ציטוט גורלי 309647
מעניין הציטוט של ארי גורלי: "אני לא משוכנע שלאדם עצמו יש זכות על היצירה שלו מרגע שהיא נולדה". מה דעתו של גורלי על עותקים פירטיים של הדיסק החדש שלו? אל לו להתלונן, היצרן פשוט לא משוכנע שלגורלי עצמו יש זכות על היצירה מרגע שפורסמה.

לטעמי, זוהי זכותו המלאה של יורשה של וולך. הפתרון היחיד, מבחינתו של יוצר הרוצה למנוע עתיד דומה ליצירתו: לתרום את יצירתו לרשות הרבים בטרם מותו. במקביל, יש לקצר דרסטית את פרק הזמן שיש להמתין משעת מותו של יוצר ועד שיצירתו עוברת לרשות הרבים; לטעמי, 35 שנה הם די והותר (ויפה שנה אחת קודם). מקרה זה רק מוכיח כי מדובר באינטרס של הכלל, וגם של היוצרים עצמם.

חוקים יעודיים (בסגנון, "אין לאסור שימוש באופן גורף") לא יעזרו. היורש יכול לטעון, למשל, כי אינו אוסר שימוש באופן גורף, אבל לאסור שימוש באופן פרטני; לדחות כל בקשה עם תירוץ אחר.
ציטוט גורלי 309659
לא הבנתי כל כך את מה שכתבת. מצד אחד זו זכותו המלאה של היורש של וולך לאסור על פרסום היצירה שלה, ומצד שני אתה רוצה לגזול את הזכות הזו ממנו עוד יותר מהר ממה שגוזלים זאת כיום. למה 35 שנים? למה לא 10? ולמה בכלל להתיר את האבסורד הזה, שאחרי מספר כלשהו של שנים פתאום מותר לעשות מה שרוצים עם היצירה? למה אז לא צריך להתחשב בדעות של היורשים?
ציטוט גורלי 309694
ה"אבסורד" הזה נובע מהסכמה כללית שטובת הציבור, טובת התרבות האנושית, בשחרור יצירה לרשות הרבים לאחר תקופה מסוימת. כך ניתן ליצור יצירות חדשות, למשל, המתבססות על אלו הישנות, מבלי להזדדק לאישור בעלי זכויות של יצירות "עתיקות". אותו "אבסורד" נמצא גם בבסיס העובדה שלפטנט יש תקופת תוקף מוגבלת.

(חלק מ-)ההגיון בבסיס ה"אבסורד" הוא שלאחר תקופת זמן ארוכה, או שיצירה היא כבר חסרת ערך מסחרי, או שהיא הפכה לחלק מהותי, בסיסי, מהתרבות.

דוגמה מעשית: "התפסן בשדה השיפון" יכול בהחלט להוות בסיס ליצירות רבות נוספות, אולם נכון להיום, בעל הזכויות אוסר על כל ציטוט ממנו, אפילו של פסקאות בודדות, אפילו לספרי עיון (ולראיה, ראה Le Ton beau de Marot מאת ד. הופשטטר, עמ' 282-283). אם זכויות היוצרים היו קיימות לנצח, קל לחשוב על מצב בו יצירה זו היתה פשוט נעלמת בסופו של דבר מנוף התרבות האנושית. חכם? מסופקני.

הוויכוח היחיד שנותר הוא על פרק הזמן האמור עד להפקעת זכויות היוצרים. 70 שנה לאחר מות היוצר הם, לדעתי, פרק זמן מופרז. החוק המקורי (בארה"ב) דיבר על 30 שנה בלבד כמדומני, והוא הוארך השב והארך בשל לחצים של בעלי זכויות על יצירות מועטות שהן עדיין רווחיות לאחר זמן רב כל-כך.

(הידעת? ע"פ החוק בארץ, המבוסס על החוק הבריטי נכון לשנת 48, לצילום יש זכויות יוצרים המחזיקות 50 שנה, ללא תלות במשך חייו של הצלם.)
ציטוט גורלי 309698
לא הבנתי.

אם היצירה הפכה לחלק מהותי, בסיסי, מהתרבות, נראה לי שעל אחת כמה וכמה היורשים של ממציאה זכאים ליהנות מפירותיה, *אם* כבר הסכמנו שליורשים יש חזקה כלשהי על היצירה.

כמו כן, להגיד על משהו "אם עבר המון זמן מאז שהיוצר מת זה בטח חסר ערך מסחרי" זה לא נכון. לך תדע מתי ספר עתיק ולא ידוע עלול להפוך, בזכות משוגע לדבר ש"איתר" אותו, ללהיט.

לדעתי טובת הציבור והתרבות האנושית היא בשחרור יצירה לרשות הרבים, ובחינם, תכף ומייד. למה לא לעשות את זה? אם מתוך התחשבות ביוצר עצמו, למה להתחשב ביורשים שלו ולו לחמש דקות?

ומדוע לא יכולה להיות ליוצר זכות דיבור באשר למה שיעשה ביצירה לאחר מותו? אם הוא מבקש שלא תופץ לעולם, מדוע לא לכבד את הרצון הזה? מדוע לבזות אותו רק בגלל שעברו שנים רבות מאז מות היוצר? ושוב, אם טובת כלל הציבור היא בכך שהיצירה תופץ, מדוע לא להפיץ אותה תכף ומייד ממותו של היוצר? הרי ממילא נבזה את רצונו מתישהו, אז למה לחכות?

גם השרירותיות שבבחירת מספר לא נהירה לי. למה דווקא 70? יש הגיון מאחורי המספר הזה, או שזרקו קובייה?
ציטוט גורלי 309703
היי, רגע - אתה לא יכול לומר רגע אחד שלדעתך יש לשחרר יצירה לאוויר העולם, ובמשנהו להגן על זכותו של היוצר על היצירה. או שיש, או שאין לו זכות (גם אם מוגבלת).
ציטוט גורלי 309704
לדעתי יש לשחרר יצירה לאוויר העולם אחרי שהסופר מת, בלי קשר לשאלה מה הוא כתב בצוואתו (אם הוא כתב "תשרפו את כל כתבי" אני בהחלט מזמין אנשים לשרוף את כתביו, אבל רצוי אחרי שנספיק להעתיק אותם לנייר אחר), אבל לא על הדעות שלי מדברים כאן, אני חושב. אני פשוט מנסה להבין את מה שנראה לי כאבסורד, לפיו אחרי מותו יש לסופר (וליורשיו!) חזקה על היצירה, אבל אחרי שחולפות עוברות כמה שנים כבר אין לו, ולכך מכוונות השאלות שלי.

(אם את מתייחסת לציטוט "לדעתי טובת הציבור והתרבות האנושית היא בשחרור יצירה לרשות הרבים, ובחינם, תכף ומייד", הרי שלמרות שזו דעתי, זו לא *כל* דעתי: אני חושב שצריך ללכת גם לקראת הסופר, כל עוד הוא חי, אחרת המוטיבציה של אנשים לכתוב תרד פלאים).
ציטוט גורלי 309719
"לא על הדעות שלך מדברים כאן"?

תגובה 293863
ציטוט גורלי 309726
האמת, זה מתחיל להימאס עליי. האם אני צריך לבוא לדיון עם דעה מגובשת ולנהל ויכוח שבו אני מסביר למה אני צודק וכולם טועים? כי אני מעדיף לנסות ולהבין למה מי שמביע את דעותיו צודק, בלי קשר לשאלה אם אני חושב כמוהו או לא. גם לא ברור לי מה "מטא" בשאלות שאני שואל כאן. אם זה עדיין מפריע לך, אני מציע שנעבור למייל ולא נזהם את הדיון כאן בעוד הודעות שהן באמת מטא.
ציטוט גורלי 309748
ודאי שלא. אבל בתגובתך הקודמת דחסת יחד את דעתך יחד עם שאלות הבהרה לצד השני - ובין זו לבין אלה היתה סתירה, והמעבר ביניהן לא היה ברור. זה הכל.
ציטוט גורלי 309812
כאשר אדם הוא בעל עסק, אף אחד לא יעלה על הדעת לומר שלאחר מותו העסק הופך לנחלת הציבור. יוצר, ובעיקר יוצר שליצירותיו יש ערך כלכלי, יכול לתת למשפחתו לאחר מותו להרוויח מהערך הכלכלי הזה. זה הנכס שיש לו, ולנכס הזה יש משמעות כלכלית. אני לא רואה למה צריך לקחת לו אותה.
ציטוט גורלי 309816
העניין הוא שהוא רוצה שהיצירה לא תתקיים. הוא לא פועל מהמניעים הרגילים של רווח, אלא מתוך מטרה בעצם לפגוע במשוררת. גם אם היה מחסל את המכונית שלה, היינו אומרים שזה לא הגיוני, ואפילו היינו אומרים - בל תשחת.

אני מבין את הטענות. אני חושב שזה מעניין שהחוק שנתן לו את הזכויות הוא מן הסתם חוק נתעב בעיניו. אילו הדבר היה בידו, הוא היה מבטל את החוק ומשאיר את הזכויות בידי האחות.
ציטוט גורלי 309838
אתה טועה. ריבלין יכול לחשוב שיצירתה של יונה וולך היא נתעבת ואילו חוקי זכויות היוצר והירושה הם נפלאים. (בלי קשר, אני לא רואה אותו ממהר להעביר את חצי הבית של המשוררת שקבל מבית המשפט ליורשים האחרים שלה).
נדמה לי שמר ריבלין הוא אדם די עלוב. נדמה לי שגם ע''פ תפיסת עולמו החדשה מה שנתעב הוא אורח החיים אותו חלק עם המשוררת ולא מכלול יצירתה שרובה יכולה לעבור אפילו את הרב הראשי.
ציטוט גורלי 309860
אין לי מושג בשירים של וולך ‏1. החוק המעביר ירושות לידועים בציבור הוא מן הסתם מתועב בעיני אדם דתי. אני מניח שלא היתה צוואה.

1 אם אני מכיר איני יודע זאת
ציטוט גורלי 309877
שכחתי לגמרי את את עניין הידוע בציבור. אבל זה לא משנה מה שאמרתי: הנתעבות היתה לחיות איתה כידוע בציבור ולא דוקא בכל מילה שהיא כתבה. "בכתב יד איטי וכאוב רשמה צואה מוזרה, קשה לפענוח ובה הזכירה את כל רכושה "בארץ ע"פ השמיים" לצד שמו של יובל ריבלין". אני לא יודע אם ביה"מ העליון הכיר בזה כצוואה חוקית, בכל אופן הוא העביר את חלקה של יונה וולך בבית המשפחה שלה למר ריבלין.
ציטוט גורלי 309902
עד כמה שזכור לי, הוא קיבל את זכויותיו מתוקף צוואה דווקא. חוץ מזה, על הכספים שזכה בהם הוא שמח מאוד. הוא בהחלט עמד על זה (היו משפטים בעניין, אאל''ט). הבעיה שלו היא רק עם תוכני השירים, שבהחלט אינם דתיים (בלשון המעטה).
ציטוט גורלי 309910
כלומר, הוא לא קיבל את הזכויות מתוקף היותו הידוע בציבור שלה, אלא מתוקף צוואה. אם כך, זה פחות גרוטסקי ממה שחשבתי, למרות שזה עדיין, שכן כיצד הוא נכנס לצוואה.

מבחינה דתית, אינני יודע אם יש לו הרבה ברירות. מצד אחד, הוא מכפר על הנפטרת בזה שהוא מעלה את דירתה מהזוהמה אל הקדושה. מצד שני, הוא מכפר על הנפטרת בזה שהוא מצמצם את הנזק של השירים. אולי הוא יכול לצנזר את השירים ולמכור זכויות על שירים כשרים? אולי אפילו לתיתם בזיל הזול, דבר שיזכה אותו באהדת בראנז'ה?
ציטוט גורלי 309920
באשר לבחירותיו מבחינה דתית, אני באמת לא הכתובת. באשר לצוואה, אין לי ספק שמבחינה רוחנית הוא חוטא לה חטא גדול.
ציטוט גורלי 309862
מכלול יצירתה יעבור את הרב הראשי? "שיר קדמשנתי"? "תפילין"? המוטיבים הנוצריים בשיריה? אוזניים תצילנה!
ציטוט גורלי 309890
טוב, נסחפתי קצת, אבל מה בדבר http://shironet.gpg.nrg.co.il/songView.aspx?song_id=... ?
חפשתי ב- http://shironet.gpg.nrg.co.il/homepage.aspx? ולא השתכנעתי (רוב השירים אני חושב היו עוברים). העניין הנוצרי נראה לי קצת פרשנותי, כל ענייני הבתולה הקדושה והדם הזב מושכים לכיוון הזה. אבל יונה וולך גדלה בארץ וכמה שזכור לי לא היתה משכילה במיוחד. הידע שלה בנצרות מסופק ביותר בעיני.
ציטוט גורלי 309900
מתוך "סוף עונת החילונים" של אסף ענברי:

"בישראל, בינתיים, חדרו מוטיבים נוצריים לאמנות ולגישושי הדרך של מחתרת הערגה. יגאל תומרקין, שהגיע ארצה ב-‏1960 אחרי שנות השתלמות באירופה, הציג עבודות שהתמקדו במוטיב הצליבה, תוך אימוץ הפורמאט הכנסייתי של טריפטיכון מעל למזבח. במנזר נוטרדאם בירושלים, תחת פסל-השיש של הבתולה הקדושה, עם פעמוני-כנסיה בחלון, ישבה יונה וולך וכתבה את שיריה המוקדמים. "מלאכים סחוטים", "תופת" ו"נשים קדושות" נשזרו ב"קולות הקוקו והתנשמת" ודינדון "פעמונים כחולים". "אני", היא כתבה, "הבתולה הקדושה. אני הבתולה הקדושה. האם אתה שומע אותי"."

"הבוהמה התל אביבית מיהרה להשתחל לאווירה החדשה. באורח חייהם ובאורח כתיבתם, בעטו הצעירים במוסכמות-ה"בורגנות". שירי יונה וולך רחשו מיניות מתריסה."

(ואם כבר, אז גם: "וצמד המוזיקאים אילן וירצברג ושמעון גלבץ הוציאו תקליט פסיכאדלי של שירי יונה וולך.". תודה שמעון, על תקליט נפלא שאני חוזר אליו שוב ושוב)

ציטוט גורלי 309916
טוב, זו דוגמה יפה של "פרשנות". וולך גרה באגף של מנזר נוטרדם שהיה אכסניה להשכרת חדרים. פסל האבן של הבתולה היה על גג הבניין, כך שאפשר להגיד שהיא ישבה תחתיו. אבל אני באמת לא יודע מה היה יחסה לנצרות. יכול להיות שהיא למדה משהו על הנצרות במכון אבני (בישראל החילונית נצרות מתקשרת תמיד עם אמנות משום מה) או מאנשים שונים. בכל אופן במקום לצלול במבוך פרשנות שלא ברור מה עומקה, הבה נקרא את השירים. מה כל כך נוצרי בקולות הקוקו והתנשמת?
הבתולה הקדושה של וולך היא לא בדיוק מה שמומחה למוטיבים נוצריים היה מייצר.
ציטוט גורלי 309903
יונה וולך הייתה אישה משכילה מאוד. והיא הייתה גם תקופה מסוימת חברתו של אנטון שמאס, שהוא נוצרי.
שן דובי שן 315814
מכיוון שכתבת במקום אחר שקראת את הספר של סרנה, אתה בוודאי יודע שהשיר על הדובי נכתב למעשה על בובת מין. איך בדיוק, לא הצלחתי להבין מהספר.
שן דובי שן 315832
לשיר היתה שורה נוספת בסופו אותה לא שרו בפסטיבל: "ולי רטוב כך סתם". לפי מה שאני זוכר מעיון בספר של סרנה, וולך שמעה שגוגול נהג לישון עם בובת מין במיטה. כנראה זוהי "ואת בובה שלי". מה עושה שם הדובי? תשאל את קננגראס.
שן דובי שן 315918
במקור הוא נקרא ''הבובה של גוגול''.
שן דובי שן 315941
אני לא מבין כלום בשירה, אבל לדעתי בחיים לא היה אפשר להסיק מהשיר שמדובר בבובת המין של גוגול, אפילו כולל השורה המושמטת ( אולי הרטבה במיטה של ילדה קטנה לכל היותר). מצד שני, אם היו משאירים את הכותרת, סביר שהייתי מצליח להבין שה*כותרת* היא על הבובה של גוגול, אבל ההקשר לשיר עדיין נבצר מבינתי (חוץ מהביטוי "ואני אעשה הכל" שממנו אפשר להוציא קצת פרשנות על פאסיביות וכולי). אולי מומחי השירה כאן רוצים להגיב?
שן דובי שן 315956
אלמ"ש, אבל שיר לא אמור להיות ביוגרפיה ולא להכיל עלילה קוהרנטית. המקרה הזה הוא לדעתי השתעשעות באסוציאציות חופשיות, על סמך פרט ביוגרפי שהצית את דמיונה של המשוררת. ושם השיר הוא אלוזיה שמפנה את הקורא המעוניין לפתור את המעין-חידה הזו.

הכותרת שונתה כדי להתאים את השיר לפסטיבל הילדים, שם ביצע אותו ללא בושה(!) אריאל זילבר. וכמובן, מהילדים לא היית מצפה שיעשו את ההקשר לבובה של גוגול, ולמען האמת היית מקווה מאוד שלא יעשו אותו.
שן דובי שן 428460
השורה "ולי רטוב סתם" באה אחרי "לך עין מזכוכית" ולכן הייתי מבין אותה כך: לך, דובי, יש עין מזכוכית, ובגלל זה היא נראית רטובה. העין שלי, לעומת זאת, רטובה כך סתם - כלומר, כי אני בוכה, כביכול ללא סיבה.
וזאת - אפשר לשער - מבדידות וגעגועים?
זה עדיין יכול להתאים גם לדובי אליו מתגעגעים, וגם לבובת מין (שמהווה תחליף עלוב לאישה). למרות שהפרשנות של בובת המין נשמעת הרבה פחות מתאימה, גם אם זו היתה המוטיבציה המקורית לכתיבת השיר.
ציטוט גורלי 309961
ואם הוא היה אמן שמצהיר שבמסגר מיצג פוסטמודרני, הוא רוצה להעלים את וולך מהתרבות הישראלית (במסגרת יכולתו)?
ציטוט גורלי 310054
חופש האמנות איננו כולל סתימת פיות.
ציטוט גורלי 309824
זה לא נימוק טוב. אם כל העניין היה כלכלי, היה אפשר להרשות לכל אחד לפרסם ללא בקשת רשות ורק לחייב אותו בתשלום תמלוגים. המחוקק רצה כאן להרחיב את זכויות היוצר ולאפשר לו גם לקבוע היכן ומתי יעשה שימוש ביצירתו וזכות זו עברה לידי יורשיו.
אני לא בטוח שלריבלין בכלל תעמוד זכותו בבית משפט, שכן במקרה שלא מדובר בשירים שלא פורסמו עד עתה, ברור שהוא פועל בניגוד לרצון היוצר עצמו.
ציטוט גורלי 309887
אני לא בטוח שההקבלה מדוייקת לגמרי. מה לדעתך הם המרכיבים שיוצרים "עסק" ושאותם מעבירים בירושה?
ציטוט גורלי 309951
99.99% מהיצירות אינן בעלות ערך. למה הן צריכות להשאר נעולות? רק בגלל שיש כמה אנשים שצאצאיהם מצליחים להרוויח?

אז היתרון הוא שמוסיפים מעט מאוד עידוד לאילו שממילא כבר הצליחו. מה החיסרון? פוגעים ביצירה של היום, שלא יכולה להתבסס על מקורות עדכניים.

את ה"נכס" הזה החוק מראש נתן ליוצר לזמן מוגבל כדי לעודד אותו ליצור, ולא כדי להפוך את ילדיו לבטלנים. ע"ע גרייסלנד.
ציטוט גורלי 310055
איפה ראית שטלי מציעה להשאיר יצירות מסוימות נעולות?
מה הסיפור עם גרייסלנד?
ציטוט גורלי 310458
לא ברורה לי העמדה שלך. זכויות יוצרים הן או קניין הפרט או שאינן קניין הפרט. אם הן קניין הפרט, אין לך שום מקום להתערב בהחלטתו מה לעשות איתן, ממש כמו שאין לך זכות לעבור לגור בביתו של אדם שנפטר, גם אם הבית יפה נורא ואתה תהנה ממנו מאוד. אם אינך מכיר בזכויות הקניין בהקשר של זכויות יוצרים, יש לך בעיה רחבה הרבה יותר.
ציטוט גורלי 310500
ללא ספק יש לי הרבה בעיות רחבות.

אגב, מה דעתך: האם זכויות יוצרים אמורות/צריכות לפוג אי פעם?
מדוע "הכל או כלום"? 310739
התפיסה שלך את מושג הקניין היא מאוד חד-גונית. או שיש לך הכל או שאין לך כלום. אם זכויות יוצרים הן קניין "אין לך שום מקום להתערב בהחלטה מה לעשות איתן". מדוע? מדוע אתה מגדיר קניין בצורה כל-כך ליברטריאנית?

יש שתי דרכים טובות לתקוף את הגישה שלך.

ראשית, הקניין כשלעצמו איננו "הכל או כלום". דוגמא לכך היא סעיף 14 לחוק המקרקעין (והרי קרקע היא נכס פיסי קלאסי) הקובע כי בעלות על נכס איננה מצדיקה "עשיית דבר הגורם נזק או אי-נוחות לאחר". כלומר, יכולתך להשתמש כרצונך בנכס שלך איננה מוחלטת. היא מוגבלת, כי צריך להתחשב גם באנשים אחרים.
ה"קניין" לא נפל משמיים. הקניין הוא מושג שנוצר ע"י החוק. וכפי שהחוק יצר אותו, כך גם החוק יכול לעצב אותו כרצונו. החוק הוא זה שקובע שאתה "בעלים" על משהו, הוא זה שקובע מתי ואיך הפכת ל"בעלים", והחוק הוא זה שקובע מהי קבוצת הזכויות הנתונות לך בגין ה"בעלות" הזו. בברה"מ הקומוניסטית, למשל, לא היה מושג כזה, "בעלות". אתה לא יכולת להיות בעלים של כלום. כמעט הכל היה קניין משותף, של כולם.

הידעת? הקודקס הגרמני אומר: "הבעלים של דבר, יכול, כל עוד אינו פוגע בזכויות הזולת ובהוראות החוק, להשתמש בקניינו לפי רצונו, ולמנוע התערבות הזולת". כלומר, החוק הגרמני מעצב את מושג הקניין כך שהוא איננו כולל בתוכו פגיעה בזולת. הוא מגביל את יכולותיך לשלוט בקניינך. קניין לא צריך להיות מוחלט. אנחנו, כמדינה, יכולים להחליט מה נכלל במושג ה"קניין" ומה לא, איזה זכויות נתונות לבעל הקניין ואיזה לא.

שנית, אפילו אם תאמר שהגדרת הקניין המוחשי היא של שליטה מוחלטת בנכס, ללא כל הגבלה, עדיין אין הדבר אומר שקניין רוחני זהה מבחינה זו לקניין מוחשי. אם הזכות בקניין מוחשי היא מוחלטת, ההסדר החל על קניין רוחני חייב להיות שונה מההסדר על קניין מוחשי. כי אחרת האנושות לא תוכל להתקדם. אם הקניין הרוחני יהיה מוחלט, בסוף אפילו לא נוכל לדבר בלי לשלם ולקבל אישור, בגלל שכל מילה שנרצה להוציא מפינו תהיה שייכת לאדם שהמציא אותה. לא נוכל לבנות בתים, כי כל רכיב בבית יהיה מוגן ע"י הממציא שלו בפטנט או במדגם.
אם תתעקש שהקניין המוחשי הוא מוחלט, נהיה חייבים ליצור הסדר שונה לגבי קניין רוחני. אם לא נגביל את היכולת לשלוט בביטויים‏1, התוצאה תהיה בלתי נסבלת לאנושות.

1 בניגוד לנדמה, דיני הקניין הרוחני אינם מגנים על רעיונות, אלא על ביטויים בלבד.
מדוע "הכל או כלום"? 311957
"הקניין הוא מושג שנוצר על-ידי החוק"

קניין הוא דבר המוגן על-ידי החוק, לא דבר הנוצר על-ידי. אנשים החזיקו בקניין גם כאשר לא היה חוק כלל.
הניסוחים והתובנות השונות שמבטאים חוקים במקומות שונים ביחס למגבלות הבעלות על הקניין אינם מגדירים את הקניין, אלא רק את המידה שבה החוק מגן על בעליו מפני פגיעה. במקרים שציינת, הגנה זו חלקית בלבד.

וכמובן, ההגנה לקניין הפיזי צריכה להיות מוחלטת, חד-משמעית ולא מותנה או מוגבלת. למעשה, ההגבלה היחידה היא ההשקה: כאשר מימוש הבעלות על הקניין של אדם אחד פוגעת בזכות הדומה של אדם אחר.

קניין רוחני שונה במובן אחד מקניין פיזי בהיותו בלתי-פיזי במהותו, אבל הוא זהה במובנים אחרים. במיוחד: הבעלות על שני סוגי הקניינים מושגת באמצעות הפעלת יכולות אדם.

כדי להבהיר את הבעייתיות שבהבחנה: נאמר שאני סוכן בורסה ואתה סופר. שנינו עמלים משך שנתיים, כשבסיומן אני הרווחתי סכום כסף מסוים ואילו אתה כתבת ספר. אני קונה בכסף בית, אותו אני יכול להוריש לצאצאי. ואתה? מדוע שתופלה בגלל שכשרונך טמון בעט ולא בעקומות הבורסה?

נותרות עוד שתי שאלות: טובת החברה ואופן הגדרת קניין רוחני.

בנוגע לטובת החברה: ההבדל בינינו כאן הוא שאני מצטנע ואומר שאינני יודע איזה מן המצבים יועיל יותר לחברה – כזה שבו הקניין הרוחני מוחלט ככל קניין או כזה שבו הוא מופקע אחרי זמן מה. אתה טוען שאתה יודע ומתאר תסריט בלהות שתוצאתו "בלתי נסבלת לאנושות". אבל את זה אתה לא *יודע*, אתה רק מנחש. האם המקרה בו לבנו של טולקין זכות על יצירת אביו טוב יותר או רע יותר ממצב בו אין זכויות יוצרים? האם העובדה שנעמי שמר אסרה על פרסום שיריה באינטרנט מזיקה או מועילה לציבור? האם היא מחזקת או מחלישה אלטרנטיבות? אתה ואני יכולים רק לנחש ולא נראה לי שאפשר אפילו להעמיד פנים שאנו יודעים.

לגבי אופן הגדרת קניין רוחני וזכויות יוצרים – כאן השטח פתוח. האם קניין רוחני צריך להיות מורחב לכלול "דמיון כללי" או בעלות נצחית על שמות ומותגים, פטנטים ותהליכים? לדעתי, ההגבלה כאן צריכה להיות ארוכה וצרה: ארוכה בזמן, צרה בתחולה.
ציטוט גורלי 309706
הרעיון (כמו בפטנטים) הוא לאפשר ליוצר להנות מפירות יצירתו, תוך שמירה על האינטרס של החברה כי אותו פרי יעבור, בסופו של דבר, לרשות הרבים. עבור רוב בני האדם, טובת יורשיהם חשובה להם כמעט כמו טובתם שלהם, ולכן ממשיכות הזכויות גם לאחר מות היוצר (וגם כדי למנוע אבסורדים אם היוצר נפטר עם פרסום היצירה, או אף בטרם פרסומה). המספר שאני בחרתי - 35 - נועד "לכסות דור אחד קדימה", מה שנשמע לי כמו פשרה סבירה. (אבל ראה להלן).

למה 70? כי כל שינוי בחוק (האמריקאי, ממנו שואב הישראלי את המספר) היה צעד קטן. החוק האמריקאי המקורי (משנת 1790) דיבר על 14 שנה, ניתן לחידוש כל עוד המחבר חי (כלומר, לכל היותר 14 שנה לאחר מותו). מדי פעם הם משנים את החוק ומאריכים את התקופה. עד כה, הם הגיעו ל-‏70 שנה ממות המחבר. אני סומך על המחוקק האמריקאי כי לפני 2036, כלומר לפני שיחלפו 70 שנה ממותו של וולט דיסני, המספר עוד יגדל. כל מה שצריך זה להמשיך להפחיד את הסנטורים עם חזון הבלהות של סרטי פורנוגרפיה בכיכוב היפהפיה הנרדמת, והם מייד ממשיכים לדחות את הקץ.

אגב, לדעתי האישית עדיף שמשך הגנת הזכויות יהיה מרגע הפרסום ולא מרגע מות היוצר. ראשית, כדי שלחברה לא יהיה אינטרס (ולו סמלי) במוות מוקדם של היוצר, ושנית, כי זה יותר פשוט, טבעי, וקל להגנה. חמישים שנות זכויות, כמו במקרה של צילומים, נשמע לי כמו פרק זמן סביר והגיוני. זה גם מסיר את ההבדל המלאכותי הקיים כיום בין יצירות מעשה-ידי פרט ליצירות מעשה-ידי חברה בע"מ.
ציטוט גורלי 309720
מהו חזון הבלהות עם היפהפייה הנרדמת?
למרבה הפלא, יש יוצרים שמאריכים חיים יותר מ-‏50 שנה אחרי יצירותיהם הראשונות. נראה לי לא הוגן שיפסיקו ליהנות מפירותיה, או יחששו להפסקת פירותיה אצל הצאצאים המוכרים להם. (מה גם שכפי שאמר גדי, יש יצירות שמתחילות להניב פירות רק זמן רב אחרי שהתפרסמו לראשונה). לכן נראה לי שהתוקף צריך לפוג בכל מקרה רק "אחרי מות יוצרים אמור". מאידך גיסא, אפשר בהחלט לצמצם אותו. נתפשר על 20 שנה אחרי המוות?
ציטוט גורלי 309749
לא יודעת לגבי היפהפיה, אבל... http://www.heberotic.co.il/hashahaf02.html
זה הרבה יותר פשוט 310469
"דיסני" הם אימפריה בארה"ב, ויש להם הרבה מאוד כוח, ושליטה גם במחוקק. "דיסני" מעוניינים להמשיך להרוויח מזכויות היוצרים של וולט דיסני - מיקי מאוס ושות'. לכן, באורח פלא, בכל פעם שהולכות לפוג זכויות היוצרים על יצירותיו של וולט דיסני, מאריך המחוקק האמריקאי את תוקפן של זכויות היוצרים. כרגע הגיעו ל-‏70 שנה בארה"ב.

עם זאת, יש להודות שארה"ב היא לא הסיבה לכך שהחוק בישראל מעניק אף הוא זכות שתוקפה הוא 70 שנה ממות היוצר. החוק הישראלי הוא למעשה החוק האנגלי משנת 1911 (הנוסח באנגלית הוא זה המחייב. אפילו לא התרגום שלו לעברית), שמעניק אף הוא זכות שתוקפה הוא עד 70 שנה מסיום שנת מותו של היוצר.
ציטוט גורלי 309728
תודה. אני חושב שאפשר לפצל את הדיון לשניים: יש הסכמה כללית על זה שהזכויות לרווחה כלכלית של היוצר ויורשיו מיצירתו צריכות להישמר ברמה מסויימת. לעומת זאת, לא ברור האם צריכה להישמר הזכות לדבר ההפוך: כלומר, שהיוצר או יורשיו יוכלו *לאסור* על פרסום היצירה לחלוטין (דבר שבוודאי לא מוסיף להם רווח כלכלי).

אמרו כאן: טוב, אבל אם לא נאסור "לחלוטין", מי יקבע כמה כן מותר לאסור? נו, יקבע את זה מי שקובע שרירותית 70 שנה או 30 שנה, אני לא רואה למה צריכה להיות לו סמכות לקבוע מתי הזכויות פגות לגמרי, אבל לא סמכות לקבוע כמה רחוק הזכויות הללו הולכות.

דרך אחת למנוע בעיות כמו אלו שעליהן אתה דיברת (בעל הזכויות ידחה כל בקשה בתירוץ אחר) היא מה שאם איני טועה כבר הוזכר בדיון (בהקשר של קאברים): אי אפשר בכלל לאסור על שימוש ביצירה, אבל המשתמש מתחייב לתגמל את בעל הזכויות על השימוש. מה דעתך על הגישה הזו?
ציטוט גורלי 309822
לטעמי, או שאתה נותן את כל הזכויות (ליוצר, ולמי שהוא מעביר אותן אליו, בחייו או במותו) – או שאתה לא נותן אף זכות. הרי היורש של זכויות וולך היה פשוט יכול לציין שהוא דורש מליון דולר לשיר; מבחינה מעשית, היצירה המקורית היתה גוועת, אבל אף אחד לא יכול היה להאשים אותו באיסור גורף.

הרעיון של חובת-תגמול היא בעייתית, משום שאתה חייב גם לקבוע תעריף בחוק, וגם משום שיש כאן שלילה של חלק מזכויות היוצר. לטעמי, למרות שדעה זו לא פופולרית במיוחד, זכותו המלאה של היוצר (או מי שקיבל ממנו את הזכויות) לשאוף ל"העלמת" היצירה, במידת האפשר. מספר בעלי הזכויות הבוחרים לעשות כן הוא אפסי עד זניח, כך שההפסד הוא מינורי, לעומת הפגיעה בחופש הפרט. האיזון נמצא לדעתי בכך שבסופו של דבר, הזכויות מופקעות לטובת הציבור.
ציטוט גורלי 309893
אני חייב להודות שאני לא מבין את גישת "הכל או כלום" שלך. הרי מהות ה"הכל" הזו היא דינמית בלאו הכי (למשל, אני לא חושב שה"זכויות" כוללות בתוכן גם את הרשות לתבוע שריפת כל ספר קיים של וולך והשלכתו לכלא של מי שלא מציית), אז למה אי אפשר להתפלפל על כמה מקיפה היא תהיה?

אני לא רואה בעייתיות בצורך לקבוע תעריף בחוק (הרי גם את מספר השנים שאחריהם פג תוקף זכויות היוצרים קובעים בחוק). באשר לשאר דברייך, אנחנו חלוקים על כך משום שאני לא חושב שמרגע שאדם פרסם משהו, הוא רשאי להחליט שהוא רוצה לבטל את הפרסום. זאת משום שאני חושב שזוהי זכותו של כל אדם שרואה משהו שמוצא חן בעיניו לקחת דף ועט ולהעתיק אותו.

וכפי שכתבתי קודם, נראה לי אבסורדי משהו שאתה מגונן מאוד, בצורה קיצונית אפילו, על זכויותיו של היוצר ברגע אחד, אבל במשנהו אתה מבטל אותן לחלוטין, רק כי מחוג השעון זז קצת. אני באמת לא מבין את זה.

בוא ניקח לדוגמא את קפקא. קפקא אוסר על פרסום כתביו. אתה אומר "בוודאי, קפקא צודק, לא נפרסם כלום שלו" וקפקא מת רגוע. עוברות שנים רבות שבהן אף אחד לא זוכה לקרוא את קפקא, ופתאום אתה מפרסם את כתבי קפקא. כולם מתחילים לקרוא - וקפקא? שיתהפך בקבר.

מה שעשית היה לדרוך על הרצון של קפקא. דומני שקפקא אמר "אני לא רוצה שאף אחד, לעולם, לא יקרא את הדברים שלי" ואתה אמרת לו "זבש"ך, אבל אני אעמיד פנים שאני לטובתך ואמנע מאנשים במשך שנים רבות לקרוא את הדברים שלך". זה בעצם ללכת בלי ולהרגיש עם, כי רצונו של קפקא, בסופו של דבר, כן מבוזה.

לכן, אנחנו נשארים, כסיבות אמיתיות מדוע צריך עיכוב בשחרור היצירה, רק עם סיבות כלכליות. אבל כשזה מגיע לסיבות כלכליות, כמאמר ג'ורג' ברנרד שאו, כבר הסכמנו על העיקרון ואנחנו מתמקחים על המחיר - בפרט, כבר הסכמנו שלא נותנים את *כל* הזכויות ליוצר.
ציטוט גורלי 310293
המקרה של קפקא קצת שונה: כתביו לא פורסמו בימיו, והוא ביקש מחבר לשרוף אותם לאחר מותו. זכותו המלאה, ולמעשה, גם אם החבר סתם היה שומר על הכתבים בארכיון פרטי, מעולם לא היינו שומעים על קפקא. חוק זכויות היוצרים לא מנע השמדה או גניזה של הכתבים.

לו קפקא פרסם את דבריו בחייו, ואז היה מבקש לגנוז את כולם ולהעלימם - חוק זכויות היוצרים היה עומד לו לרועץ.

אגב, חוק זכויות היוצרים לא מונע מאיש להעתיק עם דף ואת את מה שמישהו אחר כתב. האיסור הוא על הפצה מסחרית של העותק. (העתקה בעזרת מכונת צילום, או מכשיר הקלטה, היא כבר סיפור אחר).

מעבר לכך, בוא ונחשוב. אולי עדיף מודל של "ברגע שפורסם, מותר שימוש לאחרים", אבל השימוש לאחרים יהיה בתשלום הקבוע בחוק: אחוזים מרווחי המשתמש. כדי למנוע תירוצים של "המוצר החדש לא היה רווחי", או אפילו "שימוש שלא למטרות רווח", יש לקבוע גם תעריף מינימום.

ועכשיו, שבוע אחרי שמר פ. ייטן, הזמן הנודע, הוציא את שירו החדש "כמעט כמו אמא", חברת "רמדיה" משתמשת בו לפרסום תחליפי החלב שלה. האם ניתן לכמת את הפגיעה בפ. ייטן, במוניטין שלו, וכו'? איך מודדים את הרווח משימוש לצורך פרסומת - רווחי המוצר המפורסם? ההפרש בין הרווחים לפני ואחרי הפרסום? רק למשך הקמפיין, או גם לאחר מכן?
ציטוט גורלי 310323
לא דיברתי ממש על קפקא, אלא סתם על מקרה היפוטתי שהשתמשתי (לא בחכמה רבה) בשם "קפקא" כדי לתאר אותו. במקרה הזה, מקרה היפוטתי של מישהו שאוסר שימוש בכתביו.

ההעתקה עם עט היא פשוט הקיצוניות, אבל כמו שציינת, ברגע שמתקדמים קצת פתאום הזכויות שלנו מוגבלות. למה אסור להעתיק עם מכונת צילום אבל בעט מותר? די ברור שמטעמים פרקטיים: אף אחד לא יעתיק בימינו עם עט. אגב, האם מותר להעתיק עם עט ואז להדפיס את זה במחשב?

אני מסכים במקרה הפרסומות יש כאן בעיה (אבל לכל היותר אפשר לאמץ את הגישה הקיצונית שבה מותר לאסור על שימוש ביצירה בפרסומות). מה שכן, אולי אפשר לעשות משהו כזה: מכיוון שהמחיר שהמפרסם משלם עבור הצגת הפרסומת מהווה אינדיקטור לכדאיות הכלכלית שלה, אפשר לדרוש שאחוז כלשהו ממחיר הפרסום יועבר לבעל הזכויות (דהיינו, אם אני רוצה לפרסם פרסומות והטלוויזיה דורשים 1,000 ש"ח עבור זה, אני אעביר 1,000 ש"ח לטלוויזיה ועוד 300 ש"ח לכותב השיר, כי התעריף שנקבע הוא 30%).
ציטוט גורלי 310340
אני מניחה שיהיו גם מקרים שבו היוצר ירגיש שהשימוש ביצירתו למטרות פרסומיות גורם לזילותה - או אולי אפילו לפגיעה ממשית בו (אם איננו מאמין במוצר המפורסם).
ציטוט גורלי 310346
נכון, אבל כאן אנחנו עוסקים רק בהשלכות הכלכליות. באופן עקרוני, יוצר יכול להרגיש שיש זילות של היצירה שלו גם כשמצטטים אותה, מביעים עליה ביקורת, הופכים אותה לסרט הוליוודי, מוציאים אותה בספר עם תמונות לא יפות, וכו'. אני לא חושב שצריך לאסור א-פריורית על זה, אבל במקרים פרטניים אולי יש מקום ליוצר להתלונן ולקבל פיצויים.
ציטוט גורלי 310359
בשלב זה, תודה לאל, עדיין אין זה חוקי להפוך יצירה לסרט הוליוודי או להוציאה בספר עם תמונות כלשהן ללא הסכמת היוצר.
ברור שציטוטים וביקורות יכולים להוות בעיה. צריך לחשוב על זה.
ציטוט גורלי 310368
זה פשוט לא נכון. בשלב זה כל מה שצריך לעשות הוא לחכות מספר שנים מתאריך התפגרותו של היוצר, ואז אפשר לעשות ביצירה שלו מה שרוצים, כולל סרט פורנו.
ציטוט גורלי 310371
כן, אהמ... אפשר רק לקוות שהיוצרים המנוחים יחכו במקומם להתפגרותו של האחראי ויארגנו לו זובור ראוי.
ציטוט גורלי 310380
הפרסומות הם רק דוגמא קיצונית. הבעיה האמיתית עם הגישה הזו היא ההנחה הסמויה שהכל נמדד בכסף. ואם אני, כיוצר, לא מסכים שההצגה שלי תוצג ב"הבימה", כי רבתי עם המנכ"ל לפני 37 שנה? שום סכום כספי לא ישכנע אותי, אבל חוק כמו זה שאנו דנים בו כאן לא נותן לי שום ברירה, בעצם. X שנים לאחר מות המחבר, לעומת זאת, יש כמה הבדלים מהותיים, ואחד מהם הוא שהמחבר כבר מת, ולכל היותר הוא יכול להתהפך בקברו.
ציטוט גורלי 310384
אין שום "הנחה סמויה" כזו. הטיעון הוא שלאסור לגמרי זה פסול מעיקרו (או לחילופין, לא פרקטי ולא נבון), ולכן נותר לראות איך מתמודדים עם ה"נזק". אם יש לך הצעות אחרות, לא כלכליות, כיצד להתמודד עם הנזק מבלי לפסול, אתה מוזמן להציע.

בשורה האחרונה שלך אתה חוזר לנקודה העיקרית שמעניינת אותי בדיון הזה: למה X הוא 70, 30 וכו'? למה X הוא לא "חצי שנייה"? מרגע שהיוצר מת, הוא מת (אני מסכים להיות לארג' ולחכות לקבורה או שריפת הגופה) ולכל היותר יכול להתהפך בקברו. אז מי מרוויח מה-X שנים המדוברות?
ציטוט גורלי 310386
X השנים מסמנים את ההכרה של החברה בכך שלתהליך היצירה יש משמעות ושיקולים כלכליים, ואנו רוצים לאפשר ליורשים להנות מהפירות הכלכליים. הבחירה של X אינה קלה, וברור שיש כוחות המושכים אותו לכאן ולכאן; להערכתי, כמו שכבר ציינתי, יש לחכות שנות דור (בערך 25 שנה; אני מוכן להוסיף עוד עשור כדי להיות נחמד).
ציטוט גורלי 310391
עכשיו אתה זה שמודד הכל בכסף - בלי זה, אין שום סיבה לחכות אפילו חמש שניות... ובכל מקרה, אם אתה מחזיר את הכדור למגרש של הכסף, מה עם המקרה שלפנינו? האם צריך לאפשר ל*יורשים* לאסור לחלוטין על פרסום היצירה, או שלא צריך לתת להם זכות דיבור בעניין, אלא רק תגמולים כספיים על שימוש ביצירה? ואם מותר להם לאסור, למה? אין רווח כלכלי באיסור הזה (תקן אותי אם אני טועה), ולכן לא ניתן לתרץ את זה שמותר ליורשים לאסור על פרסום היצירה בכך ש"אנו רוצים לאפשר ליורשים להנות מהפירות הכלכליים". במקרה הנוכחי ברור לגמרי שזה לא המצב.
ציטוט גורלי 310399
אני מחפש פשרה בין השיקולים הכלכליים לשיקולי טובת האנושות.

תיקון, אתה טועה: איסור גורף על הפצה יכול בהחלט להיות שיקול כלכלי: הגדלת הביקוש, למשל, כדי שבעתיד ההיצע יהיה שווה יותר (אחרי 5 שנים של איסור גורף, להציע למישהו בלעדיות במחיר מפולפל). או לחלופין, הגדלת הערך של קניין רוחני אחר שבבעלות אותו יורש (או שותפיו העסקיים); נניח, היורשים של עמיחי משלמים הון ליורשים של וולך כדי שאלה האחרונים יאסרו על הפצת שירי וולך, וזאת כדי להגדיל את המכירות של עמיחי. לא סביר במקרה שהיצירה היא שיר, יותר סביר במקרה שהיצירה היא, נניח, ביצוע לשיר פופולרי במיוחד. דוגמה: היורשים של גידי גוב משלמים ליורשים של יהודית רביץ (או כבר כיום: גוב משלם לרביץ) כדי לאסור על השמעה ברדיו של "באה מאהבה" בביצוע של רביץ לבדה; רק ביצוע הדואט יישאר זמין, וכך בכל השמעה שני הצדדים יקבלו תשלום, וגם גדל הסיכוי ששירים אחרים של גוב יושמעו יותר (כי הוא יישאר בתודעה הציבורית), וכו' וכו'.
ציטוט גורלי 310403
חשבתי שתביא טיעון סטייל "הגברת הביקוש" (בסופו של דבר, אני מסכים שהטיעון שהבאתי הוא אכן תירוץ). עם זאת, אני לא חושב שזה בעייתי, הגיונית או מוסרית, לטעון שהזכות לקבלת רווחים מהיצירה מותנית בכך שהרווח יבוא מהפצת היצירה, ולא מאי הפצתה (בדומה לאביו של מייג'ור מייג'ור מייג'ור מייג'ור ב"מלכוד 22"), זה כי לחברה יש אינטרס שאנשים ירוויחו תוך כדי כך שהם תורמים לה, לא שהם ירוויחו תוך כדי כך שהם פוגעים בה, ולכן אין שום סיבה שתגן על זכותם של אנשים לעשות זאת.

במילים אחרות, אנחנו אומרים "אנו רוצים להרשות ליורשים להינות מהפירות הכלכליים, אבל לא במחיר ויתור על היצירה". המטרה, כמו שאמרת, היא למצוא את הדרך שבה הן היורשים יהנו מהפירות הכלכליים, והן אנו נהנה מהיצירה.

בגישה יותר קיצונית (אתה מוזמן לא להתייחס) אני לא רואה למה צריך לעשות פשרה בין השיקולים הכלכליים לשיקולי טובת האנושות. כשהאנושות באה להחליט האם היא מכבדת זכויות יוצרים או לא, מה אכפת לה משיקולים כלכליים של כמה יורשים נודניקים? אכפת לה מטובתה שלה כמכלול. יהיה אכפת לה מהשיקולים הכלכליים רק אם הם ישפיעו עליה עצמה (למשל: אם אנשים לא יקבלו תמורה על עבודתם הם לא ירצו לעבוד, ואז לאנושות לא יהיה טוב). כמובן שאפשר להיות שוקחופשיסט ולהגיד שהזכות לקניין רוחני היא זכות בסיסית, וזו גם גישה קבילה, אבל יש לי הרגשה שאף אחד מאיתנו לא רוצה להיכנס לזה בדיון הזה.
ציטוט גורלי 310406
דווקא לסוף דבריך אני רוצה להתייחס: טובתה של האנושות כמכלול כוללת בהחלט את מצבם הכלכלי של היורשים. המטרה בכל נושא זכויות היוצרים, מלכתחילה, הוא לעודד יצירה, על-ידי מתן אפשרות לרווח כלכלי מהיצירה. כמובן שלכולנו יש בראש את דמות האמן המתייסר, שיוצר כי הוא חייב להוציא את היצירה, כותב בדם ממש, ושיקולים כלכליים ממנו והלאה; אבל לא כל היוצרים הם כאלה, וגם עבור כאלה, אחרי השיר העשירי שפרסמו, הם עשויים לגלות שכדאי לחשוב על אוכל לילד. זכויות יוצרים מאפשרות להתפרנס מיצירה.

הידיעה שהיוצר מייצר נכסים מניבים עבור משפחתו, שיוכלו להמשיך להתפרנס גם אם יעבור באופן פתאומי מהעולם, היא בהחלט שיקול – אחרת הוא עשוי להעדיף נכסים מניבים פיזיים. כלומר, בשורה התחתונה, לאנושות לא אכפת מ"כמה יורשים נודניקים", אלא מכך ש*לאמנים אכפת* מאותם יורשים.

(אני אולי מזמין אש, אבל הייתי שמח לשמוע את דעתם של השוקחופשיסטים בנוגע לשאלת תפוגת זכויות היוצרים – טובת האנושות מול שיקולים כלכליים של בעלי הזכויות שאינם היוצרים).

ולגבי ראשית דבריך: ברגע שמוסכם עלינו שהזכויות מוגבלות בזמן, איני רואה סיבה להגביל את אופי הזכויות באותה מסגרת זמן. ללא מסגרת הזמן, היה כמובן מקום להגבלות חמורות.
ציטוט גורלי 310411
טוב, אנחנו פחות או יותר מסכימים, חוץ מהשורה האחרונה, שהיא לטעמי תמצית ה"אבסורד" מראשית הדיון. אנסה להסביר שוב למה:

אתה אומר "מוסכם עלינו שהזכויות מוגבלות בזמן" וזה טוב ויפה, אבל אתה לא אומר *מהן* אותן הזכויות. אתה ביצעת איפה שהוא החלטה מה ייחשב זכויות ומה לא, ואת כל מה שהחלטת שכן ייכנס, אתה מגביל בזמן ואז אומר "כבר הגבלנו בזמן, בוא לא נגביל עוד יותר". אבל הבחירה הזו לא יכולה להיות שרירותית (לפחות עדיף שלא תהיה כך) אלא מנומקת.

קל לראות שהזכויות מוגבלות בכך, למשל, שאסור ליורשים לדרוש מאנשים להחזיר להם את הספרים שקנו (ולקבל חזרה את כספם) כדי שיוכלו לשרוף אותם (מה שיעלה פלאים את המחיר של העותקים הבודדים שיישארו, ולכן אולי מאוד משתלם כלכלית). בנימה פחות קיצונית, אסור ליורשים לראות מישהו שכותב את השיר על נייר ולצעוק עליו: "היי, זכויות יוצרים! אסור!" אלא רק על אנשים שעושים את אותו הדבר בדיוק עם מכונת צילום. לכן כבר הסכמנו שמוותרים על חלק מהזכויות (או ליתר דיוק, לא מספקים זכויות יתר) וכל מה שנשאר לברר הוא על איזה זכויות שומרים, ולמה.

מכיוון שאם מאמצים את נקודת המבט של "החברה" ורואים שכל המטרה של זכויות היוצרים היא לעודד *פרסום* יצירה, נראה אבסורדי למדי שהדרך שבה מתבצע העידוד הזה היא כזו שבגללה היצירה *לא* מתפרסמת. אם נחזור לקפקא, אף אחד לא יטען שמתן היתר לקפקא לשרוף את כתביו הוא מה שיסייע לגרום להם להתפרסם.
ציטוט גורלי 310474
לורנס לסיג מציע תקופה קצרה (14 שנה, אני חושב) שבהן היצירה נמצאת תחת חוקי זכויות יוצרים, שניתנת להארכה בעוד 14 שנה על-ידי רישום במשרד זכויות יוצרים, ואח"כ עוד פעם. הרעיון הוא שאם בעל הזכויות אפילו לא טורח במשך 14 שנה לגשת, לחתום על איזה טופס ולשלם אגרה, כנראה שהיצירה מחד גיסא לא צפויה להיות מי-יודע-מה רווחית לבעליה, ומאידך גיסא בסכנת הכחדה, ולכן כדאי לשחרר אותה לרשות הציבור וזהו.
ציטוט גורלי 310475
מיהו לורנס לסיג?
ציטוט גורלי 310477
ציטוט גורלי 310481
תגובה 309643, וכמובן http://www.lessig.org
ציטוט גורלי 310483
תודה.:)
ציטוט גורלי 310634
השאלה היא מה קורה במקרה כזה לאחר מות היוצר.
ציטוט גורלי 310654
לא רלבנטי. היוצר לא בהכרח בעל הזכויות על היצירה, בכלל, כי יכול להיות שהוא מכר אותן, שלא לדבר על זה שיש לו יורשים. אין סיבה לצמצם את הערך המסחרי של היצירה רק בגלל שהיוצר קצר-ימים. אנחנו לא רוצים שהוצאות ספרים ישלחו סופרים לבדיקות רפואיות כדי לדעת מה הערך של הספר, נכון?
אין שום הבדל בין העתקה בעט לבין העתקה במכונת צילום 310471
הכללים החלים על שתי ההעתקות הללו זהים. לחוק לא אכפת איך העתקת. מה שאכפת לחוק זה האם העתקת, כמה העתקת, ומה עשית בעותקים.
אין שום הבדל בין העתקה בעט לבין העתקה במכונת צילום 310501
אוקיי, אז תחליף את ''אלא רק על אנשים שעושים את אותו הדבר בדיוק עם מכונת צילום.'' ב''אלא רק על אנשים שעושים את זה מאה פעמים''. אני לא חושב שזה משנה את הטיעון העקרוני שלי.
ציטוט גורלי 310689
לגבי הפרסומות - כמובן, משרדי הפרסום עוקפים את העניין ומשתמשים בקאברים לשירים מפורסמים. לכן גם יש ביקוש לקולות שנשמעים, או מנסים להישמע, כמו הזמרים בשיר המקורי (עולה בדעתי עכשיו ''קח לך אשה ובנה לה בית'' מהפרסומת של תנובה. את הזכויות ל''בוא הביתה'' הם דווקא כן השיגו).
ציטוט גורלי 310695
(בפרסומת לקסטרו עם יעל אבקסיס שר ירמי קפלן את השיר Creep של רדיוהד).
ציטוט גורלי 588952
חוק זכויות היוצרים דווקא כן מונע ממך להעתיק עם עט ודף את הכתבים המוגנים בזכויות יוצרים. לפחות בארץ.
הנה נקודה בעייתית ועלומה 310982
אם נעצור לרגע ונביט מהצד- ראו! כולנו אינטרסנטים.
אנחנו רוצים, כמובן, להנות משירה ופואטיקה איכותית, ומאומנות נגישה בכלל.

כמה זה מרגיז כאשר מונעים זאת מאיתנו, היוצר או באי-כוחו. כ"כ מרגיז עד שמטבע הדברים, גובר בנו הרצון.

חישבו על עצמכם כיוצרים, אולי חלקכם אכן כאלו:
במידה וכתבתם שיר, לדוגמא. השיר- חלק ממכם. אינטימי לפעמים, ביקורתי לפעמים, הרבה דברים אחרים לפעמים, כמו ששירים הם.

אתם, כאָב (או אם) לשיר, זכותכם לדרוש שלא יצא בפרהסיה. לפני המוות, אחריו, מה זה חשוב. זו כמעט אותה פרהסיה. ולכן, כמה שאנחנו מודים לקפקא על תרומתו לעולם התרבות, בואו נודה- נעשה פה עוול ליוצר. אנחנו מחויבים לבקשתו של כל אדם בנושא הזה. הנושא- לווא דווקא פרסום יצירות, אלא ירושה בכלל.

ההחלטה של בא-כוח למנוע פרסום יצירה (כמו במקרה של וולך) היא מוחלטת, לדעתי. אין טעם לקבול עליה.
לא קראנו את השירים, אנחנו לא יודעים את תוכנם. אולי הם פוגעים באותו מה-שמו (שכחתי) אשר מונע את פרסומם? אולי הוא יודע שהמשוררת לא רצתה לפרסמם מלכתחילה? אולי אני לא מכיר את הסיפור לעומקו וכל הפסקה הזו מיותרת?
אין לדעת.

בואו לא נהייה אינטרסנטים, למרות שלפעמים זה לטובת האנושות.

דוד.
הנה נקודה בעייתית ועלומה 310989
במקרה של יונה וולך, בעל זכויות היוצרים איננו בא כוח אלא יורש.
*אנחנו* דווקא קראנו את השירים ו/או שמענו אותם: על איסור השמעתם או הפצתם הוא החליט רק עכשיו.
אין ספק שהוא יודע טוב מאוד שהמשוררת רצתה לפרסמם, ובטחה בו שיעשה זאת. רק ש"בדרך" הוא עשה תפנית של 180 מעלות, הפך לדתי, ועכשיו התכנים פוגעים בו (ובעיקר - ברב שלו).
הנה נקודה בעייתית ועלומה 310996
מניין לך שהיורש התייעץ עם רב?
הנה נקודה בעייתית ועלומה 310998
זה מה שפררסם בעיתונות.
הנה נקודה בעייתית ועלומה 311004
לא קישור לא קונה.
הנה נקודה בעייתית ועלומה 311007
לא ניסיתי למכור.
הנה נקודה בעייתית ועלומה 311030
אני מסכים איתך; כל עוד יוצר לא פרסם מרצונו משהו, יש לו זכות מלאה להימנע מלפרסם אותו. אבל לא על זה מדובר כאן. מדובר בעיקר על השאלה האם, מרגע שהדבר פורסם, ניתן לאסור על פרסומו, ובפרט על האבסורד בכך שיהיה מותר לאסור על הפרסום למשך *תקופת זמן מוגבלת* ואחר כך לוותר על האיסור לחלוטין. כלומר, הטיעון של "היוצר לא רוצה שזה יפורסם בכלל" אינו תקף כשמנסים להסביר למה תקופת הזמן הזו דרושה.

(ומה עם מקרי הקצה שבהם מישהו כותב שיר ואז הוא מתפרסם בניגוד לרצונו? שאלה טובה. אני נוטה לומר שהנזק כבר נעשה, וצריך לפצות את הכותב, לא לאסור על המשך פרסום השיר)
הנה נקודה בעייתית ועלומה 311283
"הטיעון של "היוצר לא רוצה שזה יפורסם בכלל" אינו תקף כשמנסים להסביר למה תקופת הזמן הזו דרושה." למה? מה עם מסמכים מגנזך המדינה, למשל, שאפשר לחקור אותם רק אחרי 30-50 שנה?
למשל - אם יוצר מסוים מרגיש באיזה שלב שיצירתו הייתה חושפנית מדי, או פוגעת באנשים מסוימים, או שיש לה אולי השפעה שלילית שלא צפה אותה - הוא יכול לרצות בגניזתה. אבל 50 שנה אחרי מותו סביר שחלק גדול מאוד מהדברים שחשש מהם כבר לא יקרו, ולעכבותיו בנושא *באמת* לא תהיה כל משמעות.
הנה נקודה בעייתית ועלומה 311342
התיאוריה שלך לגבי הסיבות שבגללן יוצר רוצה בגניזת יצירתו היא יצירתית מאוד, אבל לרוע המזל לא תמיד נכונה, ואנחנו לא אלו שצריכים להחליט עבור היוצר מהן הסיבות שבגללן הוא רצה את גניזת יצירתו. כמובן שבמקרה כמו זה שאתה מתאר כל מה שהיוצר צריך לעשות הוא לכתוב בצוואתו ''גנזו את היצירה לכך וכך שנים''.

אם היוצר לא רוצה שיתפרסמו המסמכים אי פעם, ואנחנו רוצים להתחשב ברצונו של היוצר, אנחנו לא צריכים לפרסם את המסמכים אי פעם. אחרת, אנחנו עובדים כאן על מישהו, ולא ברור לי על מי.
הנה נקודה בעייתית ועלומה 311455
אם יוצר לא רוצה שיתפרסמו המסמכים אי פעם, הוא יכול לשרוף אותם. מעניין מה עבר בראש של קפקא.
הנה נקודה בעייתית ועלומה 311462
מה השאלה לגבי קפקא? איך ג'וק יכול, לדעתך, לשרוף מסמכים?
הנה נקודה בעייתית ועלומה 311465
הגולם קם על יוצרו?

(סתאאאם. הרי ידוע שלתיקנים יש גלגול חסר והם לא עוברים שלב של גולם. לא?)
הנה נקודה בעייתית ועלומה 311469
קשה לדעת. לתיקנים הצ'כים יכולים להיות תקנים אחרים.
הנה נקודה בעייתית ועלומה 311477
כן, אבל אנחנו מדברים כאן על מקרים דוגמת המקרה הנוכחי, שבו רוצים לגנוז את היצירה *לאחר* שפורסמה כבר.
צוואתו של קפקא 311520
"מכל מה שכתבתי הריני נותן אישור רק לספרים: גזר דין, המסיק, הגלגול, במושבת העונשין, רופא כפרי והסיפור "אמן התענית". (...) - ואם אמרתי שאני נותן אישור לחמשת הספרים ההם ולאותו סיפור, אין כוונתי לומר שמשאלתי היא כי יידפסו מחדש ויימסרו לדורות הבאים; להיפך, אם יאבדו וייעלמו כליל, הרי יתאים הדבר לחפצי האמיתי. אבל כיוון שכבר ישנם במציאות, אין בדעתי למנוע שום אדם מלהחזיק בהם, אם רצונו בכך.
לעומת זאת, כל מה שכתבתי נוסף על אלה (מה שנדפס בכתבי-עת ומה שנמצא בכתובים ובמכתבים) - הכל, בלי יוצא מן הכלל, במידה שאפשר לאספם או להשיגם ע"י בקשה מאת האנשים שקיבלום ... את כולם, בלי יוצא מן הכלל, יש לשרוף, ומוטב - אף בלא לקרוא בהם תחילה אלא שאיני אוסר עליך לעיין בהם, אם כי יותר מכל רצוי לי שלא תעשה זאת, ומכל מקום אין שום אדם זולתך רשאי לעשות זאת) - והריני מבקש ממך כי תמהר ככל האפשר לעשות את רצוני זה. פרנץ"
2 הערות
1. אם לברוד הצוואה נראתה לא לגמרי "סופית", הרי יכל לקבל חיזוק לדעתו מן העובדה שדברים שלא נראו לקפקא הוא טרח בעצמו או הכריח את רעייתו דורה דיאמנט לשרוף.
2. לו קוימה הצוואה הטירה, המשפט ואמריקה לא היו רואים אור (כולם יצאו פוסט מורטם).
ציטוט גורלי 309918
אין הסכמה כללית על זה. למען האמת, כמו שניסחת את זה, זה אפילו די מעורר תרעומת.

מה זה "זכויות לרווחה כלכלית"? אני (כציבור) אחראי לרווחה כלכלית של _מישהו_? אם לא הולך לו בעסקים, זו הבעיה שלו, בין אם עסקיו פלאפל או ספרים! אני מניח שהתכוונת "זכויות להפצה בלעדית של יצירותיו". זה לא אותו דבר. אולי זה נראה כאילו אני מתנטפק על ניסוח, אבל זה חשוב: הטיעון הזה בצורתו הזו מופיע הרבה. זה כמו שחברות מוסיקה אומרות "בגלל תוכנות שיתוף קבצים אנחנו מפסידות כסף, צריך לחוקק חוקים נוקשים". שמחת זקנתי שחברות המוסיקה מפסידות כסף... אם היו אומרים "כדאי לשקול חוקים שיעודדו יצירה, לטובת הכלל, באקלים הטכנולוגי החדש הזה" זה היה דבר אחד, ואם היו אומרים "יש לנו זכויות קניין רוחני, ולכן חוקים אלה ואלה דרושים כדי להגן עליהם" זה דבר אחר. אבל הטיעון בפועל מניח שיש להן זכות לרווחים ומתרעם על עצם הפגיעה בהם כאילו הירידה בהכנסות היא אינטרס ציבורי העומד בפני עצמו. זה בעצם מקביל למה שאתה אמרת.

מה שכן, אם אתה מאמין שזכויות יוצרים אינן עומדות בפני עצמן והן דרושות כדי לעודד יצירה לטובת האינטרס הציבורי, אז בוודאי שאיסור גורף על הפצה, שלא גוררת רווח כלכלי, כמו שאמרת, לא מעודדת יצירה ולכן פועלת בניגוד לכוונת החוק. השאלה היא איך להפריד בין דווקאים לכאלה שבאמת מנסים למקסם את הרווחים שלהם.
ציטוט גורלי 309955
אני אנסה לתת דוגמה כדי להסביר למה אני מתכוון ב''זכויות לרווחה כלכלית''. בואי נניח שיש לנו מישהו שעובד עשר שעות ביום בניקוי שירותים. בסוף החודש, המעביד שלו מחוייב לשלם לו כי לאותו עובד יש ''זכות לרווחה כלכלית''.

כלומר, כשאני אומר ''זכות לרווחה כלכלית'' אני מתכוון לכך שלאנשים מגיע להתפרנס ממעשה ידיהם.
ציטוט גורלי 309981
ממש לא. המעביד מחוייב לשלם לו כי הוא חתם איתו חוזה (ואפילו אם זה רק חוזה משתמע), לא בגלל שום זכות לרווחה כלכלית שאין לו.

אם אני אנקה שירותים של בניין מיוזמתי בלי לדבר עם הדיירים או להסכים על שום דבר, ובסוף החודש אדרוש שכר, יצחקו עלי‏1. אם אני אגיע לבניין לפני שניקיתי את השירותים שלו ואדרוש לעבוד בנקיון שירותים שם בשם הזכות שלי לרווחה כלכלית, יזרקו אותי מכל המדרגות. לאנשים מגיע לעסוק במה שרוצים, אבל אף אחד לא חייב להעסיק אותם או לסחור איתם, ואין להם שום זכות מראש להצליח בעסקיהם. אין לי התנגדות עקרונית להתערבות של המדינה, אבל ההתערבות צריכה להיות מוצדקת.

1 מקסימום יתנו 20 שקל טיפ
ציטוט גורלי 310083
אוקיי, אני נוטה לקבל את מה שאת אומרת כאן, אבל זה מכניס אותנו לזירה שונה לגמרי - עם מי, ואיך, חותם זה שמפרסם יצירה על חוזה? האם הוא יכול, למשל, לכתוב על הספר "כל הקונה ספר זה מתחייב להשמידו תוך חמש שנים" ויראו בכך חוזה מחייב? והאם הוא יכול לכתוב "כל מי שמעתיק את מה שכתוב בתוך הספר אפילו בעותק אחד ישלם קנס במחיר כפול ממחיר הספר"?
ציטוט גורלי 310088
אני זכר. לא לבלבל אותי עם עדי חסרת שם-המשפחה...

מי שקונה ספר לא מתחייב לשום חוזה. המחוייבות היחידה שלו היא לחוק זכויות יוצרים. תוכנות מחשב בד"כ דווקא כוללות חוזה שהמשתמש נחשב כאילו חתם עליו ע"י פתיחת האריזה או הרצת התוכנה בפעם הראשונה (ואז מסך "לחץ כאן כדי לסמן את הסכמתך" וכולי). החוזה הזה מוגבל במה שהוא יכול לחייב את המשתמש לעומת חוזה אמיתי עם חתימה, אבל זה לא מונע מיצרני התוכנות להוסיף כל מיני סעיפים דרקוניים שברור שלא יתקבלו בבית משפט (כמו: אסור לכתוב ביקורת על התוכנה, שלא אושרה על-ידי היצרן), בסגנון "הצליח - הצליח, לא הצליח - מתעלמים מהסעיף".

אבל מה קשור חוזה לכאן? אתה משלם לחנות כסף עבור הספר. החנות שילמה להוצאה כסף עבור הספר. זה כמו מוצר פיסי מהבחינה הזאת.
ציטוט גורלי 310111
למה לא חוזה? הרי מההודעה הקודמת שלך ברור שמי שרוצה לשמור על זכויותיו חייב להשתמש בחוזה, אחרת לא ישימו עליו זין. למה, אם כן, לא יכול סופר להתנות את השימוש בספר שלו בקבלת חוזה מסויים? אם צריך חתימה, אין בעיה - נקבע נוהל חדש לפיו כל קונה ספר מחוייב בחתימה. ממילא אנחנו כבר חותמים על הקבלה של כרטיס האשראי.

אני אנסה שוב לחדד את הקטע של ה"מגיע לו". אחד משניים: או שמי שהשקיע וכתב ספר (או הוציא דיסק, וכו') השקיע ו"מגיע לו" בזכות ההשקעה הזו שנקנה את הספר שלו ולא נעתיק אותו, או שהגיוני, בשביל שהוא יראה כסף מההשקעה שלו ומכיוון שאינו יכול לסמוך על טוב ליבנו, שישתמש ב"חוזה" אבסורדי כמו זה שתיארתי בפסקה למעלה. אגב, אני לא בטוח שהוא עד כדי כך מופרך - שמעתי שמועות שבספרים אלקטרוניים, זה בדיוק מה שיקרה (וראה גם את הסיפור הבא:
ציטוט גורלי 310114
על אילו זכויות אתה רוצה לשמור בחוזה?
ציטוט גורלי 310125
אוי, הפלת אותי בפח שוב... תחליף את ''זכויות'' ב''מי שרוצה להרוויח בוחטות'', אם זה עוזר לך.
ציטוט גורלי 310141
עדיין לא הבנתי :)

מה אתה רוצה שיהיה בחוזה כזה? שאסור להעתיק את הספר? כבר אסור, בגלל חוקי זכויות יוצרים, ולא בגלל חוזה. שהסופר תמיד יהיה עשיר? אני לא רואה איך מישהו יכול להבטיח דבר כזה. פשוט לא הבנתי מה אתה שואל.

או אולי אתה שואל אם מצב היפותטי שבו אין חוקי זכויות יוצרים, אבל כדי לקנות ספר חייבים לחתום על חוזה דומה לחוקי זכויות יוצרים, יהיה מקביל למצב כיום? לדעתי התשובה היא לא. תמיד יהיו אנשים שלא חתמו על החוזה. אם הספר יתגלגל לידיהם, הם יוכלו להפיץ אותו, חוקית ומוסרית, ללא הגבלות. זה מה שתמיד יקרה בסוף. זה ההבדל בין חוזה שמירת סוד לחוקי זכויות יוצרים. ברח סוד, אין יותר הגבלות, ואין יותר סוד. ברח ספר מוגן בזכויות יוצרים, עדיין אפשר להגביל, חוקית, את ההפצה, ומעשית, את ההפצה המסחרית, ואם צריך, לתבוע את כל העולם.
ציטוט גורלי 310154
אני מרגיש שאני לא מצליח להסביר את עצמי. לא משנה. ממילא החלק על ''זכויות'' בהודעה המקורית שלי לא היה העיקר.
ציטוט גורלי 310224
אבל ב(חלק מה)ספרים יש 'חוזה':

"אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני או אחר - כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה.

שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל."

נראה לי שזה נוסח סטנדרטי, אם כי בספר הראשון ששלפתי מהספרייה (מאיר שלו, הוצאת עם עובד) הוא לא הופיע.
ציטוט גורלי 310228
זה לא חוזה. זו הצהרה לגבי שמירה על זכויות יוצרים, שכבר קיימות. זה כמו שאני שם שלט על דלת הבית שלי "אסור להיכנס לבית זה אלא בהזמנה". ברור שאסור. פעם היתה להצהרה הזו יותר חשיבות, כש"ברירת המחדל" היתה ללא זכויות יוצרים, ויוצר היה צריך לכתוב "כל הזכויות שמורות" או משהו כזה, כדי שהזכויות ישמרו לו.

ההבדל הוא שלחוזה שני הצדדים צריכים להסכים. לכן תוכנות טורחות כל-כך לידע את המשתמש ש"על ידי הקלקה על כפתור זה אתה מסכים לא' ב' ו-ג"'‏1. הן רוצות שיהיה איזשהו אקט של הסכמה מצד המשתמש, משהו שמקביל לחתימה. אם אין הסכמה של המשתמש, הזכויות של היוצר מוגבלות אך ורק למה שכתוב בחוקי המדינה, שזה, פחות או יותר, מניעת הפצה של היצירה. ההצהרה באה לקבוע מה ההיקף של הזכויות שבעל הזכויות שומר לעצמו. הוא לא חייב הסכמה של אף אחד כי הזכויות שמורות לו בחוק. אבל אם אפשר לסחוט מהמשתמש הסכמה כמו-חוזית מצידו להגבלה נוספת של זכויותיו, עורכי הדין מכוסת"חים ומאושרים.

(ושוב, אלעו"ד)

1 אין לי כאן דוגמה אמיתית כי אני לא משתמש בתוכנות כאלה כעניין של עיקרון. אף בן-תמותה לא מסוגל באמת לקרוא את ההצהרות האלה, ולך תדע מה מסתתר בין השורות...‏2

2 כמובן שזו סתם פרנויה. אם היה כתוב "אתה מסכים לתת לכותב תוכנה זו את בתוליה של בתך לכשתגיע לגיל 16" זה לא היה עומד בבית משפט. אבל אני פשוט לא סובל שמנסים להטיל עלי מגבלות שרירותיות.
ציטוט גורלי 310255
>אף בן-תמותה לא מסוגל באמת לקרוא את ההצהרות האלה, ולך תדע מה מסתתר בין השורות...

"Along with the standard computer warranty agreement which said that if the machine 1) didn't work, 2) didn't do what the expensive advertisement said, 3) electrocuted the immediate neighbourhood, 4) and in fact failed entirely to be inside the expensive box when you opened it, this was expressly, absolutely, implicitly and in no event the fault or responsibility of the manufacturer, that the purchaser should consider himself lucky to be allowed to give his money to the manufacturer, and that any attempt to treat what had just been paid for as the purchaser's own property would result in the attentions of serious men with menacing briefcases and very thin watches. Crowley had been extremely impressed with the warranties offered by the computer industry, and had in fact sent a bundle Below to the department that drew up the Immortal Soul agreements, with a yellow memo form attached just saying: "Learn, guys."

Crowley, מלאך-אופל, מתפעל מהמחשב החדש שקנה, ומדווח למעסיקים בגהנום. (מתוך "בשורות טובות"/טרי פראצ'ט ונייל גיימן)
  סעיפים בחוזה • אפופידס
  סעיפים בחוזה • האייל האלמוני
  סעיפים בחוזה • האיילת האלמוניה
  העלם עפרוני, רוח ונייר • אפופידס
  העלם עפרוני, רוח ונייר • האייל האלמוני
  העלם עפרוני, רוח ונייר • אפופידס
  העלם עפרוני, רוח ונייר • widow and orphan
  העלם עפרוני, רוח ונייר • אפופידס
  העלם עפרוני, רוח ונייר • האייל האלמוני
  העלם עפרוני, רוח ונייר • widow and orphan
  העלם עפרוני, רוח ונייר • האייל האלמוני
  אוף, עשיתם סלט • כן כן
  ציטוט גורלי • האייל האלמוני
  ציטוט גורלי • האייל האלמוני
  ציטוט גורלי • טל כהן
  ציטוט גורלי • האייל האלמוני
  ציטוט גורלי • יובל רבינוביץ
  ציטוט גורלי • האייל האלמוני
  ציטוט גורלי • יהונתן אורן
  ציטוט גורלי • טל כהן
  ציטוט גורלי • רודי וגנר
  ציטוט גורלי • האייל האלמוני
  ציטוט גורלי • רודי וגנר
  ציטוט גורלי • האייל האלמוני
  איפה ג. שמעון? • ההולך במישור (ונהנה)
  אמת • טל כהן
  אמת • דובי קננגיסר
  ציטוט גורלי • שוטה הכפר הגלובלי
  ציטוט גורלי • יהונתן אורן
  ציטוט גורלי • שוטה הכפר הגלובלי
  ציטוט גורלי • יהונתן אורן
  ציטוט גורלי • האיילת האלמוניה
  ציטוט גורלי • יהונתן אורן
  ציטוט גורלי • האיילת האלמוניה
  ציטוט גורלי • יהונתן אורן
  לא מדויק בכלל • כן כן
  לא מדויק בכלל • האייל האלמוני
  זה לא כל-כך מוזר, אם תחשוב על זה רגע • כן כן
  זה לא כל-כך מוזר, אם תחשוב על זה רגע • האיילת האלמוניה
  לא מדויק בכלל • יהונתן אורן
  ציטוט גורלי • שוטה הכפר הגלובלי
  ציטוט גורלי • האייל האלמוני
  ציטוט גורלי • טל כהן

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים