לא רק ולרשטיין 273375
"הפרקליטות הורתה הערב (יום ד') למשטרה לפתוח בחקירה נגד ראש מועצת קדומים וחברת מועצת יש"ע, דניאלה וייס. במקביל, תיפתח חקירה נגד אחיה של שרת החינוך, נועם לבנת. השניים חשודים בהסתה להשתלטות ובהסתה לאי-ציות.

"החקירה נגד דניאלה וייס נפתחה בעקבות דברים שאמרה שלשום ל-ynet, בזמן פינוי המאחז הבלתי חוקי הסמוך ליצהר, בו התעמתו המתנחלים עם צה"ל. וייס צוטטה ב-ynet: "אסור להישמע להוראות השלטון הרע", וגם: "אם חייל יבוא לפנות יישוב או מאחז ביהודה, שומרון או בגוש קטיף – הוא צריך לסרב פקודה". המשנה לפרקליט [עו"ד שי] ניצן כותב כי מה שהוביל להחלטה לפתוח בחקירה נגד וייס הוא בין היתר היותה מנהיגת ציבור."

273424
צודק.
ואם ימצא שהם קראו לסירוב פקודה יש להעמידם לדין.
זה לא אומר שאסור לקיים הפגנות תמיכה בהם. (כמו הפגנות התמיכה החוקיות בסרבני השירות בשטחים ונגד הכיבוש).
מה? 273465
איזה חוק אוסר על אזרחים להשמיע את דעתם?
מה? 273468
החוק נגד המרדה.
החוק במלואו 273470
"133. מעשי המרדה
העושה מעשה לשם המרדה, או מנסה, מכין עצמו או קושר קשר עם חברו לעשות מעשה כאמור, דינו - מאסר חמש שנים.
134. פרסומי המרדה (תיקון: תשמ"ח)
א. המפרסם, מדפיס, או משעתק פרסום ויש בו כדי להמריד, דינו - מאסר חמש שנים והפרסום יחולט.
ב. המייבא פרסום שיש בו כדי להמריד, דינו - מאסר חמש שנים והפרסום יחולט, זולת אם לא היה לו יסוד להניח בפרסום כדי להמריד.
ג. המחזיק, ללא הצדק כדין, פרסום שיש בו כדי להמריד, דינו-מאסר שנה אחת והפרסום יחולט.
135. סייגים לאישום ולהרשעה (תיקון: תשס"ג)
א. לא תוגש תביעה פלילית על עבירה לפי סעיפים 133 או 134 אלא בתוך שנה מיום שנעברה, ולא ייתבע אדם לדין על עבירה כאמור אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה בכתב.
ב. לא יורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 133 או 134 על פי עד אחד באין סיוע לעדותו.
136. המרדה - מהי
לענין סימן זה, "להמריד" הוא אחת מאלה:
1. להביא לידי שנאה, בוז או אי-נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט שלה שהוקמו כדין;
2. להסית או לגרות את יושבי הארץ שינסו להשיג, בדרכים לא כשרות, שינויו של דבר שיסודו בדין;
3. לעורר אי-רצון או מורת רוח בקרב יושבי הארץ;
4. לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין.
137. טענת אמת אינה הגנה (תיקון: תשמ"ח)
באישום לפי סעיפים 133 או 134 לא תהא הגנה שהפרסום שיש בו לפי הטענה כדי להמריד הוא אמת.
138. ביקורת ותעמולה חוקיות
אין רואים מעשה, נאום או פרסום כהמרדה, אם מגמתם אינה אלא אחת מאלה:
1. להוכיח שהממשלה הוטעתה או טעתה במעשה שעשתה;
2. להוקיע טעויות או פגמים בדיני המדינה או בסדריה, או במוסד ממוסדותיהם שהוקמו כדין, או בסדרי השלטון והמשפט, והכל כדי להביא לידי תיקון הטעויות או הפגמים;
3. לשכנע את אזרחי המדינה או יושביה שינסו להביא בדרכים כשרות לשינוי דבר שיסודו בדין;
4. להוקיע, מתוך מגמה לסלק, דברים המעוררים או העלולים לעורר מדנים או רגשי עוינות בין חלקים שונים של האוכלוסין.
139. הגנה בפרסומיו של שלוח(תיקון: תשמ"ח)
באישום על פרסום שפרסם שלוח שיש בו לפי הטענה כדי להמריד, תהא זו הגנה טובה לשולח שהפרסום נעשה בלא רשותו, הסכמתו או ידיעתו ולא מהעדר תשומת לב ראויה או זהירות שלו, וכי עשה כל שביכלתו לעזור לגילוי זהותם של האחראים לעשייתו ולפרסומו.
140. שבועה לעבור עבירה חמורה
העושה אחת מאלה, דינו - מאסר שבע שנים:
1. משביע את חברו בשבועה או בהתחייבות שכמוה כשבועה (לשתיהן ייקרא בסימן זה - שבועה), או נוכח בהשבעה כאמור ומביע הסכמתו לה, והיא באה לחייב את הנשבע לעבור עבירה שענשה מוות או מאסר עולם או מאסר עשרים שנים, או לחייבו להשתתף במעשה התקוממות או מרד;
2. נשבע את השבועה האמורה בפיסקה (1) בלא שכפו אותו לעשות כן.
141. שבועה לעבור עבירה אחרת (תשכ"ו)
העושה אחת מאלה, דינו - מאסר חמש שנים:
1. משביע את חברו שבועה, או נוכח בהשבעה ומביע הסכמתו לה, והיא באה לחייב את הנשבע לאחת מאלה:
א. לעבור עבירה שאין ענשה מוות, מאסר עולם או מאסר עשרים שנים;
ב. להפריע את שלום הציבור;
ג. להימנות עם התאגדות שהוקמה לעשיית מעשה כאמור בפיסקאות משנה (א) או (ב);
ד. לציית להוראותיו של ועד או של חבר אנשים שהוקמו שלא כדין, או של מנהיג או מפקד או אדם אחר שאין לו סמכות כדין ליתן את ההוראות;
ה. לא להלשין על חברו להתאגדות או על אדם פלוני או לא להעיד נגדם;
ו. לא לגלות קיומה של התאגדות אסורה, או מעשה אסור שנעשה או עומד להיעשות, או שבועה אסורה שהציע, שנשבע או שהשביע, הוא או אדם אחר, או לא לגלות את המשמעות של שבועה כאמור;
2. נשבע את השבועה האמורה בפיסקה (1) בלא שכפו אותו לעשות כן.
142. טענת כפיה
מי שנשבע שבועה כאמור בסימן זה לא יוכל לטעון להגנתו שכפו אותו לעשות כן, אלא אם תוך ארבעה-עשר יום לאחר השבועה, ואם היה מנוע מחמת אונס או מחלה - תוך ארבעה-עשר יום לאחר שחדלה המניעה, מסר בתצהיר לפני שוטר את כל אשר ידוע לו בענין זה, לרבות שם האדם שהשביעו או שבנוכחותו נשבע ואת מקומה וזמנה של השבועה; חייל בשירות פעיל או שוטר רשאי להצהיר כאמור לפני מפקדו.
143. אימונים צבאיים אסורים
א. העושה אחת מאלה, דינו - מאסר שבע שנים:
1. מאמן או מדריך להשתמש בנשק או לבצע תרגילים, תנועות או פעולות צבאיים, ללא רשות הממשלה;
2. נוכח באסיפה או בהתקהלות שאינן ברשות הממשלה, כדי לאמן או להדריך אנשים להשתמש בנשק או לבצע תרגילים, תנועות או פעולות צבאיים.
ב. המתאמן או מיתרגל להשתמש בנשק או לבצע תרגילים, תנועות או פעולות צבאיים, בתוך אסיפה או התקהלות שנתכנסה ללא רשות הממשלה, או שהוא נוכח בהן כדי להתאמן או להיתרגל, דינו - מאסר שלוש שנים.
144. עבירות בנשק (תיקון: תש"ם, תשנ"א)
א. הרוכש או המחזיק נשק בלא רשות על פי דין להחזקתו דינו - מאסר שבע שנים. אולם אם היה הנשק חלק, אבזר או תחמושת כאמור בסעיף קטן (ג)(1) או (2), דינו - מאסר שלוש שנים.
ב. הנושא או מוביל נשק בלא רשות על פי דין לנשיאתו או להובלתו, דינו - מאסר עשר שנים. אולם אם היה הנשק חלק, אבזר או תחמושת כאמור בסעיף קטן (ג)(1) או (2), דינו - מאסר שלוש שנים.
ב1. סעיפים קטנים (א) ו- (ב) לא יחולו על מי שעבר את העבירות בשל כך בלבד שלא שילם את האגרה לחידוש רשיונו או שלא חודשה תעודת הרשאתו אף שלא הייתה מניעה לחידושה, הכל בהתאם לחוק כלי הירייה, התש"ט-‏1949, או התקנות על פיו.
ב2. המייצר, מייבא או מייצא נשק או הסוחר בו או עושה בו כל עסקה אחרת שיש עמה מסירת החזקה בנשק לזולתו בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בלא רשות על פי דין לעשות פעולה כאמור, דינו - מאסר חמש עשרה שנים.
ב3. הרשאי על פי דין למכור או למסור נשק והוא מוכרו או מוסרו לאדם שאינו רשאי על פי דין להחזיק בו, דינו - מאסר חמש עשרה שנים; סבר המוכר או המוסר, כתוצאה מבדיקה רשלנית, שהוא מוכר או מוסר נשק למי שרשאי על פי דין להחזיק בו - דינו מאסר שלוש שנים.
ג. בסעיף זה "נשק" -
1. כלי שמסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה או כיוצא באלה, שבכוחם להמית אדם, וכולל חלק, אבזר ותחמושת של כלי כזה;
2. כלי שמסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אבזר ותחמושת לכלי כאמור ולרבות מכל המכיל או שמסוגל להכיל חומר כאמור ולמעט מכל גז מדמיע כהגדרתו בחוק כלי הירייה, התש"ט-‏1949;
3. תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו, לרבות חלק של אחד מאלה.
ג1. לעניין סעיף זה-
1. אחת היא אם בעת שנעברה העבירה היה הנשק תקין לשימוש או לא;
2. הטוען לרשות על פי דין - עליו הראיה.
ד. מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.
ה. תעודה החתומה בידי קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה והיא מאשרת שחפץ פלוני הוא נשק, תשמש ראיה לדבר, כל עוד לא הוכח היפוכו; אולם הנאשם זכאי להזמין את חותם התעודה לחקירה, ואם עשה כן, לא תשמש התעודה ראיה אלא אם חותם התעודה נענה להזמנה; בית-המשפט חייב להודיע לנאשם על זכותו להזמין את חותם התעודה לחקירה.
ו. סעיף זה אינו בא לגרוע מהוראת כל דין. "

על איזה סעיף בדיוק עברה דניאלה וייס (שים לב ל138)?
החוק במלואו 273501
בחייך.
ממש קל 273626
סעיף 136 סעיף קטן 1: "להביא לידי שנאה, בוז או אי-נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט שלה שהוקמו כדין". אני לא מכיר הגדרה אחרת להוראה לאי-ציות לפקודה צבאית מלבד "אי-נאמנות למדינה או לרשויות השלטון" (ניתן להחליף את ה-"או" ב-"וגם").

סעיף 138 נחמד, אבל הוא מדבר על הצבעה על טעויות הממשלה, ועל ניסיון "לשכנע את אזרחי המדינה או יושביה שינסו להביא בדרכים כשרות לשינוי דבר שיסודו בדין". ברור שאי ציות לפקודה צבאית, או החלטה מדינית אינו "דרכים כשרות".

מלבד זאת, נראה לי שעל פי סעיף 136 סעיף קטן 4 אפשר היה לזרוק את דניאלה וייס כבר מזמן לכלא.
ממש לא קל 273712
קריאה לאי ציות היא לאו דווקא אי-נאמנות למדינה או לרשויות השלטון, למשל, מי שקורא לא לציית לפקודה שלדעתו תהרוס את המדינה או תפגע ברשויות השלטון, כמו במקרה של וייס, דווקא מפגין נאמנות למדינה.

ל138 יש עוד 3 סעיפים, וייס עונה על שלושתם.

לפי 136 סעיף קטן 4. אפשר היה לשלוח לכלא שמונים אחוז מאזרחי ישראל.
מה? 273697
אכן
מעניין שכשאנשי שמאל המרידו לסרבנות, לא נפתחה חקירה 273504
מעניין שכשאנשי שמאל המרידו לסרבנות, לא נפתחה חקירה 273507
תהיה בטוח‏1 שאם היה מדובר על אלפי אנשים שמצהירים על כוונתם לסרב, המחתימים על עצומה כזאת לא היו יוצאים נקיים.
____________
1- חזרתי בדיוק מביקור בעולם מקביל בו זה היה המצב, כך שאתה יכול לסמוך על המילה שלי.
מתי? 273513
מתי אנשי שמאל המרידו לסרבנות (נסה לחפש ב http://www.yeshgvul.org/about/ http://www.seruv.org.il/Hebrew/default.asp http://www.newprofile.org/)
מתי? 273602
ב-FireFox מובילים כל הקישורים ל"פרופיל חדש".
קישורים מתוקנים:
למה? 273608
באג באייל או שאני לא העתקתי טוב?
מעניין שכשאנשי שמאל המרידו לסרבנות, לא נפתחה חקירה 273521
תן דוגמא.
מעניין שכשאנשי שמאל המרידו לסרבנות, לא נפתחה חקירה 273536
אחת מיני רבות
אין פה המרדה לסרבנות 273539
בסך הכל ''ציון שנה לכליאתו של ותיק הסרבני המצפון, יוני בן ארצי ולמחאה על כליאתם החוזרת ועל העמדתם לדין של סרבני המצפון.''
מעניין שכשאנשי שמאל המרידו לסרבנות, לא נפתחה חקירה 273540
אלו אנשים שקוראים למדינה שלא לעצור אנשים ספציפיים שסירבו להתגייס לצה''ל. הם לא קוראים לאחרים לעשות כן, וחשוב מכך - הם לא קוראים לאנשים שכבר עכשיו משרתים בצבא, לסרב פקודה.
מעניין שכשאנשי שמאל המרידו לסרבנות, לא נפתחה חקירה 273601
http://www.seruv.org.il/Hebrew/default.asp הוא אתר המוקדש לעידוד הסרבנות. בפרט, קורא האתר למבקריו לחתום על http://www.seruv.org.il/Hebrew/combatants_letter.asp .
מעניין שכשאנשי שמאל המרידו לסרבנות, לא נפתחה חקירה 273604
יש הבדל בין תמיכה בסרבנים לבין קריאה לסרבנות.

היתה פעם מחתרת יהודית, וכשראשיה ישבו בכלא (או עמדו למשפט, אני לא זוכר בדיוק) היו בירושלים הפגנות תמיכה, ובהן החתימו על עצומה שקוראת לחנון אותם. אף אחד לא תבע להעמיד את המפגינים ומחתימים לדין כאילו הם קוראים להקים מחתרת חדשה.

לא היה מעולם תקדים למה שמתרחש בימים אלה, כשחלק גדול מהקצינים והחיילים של חטיבה צה''לית מודיע על כוונתו לסרב פקודה. עידודם של אלה וקריאה להצטרף אליהם מסכנת את עצם קיומנו כאן הרבה יותר מכל הארגונים הפלשתינאים ביחד. המצב בהחלט דורש התערבות מהירה והחלטית, סיכול ממוקד של המרי הזה.
מעניין שכשאנשי שמאל המרידו לסרבנות, לא נפתחה חקירה 273617
האתר אליו קישרתי קורא לסרבנות באופן ברור וחד.
מעניין שכשאנשי שמאל המרידו לסרבנות, לא נפתחה חקירה 273620
איפה?
מעניין שכשאנשי שמאל המרידו לסרבנות, לא נפתחה חקירה 273625
תגובה 273619
מעניין שכשאנשי שמאל המרידו לסרבנות, לא נפתחה חקירה 273631
התרגום לעברית של הפסקה "מאות קצינים וחיילים קרביים במילואים כבר הצטרפו לתנועה. כל לוחם נוסף מחזק את ישראל, לחצו כאן להצטרפות" הינו "סרבו". בכל אופן, אני מסתייג מההיטפלות הקטנונית לאופן ניסוח המשפטים, ולא אמשיך לדון בזאת.

[ולדעתי אין להעמיד לדין את הקוראים לסרבנות]
מעניין שכשאנשי שמאל המרידו לסרבנות, לא נפתחה חקירה 273637
אם זה תורם במשהו, אני חושב שאתה צודק לגבי משמעות המשפט הנ''ל.
מעניין שכשאנשי שמאל המרידו לסרבנות, לא נפתחה חקירה 273607
נחש מי כתב את הציטוט הבא?
"במשפט ההיסטוריה מעשה הסירוב שלהם יסומן כזה שהחזיר לנו את חוט השדרה המוסרי."
(רמז: http://www.seruv.org.il/hebrew/article.asp?msgid=126...)
אם זו לא קריאה לסרבנות, איני יודע מה כן.
מעניין שכשאנשי שמאל המרידו לסרבנות, לא נפתחה חקירה 273618
מה כן? "לחצו כאן להצטרפות", זה כן.
מעניין שכשאנשי שמאל המרידו לסרבנות, לא נפתחה חקירה 273619
ומה רואים מצד שמאל למטה? "לחצו כאן להצטרפות"
מעניין שכשאנשי שמאל המרידו לסרבנות, לא נפתחה חקירה 273627
הבנתי. והכפתור ''חפש'' של טל קורא לי לבצע חיפושים באתר, ''כתוב לעורכים'' מפציר בי לבלבל להם את המוח.
מעניין שכשאנשי שמאל המרידו לסרבנות, לא נפתחה חקירה 273632
התרגום לעברית של הפסקה "מאות קצינים וחיילים קרביים במילואים כבר הצטרפו לתנועה. כל לוחם נוסף מחזק את ישראל, לחצו כאן להצטרפות" הינו "סרבו". בכל אופן, אני מסתייג מההיטפלות הקטנונית לאופן ניסוח המשפטים, ולא אמשיך לדון בזאת.

[ולדעתי אין להעמיד לדין את הקוראים לסרבנות]
ענייני חפיפה 273699
אני מוצא את הדיון הזה יותר מדי טעון רגשית, ולכן כל הכיף בסתם להשמיץ או לחלוק שבחים הולך לאיבוד.

אני ימני בדעותי ותומך בסרבנות לסוגיה (מימין ומשמאל) תמיכה ערכית. אני מאמין שאדם צריך להיות יותר מכל נאמן לעצמו. הנאמנות למדינה אינה אוטומטית. לעיתים הסירוב (מימין ומשמאל, מלמעלה ומלמטה) הוא הביטוי המובהק לנאמנות למדינה.

אבל מאחר וחברה אינה יכולה להתקיים ללא ציות לחוק וכיבוד החלטת הרוב, יש הכרח להעמיד את הסרבנים לדין.

על הרשויות להתייחס עליהם באופן ענייני כעבריינים, ולשפוט אותם ע"פ החוק, ולא להכתיר אותם בתארים כמו בוגדים, אנשי מוסר וכו'.

לכן אני מקווה שהסרבנים יענשו וישבו בכלא, ואני ושאר התומכים נבוא להריע להם ולעודד את רוחם מעבר לחומות הכלא.

לדעתי חלק מהסירוב הוא לגיטימי, למשל לאדם זכות להתנגד באופן פאסיבי (= ללא אלימות) להריסת ביתו. אבל לחייל אסור לסרב למלא פקודה (כלומר מותר לו, אבל הוא חייב להענש).

את ההחלטה מהי המרדה ומה גבולות הסירוב הלגיטימי אני מותיר למומחים גדולים ממני בפירוש החוק, ולשאר קוראי האיל אני מציע להבחין בין חוקי למוסרי. לעיתים יש חפיפה ולעיתים לא.
ענייני חפיפה 273719
אני שמאלי בדעותי ומסכים כמעט עם כל מילה. (ובפרט, סרבתי לשרת בשטחים והייתי מסרב לפנות מתנחלים)
ענייני חפיפה 273761
אני בהחלט מכבד את עמדתך.

אולי זה בגלל שאתה רואה ''בישראלים '', במתנחלים'', ''יהודים'', ''ערבים'', ''פלסטינאים'' פשוט ''בני אדם''.
ענייני חפיפה 273733
עמי איילון הציע להפריד בין גבולות המחאה לגבולות הציות.

המחאה היא שאלה אזרחית דמוקרטית ואת הגבולות שלה כדאי לשרטט הרחק ככל האפשר.
הציות הוא שאלה של המערכת הצבאית ושם הגבולות הדוקים יותר.
ענייני חפיפה 273774
זה כנראה נכון חלקית בלבד.
ואם שוטר או כבאי יסרב להשתתף בפינוי מה דינו?
ואם חברה פרטית תאמר לצה"ל אנחנו מסרבים לספק לכם שירותים אלה או אחרים תושיב את המנכ"ל בכלא?

אני בעד להפסיק לחלק ציונים. יש מצפון ויש חוק. כל אחד רשאי להחליט למי מהם הוא בוחר לציית כשאין חפיפה ביניהם. את החוק, לעומת זאת, יש לאכוף באופן ענייני על כולם.
לדעתי יש להמנע מחלוקת ציונים לבחירה פרטית. אם היא נוגדת את החוק יש להעניש אבל לא לפרש ולתנבא מה הנזק או התועלת שבמעשה. סרוב עשוי להתגלות כצעד מועיל כשם שציות עלול להיות פשע מלחמה, וכמובן שגם ההפך נכון באותה מידה.
ענייני חפיפה 273739
מה לגבי סרוב פקודה בגלל פחד? האם תתמוך בזכותה של תנועת "האומץ לפחד" לקרוא לחיילים לא לשרת בצבא כי זה מסוכן? איזה ביטוי של "נאמנות לעצמך" גדול יותר מהרצון להישאר בחיים?
פומביות: לא מהמקפצה! 273772
אין שום משמעות לתמיכה שלי. ואם אתנגד הפחדן יפסיק לפחד?
אני תומך כבר שנים בזריחה בכל בוקר, ומתנגד נחרצות לכח הכובד אז זה משנה משהו?

בני אדם הם יצורים מאד מתוחכמים המשתמשים ברבדים רבים של שפה למטרות תואמות או מנוגדות. החלוקה אמיץ או פחדן היא מלאכותית כמו צייתן או סרבן - יש דרגות ביניים, ויש המון סרבנות ואי ציות לחוק בהסכמה שבשתיקה, גם במסגרות הקשיחות ביותר. המערכת נוטה לתגמל אמיצים וצייתנים (צל"ש קידום וכו') ובכך ליצור היפוך מגמה המבוסס על שימוש בלחץ חברתי.

הבעיה של השלטונות עם הסרבנים היא בפומביות. כמו במערכון "המציל" של גדי יגיל משנות השבעים:
-מציל: "צא מהבריכה !"
-מתרחץ: "אבל כולם עושים פיפי בבריכה"
-מציל: "כן!, אבל לא מהמקפצה!"

אם חייל יגש למפקדו ויאמר בשקט "את זה אני לא יכול לבצע" אני בטוח שישוחרר ולא יענש. אם הוא עושה זאת פומבית הוא מאלץ את המערכת להגיב. הדבר נכון גם בסוגיות מצפון,חשש להיפגע, עצלות, שנאת שמן מנועים, חוסר רצון לקצר את השיער לפני גיוס, וכו'.
פומביות: לא מהמקפצה! 273791
אני לא מבין, אתה טוען שאם חייל יגש למפקדו ויגיד שהוא לא עומד למסדרי בוקר כי "את זה הוא לא יכול לבצע", הוא ישוחרר ולא יענש? לי נראה שהבעיה היא בדיוק בעצם הסרוב לביצוע פקודה, לפומביות יש חשיבות משנית בלבד בכך שהיא עלולה לגרום לאחרים לסרב גם כן.
פומביות: לא מהמקפצה! 273847
התכוונתי שיש הבדל בין בקשת שחרור ממשימה שלמפקד ברור שבכל מקרה החייל לא יבצע, לבין הצהרה פומבית "זאת לא אעשה". צהל משתדל להתמקד בביצוע ולא לנהל ויכוחי סרק שרק מפלגים ומחלישים אותו.

זאת גם הסיבה שצה"ל משחרר כ"כ הרבה מיועדים לגיוס.
צה"ל מעדיף שישקרו לא מאשר להגרר למאבק ראש בראש עם הסרבנים + מאה מצלמות טלויזיה מכל כיוון.
פומביות: לא מהמקפצה! 273885
העמדה שאתה מציג כאן היא מופרכת למיטב ידיעתי. אני לא מכיר את ''עלול לא למלא פקודות'' כקריטריון שחרור מהצבא.
לא רק ולרשטיין 274538
אני נגד. מאוד נגד.
מוזר לי שכל אבירי הזכויות לא מוצאים את עצמם כאן. הרי חופש הדיבור הוא אחת מהחרויות החשובות ביותר במדינה דמוקרטית, וההגבלות המוטלות עליו בישראל הולכות ונעשות קיצוניות יותר ויותר.
כעיקרון, ההגבלה על חופש הדיבור מתחילה מהכלל "חופש הדיבור אינו חל על מי שצועק 'אש' באולם צפוף" (כמובן, בהנחה שאין דלקה). הרעיון כאן הוא פשוט: אם שימוש של פלוני בחופש הדיבור מוביל באופן *ישיר ומיידי* לפגיעה *פיזית* באדם אחר, הרי שיש להעדיף את הזכות לחיים של האחר על פני חופש הדיבור.
על זה בדיוק מבוססים החוקים נגד "הסתה לאלימות". בעיני, חוקים אלו מאפשרים לשלול את זכות הדיבור רק כאשר הדברים שנאמרים הם קריאה *ישירה* לאדם אחר או לאנשים אחרים לפעול באלימות.
לצורך ההדגמה, אהיה תיאורטי לחלוטין.
ברור שקריאה ישירה לאלימות כלפי אדם מסוים היא הסתה ואינה צריכה להיות חוקית. אמירה כמו "צריך להרוג את X" היא בברור הסתה. אבל אמירות כגון "X הוא פושע" ואפילו "X הוא רוצח" אינוה הסתה ‏1 בעיני, מכיוון שהיא אינה קוראת לפעולה אלימה כנגד האדם, אלא להעמדתו לדין ומאסרו (בישראל אין עונש מוות אפילו על רצח).
אמירה כגון "x הוא נאצי" היא גבולית, שכן בישראל קיים עונש מוות לנאצים ועוזריהם. אבל גם במקרה כזה, אין כאן הסתה ישירה לפעולה, מכיוון שהגוף היחיד שבידו הסמכות לבצע פעולה כזו הוא ממשלת ישראל ובתי המשפט שלה.
עם זאת, צריך לקחת בחשבון גם את הקהל אליו מכוונת האמירה. אם קיימת קבוצת אנשים הרואה בחוקים מסוימים חוקים הנעלים על חוקי המדינה, הרי שייתכן כי הצגת אדם כבן מוות לפי חוקים אלו עלולה להיות שוות ערך להסתה לאלימות כלפי אותו אדם. זה כמובן תלוי בשאלה למי יש סמכות להוציא לפועל את גזר הדין . אני כמובן מתייחס לדוגמא של "דין רודף" ‏2, שאאל"ט מחייב (כמצוות "עשה") כל אדם לפגוע ב"רודף", ולכן מהווה הסתה לאלימות (בהנחה שיש קהל שמקבל את מערכת החוקים הזו).
בכיוון ההפוך, ודאי וודאי שעידוד פעולה לא-אלימה, כגון סרבנות, השתמטות, וכן הלאה, *חייב* להיות מוגן על-ידי חופש הדיבור. החוק נגד המרדה הוא בעיני טפשי ומיותר, ואני מצהיר בזאת שאני מוחה בתוקף על ההתנכלות לולרשטיין ולדניאלה וייס.

1 ייתכן שזו הוצאת לשון הרע, אבל זה תחום אחר של הגבלת חופש הדיבור.
2 מבלי להתייחס לשאלה האם היו, או לא היו, רבנים שהוציאו פסק הלכה כזה נגד רבין. השאלה היא *היפותטית בלבד*.
לא רק ולרשטיין 274773
אני לא אומרת לך "חזק וברוך" רק כדי לא להעליב אותך. נראה לי שהדעה שלך צריכה להיות מובנת מאליה אצל אדם דמוקרטי ונאור.

איך באמת אתה מסביר את המצב הקיים, בו ישראל הולך ומאבדת את המאפיינים הדמוקרטיים שלה?
מה קורה לכל אלה שסתימת פיות הופכת לגיטימית מבחינתם?
מה קורה פתאום לאנשים, שחושבים עצמם נאורים, שהם לא מבחינים בין התנגדות של מישהו לביצוע מעשה שנוגד את מצפונו, השקפתו ותפישת עולמו, על אף שהוא חוקי (נניח), לבין מלחמת אחים?
איך אפשר להסביר שאנשים שמתנגדים לכל פתיחה באש בלי שנשקפת סכנת חיים מיידית לחייל, מוכנים, ואפילו משתוקקים, ללחוץ על ההדק כלפי מתנחל, אם הוא יתנגד (בלי נשק. אף מתנחל לא איים בשימוש בנשק, ולא הפעיל איזה שהוא נשק עד עכשיו) לגירושו מביתו וארצו?
לא רק ולרשטיין 274835
כבר היו איומים מפורשים בשימוש בנשק כנגד חיילי צה"ל ע"י מתנחלים. שאני אביא ציטוטים, או שאת מוכנה לוותר על הטענה הזו מראש?
לא רק ולרשטיין 274994
תביא, תביא.

ההתייחסות היחידה שאני מכירה לעניין שימוש בנשק, היא של יוסי דיין מפסגות בערוץ 2, שם הוא אמר שאם יבואו לפנותו בנשק גם הוא יהיה עם נשק, או משהו בדומה. זו אינה דעתי, ולא של הרוב הגדול המכריע והמוחלט של המתנחלים. אני חושבת שגם אם מישהו שם למעלה ישתגע, ויורה לצבא להביא נשק, וח"ו להשתמש בו, המתנחלים לא ישיבו אש בשום אופן.
מכל מקום, אני מאוד מקווה שהצבא לא יבוא לעקור את היישובים עם נשק (הרי לא צפויה שם סכנת חיים לאף אחד), כך שלא תתחיל כלל בעיה.
לא רק ולרשטיין 280325
מה פירוש "שהצבא לא יבוא לעקור את היישובים עם נשק"? אין דבר כזה להסתובב בלי נשק. ממתי חייל הולך עם הנשק רק כאשר "צפויה שם סכנת-חיים" למישהו? ואם הוא סבור שאין סכנת-חיים הוא משאיר אותו... איפה? באוטובוס? בבור קטן חפור בצידי הדרך, מסומן בדגלון?

תחשבי מה שאת רוצה על ההגיון בלהפיל את משימת הפינוי על הצבא‏1, אבל תוציאי מהראש את התסריט שבו גדוד של גולני יגיע לפינוי חמוש במסטינג. אם זה יהיו חיילים, יהיה עליהם נשק, ולא צריך שאף אחד "שם למעלה" "ישתגע".

1 אני לא רואה אלטרנטיבה, אבל לא חשוב.
לא רק ולרשטיין 281091
השאלה אם על צה"ל להגיע חמוש לפינוי היא מעניינת, אבל הטענה שאין לחייל היכן להשאיר את נשקו היא מגוכחת.

(טל כהן, מנהל נשקיה אי שם במרכז הארץ בין השנים 1992-1995).
לא רק ולרשטיין 281142
אל תשכח שזה בשטחים. בימי היתה הוראה שחייבים לנוע חמושים בשטחים.
מגוכחת היא מילה מגוחכת 281457
(הדרך הכי טובה לזכור את זה: חשוב כמה מגוחך להגיד מגוכֵחַ)
_____________
שכ"ג הגהות בע"מ, לשעבר שכ"ג ניג'וסים והטרדות
מגוכחת היא מילה מגוחכת 281878
לשעבר?
מגוכחת היא מילה מגוחכת 281879
עברתי שידרוג.
ומי יפנה את השומרים? 282032
יכול להיות שחייל כברירת מחדל הולך עם נשק, אבל אני לא רואה מניעה להחליט שבמשימה נתונה החיילים יהיו ללא נשק, מכל סיבה שהיא (למשל, כצעד בונה אמון, או למניעת הסלמה). כפי שראובן אמר, בשטחים יש סיבה יותר חזקה להסתובב עם נשק - יש שם יותר איום. אבל אם החשש הוא שמחבלים יתנפלו על פלוגת הפינוי הבלתי-חמושה, זו לא בעיה: מצרפים פלוגת אבטחה שתשמור מסביב על המפנים והמפונים. מוזר קצת, אבל נראה לי שיכול לעבוד.
לא רק ולרשטיין 274904
אני מבין שכל האיומים במלחמת ''אחים'' מתייחסים בעצם למשחק הקלפים החביב. כמה משונה שלא הבנתי את זה עד עכשיו.
לא רק ולרשטיין 275011
אשתמש בתגובה שלך כדי להבהיר דבר רציני, על אף שהיא נאמרה בחצי בדיחה.
המתנחלים והשמאל מדברים על מלחמת האחים/אזרחים שיכולה ח"ו לפרוץ כתוצאה מהטרנספר הזה.
המתנחלים מודיעים שהם יתנגדו לגירוש, שדגל שחור של אי מוסריות מתנוסס עליו. הממשלה מודיעה שיהיה גרוש ושהוא חוקי. ברור שיהיה עימות ומאבק. השאלה היא איזה מן מאבק זה יהיה. מצד המתנחלים האמירות החוזרות ונשנות הן של מרי אזרחי בלתי אלים. והתנגדות פסיבית, או אקטיבית, ללא נשק. מצד השמאל לעומת זאת יש רוחות מלחמה. לפחות שלושה דוברים משמעותיים (ולא קיצוניים וסהרוריים) של השמאל (יואל מרקוס, אבו וילן, אפרים סנה, ויש עוד שכרגע שכחתי אותם), שממש מדברים על הפעלת נשק, ובחדווה לא מסותרת. אני חייבת לומר שגם בשיחות אישיות עם שמאלנים שמצויים בסביבתי, גיליתי לדאבון ליבי, שיש בהם איזו מן שאיפה להגיע למצב בו מישהו יסחט את ההדק מול ה"מתנחלים". מן משהו מוזר, שלא מסתדר עם האישיות הנורמלית של השמאלנים הללו, שבדרך כלל הם אנשים מצויינים. משהו אצלם עמוק בבטן, בלי לעבור דרך הרציו, מרגיש שהאנשים הללו, "המתנחלים", הם "אויבי האומה", אויבי ה"כלל" אליו הם שייכים.
בלי לפחד מגודויין אומר, שתהליך אוסלו בתחילתו הבהיר לי הרבה דברים לגבי הפסיכולוגיה של היהודים בגרמניה, שהגזרות והחוקים הרעים שנחתו עליהם פתאום, השאירו אותם פאסיביים, עם הסברים למה זה יהיה בסדר, במקום לגרום להם לחפש מקום מקלט במקום אחר. ההתרחשויות עכשיו, גורמות לי להבין את תחילתו של התהליך אותו עברו הגרמנים, שפתאום החלו לראות ביהודים את מקור הרוע וחוסר המוסריות, שצריך לשרש אותו. (לא אכפת לי שכולם יקפצו עכשיו, זה בדיוק מה שאני מרגישה וחושבת). הקלות בה הופכים קבוצה של אנשים לרעים (סחטנים, אלימים, שודדים את הערבים, מדכאים אותם, וחומסים אותם, פאנטיים משיחיים סהרוריים, רמאים שכפו על הממשלות ברמיה את מדיניותם, ועוד תיאורים והתייחסויות דומים, שהרבה מהם מסתובבים גם פה באייל, ותסמכו עלי-תכף מישהו יקפוץ ויאמר: "אבל זה נכון!"), מחרידה אותי ומסבירה לי הרבה דברים. זה לא משנה שלכל שמאלן כמעט יש חבר מתנחל, שהוא נורמלי וטוב. "הוא בסדר" אבל המתנחלים ככלל, הם כל האמור לעיל.
בגרמניה זה היה על רקע גזעי, וכאן זה על רקע של דעה פוליטית ודתית. (דעה לגיטימית, שהיתה, לא במקרה, היסוד של הקמת המדינה היהודית.)
הדמוניזציה מכשירה את הלבבות למלחמה עם ה"רעים". אפילו ירי באש חיה מעל לראשיהם, ללא סכנת חיים לחייל, מתקבלת בהבנה. מה שיותר גרוע, היא מתקבלת בעידוד מצד ראש הממשלה, שלאחר מכן עוד אומר לחיילים והשוטרים הגברתניים "שיכו בחזרה", במקום להורות על הקמת ועדת חקירה על השאלה כיצד החייל הסתובב שם עם נשק, ולמה הוא ירה. השוו את הרעש שקם אחרי הירי לעבר גיל נעמתי שהיה בהפגנה נגד הגדר עם פלשתינים, ואת ההתנצלות של שר הביטחון(או הרמטכ"ל?) והביקור שלו בבית החולים. אז נטען שהחיילים לא זיהו אותו כישראלי בתוך הערבים. כאן, הרי לא היה ספק שמדובר ביהודים, ואין שום ספק לגבי העובדה שהם אינם מהווים סכנת חיים לחיילים. ובכל זאת הירי מתקבל כלגיטימי.
בקיצור, במצב הקיים יש סיבה טובה לדאוג ממלחמת אחים. אבל המתנחלים לא מאיימים בה, אלא מתריעים עליה, בעוד שהשמאל והממשלה ששים אלי קרב. ואני מאוד חוששת שהפרובוקטור, השמפניה של העקירה, כבר מוכנה.
לא רק ולרשטיין 275014
הויכוח חסר טעם, כמובן. אני מאמין לך שאת באמת מרגישה שהסכנה היא מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, למרות שבעיני זאת פשוט בדיחה. הבה נקוה שאף אחד משנינו לא ייצא צודק בסוף.

רק רציתי להעיר שהירי אל האדון נעמתי לא היה מעל הראש אלא מתחת לבטן.
לא רק ולרשטיין 275017
אני שמחה לשמוע שאתה חושב שזו בדיחה, אני בהחלט מעדיפה את המצב שאני טועה לגבי השמאל. (אני אמנם זוכרת מאי שם שהאיומים הקיומיים שלך לא חובשים כאפיה, אלא משהו אחר, אבל נעזוב את זה).
לגבי נעמתי הירי היה ממרחק, לא ידעו לעבר מי יורים, והכי חשוב זה שהצבא התנצל. פה זה היה מקרוב, ידעו לעבר מי יורים, וכמעט נתנו צל''ש ליורה.
לא רק ולרשטיין 275021
רצית, ודאי, לכתוב: "ידעו *מעל ראשו של מי* יורים...". ואגב, הירי על נעמתי לא היה ממרחק רב, עד כמה שאני זוכר את הסרטון שפעם ראיתי. קשה לי להאמין שמישהו היה מתרגש במיוחד אם היו יורים מעל ראשו של החוליגן הקטן.

האיומים הקיומיים שלי חובשים כל מיני דברים: חלקם כאפיות, חלקם גלוחי ראש ולחלקם כיפות וציציות (למען האמת, חלקם בכלל סלעים גדולים שמשוטטים בחלל וגם לוחות טקטוניים שלא יכולים לשבת בשקט). זה שאנחנו שייכים לאותו עם לא מסיר באופן אוטומטי את האיום, ואת, בתור מי שהדינמיקה של חורבן הבית השני בטח מוכר לה, לא צריכה להתפלא יותר מדי.
לא רק ולרשטיין 275134
שמעתי כמה וכמה דוברים מהימין שציינו כי הם חוששים מפני מלחמת אחים, אבל כולם, ללא יוצא מן הכלל, טענו כי החשש הוא ש"מישהו מחמומי המוח בקרב המתנחלים", או משהו מסוג זה, יפתח באש. הם כמובן הדגישו כי הם לא מציגים את זה כאיום, אלא כחשש, והם עצמם מתנגדים בתוקף, וכו'.

כאן אני שומע לראשונה את החשש של המתנחלים שצה"ל יפתח באש ראשון, ללא איום ממשי. האמת? במצב-הרוח הלאומי הנוכחי, למרות שהאיום נראה לי זניח-עד-לא-קיים, החשש בהחלט מובן לי.

אולי כדאי שצה"ל יודיע, שבמטרה להקטין את הסיכון, החיילים שיגיעו לפינוי יהיו חמושים בכדורי גומי בלבד?

(אם עולה השאלה, מדוע עליהם להיות חמושים כלל, הרי שהסיבה הישירה היא החשש שהביעו מנהיגי המתנחלים מפני חמומי המוח האמורים).
עכבר? הר? 275136
לא רק ולרשטיין 275399
חמום מוח אחד, או אפילו כמה, אינם יכולים להצית מלחמה, אלא אם הם יושבים על חבית חומר נפץ. (אישית, הייתי חושדת באותם חמומי מוח, שהם פרובוקטורים של השב"כ כמו אבישי רביב בזמנו. אני חוששת שממסדים כמו השב"כ לא משנים הרגלים כל כך מהר). "חבית חומר הנפץ" היא ההסתה של הצבא לחשוב שנשקפת לו סכנה מהמתנחלים ושהם "יותר גרועים מהפלשתינים", כפי שראיתי מצוטט מפיו של קצין בידיעות אחרונות. הפיכת המתנחלים ל"אוייבי העם" יכולה ח"ו להכשיר את לבבות החיילים למחשבה שצריך, ומותר לפתוח עליהם באש. חוסר תגובה ציבורית חריפה למעשה כזה של ירי, מחזק את התחושה הזאת.
אני חושבת שכדי לנטרל את חומר הנפץ, צריך להורות לחיילים שבאים לעקור את היהודים, להיות שם בלי נשק כלל. הסיכוי שמתנחל יירה, ושצריך יהיה נשק על מנת לנטרלו הרבה יותר קטן מהסכנה של ירי עם התלהטות הרוחות, תוך כדי מאבק, כפי שהיה ביצהר. אני יודעת שיצאה קריאה למתנחלים לא להביא אתם נשק לאזור כלל. אני מאוד מקווה שגם הצבא יודיע שהוא יגיע ללא נשק.

מעניינת אותי שאלה אחרת שקשורה קצת לעניין.
אם יסתבר שאי אפשר לבצע את העקירה, מבחינה טכנית, תוך שימוש באמצעים הקונבנציונליים, עד איפה נראה לך שמותר שהשלטונות ילכו, כדי לבצע את התכנית הזו?
לא רק ולרשטיין 275401
רק כדי להיכנס קצת לפרופורציות: לאחר שהתקבלה הכרעה חוקית, כל ה"התנגדות לפינוי" אינה לגיטימית. במדינת חוק אזרח צריך לציית לחוק. אין כאן איזון בין השחקנים. המונופול על השימוש בכוח הוא בידי המדינה.
לא שאני בעד שמתנחלים יפגעו, אבל מי שלא מציית לחוק צריך לקחת בחשבון את האפשרות שהוא יפגע. הרובים מפחידים אותם? שיצייתו לחוק ויעזבו את המקום לפני שהאלימות מתחילה.
לא רק ולרשטיין 275418
רוצה לקבל דוגמאות להכרעות חוקיות שההתנגדות להן נחשבת בעינינו מאוד לגיטימית, ואילו הציות להן נחשב לנפילה מוסרית....?

המונופול על שימוש בכוח הוא בידי המדינה, אבל היא צריכה להשתמש בו רק במקרים בהם יש לה קונצנזוס ברור מצד העם. זה בוודאי נכון כאשר המדינה מפעילה את הכוח הזה כלפי האזרחים שלה עצמה, בלי שהם עשו שום דבר רע. להפך, הם מצויים בחזית עם אוייב מר, אליה נשלחו על יד ראש הממשלה הזה עצמו, הם מחזיקים שם מעמד בגבורה רבה, משלמים עבור זה מחיר כבד וכואב, ומקבלים בתמורה בעיטה חזקה וכואבת ממי שהיה אוהב, הגיע לשלטון על גבם, והפך לאוייב באחת. מחזה האבסורד הזה, מלווה במחיאות הכפיים של אבירי המוסר, זכויות האדם, וההומניזם משמאל. לי, כל זה גורם בחילה.

מכל מקום, התנגדות למעשה לא מוסרי של המדינה, מותרת, ואפילו מחוייבת במדינה דמוקרטית. עקירת אלפי יהודים עקב יהדותם, בגלל גחמה של איש אחד, היא דבר לא מוסרי בעליל.

זה לא הרובים שמפחידים אותם (ראה את עמדתם האיתנה מול אלפי הפצמ"רים הנוחתים עליהם). מה שמפחיד אותם (אותנו) זה שתהיה כאן מלחמת אחים. מצד שני, עצם האיום במלחמת אחים, לא ירתיע אותם ואותנו מלהאבק, בלי להפעיל אלימות כלפי החיילים, נגד העקירה הזאת, עד שיהיה ברור שהיא לא יכולה להתממש. האחריות לשמירה על שלמות העם מוטלת בראש ובראשונה על מנהיגי העם, ולא על אלה שנעקרים מבית חייהם.
לא רק ולרשטיין 275423
את טועה בהבנת שיטת המשטר הדמוקרטית-קונסיסטוציונית. אין צורך ב''קונצנזוס'' ולא מדובר על ''גחמה של איש אחד''. מדובר על הכרעת רוב פרלמנטרי בהתאם לחוק.

מה שמוזר לי שאת לא תופסת, הוא שאין מדובר על מצב חד-צדדי שבו הערכים של המתנחלים נפגעים בשעה שהם יושבים בשלווה בבתיהם. החזקת השטחים במצב הנוכחי מנוגדת לעקרונות של הצד השני של המפה הפוליטית. לא רק העקרונות שלכם קיימים ולא רק לכם יש מוסר.
אנחנו קיבלנו את ההכרעה הדמוקרטית במשך כל השנים האלה, למרות שהיא פגעה בעקרונותינו. עכשיו תורכם. אם לא מתאים לכם, זה הזמן להפעיל כוח. בשביל זה הוא קיים.
לא רק ולרשטיין 275402
אם נצליח לשכנע את כל פושעי ישראל להסתובב בלי כלי נשק, ובתנאי שגם השוטרים יסתובבו בלי אקדחים, האם לדעתך על המשטרה להסכים עם הסידור הזה?
הצבא בא לבצע החלטת ממשלה. המתנחלים שם כדי למנוע את ההחלטה הזאת, ולפיכך יש להשתמש בכח סביר כדי לפנותם. כח סביר הוא דרגת כח אחת מעל הכח שבו משתמש הגורם הבעייתי. אם המתנחלים יזרקו אבנים על החיילים באופן שמסכן את חייהם, או חלילה ידקרו אותם, החיילים צריכים להשיב בירי כדורי גומי. אם המתנחלים יאיימו בנשק חם, יהיה על החיילים להשתמש גם הם בנשק חם כנגדם.

ירי באוויר (כאשר הוא מכוון מספיק טוב כך שלא יפגע לאנשים בבטן, כפי שהרב לוינגר מפרש את המובן "באוויר") הוא לא פעולה בלתי סבירה בנסיבות כפי שתוארו, ואין שום סיבה ל"תגובה ציבורית חריפה". כל עוד איש לא נפגע, ואף לא נשקפה סכנה לאיש, לא ברור לי על מה התלונה? על זה שהמתנחלים נבהלו קצת? יופי, זו כנראה הייתה המטרה.

אגב, אם אנחנו בענייני כל ישראל אחים וכאלה, אני לא יכול שלא לציין את התמונה המשעשעת שהוצגה באחת ממהדורות החדשות בסוף השבוע - הפגנה של פעילות שמאל מול מאהל המתנחלים בירושלים, שקראו למפגינת-ימין עטויית טלאי כתום ומרופדת בילדיה מכל עבר, שלא לסכן את ילדיה במסגרת המאבק שלה. מה שהיה מצחיק היה שהמפגינות פנו אליה (בחרוז כלשהו שאינני זוכר במלואו) בתואר "אחותי המתנחלת". נפלא היה לראות את אותה יהודיה מקסימה מנבלת את פיה אל מול המפגינות (יהודיות גם הן, יצויין), קוראת להן (בין השאר) "כלבות" וצורחת "את לא אחות שלי!". זה מצחיק בעיקר כי עד לאותו רגע "אתם לא אחים שלי" הייתה הצהרה ששמעתי אך ורק מפי שמאלנים כלפי מפגיני ימין למיניהם.
לא רק ולרשטיין 276322
"איך באמת אתה מסביר את המצב הקיים, בו ישראל הולך ומאבדת את המאפיינים הדמוקרטיים שלה?
מה קורה לכל אלה שסתימת פיות הופכת לגיטימית מבחינתם?
מה קורה פתאום לאנשים, שחושבים עצמם נאורים, שהם לא מבחינים בין התנגדות של מישהו לביצוע מעשה שנוגד את מצפונו, השקפתו ותפישת עולמו, על אף שהוא חוקי (נניח), לבין מלחמת אחים?"

ההסבר הוא פשוט, אבל אני לא בטוח שתאהבי אותו.
הרוב הגדול של "המרכז" בישראל, אינו דמוקרטי במידה שהייתי רוצה שיהיה, ובטח לא במידה שוולטייר ‏1 היה רוצה שיהיה. אותה סתימת פיות המתרחשת כיום כלפי הימין הקיצוני, התרחשה במשך שנים כלפי השמאל הקיצוני, וממשיכה להתרחש גם היום בכיוון זה (ההתנכלות לטלי פחימה היא הדוגמא האחרונה). הסיבה היא שאנשי המרכז, הנשמעים בשלטון, חוששים מכל אלטרנטיבה רדיקלית, השונה מהם באופן משמעותי, ולכן מנצלים את ההגבלות ההגיוניות על חופש הדיבור, שנועדו מלכתחילה כדי להגן על חיים, על מנת לשמר את מעמדם ההגמוני.

"איך אפשר להסביר שאנשים שמתנגדים לכל פתיחה באש בלי שנשקפת סכנת חיים מיידית לחייל, מוכנים, ואפילו משתוקקים, ללחוץ על ההדק כלפי מתנחל, אם הוא יתנגד (בלי נשק. אף מתנחל לא איים בשימוש בנשק, ולא הפעיל איזה שהוא נשק עד עכשיו) לגירושו מביתו וארצו?"
זה כבר לא קשור, ולו בגלל שאני דיברתי על חופש הדיבור, ולא על התנגדות (אלימה או לא אלימה) לפינוי. כמו-כן, לא שמעתי על מישהו ש"משתוקק לפתוח באש על מתנחל המתנגד לפינוי".

1 שצוטט כאומר "אינני מסכים לאף מילה שאתה אומר, אך אהיה מוכן למות על זכותך לומר זאת"
לא רק ולרשטיין 276602
אני מודעת להתנכלות לשמאל הקיצוני מצד הממסדים הבטחוניים. אבל בשמאל, יש לאנשים הללו את הגיבוי המלא, או החצי מלא, של התקשורת ומערכת המשפט.
כאשר שופט מעביר ביקורת על עצם הבאתם לדין של מפגיני הגדר השמאלניים, זה נשמע לי מוזר, מפני שאני יודעת על אנשים רבים מאוד מהימין, מהסביבה הקרובה שלי, שנשפטו ונענשו, על הפגנות פחות סוערות, ואף שופט לא צפצף, ואף עיתון לא כתב על זה.
הייתי שמחה מאוד גם אם היועץ המשפטי היה מגלה הבנה והערכה לסרבני הימין כפי שהוא גילה כלפי סרבני השמאל.
השווה גם את יחס התקשורת לטלי פחימה ואת היחס שלה (ולתקופה ארוכה חוסר היחס שלה), למעצרו של נועם פדרמן.

לגבי ההשתוקקות לפתוח באש- תקרא את יואל מרקוס אפרים סנה ואבו וילן בנושא.
לא רק ולרשטיין 280345
אני לא לגמרי מסכים אתך.
סרבני השמאל נכלאו פעמים ארוכות לתקופות מאסר ממושכות. אני לא זוכר "גילויי הבנה" מצד הממסד. אפילו במרצ התקשו לתמוך בהם.
לגבי פחימה מול פדרמן - נכון שלפרשיית פחימה היה יותר כיסוי תקשורתי, אבל אם תשימי לב, הכיסוי הזה היה, לפחות בתחילתו, מאוד שלילי: התקשורת פרסמה שפחימה מעורבת בפיגועים, ואף העבירה בעצמה מטענים; כך יצרה התקשורת אווירה ציבורית שמצדיקה את מעצר פחימה ומרשיעה אותה ללא משפט. הסיבה לכך שההתעניינות הציבורית בפחימה הייתה גדולה יותר אינה קשורה לעניין השמאל-ימין אלא לכך שמבחינה עיתונאית יש כאן סיפור "עסיסי" יותר: פעם ראשונה שיהודיה ישראלית נחשדת בטרור נגד יהודים; הקשר הרומנטי עליו נרמז בינה לבין המבוקש; וכן הלאה.
לא רק ולרשטיין 275133
כן, נו. על האלמותם של אבירי זכויות האדם (כשמדובר בחופש הביטוי של יריביהם הפוליטיים) קוננתי במאמר. ונראה שהמצב רק הולך ומחמיר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים