איך נלחמים מרחוק? 66602
האנקדוטות שמציג גלעד בסיפור מעידות, בין השאר, על טעותם המרה של סרבני השירות. כבר טענתי בעבר: על בעלי המצפון להתגייס, *ולהקפיד* להיות במחסומים. אם אותם קצינים המסרבים להתגייס כיום היו דואגים שחיילים המשחקים ב"לוטו מילקי" ימצאו את עצמם בכלא עוד לפני שיסיימו לאכול את הקצפת, תופעות מכוערות כאלו היו קורות הרבה פחות.

אגב, גלעד, אפשר לשאול מדוע שתקת? למה העדפת להמשיך ללגום מהוויסקי ולא להעמיד את חברך במקומו? מדוע לא דיווחת למשטרה על הפשע (מה שהיה מחייב אותם, למיטב ידיעתי, לחקור בנידון)?

ואם כבר - מדוע אתה עדיין מתייחס לאותו פושע כאל "חבר יקר שלך"?

-----

במידה מסוימת, גם אתה, גלעד, הנך סרבן מצפון - אתה מסרב להשאר בארץ, בשל מצפונך. תהייתי היחידה היא באשר להצהרת הקרב שלך. אתה כותב:

"אני מרגיש כי עליי להמשיך ולהיאבק, נגד התנועה הציונית, נגד הפשעים של ממשלת ישראל, שריה, וצבאה, ונגד הכיבוש המתמשך של העם הפלסטינאי. נגד מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית."

נתעלם לרגע מחוסר הסימטריות (לטעון שרק צד אחד אחראי לכל העוולות הקורות כאן זה קצת, איך לומר, תמים). השאלה שלי היא - איך? באילו כלים אתה מתכוון להלחם בתנועה הציונית ובתופעות הנלוות לה?

ומדוע "*להמשיך* ולהיאבק"? כיצד נאבקת בכל אלה עד היום?
איך נלחמים מרחוק? 66628
אמור לי מי חבריך, ואומר לך מי אתה.
איך נלחמים מרחוק? 66775
I will be brief.

He is, and was, my friend.

As I wrote in the article, I believe his psyche was fundementally changed by the service in the IDF, and that this change is the unavoidable result of all who must spend their time preserving the Zionist occupation on Palestinian land.
Why I haven`t told him a thing? because I know my words can`t compare with the force of the mass media and the peer pressure inside the army, and the absolute truths that have befallen upon him.
With all my rage and anger, I am no much to such tools of propaganda.

He is still my friend, because I wish to believe (perhaps its wishful thinking) that some day he will be able to realize the evilness and horrors of his actions, and because I remember what kind of a person
he was before being drafted into the military.

I do not pronounce battle on anyone, or anything.
I am positive that you know that I mean non-violent fighting (sorry, I can not express the semantic difference using English), meaning - continuing exposing the Zionist oppression, and Palestinian sufferings, wherever I can.
My tools, my "weapons", in this fight are my pen and my keyboard.
Yes, I have done my best (although not enough) until now to battle it. What have you done to bring an end to arms lately?

איך נלחמים מרחוק? 66788
צר לי, אבל הטענה של "כל מה שהייתי אומר לא היה משפיע" לא משכנעת אותי.

מנסיון, אגב. וזו גם בתשובה לשאלתך "מה אני עשיתי": דיברתי עם אנשים. הראתי להם את הטעות שבדרכם. שכנעתי חיילי מילואים ששמרו בשטחים לתקן את דרכיהם, וגרמתי לחייל סדיר אחד להשפט על התנהגותו במחסום (עם זאת, אינני יודע כיצד הסתיים המשפט). טיפה בים? כן, בהחלט. אך אם זה מה שעשיתי אני, סמל עלוב ששהה בשטחים רק שבועיים במשך כל שלושת שנות השירות הסדיר שלו, צא וחשוב מה יכולה היתה להיות התרומה החיובית של בעלי המצפון, ובהם קצינים לא מעטים, לו היו פועלים באופן דומה - במקום פשוט לסרב להתגייס.‏1

את כל אלה ניתן לעשות בעיקר כשאתה נמצא במקום כחייל במדים (מדובר בתקופת שירות הסדיר שלי). קשה יותר, אבל עדיין ניתן לעשות זאת, כשאתה אזרח ישראלי. בלתי-אפשרי לעשות זאת ע"י התקפה מבחוץ.

ההתקפות שאתה מתכנן, מבחוץ - התקפות ביקורת, כמובן - לא ישפרו במאום את המצב במחסומים. הם אולי יקצרו את שהות צה"ל בשטחים, ואת פרק הזמן עד להקמת מדינה פלשתינאית: שתי מטרות מבורכות כשלעצמן. ובכל זאת אני חושב שהשפעתך מבחוץ תהיה קטנה יותר. לפעמים, הפתק הנכון בקלפי, או הנוכחות בהפגנה המתאימה כאן בישראל‏2, יכולים להשפיע על התנהלות המדינה הרבה יותר מלחץ מחו"ל, בעיקר כשמדובר בלחץ שאינו דיפלומטי.

אם נטשת את המדינה כי לא אכפת לך ממנה, ומטרתך אינה תיקון המצב במדינה אלא עזרה לפלשתינאים בלבד, אני יכול להבין את עמדתך. אם מטרתך היא לעזור לשני הצדדים, אזי נדמה לי שאתה נמצא כרגע במקום הלא-נכון כדי לעשות זאת.

-----
1 בשורה התחתונה, התרומה של סרבני הגיוס לצה"ל היתה אדירה: הם היוו סדין אדום בפני כל מקבלי צו 8 הרבים, ויש לי הרגשה שלולא הדיון הציבורי בסרבנות, אחוזי ההיענות לגיוס היו נמוכים בהרבה. תרומתם למוסריות צה"ל, לעומת זאת, מוטלת בספק.

2 למען ההגינות יש לציין שאני עצמי מעולם לא השתתפתי בהפגנה.
איך משנים מבפנים 75229
עמוס הראל מדווח היום ב"הארץ" על אנשי מילואים המתנדבים לשרת במחסום קלנדיה כ"מפקחים הומניטריים", שתפקידם לפתור בעיות ולהפחית את מספר התקריות. נראה שהמטרה מושגת. דעותיהם של אנשי המילואים יוזמי הפרוייקט חלוקות: אחד אומר "אני לוקח אחריות ולא בורח. מכתב הסרבנות הוא מעשה חמור מאוד, שבעיני פוגע בכללי המשחק. הפרויקט מבחינתי, הוא בבחינת 'קום ועשה מעשה'. אל תצקצק בלשון מול התמונות בעיתון", ומנגד, שותפו ליוזמה אומר "אני חושב שהחברה צריכה גם את מי שמשרת וגם את הסרבן". משתתף אחר בפרוייקט, דובר ערבית, אומר שנקודת התורפה הבסיסית היא שהחיילים הסדירים אינם דוברים את השפה.

הכתבה המלאה (יש צורך ברישום):
איך משנים מבפנים 75327
אני רואה בכך שפרסמת זאת כתגובה לדברי מעין מחמאה.

תודה.
איך נלחמים מרחוק? 66815
Oops. Should have been - "I´m no *match*..."

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים