כמה נקודות לא-מאורגנות למחשבה 597441
* האם העלאת מחירי הספרים תוביל ליותר הכנסות להוצאות ולסופרים, או לפחות מכירות? כלומר: האם הקבוע הוא מספר הספרים הנמכרים (וסך ההוצאה על ספרות בארץ יגדל), או שהקבוע הוא ההוצאה על ספרים (ומספר הספרים הנמכרים ירד)? ברור שהתשובה אי-שם באמצע, אבל אני מעריך (ללא ביסוס - תחושת בטן) שהכף תטה לצד השני דווקא, כלומר ימכרו הרבה, הרבה פחות ספרים בארץ, והחשש הוא ששכרם של הסופרים יהיה בהפסדם.

* לרוב הסופרים אכפת מעט מאוד מההכנסות; מיעוטם מתפרנס מכתיבה בלבד. אני לא חושב שמצב זה ישתנה. כעת, הבה נתמקד בסופרים-למחייתם. האם הכנסתם תגדל או תעלה בעקבות החוק? באמת שאין לי מושג, אבל אני חושב שזו השאלה החשובה, ולא שאלות לגבי "ממוצע" המכירות ושינוי ההכנסה לסופר ה"ממוצע". (וכמובן, יש גם את שאלת המודל הכלכלי של הוצאות הספרים, שהחוק נועד לעזור להן).

* הבעיה, כפי שציין דובי, היא ביחסי הכוחות בין רשתות הספרים להוצאות. אולי במקום החוק המוצע כעת, עדיף להעניק לרשתות הספרים את טיפול Ma Bell, כלומר לחייב אותן (על-פי חוק) להתפרק למספר גדול יותר של רשתות (או חנויות עצמאיות)? למשל, חוק שיאסור על בעלות צולבת על הוצאת ספרים ועל חנות ספרים (למעט אולי "חנות המפעל" בצמוד לבית הדפוס), או חוק שיאסור על יותר משתי חנויות של רשת אחת באותה העיר. או סתם לפרק את סטימצקי לשלוש-ארבע רשתות, וכך גם את צומת. ההוצאות תחזורנה להיות בעלות כוח התמקחות מול חנויות הספרים.

* כל זה לא מעניין, כמובן, כי בטווח הארוך מכירת הספרים תהיה דיגיטלית. כיצד יכולים ספרים להתפרנס בעולם כזה, בו כל זב חוטם יכול להוריד עותק דיגיטלי (וגם יעשה זאת)? כפי שנאמר כאן, בניגוד למוזיקאים, סופרים לא יכולים להשתמש בספר כמקדם מכירות להופעה. פתרון אחד שחביב עלי (לא מקורי שלי, כמובן) הוא מודל ה-ransom, כלומר, הסופר יפרסם את מחצית הספר (או את כל הספר למעט הפרק האחרון, וכו') ויציב תג מחיר לפרסום ההמשך. התרומות מקוראים תצטברנה, וכשתעבורנה את הסף, יפורסם ההמשך. כיום ניתן גם לעשות זאת כך שמי שמתחייב לתרום לא תורם בפועל אלא אם הסופר מגיע לסף (ואז כולם משלמים את הסכום שהתחייבו עליו; ע"ע Kickstarter). כמובן שמודל זה רלוונטי לסופרים הכותבים לפרנסתם; אלה הכותבים "למען הנפש" יפרסמו כנראה ללא תשלום, או שיציבו "קופסת תרומות" שקוראים יוכלו להשאיר בה סכום כלשהו אם יאהבו את הספר.
הספר שקורא אותנו 601359
לפי התאחדות המול"ים האמריקאית ב-‏2012 נמכרו יותר רומנים למבוגרים בפורמט אלקטרוני מאשר בכריכה קשה. בהקשר לשאלה אם ספרים הם commodity, מסתבר שהסחורה היא [גם] הקורא עצמו. הוול סטריט ג'ורנאל מתאר כיצד מכשירים כמו קינגל, נוק או איי-פאד משדרים להוצאות - גוגל, אפל או אמאזון - את מאפייני הקריאה. החברות עוקבות אחרי נתונים כמו זמן קריאה, חיפושים, מילות מפחח, כמות שימושים ועוד. למשל, בארנס אנד נובל, ששולטת על 25%-30% משוק הספרים האלקטרוניים משתפת ההוצאות בנתוני המעקב אחר התנהגות ההקוראים (בשר ודם) במטרה ליצור ספרים שיעוררו יותר עניין בקוראים.
הספר שקורא אותנו 601363
נחרדתי לקרוא שהמכשירים הללו עוקבים אחרי, ואז נזכרתי, אני לא מחבר את שלי לרשת ומעביר הכל דרך כבל. אני מניח שעם כניסה הכניסה של אנדרואיד ושאר מערכות פתוחות, יהיה קל יותר לשמור על הפרטיות עבור מי שמוכן לטרוח בשביל זה.
מעקב אחרי הרגלי eקריאה 614545
מרצים יכולים לדעת אם הסטודנטים שלהם קוראים את הספרים האלקטרוניים, אם הם מדלגים עמודים, לא מסמנים קטעים חשובים או פשוט לא פותחים את הספר. אבל, הסטודנטים יכולים לנצל את המערכת ולקבל ניקוד גבוה אם הם משאירים את הספר פתוח או מערימים על פונקציות סימון הקטעים והוספת הערות.
המשחק שעוקב אחרינו 605517
בנוסף לספר האלקטרוני כמו קינדל, מסתבר שגם angry birds ומשחקים אחרים אוספים על המשתמשים מידע פרטי שמשמש לשיגור פירסומות תפורות. לפי הכתבה בעיתון המודפס, לא רק משחקים כמו angry bird אוספים מידע אלא גם אפליקציות תמימות כמו פנס, מילון או ציטוטים מהתנ"ך אוספות מידע. בד"כ המידע שנאסף הוא מיקום המשתמשת, מינה והמספר הסידורי הייחודי של הטלפון אבל לפעמים נאסף מידע מספר הכתובות או מהתמונות ששמורות בטלפון. אבל, בניגוד לקינדל שדולת היצרנים שמנסה להילחם בתקנות המחמירות שהאיחוד האירופאי רוצה לחוקק טוענת שחסימת אפשרות איסוף המידע על המשתמש תפגע ביכולת שלהם לייצר הכנסה מפירסומות וכך תקעקע את מודל השימוש החינמי.
הטלויזיה שעוקבת אחרינו 667225
חברת ויזיו Vizio מכרה למעלה מ-‏10 מליון מכשירי טלויזיה המצוידים בטכנולוגית דיבורחדש או כפל לשון (או בפשטות, רמאות בפירסום), "אינטראקטיביות חכמה". המכשיר עוקב אחרי התכנים הניצפים, אם מקורם בשידורים רגילים, דרך האינטרנט או הקלטות, מנתח את דפוס הצפיה, ובעזרת הצלבה מספקי נתונים מוסיף נתונים דמוגרפיים (גיל, מין, הכנסה וכו') ומעביר "מידע משופר" למפרסמים שיכולים לעקוב אחרי מה שניצפה לפי כתובת IP.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים