כמה הערות 2075
ראשית, בנוגע לכאבי ראש. חביבי, אולי *אצלך* "לוקחים כדור והולכים לעבוד כרגיל". במקרה שלי, רק נרקוטיקה לא ניסיתי.

שנית, ויותר לעניין: מה רע, בעצם, בחברה בה כולם מאושרים? האם אין זה, בעצם, אידיאל? מבחינה זו אני מסכים איתך, וההשוואה לאובדן ההבדלים בריח היא טובה. נשים גם לב לכך שגם כאשר אפשר להחליף ריח, לא לכולנו יש את אותו הריח – אבל לכולנו (או לפחות, לכל מי שרוצה) יש ריח טוב. כלומר, לא כל מי שאינו מסריח משתמש ב- CK1, ולא כל מי שאינו סובל מדיכאון מאושר באותה צורה.

עם זאת, יש להיזהר. אמר לי פעם נוירולוג שאת כל כאבי הגוף אנו מבינים: כאב ברגל מעיד על בעיה פיזיולוגית ברגל (מישהו דרך עליך). את כולם – למעט את מרבית סוגי כאבי הראש, שאין אנו מבינים מה הם נועדו "לסמן", ולפיכך הם שונים מכאבים אחרים. באופן דומה, חלק מהתחושות והרגשות השליליות נועדו בעצם לסמן משהו. דיכאון נובע לפעמים מבעיה כלשהי, שהיא חיצונית למוח לחלוטין: דיכאון בשל בדידות, למשל. ניתן לפתור בעיה זו על-ידי שבירת הבדידות. אולם אם ניתן יהיה לצאת מהדכאון בעזרת גלולה מתאימה, לא תהיה כל מוטיבציה לצאת מהבדידות אלא במישור האינטלקטי (באופן דומה, אם ניתן יהיה "לכבות" כאב, לא תהיה כל מוטיבציה למשוך את היד מהאש אלא במישור האינטלקטי).

כלומר הסכנה היא אושר לאנשים שבמצבם, עדיף שלא יהיו מאושרים: כדאי שיפעלו לשיפור מצבם. הקצנה של הסכנה היא "סומה", אותו סופר-פרוזק מ"עולם חדש מופלא" של האקסלי.

ולמרות כל הסכנות, קשה לי לחשוב על משהו רע בתרופה שתפתור בעיות מנטליות שונות; הסיכון נעוץ בשימוש לא הולם. ובוודאי שאין כל רע בתרופה הפותרת בעיות מנטליות הפוגעות בחברה (למשל, גלולות לדיכוי יצר, שאנסים רבים ישמחו למעשה לצרוך על בסיס קבוע, משום שהם מודעים לכך שהם סובלים מבעיה הגורמת להם לאנוס – אבל אינם מסוגלים לכבוש את יצרם, והיו שמחים לעזרה "כימית").
all the lonely people 2078
מבדידות האנשים הופכים קשים
מעטים יוצאים ממנה נשכרים
יש הפוחד מהדממה
יש המגלה בה נשמה
(יונתן גפן)

הדכאון הוא תוצאה של בדידות, למשל, אתה אומר. אם ניקח כדור נגד הדכאון, לא נרצה לצאת מהבדידות, וזו כבר סכנה.

אבל מעבר למצוקה הנפשית (שאולי היא מורכבת יותר מדכאון), מה הבעיה בבדידות? שמא תאמר (אני מריח דבר כזה בא) שמיליוני שנות אבולוציה ציידו אותנו בתמריץ להמנע מבדידות, כי חיות (בסדר בסדר, גנים שגרמו לחיות הנושאות אותם) שהתקבצו בחברה הצליחו יותר.

ראשית, אני די מפקפק בהסבר אבולוציוני כזה לדיכאון, ספציפית. אני בספק אם נטייתם הטבעית של בני אדם מדוכאים היא לחפש חברה - קשר כזה הוא תוצאה של חשיבה מודעת, אפילו של ההגות הפסיכולוגית פרויד ואילך, ודי מותנה, אני חושב, בתקשורת לשונית - כל אלו לא כל כך היו שם כשמיליוני שנות אבולוציה השתוללו בשטח.

אבל לא זה העניין. אני באסכולה (שהתבטאה כמה פעמים בדיון "פינג-פונג צמחונות") שגורסת שאנו לא חייבים כלום לקיסרית אבולוציה, ומותר לנו להמציא לנו מוסר (או סתם להחליט מה לעשות) בלי להתחשב במה היא חשבה שטוב לגנים שלנו, ירום הודם, ואפילו בלי להתחשב במה *לדעתנו* טוב לגנים שלנו.

אני חושב שאני גם יודע מה אתה הולך לטעון עכשיו, אבל נשמע...
all the lonely people 2083
כיוון שברור כבר שניתן לשנות את אופיו של האדם בעזרת סמים, אולי נוכל לסגור את בתי הסוהר ולבטל את מערכת בתי המשפט הפלילי.
מי שפשע, פשוט סובל מבעיה כימית שניתן לפתור אותה בקלות ולשלוח את הפצינט הביתה.
רוצח אינו אדם נורמלי, הוא סובל מבעיות נפשיות ולכן הוא קרבן שזקוק לטיפול. אין צורך לכלאו, זריקה קטנה והביתה.

ומה במשור הדתי? אם בן אדם מחלל בשבת, יבלע שני שבתומיצין וינגן בכינור ויפה שעה אחת קודם.
ברוך
שתי טבליות מוסר, לקחת בוקר וערב 2094
מה שאתה אומר הוא אכן סוגיה מורכבת. אני לא מתיימר לבטל אותה בהינף קולמוס. ובכל זאת, תשובה חלקית.
אני מבין שאתה מנסה לעשות לטענה שלי רדוקציה לאבסורד. אז אני אנסה להשיב לך באותה מטבע. אם היית יכול בעזרת זריקה לטפל בפושע עוד *לפני* שפשע, לא היית עושה זאת? למנוע רצח או אונס?
יש לזכור שבמקרים רבים פשעים הם תוצאה (גם) של תנאים חברתיים: מישהו הוא עני, ושוד הוא הדרך שלו להישרד. נניח שתמצא יום אחד (והבה נזכור שאנחנו עדיין די רחוקים מזה) גלולה שתמנע ממנו את היצר לשדוד - הוא עדיין נשאר עני (ברוח ההערה של טל כהן).
אבל אונס הוא באמת דוגמה טובה יותר. שוב, מה עדיף: לכלוא את האנס, או למנוע ממנו מראש לאנוס? אבל כאן אנחנו נכנסים לסוגיה באמת קשה, האם יהיה זה מוסרי לכפות על אדם טיפול נפשי לשינוי אופיו, ובאילו מקרים.

באשר למישור הדתי: גם כאן אתה רומז לכפיית "טיפול". במאמר שלי לא נכנסתי לזה בכלל. אין לי בעיה עם יהודי דתי, שרוצה, באופן מושכל, לשמור על השבת, אבל יצרו גובר עליו, נאמר, והוא מחליט לקחת שבתומיצין.
יש לי כמובן בעיה עם מצב שבו החברה תכפה דבר כזה. אבל זה יבוא בוודאי רק אחרי שיהיה חוק (במובן הישן והטוב, עם כלא וכל זה) נגד חילול שבת, והבעיה שלי מתחילה כבר עם *זה*.
all the lonely people 2086
אני אמרתי שיש משהו רע בבדידות (או בדיכאון, לצורך העניין)?

הטענה שלי הייתה פשוט שלעיתים, תחושות הם סימנים לגבי בעיה חיצונית, שניתן לפתור. לא תמיד *צריך* לפתור את הבעיה החיצונית: לפעמים כדאי לרמוס את התחושה, וזהו.

ייתכן, אגב, שלעיתים פתרון הסימפטום יפתור גם את הבעיה... "אושר פראי של ג'ונגל" – כדי לצאת מהדיכאון – יהפוך את המשתמש לחברותי יותר (חלק מתחושת האושר) ואולי כך הוא ישבור את מעגל הבדידות שלו.

בכל אופן, הצירוף דיכאון/בדידות היה רק דוגמה. צירופים נוספים: עייפות/חוסר שינה; פחד/אתה נמצא באמצע הארלם, בלילה; חשש בלתי מוסבר/שכחת להדליק את האור כשנכנסת לבית; וכו'.
all the lonely people 2095
אני נכנע. אתה צודק לחלוטין.
all the lonely people 113852
<דיסקליימר רמיזה מינית>
סיפרו לי שפעם על השער האחורי של "העיר" היה קטע: "מבדידות האנשים הופכים קשים. בואי, תרגישי."
</דיסקליימר רמיזה מינית>

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים