירי* זכאי לפטור מתנאי אזרחות רגילוים. אירי ולא אירי-קתולי או אירי-פרוטסטנטי.

ה. מיסודה של זכות הזיקה *למדינה* יכולה להפוך לחרב פיפיות, מבחינת הטיעון של א"ר. אם הוא רוצה לשמור על אופיה "היהודי" (יהודי לפי ההלכה? לפי המינימום הקישוטי של דובי?), ולגזור מכך שאפשר לתת זכויות שונות למי שמתאים ל"אופי היהודי", ללא קשר לאזרחותו הנוכחית, הרי שיש כאן מידה של אפליה. מצד שני, אם הוא ירצה להשתחרר מהמלכודת הזו ולהעניק זכויות כאלה *לאזרחים ישראלים*, הרי שהערבים-הישראלים יכולים לממש דרכה את "זכות השיבה" הפלסטינאית.

ו. האם א"ר מתאמץ לשמר לאומיות אתנית-יהודית (מעבר לסממנים "רגילים" של שבתון, חגים ושפה), דרך חוקים המעניקים זכויות מפרידניות, במסגרת של מדינה דמוקרטית האמורה להיות, עד כמה שאפשר, "עיוורת" לדתו של *האזרח*, שלא לדבר על האזרח בפוטנציה.
המשחק המסוכן של אמנון רובינשטיין 199511
א. בולגריה היא יוצא הדופן....
ב. זה כמובן מכיוון שהציונות by definition רואה ביהדות כלאום, ובבני הדת היהודית כבעלי זיקה לאומית יהודית. המצב הקיים בחוק השבות לפיו יהודי הוא יהודי לפי ההלכה נובע משיקולים קואלציוניים, ולא משיקולים עקרוניים (מן הסתם עד קום המדינה לא היתה הבחנה שכזו). ההתייחסות אל ההעדפה הזו כהעדפה דתית בלבד היא התממות מכוונת. זה כמו להתייחס לפזורה הטיבטית כבני הדת הטיבטית. (כהערת אגב, בניגוד למשתמע מהסיפא של דבריך, גם השתייכות אתנית "לגטימית" היא על בסיס ביולוגי-גזעי).
ג. הוא דוקא מדבר בעד מענק זכויות *קיבוציות* למיעוט הערבי (ולא סתם זכויות אינדבידואליות כפי שיש היום).
ד. הוא מדבר במפורש על מדינת הלאום היהודי. המונח מוזכר לכל אורך הדרך. טענתך זו תמוהה בהקשרה, שכן כל המאמר שלו הוא טיעון אחד ארוך למה העדפת הגירה של יהודים זה לא אפליה.
ה. כן, הוא מנסה לשמר לאומיות אתנית יהודית. המדינה אמורה להיות עיוורת לדתו וללאומיתו של האזרח בפועל, אך לא ללאומיותו של האזרח בפוטנציה.

בנימה אישית, אני חייב לומר שהטענה שכאילו ליהודים לא מגיעה הגדרה לאומית מכיוון שהם דת ולא לאום זו בעיניי טענה גזענית. לכל עם מגיעה זכות הגדרה *עצמית*, ללא קשר אם זה מוצא חן או לא מוצא חן בעיני מישהוא אחר (בטח שלעם היהודי שהוא מהוותיקים שבעמים, בטח אם הפלשתינאים נחשבים לעם). וזה בדיוק מה שהציונות עשתה. *קיבוץ הפזורה הלאומית* של היהודים למדינתם, היא היסוד הראשי של הגדרה עצמית זאת - הזכות למדינה לאומית ריבונית עצמאית.
המשחק המסוכן של אמנון רובינשטיין 203381
ע"פ "ישראל ומשפחת העמים", די ברור שרובינשטיין מתנגד לכל הבדלה בין אזרחים בישראל; אך לגבי חוקי קבלת אזרחות, אין כל פסול בתנאים אתניים (והם אף מקובלים בעולם כולו). העובדה שיש תהליך דתי דרכו מוכנה הקבוצה האתנית היהודית לקבל אל עצמה חברים חדשים, לא מעלה ולא מורידה דבר מבחינה זו.
המשחק המסוכן של אמנון רובינשטיין 279480
קצת סדר:
להיות יהודי משמע שאתה בן לדת היהודית וכן להיות בן לאומה היהודית ולא כמו שאר הדתות והאומות שאתה יכול להיות ערבי מוסלמי אך גם ערבי נוצרי וכן הונגרי נוצרי או פולני נוצרי.
ההשתיכות לאומה היהודית היא לא טבעית - ראה גר שמתגייר הופך להיות שייך לאומה הישראלית בכול המובנים.
לאמיתו של דבר אין דבר כזה דת יהודית היהדות הפכה לדת ביגלל הגלות וביגלל שמנסים להשוות אותה למשהוא אחר. אך האמת שאין כדוגמאת בעולם.
אז מה זה יהודי? יהודי זה לאום אונברסלי שכול אחד יכול להצטרף לאומה זו (כמו שציינתי לגבי גר) בתנאי שהוא מקבל על עצמו תנאים מסויימים. מהותה של האומה הישראלית זה מדינה צבא כלכלה עפ"י חוקי התורה. שמירת המצוות הקלסיות הם רק רכיב אחד מהמיכלול העצום של בניית מסגרת מדינית.
כמו שנכתב בתלמוד "מאז שחרב המקדש(חורבן המקדש מציין בעיקר את הפסקת ממלכת ישראל ותחילת הגלות) אין לו בעולמו של הקב"ה אלא ד' אמות של הלכה" לאמור שבזמן הגלות ההתעסקות בלימוד התורה היתה בעיקר בענינים היום יומיים שהיו נחוצים לשמור על הזהות היהודית - כגון כשרות, שבת, דני אישות וכו' ולא הייתה כול התעסקות בעניינים של דיני צבא ומלחמה דיני מלכים וכול הנושאים שמתעסקים בענייני סדרי שילטון ומדינה.
התורה מציינת שהמטרה של כול מכלול המיצוות הוא בסופו של דבר "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים" דהיינו מדינה יהודית.
לכן אני בעד הפרדת הדת מהמדינה במשמעות של להפסיק לחשוב על היהדות כדת - אך בשום אופן לא להפשיט את המדינה מהצביון היהודי שלה בכול מסגרות החיים - כי זה המהות שבלעדו אין זכות קיום למדינת ישראל.
אנקדותה מעניינת - כאשר בן גוריון הניף את התנ"ך כגושפנקה לזכותנו על הארץ שאל אותו אחד ממנהיגי הערבים - האם היהודים שוענים כך מקיימים את מה שכתוב בו - ענה לו בן גוריון - בציבוריות של המדינה שתקום ישמרו את השבת וישמרו כשרות. וכך גם היה שבן גוריון לזכותו יאמר שהוא הקפיד שבכול המסגרות הממלכתיות מיצוות התורה יתקיימו.
אך היום אני רואה בדאגה כיצד רמוסים ברגל גסה את ערך השבת ע"י פתיחת עסקים באזורים ציבורים ובכך מפירים ומשמיטים את התנאי להתיישב על האדמה הזאת.
המשחק המסוכן של אמנון רובינשטיין 479445
יתר על כן, התורה, מתחילת מספר שמות ועד לסיום ספר דברים איננה אלא מסמך פוליטי המכין את העם, שהוא ערב רב של צאצאי יעקוב (ועם מי הם התחתנו? ראה סיפורו של יהודה שכלתו הכנענית הרתה לו) ונספחים רבים שגזעם כלל איננו ברור (על מושה, כי אישה כושית לקח לאחר שילוחיה של אשתו בת יתרו, הדרוזי הראשון) לכניסה לארץ ישראל ולהקמת מסגרת לאומית. לכן הציונות, שהיא כינוס העם בארץ ישראל, שואבת את כוחה בדיוק מן התורה, מן התנ"ך. התנ"ך גם הוא התאור הכרונולוגי של יצירת הממלכה, והתפרקותה מאותן סיבות שהממלכה הנוכחית עלולה להתפרק: המרת הערכים הלאומיים באינדיביאליות חסרת פשרות שבה כל איש מקריב את קרבנו תחת כל עץ רענן, במקום בבית המקדש המרכזי שמאחד את העם.
מן הרגע שהממלכתיות הסתיימה חויב העם לקיים אותה בתוך המשפחה, בתוך הקהילה, ובתוך התרבות, ממלכתיות חסרת טריטוריה, ממלכתיות של תרבות נפרדת. האם העם עמד בכך? רובו לא עמד והתמסמס בין הגויים. אנחנו שארית הפליטה של 2500 שנה של התבוללות, עם בגודל המספיק בדיוק לארץ אחת: ארץ ישראל.
אמנון רובינשטיין כמו מרבית האינטלקטואלים הישראלים מנסה לאחוז את המקל בשתי קצותיו, להיות אוניברסליסט מבחינת זכויות ופרטיקולריסט מבחינה יהודית. זה מתאים ליהודי הגלותי, אבל איננו רלבנטי ליהודי הממלכתי בארצו. וזאת מכיוון שהיהודי בכל מקום התחייב לכבד את הממלכה המארחת בעוד הערבי מגיע לכל מקום על מנת לכבוש, ראה רובעים מסוימים בדנמרק הולנד ושבדיה, ולכן איננו הגר התושב, אל הפולש המסוכן לממלכה.
הציונות מכריזה שכאן יש זכויות עודפות לעם היהודי, ולא משנה אם הוא שחור או ג'ינג'י, בעוד שבחיג'ז מולדת העם הערבי יש זכויות עודפות ללאום הערבי. זו החתונה ואין בלתה. הנסיון לרקד על שתי החתונות מוביל לנפילות מביכות בשתיהן, וזה מה שאמנון רובינשטיין עושה.
המשחק המסוכן של אמנון רובינשטיין 490939
אני כל כך אוהב עצים רעננים ושונא מיקדשים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים