סליחה על החוצפה... 2444
אוקיי, לא לראות את הסרט אם אני מתעניין בגב' דארק כדמות הסטורית. אבל אם באמת הייתי מתעניין בה ככזו, הייתי קורא ספר בנידון. קולנוע מבחינתי הוא בידור; האם אתה ממליץ על הסרט כדרך טובה להעביר שעתיים בכיף, להנות ממשחק טוב ועלילה מעניינת (אפילו אם היא דמיונית-למחצה)?
סליחה על החוצפה... 2445
לא. היו כמה רגעים טובים בסרט מבחינה קולנועית, אבל כסיפור, הוא לא אמין, ותיאורי הקרבות אינם הגיוניים עד כדי חוסר בהירות, כשלא ברור לך מי כאן הצרפתים ומיהם האנגלים.
סליחה על החוצפה... 2448
מר כהן היקר, האם עיניך קוראות מה שאצבעותיך מקלידות?
מה שאתה אומר, בעצם, זאת שלתעשיה הפופולרית ביותר בעולם, שמליארדי אנשים רואים את תוצריה מדי שנה, אין שום מניעה לעוות את המציאות ולהיות שטחית ומטומטמת - מה שכמובן אסור לספרים.
סליחה?!?

לא שסרטי בידור-גרידא זה רע, כמו שספרי בידור-גרידא אינם רעים. אבל ספר שמבוסס על מאורע היסטורי חייב לדייק בפרטים (או לפחות לדעת אותם ולהחליט לשנות אותם ממניעים מסוימים), אחרת הוא ספר שקרי, מעוות ושטחי. אותם הקריטריונים _בדיוק_ חלים על סרט.
אם לוק בסון בוחר לספר סיפור לא אמין ב"אלמנט החמישי", שיבורך - זה סרט בידורי, שלא מתיימר להיות שום דבר אחר, ושמתרחש בעולם דמיוני. ברגע שמר בסון בחר לספר סיפור היסטורי אמיתי, הוא צריך להכיר את אותו הסיפור לעומק ולהציג אותו כמו שהוא התרחש. טענותיו של יוסי מוצדקות לחלוטין.
הכל תלוי בהגדרה 2449
גם סרט על מאורע היסטורי לא חייב להיות סרט מדויק, הכל תלוי בהגדרה של הסרט.

אם בסון הגדיר את הסרט כסרט היסטורי של חייה של הגיבורה אז כמובן שברגע שהוא חרג מהעובדות הוא שגה שגיאה חמורה.

אבל אם הסרט הוא סרט בידורי שמבוסס על דמות היסטורית (ומותר לעשות כאלה סרטים), אזי אין שום רע בכך שהעובדות סולפו במעט לטובת עלילה יותר מעניינת.
הכל תלוי בהגדרה 2483
סרט שמתימר להתבסס על דמות היסטורית ומתעלם מהגורם המניע העיקרי של אותה דמות גובל ברמאות.
תאר לך שבעוד כמה שנים יעשו סרט על חייו של יצחק רבין ובו יספרו איך הוא למד מנזיר סיני זקן קונג פו וגם שצריך לעשות שלום כי זוהי דרכו של בודהא ולכן החל בתהליך השלום. אולי גם ישנו את הסוף קצת ויתנו לו להנצל מנסיון ההתנקשות בזכות אותן מיומניות שלמד מאותו נזיר סיני שלימד אותו לעשות ''שלום של אמיצים'' . הסרט הזה יכול אולי להעניק שעתיים של בידור בכיף אבל מי שיקרה לסרט יצחק רבין הוא בעצם רמאי.
סליחה על החוצפה... 2450
אני חושב שאייל ענה על השאלה שלך. אציין גם שאני מעריך מאד סרטים כמקורות בידור, ומזלזל מאד בסרטים כמקורות למידע מדוייק. אין כל רע בסרט המבוסס על דמות היסטורית, אם במוצהר אינו מתיימר להיות סרט תיעודי. (הדבר נכון, כמובן, גם לגבי ספרים, אולם אני חושב שההיסטוריה מרתקת מספיק כדי שאוכל להנות מספר היסטוריה טוב ולא מספר בדוי המבוסס על דמויות אמיתיות).
הבסון עשה היסטוריה 2458
אני חושב שאתה מתכוון לדבר נכון, אבל הניסוחים שלך מטעים.
אם נרצה מידע היסטורי אמין, נפנה, כנראה, לספר. אבל לא ל"ספר" באופן כללי, ולא בגלל שהוא ספר (דיו מודפס על נייר). בעצם נפנה לחיבור עיוני. "במקרה" רוב החיבורים העיוניים יוצאים בפורמט של דיו על נייר. בעקרון, אותו חיבור יכול גם להיות מוקרא ומוקלט על קלטת אודיו.
ייתכן שסרט קולנוע מטבעו פחות מתאים להיות עיוני. יפה רומזת שלומית עזגד בהמשך, שיש בעייתיות קשה בנסיון ליצור תיעוד היסטורי באמצעות שחזור. מכל מקום, נדירים הם הסרטים המצהירים על עצמם "זוהי האמת ההיסטורית, כפי שהיתה", בוודאי בקולנוע המסחרי. כברירת מחדל, נכון לדעתי להניח שכל סרט שאינו מצהיר זאת, הריהו יצירה אמנותית-בידורית, והיוצר אינו מחויב לשום אמת היסטורית.

אפשר לטעון שאם לבסון לא היתה סיבה אמנותית כבדת משקל לשנות את הסיפור ההיסטורי, הוא היה יכול כבר להשאר עם ההיסטוריה האמיתית (לפחות היו הצופים משכילים קצת - והרי צופים רבים עלולים לטעות ולחשוב שמה שהם רואים הוא ההיסטוריה). אבל אם רק לספר את ההיסטוריה כפי שהיתה, לשם מה לעשות סרט?
הבסון עשה היסטוריה 2460
לגבי המדיום, וודאי. לא הנייר, הדיו והדבק הופכים ספק למה שהוא.

לגבי סרטים המעוותים את ההיסטוריה: לדעתי, מרבית האנשים כושלים בניסיון להבדיל בין מה שראו בסרטים – ויתרה מזו, מה שראו בטלוויזיה – לבין המציאות. לפעמים הכשלים הם קטנים, אבל אני נשבע בהן צדקי שהכרתי אישה (אז בת 30 בערך) שהתייחסה לחיים אחרי המוות כעובדה מוגמרת לאחר צפיה בסרט "רוח רפאים".

ברור שכאשר מדובר באירועים הקרובים למציאות, או מסתמכים על מקורות או דמויות מההיסטוריה, מתיחת הקו בין דמיון למציאות קשה יותר. כמה מהצופים הלא-ישראלים מבדילים בין יוני נתניהו, גיבור הסרט "מבצע אנטבה", לבין יוני נתניהו, הדמות ההיסטורית? כמה מהם בטוחים שבאמת אמר את מה שנשמע כאומר באותו הסרט?

הציטוט שסיפקה שלומית, מהסרט "לקשקש בכלב" מדגים בצורה מופלאה את הנקודה. "זה שודר, משמע זאת האמת".

הדבר קורה, אגב, גם בספרים, בעיקר עם המחבר יודע בדיוק מה הוא עושה: נראה אותך מחליט אילו מהעובדות שהוצגו ב"שם הוורד" (הספר, לא הסרט) הן אמת, ואילו דמיון. האם, למשל, אריסטו אכן כתב ספר בשם "על הצחוק", שאבד? אבל גם ספרים הסטוריים-לכאורה (בעיקר ביבליאוגרפיות) חוטאים לעיתים בחטא הוספת מידע, בלי הבדלה בין עובדה לדמיון. כשאתה קורא בביבליוגרפיה על דיאלוג שהתרחש בחדר סגור בין שתי דמויות, עצור לרגע וחשוב מאיפה בעצם יודע מישהו דבר על מה ש*באמת* נאמר שם.
הבסון עשה היסטוריה 2463
עולות במוחי שתי אפשרויות כרגע:
1. אתה לא טל כהן שכתב את ההודעה המקורית לה התנגדתי.
2. עיניך אכן אינן רואות מה שאצבעותיך מקלידות.

אני חותם על כל מילה בתגובה שלך, אבל הרי המסקנה ממנה ברורה והכרחית - אם אנשים מאמינים למה שהם רואים בקולנוע, על יוצרי הקולנוע מוטלת אחריות כבדה. הרי כל מי שיראה את הסרט יתפוס עכשיו את ז'אן דארק בצורה מוטעת לחלוטין, והרי הרבה יותר אנשים רואים סרטים מאשר קוראים ספרים - התפיסה ההיסטורית של ז'אן דארק בעולם תהיה מוטעת ומעוותת בהרבה עכשיו, אחרי שהסרט יצא.
איך, בשם אלוהים, אתה יכול להצדיק משהו כזה? הרי אין חיבור בין סיפור ההיסטוריה בצורה נכונה לבין סיפורה בצורה משעממת, או ההפך!
הניתוק המוזר הזה שאתה יוצר - "סרט הוא רק בידור, ספרים הם רק מידע" קיים רק בראשך (במיוחד עם התוספת המוזרה בה אתה מעיד שאתה שונא סרטים אינפורמטיבים), לא במציאות. האחריות היא אותה האחריות, השקר הוא אותו השקר, והתוצאות הרות אסון הרבה יותר בקולנוע מאשר בספרות(רק תשאל אנשים על קליאופטרה).
הבסון עשה היסטוריה 2464
יש אנשים - *הרבה* אנשים - שלא יודעים למתוח את הקו בין מציאות לדמיון. זה נכון לגבי כולם, במידה מסוימת - מי יותר, מי פחות.

לא ממש אכפת לי מאילו שלא יודעים למתוח את הקו במידה סבירה. אתה באמת חושב שהשואה נראתה כמו "החיים היפים"? בעיה שלך, לא שלי. אתה באמת חושב שז'אן-דארק עברה ניתוח פסיכו-אנאליטי ע"י האינקוויזיציה? שוב, בעיה שלך.

אני מסוגל, ורוצה, להינות מסרט (מז'אן דארק ועד החיים היפים) בידיעה ברורה שלמרות שהוא מבוסס על תקופה או אדם אמיתיים, הרי שהסרט עצמו הוא בדיה. אין לי בעיה עם זה, אני מסוגל להפריד בין השניים, ואני (בדרך כלל, לפחות; אני רחוק מלהיות מושלם) לא נוטה לבלבל בין מה שראיתי בסרטים / קראתי בספרים עלילתיים / קראתי ב"דבר אחר" לבין ידע שאני מקבל כ"עובדתי בוודאות" או "סביר מאד שעובדתי".

אז לאנשים יש ידע מוטעה על קליאופטרה. האם זו סיבה למנוע מבסון לביים סרט על ז'אן דארק? מי שלא ידע להבדיל - חבל. מי שכן, יוכל להנות מסרט טוב, בידיעה שלא בא לשיעור הסטוריה.

סרט הוא רק בידור *עבורי*. ("ספרים הם רק מידע" לא אמרתי). ולדעתי, יוצר אמנותי שמקפיד לציין שאינו מנסה לייצג עובדות היסטוריות אינו משקר או חוטא.

(אגב, אולי זה משהו באופי שלי: גם כשאומרים לי שהיוצר *כן* מנסה לייצג היסטוריה אמיתית, או שהכותב *כן* מנסה להציג עובדות, אני ספקן לא קטן, ומשתדל לא לקבל מידע כעובדה אלא אם הכותב/יוצר הספיציפי מוכר לי כאמין מאד, או שאני מקבל את המידע מיותר ממקור אחד).
הבסון עשה היסטוריה 2467
אבל למה, בשם אלוהים, _למה_?!?!
מי ביקש למנוע מבסון לביים סרט על דארק? אני רק מבקש ממנו לדייק בפרטים לפחות באופן חלקי! מי אמר שבדיה אינה קשורה למציאות? אתה הרי טענת כמה פעמים שלמדת הרבה מספריו של אומברטו אקו על ימי-הביניים, או על תיאוריות קונספירציה. מה ההבדל בין אקו לבין בסון, מבחינה עקרונית?
הגבול בין מציאות לדמיון הוא בעצם הגבול בין מציאות לבין תפיסת-המציאות, או לבין זכירת-המציאות. מה שאנשים זוכרים הופך, בסופו של דבר, להיות המציאות.
מעולם לא טענתי שסרטים לא צריכים להיות בידוריים, או שאסור להם להשמיט או לשנות - אבל אם הם מבוססים על המציאות, הם חייבים להיות קשורים אליה בצורה כלשהי, ועדיף שתהיה הדוקה למדי - או שהם חוטאים למטרתם ומטעים את קהל הצופים שלהם.

שוב, ההפרדה בין בידור לבין מציאות נמצאת רק בראשך. בוא נהפוך את הדיון - תן לי סיבה טובה אחת למה לוק בסון היה צריך להתעלם בצורה מופגנת כל-כך מהמציאות, ולשקר לצופיו במצח נחושה.
הבסון עשה היסטוריה 2469
האם טען שהסרט מציג אמת היסטורית? אם לא, הרי שלא שיקר. אם כן, העלו אותו על המוקד.

מה שאנשים זוכרים לא הופך להיות המציאות, אלא הופך להיות תפיסת המציאות של אותם אנשים. לא ממש מפריע לי אם מסתובבים ברחובות אנשים עם תפיסת מציאות מעוותת; או ליתר דיוק, תפיסת המציאות של רוב האנשים מעוותת בכל מקרה, ותרומת הסרט לעיוות תהיה, לדעתי, זניחה. מסתובבים ברחוב אנשים שבטוחים שהשב"כ רצח את רבין, ומה שהם חושבים על ז'אן דארק צריך להפריע לי?!

סרטו של בסון קרוב יותר למציאות, לגבי הגב' דארק, מהידע הכללי של רוב הצופים בו. בא ונודה זאת: לא כולנו יוסי. הידע האישי שלי על ז'אן דארק היה (ועודנו) מעורפל מאד: תחום שאני יודע שאינני יודע עליו כמעט דבר. אם הייתי צופה בסרט, *לא* הייתי מאמין שזוהי האמת, ולו רק בשל היותו סרט בידורי במוצהר. נכון, תטען שאנשים אחרים כן עושים זאת, ואני חוזר ואומר - בעיה שלהם. אין זו סיבה לאסור, או להתנגד, ליצירות בידוריות נטולות דיוק היסטורי. (יש אולי מקום להתנגד ליצירות נטולות דיוק היסטורי שהן גם נטולות ערך אמנותי או בידורי, ועל-פי מה שקראתי עד כה, הסרט הספציפי הזה עונה על שני הקריטריונים).
ז'אן קונפליקט 2471
משהו אחד נראה לי מוזר בכל העניין. הידע שלך, טל, על ז'אן דארק מעורפל. דומני שהידע של לוק בסון עצמו צריך להיות יותר מדויק, בלי קשר לסרט. פשוט, מכיוון שהוא צרפתי, ז'אן היא גיבורה צרפתית, ואני מניח שכל בוגר בית-ספר בצרפת מכיר את הסיפור ההיסטורי די טוב. אז למה לבחור דווקא בסיפור הזה, ואז לעוות אותו, ביודעין?
זו סתם תהייה בלי תשובה, בין השאר כי לא ראיתי את הסרט (וההמלצות החמות כאן לא ממש מעודדות אותי).

ספקולציה אפשרית אחת היא: בדיוק כדי לעורר אצל אנשים דיונים כמו אלו שהתעוררו כאן, והם הרי רלוונטיים לכל סרט "היסטורי", ורשימת שינדלר, למשל, הוא הבעיה בשיאה.

אבל אולי הסבר כזה מפיל על לוק בסון תיק הרבה יותר מדי כבד. ספק כבד מוטל עליו, למשל, לאור העובדה שהסרט הופק בארה"ב (לא?) ועבור קהל אמריקאי וכלל-עולמי, לאו דווקא צרפתי. כאמור, רוב הקהל הזה בכלל לא יבחין בעיוותים ההסיטוריים.
החיים על פי ''היה היה'' 2477
בסון לא היה הראשון, וגם לא האחרון. מישהו זוכר את "לב אמיץ" של מל גיבסון? זכה באי אלו אוסקרים, סרט מעולה, מבוסס על דמויות היסטוריות. אך עדין - הוא מראה את ההיסטוריה בצורה מעוותת וחד-צדדית. האנגלים (הרעים) מופיעים בסרט כדמויות נטולות אופי, מרושעות לחלוטין, ללא מוסר וללא הדרת כבוד. וזוהי לא הדוגמא היחידה. "מייקל קולינס", סרט מעולה נוסף, המציג דמות היסטורית לא רחוקה במיוחד, אשר עדיין חיים אנשים שהכירו אותה - שוב, מנסח את ההיסטוריה בצורה חד צדדית ומשוחדת. דוגמא נוספת היא "רוב רוי", אשר למרות שאי אפשר להאשים אותו בהצגת דמותו של רוב רוי כדמות מלאכית, עדיין אי אפשר להגדיר אותו כתיעוד היסטורי.

אני נאלץ להסכים כאן עם כל הזועמים על בסון, על כך שהוא ביים את הסרט יותר בשביל הפרחה התורנית שמשמשת כאישתו, ופחות למען הזיכרון ההיסטורי של הדמות. קל לשגות ולהאמין במה שרואים, בייחוד אם הסרט מציג את עצמו כ"מבוסס על סיפור אמיתי". אין מה לעשות, הקולנוע אולי אינו מסוגל להיות מדיום דוקומנטרי אמיתי כפי שהוא מנסה לעיתים להיות, אך הוא מצויין בלהשלות את הצופים בו.

מה לעשות טל, תרצה או לא תרצה, כל בני האדם נולדו תמימים, ובמידה רבה נשארים כך עד יום מותם. קל לגרום לנו להאמין, לסרטים במיוחד, מאחר שקשה לנו להפריד בין מראות אמיתיים לבין מראות מזויפים - אנחנו אולי "יודעים" שהדמויות שם אינן אמיתיות, אך אנחנו לא באמת מאמינים בזה. אני בטוח, אגב, שמסתובבים בינינו רבים שקשה להם עד היום להבחין בין לאונרדו דה וינצ'י וגלילאו גלילי, רק בגלל ששניהם צוירו כאיש עם זקן לבן ב-"היה היה" :).
החיים על פי ''היה היה'' 2480
אבל לב אמיץ הציג את ההיסטוריה מנקודת מבט ספציפית, ממנה באמת האנגלים נראו מרושעים וחסרי אופי. נכון, זו לא הצגה היסטורית אובייקטיבית, אבל, בטרמינולוגיה של היום, זו הצגה מדוייקת למדי של נרטיב מסויים של אחד הצדדים בסיפור. הנרטיב של איזה צד מסופר ב"ז'אן ד'ארק"? מקסימום - הנרטיב של לוק בסון, שלא ממש צריך לעניין את הצופים, אם לומר את האמת.
החיים על פי ''היה היה'' 2482
לא לגמרי נכון, מר קננגיסר. כשיצאתי מ"לב אמיץ" הייתי מעוצבן למדי - גם בגלל ששלוש שעות של מל גיבסון זה הרבה יותר מדי, וגם (ובעיקר) כי הסרט טוען שמשנתו האידיאולוגית של מר ל. אמיץ היתה דמוקרטיה וחירות (כזכור לצופים, שניה לפני שהוא מת בעינויים מר אמיץ צורח Freeddddooommm!!).
זה הרי מגוחך - בתקופה בה מתרחש הסיפור _אף אחד_ לא חשב במונחים דמוקרטים, _אף אחד_ לא חשב שהעם צריך להנהיג את עצמו ו_אף אחד_ לא האמין במושג החירות במובנו המודרני. זה אנאכרוניזם אבסורדי, זהו שפל המדרגה.

מה לעשות, מר כהן, ששקרנים מרגיזים אותי כמעט יותר מכל טיפוס אחר של אנשים - ומר בסון, כמו גם מר גיבסון, יוצאים שקרנים מהסרט שלהם. לא ענית לשאלתי, ואני חושש שבגלל שאין לה תשובה - אין _סיבה_ לשקר לצופים, זה פשוט עושה את החיים של הבמאי טיפה יותר קלים (לא צריך לבצע מחקר היסטורי, למשל), אבל לא עושה את הסיפור מעניין יותר או את הסרט רווחי יותר. אין קשר בין עיוות המציאות לבין זרימת המזומנים, וכיוון ששקר הוא דבר רע באופן כמעט אבסולוטי בחברה שלנו (אלא אם כן הוא שקר לבן, והשקר פה הוא שחור למדי), איך אתה מצליח להצדיק אותו?
החיים על פי ''היה היה'' 2484
כשדיברו בימי הביניים על "חירות", התכוונו בדרך כלל לומר שהעם נשלט על ידי שליטיו, לא על ידי שליטים זרים. במובן הזה, גיבסון לא טעה כל כך. ביננו,אף אחד הרי לא דיברעל שלטון העם בסרט הזה. לא זו הייתה השאלה. השאלה הייתה שאלת הכיבוש האנגלי.

עם זאת, היו שם כמה טעויות בוטות אחרות. לא היו KILTS, למשל, באותה תקופה.
החיים על פי ''היה היה'' 2487
נו, אבל נראה אותך עושה סרט היסטורי על סקוטים בלי להכניס איזה גבר בחצאית משובצת...
החיים על פי ''היה היה'' 2488
אם הסרט הוא הסטורי, הוא לא יכלול את החצאיות. אם הוא, לעומת זאת, סטריאוטיפי, הוא יכלול אותן, מפני ששני הדברים שהסקוטים מפורסמים בהם הם חצאיות וויסקי... אבל סרט המתיימר להיות הסטורי לא אמור להשען על סטריאוטיפים.
החיים על פי ''היה היה'' 2490
כן, אבל גיבסון מדבר מפורשות על שלטון העם בידי העם, ולא בידי שליטיו שלו. לכן הוא לא דייק.
בנוגע לחצאיות, הידעת שהם המצאה של מוכרי בד באנגליה? משעשע בצורה מקאברית.
החיים על פי ''היה היה'' 2498
אתה כותב על-כך שאתה מתעצבן משקרנים.
אבל העובדה העצובה היא שאין "אמת היסטורית"
כפי שסרטים הם בעלי יכולת לעצב תפיסת-עולם חד-צדדית או מוטעית לגבי ההיסטוריה, כך ספרים עשו זאת לאורך הדורות.
אתן דוגמא: איך נפלה רומא?
רובנו ככולנו נטען שהיה זה בגלל הסיאוב שפשה ופלישת הברברים. ההיסטוריון אדוארד גיבון שכתב את "שקיעתה ונפילתה של רומא" החדיר בנו לאורך דורות את התזה הזאת.
מחקרים מודרניים יותר מראים שבדעיכה היו עליות ומורדות ומי שחי אותה לא ידע כלל שרומא נפלה. התודעה שרומא נפלה היא מאוחרת הרבה הרבה יותר (למעשה רק במאה ה 14))
אז גיבון שיקר? עיוות את ההיסטוריה? כן ולא. בכל מקרה הוא יצר תודעה מסויימת.
מה שאני רוצה להוכיח הוא שהתופעה של הצגה היסטורית מוטית קיימת והיתה קימת מאז ומתמיד הן בספרות והן בקולנוע, הן מסיבות תועמלניות והן מבורות.
החיים על פי ''היה היה'' 2503
ומה בדיוק אתה טוען? שבגלל שעשו את זה בעבר אז זה בסדר? אם היו מניעים מאחורי מעשיו של בסון, מילא. אבל הוא סתם התעצל וסתם פישל, וזה הופך את זה לגרוע עוד יותר.
החיים על פי ''היה היה'' 2526
אני טוען שמידה של רשלנות, הסתכלות מבעד למשקפיים אידיאולוגיים, פירוש אנכרניסטי וחיפוש של סיבות ומניעים הם חלק מובנה מהמחקר ההיסטורי. המחקר ההיסטורי לאורך הדורות מלא בחוסר-דיוקים ובפרשנויות. הקולנוע המודרני לא המציא את הסילוף אלא ממשיך מסורת.
אתה שואל "האם זה בסדר"? לא יודע. קשה לי לתפוס את זה כשקר. כי כל התפיסה ההיסטורית שלנו בנויה על שקרים כאלה, גדולים וקטנים, גסים יותר ופחות. כל דור מפרש בעזרת משקפיים תקופתיים ואמצעים שבידיו ותמיד יש הפרש בין הידיעה הוולגרית (של ההמון) לאקדמית-מקצועית. גם יוסי, עם כל הכבוד לידיעותיו המפליגות ובלי להטיל ספק במהימנותן, ניזון מאסכולה היסטוריוגרפית מסויימת ומסתמך על פרשנים מסויימים שקראו את התעודות המקוריות, ניפו מהן מה שנדמה בעיניהם כזיוף לא-אותנטי וכד'.
איני מדבר על טיבו של הסרט, שאני מאמין שהוא פשוט גרוע, אלא על העיקרון (תקרא לו פוץ-מודרניסטי) שאין שקר בהיסטוריה והכל שקר בהיסטוריה.
החיים על פי ''היה היה'' 2548
אני לא יודע מאיפה אתה שואב את הרעיון הזה. החיים במאה החמישית ידעו היטב שרומא נפלה, והדבר מתבטא בכתביהם. אמת ששקיעתה של האימפריה המערבית לקחה זמן רב (כמאתיים וחמישים שנים), אבל עוד 50 שנים לפני כניעתו של רומולוס אוגוסטולוס ב-‏476 , התאריך המקובל של נפילת האימפריה, ידעו תושבי המערב שהאימפריה קרסה.

גיבון, אגב, ייחס את נפילת האימפריה בעיקר להשפעת הנצרות.
ימי הבניים במציאות ובדמיון 52875
איך תוכל לקשר לי כותרת זו לספרו של אומברטו אקו "שם הורד"?
הבסון עשה היסטוריה 2486
עם כל הכבוד לסיבות האומנותיות כבדות המשקל, ברגע שלוק בסון קרא לסרטו בשם זאן דארק, הוא מחויב לתת בו איזו שהיא אינטרפטציה לסיפור ההיסטורי (או המיתוס) שלה.
אם האינטרפטציה הזו מסתכמת בסצנות מלחמה מרהיבות שיקרא לסרט שלו רמבו.
סליחה על החוצפה... 2453
ב"לכשכש בכלב" (סרט מאוד מומלץ, למי שעוד לא ראה) יש קטע שמישהו אומר ליועץ התקשורת של נשיא ארה"ב שהארוע שהם זה עתה ראו בטלוויזיה לא ארע. "מה זאת אומרת it didn't happen' עונה לו היועץ מזועזע- "i just saw it on television". הנקודה היא (לדעתי) שסרטים יוצרים היסטוריה- לא מתעדים אותה. תיעוד לא מדויק פשוט יוצר נרטיב היסטורי אחר.
אחרי ש"שינדלר ליסט" יצא יונתן גפן כתב בטור שלו ב"מעריב" שהוא לעולם לא יענה אם ישאלו אותו אם הוא חווה את השואה "no, but i've seen the movie". כשסרט מציג ארוע היסטורי באופן מעוות הוא משנה את ההיסטוריה.
אפשר להתווכח מה המשמעות של השינוי הזה, אבל אי אפשר- או לפחות קשה מאוד- להתווכח שסרט שמציג את השואה כשעבוד של 1000 איש ורצח של אחד הוא לא מייצג של מה שקרה בשואה. והרושם של מהי השואה עבור מי שלא התחנך בישראל וראה את הסרט - הוא רושם מוטעה.
מצד שני, כמו שאומרת אחת הדמויות ב Northanger Abbey של ג"ין אוסטין על היסטוריה, "לפעמים נראה לי מוזר שהיא כל כך משעממת, והלא חלק גדול ממנה הוא ודאי המצאה".
אם היסטוריה היא לחלוטין המצאה, למה להבדיל בין גרסה ספרותית אחת לשניה? על הרבה ארועים היסטוריים אנחנו יודעים רק מסיפורים. ואז בעצם גרסה מעוותת של ז'אן דארק לא שונה בכלום מגרסה מעוותת של "רומיאו ויוליה".
או שכן?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים