בתור מורה לפסיכומטרי.... 32912
בעבר.
קראתי בעניין את המאמר ואת התגובות עד כה. הראה לי כי יש הסכמה רחבה (בין המגיבים כאן) כי השיטה הנוכחית פגומה, והפסיכומטרי אינו בדיוק תורם לעניין.
ניתן לפנות לביקורת עקרונית ויסודית דוגמת זו של נגה, אך אז המדובר בשינוי רחב הרבה יותר מפסיכומטרי, בגרות, או אוניברסיטה פתוחה.
נתחיל מהפסיכומטרי, וניסיוני האישי בשני צידי המתרס. אכן עלי להודות כי תעשיה זו פרנסה אותי יפה בעת לימודי התואר הראשון, ומבחינה זו אין לי תלונות. אין לי נתונים מדויקים, אך מכיון שהעברתי כמה עשרות קורסים (כולל קורסי 700 כפי שנקראו אז, וחלקים מהקורס להכשרת מדריכים לפסיכומטרי), אני מרשה לעצמי לומר כי אכן ראיתי שיפורים די משמעותיים אצל אלה שלמדו בקורס. חלקם היו כאלו שנבחנו כבר פעם, כך שראיתי שיפורי ציון של עד 120 נקודות (540 ל- 660 אם אני זוכר נכון), ורובם שניגשו בפעם הראשונה, אך ההבדל בלט מאוד בין מבחן דמה בתחילה לזה שבסוף. עדיין, לא כל אחד יגיע ל700+ הנכסף, וצודק זה שהגיב כי הטובים (מהירים) יגיעו לציון הגבוה, והאיטיים יישארו לעולם מתחתם, אך הקורס עושה הבדל משמעותי בין מי שמשתתף בו לבין מי שלא. כמובן שיש אופציה ללמוד לבד עם ספר, וגם אז יש שיפור (איני יודע כמה, אך אני מניח שפחות). הבעייה היא יסודית יותר.
נאמר רבות, ואני חושב שאף הוכח (אף כי אין לי מראה מקום) כי הבחינה הפסיכומטרית, כמו אחיותיה ה SAT, GRE, GMAT וכו' מפלה באופן ברור בין מי שמגיע מבית מבוסס, עם הורים בעלי השכלה על-תיכונית, לבין מי שאינו כזה.
הבעייה אם כן אינה בעלות הקורס, אלא ברקע של אלה שמגיעים אליו. אפליה על רקע מוצא ומעמד כנראה קיימת בכל מקרה, והשאלה רק באיזה שלב נזהה אותה ומה ניתן לעשות כנגדה.
ביטול הפסיכומטרי יעביר את כובד המשקל למסנן אחר, ולכן מאוד נראית לי הצעתו של טל השמה את הדגש על הגדלת ההיצע של הלימוד האקדמי ולא על הפסיכומטרי לבדו. אלה המעדיפים ציוני בגרות במקום פסיכומטרי (או שילוב שלהם) צריכים לשאול את עצמם אם בציוני הבגרות אין אפליה, ומי שהעיר לגבי עלות השיעורים הפרטיים צדק, אך רק חלקית. למי יש סיכוי גדול יותר להצליח בבגרות? יש את מי שהוריו בעלי השכלה תיכונית ומעלה, הרואים חשיבות בלימודים האקדמיים (ולכן יעודדו השקעה גם בתיכון), ובעיקר - המסוגלים לשבת עם ילדיהם ולעזור בשיעורים, בשאלות, וכו'. מנגד יש את מי שהסביבה בה הוא גדל תומכת פחות בהשקעה בלימודים, והוריו גם אם רוצים, אינם בעלי הידע הנלמד היום בתיכון ואינם יכולים לעזור כנ"ל (ומעבר לכך נותנים אולי דוגמא אישית שאין זה מובן מאליו שצריך להצליח בלימודים, "הרי ההורים שלי הסתדרו גם בלי זה").
מעבר לכך, קשה לומר כי המורים שמלמדים בבתי ספר באזורים היוקרתיים זהים לאלה המלמדים בעיירות הפיתוח למיניהן. בראשונים רבים המורים המבקשים ללמד ונערך סינון, ובאחרונים יש מספר מורים אידיאליסטיים, והרבה מורים שלא הצליחו להתקבל ללימוד במקום אחר.
בקיצור, מי שמחפש פתרון לאפליה, הפסיכומטרי אולי רלוונטי, אך בוודאי לא מספיק.
אם האוניברסיטה אמורה להיות זכות לכל דורש, למה להתרכז בסינון? תנו למי שרוצה ללמוד, ותנו לשוק העבודה לעשות את הסינון שלו אח"כ.
השאלה המרכזית היא - מימון. האם זכאי כל אדם שיסבסדו לו את ההשכלה האקדמית? היום מי שעובר את הרף הגבוה של האוניברסיטאות מקבל השכלה בזול (וכן, 13000 ש"ח בשנה זה זול - לא קל לתשלום, אך עדיין מסובסד), ומי שלא - ישלם כפליים וילמד במכללה פרטית (במקצועות מסוימים).
אישית, אשמח שלימודים אקדמיים יהיו פתוחים לכל דורש, ובחינם - ברגע שמישהו יפתור את הבעייה הקלה של מימון ההוראה, המחקר, המינהלה, וכו'. בקיצור, לימודים עולים כסף, ואם הרעיון הוא שכל אחד צריך להיות מסוגל ללמוד בעלות שהוא מסוגל לשלם - מדוע רק באוניברסיטה? מה עם רפואה אלטרניבית, העשרה אישית, התפתחות רוחנית, וכו'?
כל אלה תורמים ללומד, ולדעתי גם בעקיפין לחברה כולה, אז כמה ומה נסבסד?
הפסיכומטרי רבותיי, אינו הבעייה, אלא רק סימפטום קל של הבעיות העמוקות יותר. היום המכונים הפרטיים (ללימוד מקצועות 'חוץ אוניברסיטאיים') עדיין אינם עורכים סינון משמעותי - מה יהיה כאשר יתחילו?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים