4407
בדיון המרתק שמשתולל למעלה הועלו כמה טענות מעניינות – וכמה מגוכחות. אנסה להתייחס בקצרה לשתים מהאחרונות:

א. אין ספר יהודי המתקרב לקרסולי "אליס"? ובכן, יש לי הרבה כבוד, והמון הערכה, ואהבה גדולה לקרול וליצירתו. קראתי גם את הפרשנויות של גרדנר (ובכלל זה את המהדורה החדשה, שהופיעה בשנת 99 וגם את התרגום לעברית על שני כרכיו). אבל עם כל הכבוד הזה, "אליס" לא משתווה, נאמר, לספר "קהלת", שכבר צוין בקצרה באחת התגובות. ספר פילוסופיה, שנכתב על-פי המסורת בידי שלמה המלך (ואינני בטוח בכך כלל), ומזכיר מאד בסגנונו את "זכרונותיו של מרקוס אורליוס" (שנכתב הרבה, הרבה אחר-כך).

ספר קהלת הוא ספר חשוב, ובעל תובנות עמוקות - למרות שהפרשנות היהודית במשך השנים ניסתה לכסות או לסתור חלק מהתובנות הללו. קהלת טוען, למשל, שאין חיים לאחר המוות: "כי מקרה בני-האדם ומקרה הבהמה
ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל: הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר: מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ". ברור שהממסד הדתי, שחייב "מקל וגזר" שאינם קיימים בעולם הזה ("צדיק ורע לו" וגו') נזקק לשירותי העולם הבא, התחלחל מהמשמעויות הברורות למדי של ציטוט זה וכיסה אותו בפרשנויות אין-ספור שהגיעו למסקנה הפוכה בדיוק. פרשנויות אלה לא גורעות מחשיבותו ומעומקו של ספר קהלת, שללא ספק חשוב יותר מ"אליס".

וזו, כמובן, רק דוגמה אחת.

ב. הטענה כי ארון הספרים היהודי מכיל רק ספרי יהדות, וספרי דת, שגויה גם היא. בארון הספרים היהודי ניתן (וצריך) לכלול גם דוגמאות שהביאו קוראים אחרים - ספריו של עגנון, של שלום עליכם, ואפילו "ספר הבדיחה והחידוד" של דרויאנוב הם דוגמאות מובהקות. לא מדובר ב"ספרים שנכתבו ע"י יהודים", אלא בספרים שללא הכרת היהדות (כדת ו/או כלאום, תלוי בספר; בזמן כתיבת חלקם ההבחנה לא היתה קיימת) לא ניתן להבינם באמת.
4419
בנוגע לסעיף א' שלך, יתכן שאתה צודק. אך ההשוואה עצמה היא מגוכחת - איך תוכל לקבוע איזו יצירה כלשהי (לאו דווקא ספרותית) היא טובה יותר אובייקטיבית? כל הויכוח הוא מיותר, מאחר והקביעה היחידה שתקפה לגבי הרמה של יצירת אמנות היא קביעה סוביקטיבית, ואין זה משנה כמה קריטריונים יובאו.

בנוגע לסעיף ב', כמובן שאתה צודק. מדובר גם בספרות שהייתה חלק מהתרבות היהודית, בין אם האשכנזית ובין אם הספרדית - דוגמת המשוררים היהודים בני ימי הביניים, כמובן שלום עליכם, ועד אפילו לביאליק. הבעיה היא שכיום, כאשר ה"עם" היהודי שוקם ואוחד, והפך מ"יהודי" ל"ישראלי" ברובו, לא קיימת יותר הכתיבה היהודית. היא התפצלה לכתיבה דתית, וכתיבה ישראלית, כאשר כל אחד מהקצוות מתרחק בכוונה תחילה מהשני.
4440
בוא ולא ניכנס לשאלת האובייקטיביות, קיומה או אי-קיומה, וחשיבותה. הצגתי דעה אישית שאני מאמין שמרבית בני-האדם בעולם המכירים את שתי היצירות לעומק יסכימו איתי לגביה.

באשר לסעיף השני, אתה צודק, וחבל. עם זאת, ישנם יוצאים מן הכלל: חיים סבתו, למשל, שספריו (בעיקר השני, "תאום כוונות", אבל גם הראשון, "אמת מארץ תצמח") רוקדים על שתי החתונות. אפילו השם "תאום כוונות" משחק על נקודה זו: לביטוי יש משמעות שונה לחלוטין בקונטקסט דתי ובקונטקסט של חיל השריון, והמספר הוא חייל דתי בשריון...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים