דיווח מישראל 2001 32921
יש בדיון כאן משהו שנראה לי קצת מוזר. כביכול, השאלה הגדולה לפני מערכת החינוך בישראל היא איך לפתוח ליותר אנשים את שערי האקדמיה.
זה היה המסר של הצעתו של שר האוצר, ואת המסר הזה כל משתתפי הדיון כאן "קנו".
בפועל, המציאות בשטח, איך לומר, קצת רחוקה.

מערכת החינוך כושלת הרבה לפני האקדמיה. אם תפתחי את החוג למדעי המחשב למי שלא למד כפל שברים, זה יעזור? ואם זה מישהו שלא מסוגל לקרוא טקסט בעצמו ולהסיק ממנו מסקנות? ומה עם אנגלית? למי שנכשל בשלוש יחידות מתימטיקה ושתי יחידות ספרות, אין מקום באקדמיה הממוסדת.
ההשכלה הגבוהה, כשמה כן היא - גבוהה, משמע נשענת על הבסיס.
מדינת ישראל מפסיקה לספק את הבסיס ליותר ויותר מהאוכלוסיה. הדוגמא הבולטת לזה היא בצמצום התקצוב הממשלתי לבתי הספר ("תוכנית הניהול העצמי").
ההצעות של שר האוצר, ושלל הדיונים כאן, רק יסתירו את העוול שאנחנו גורמים למרבית האוכלוסיה בארץ. מי שלא זוכה להשכלה סבירה עד בואו לאוניברסיטה, לא יצליח להתחרות גם שם, לא משנה איזה מנגנון סינון יוצב.
לכל זה יש להוסיף את ההשפעה של החוויה של התלמיד בביה"ס (הרגשת הכשלון) על הנטייה שלו לחפש את עתידו בהשכלה הגבוהה.

כדי שלא תראו אותי כמי שצועק סתם, אציע בקצרה שתי הצעות שהועלו בפורום חברתי שעסק בנושא לפני כשנה:
1. מכינות. הרבה, חינם (למעשה בתשלום מהממשלה לתלמיד לזמן מוגבל), בכל מקום ולכל דורש.
2. אחריות ממשלתית לפיתוח תקציבי ואיכותי של מוסדות להשכלה גבוהה בפריפריות.

אבל, חזרו אז חברי הקבוצה והדגישו, גם זה לא יחליף מדיניות חינוך שיוויונית והוגנת בגילאי 3-18.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים