 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עוד כתבת "אחרי מות" של בן שלו על רודיך. בכתבה מסופר ש"אחרית" היתה אחת משמונה נעימות שהושמעו ברוטציה ברקע תחזית מזג האוויר בסוף "מבט" בשנות השמונים. מבין האחרות אני זוכר היטב את הפתיחה האינסטרומנטלית של Hey You של פינק פלויד (אגב, מי שמנגן שם את הבס פרטלס הבולטת זה דייוויד גילמור, ולא רוג'ר ווטרס, שלפי דיווחים היה - ועודנו - בסיסט חלש מאד), אבל מי השש הנותרות? לפי הדיון הזה באתר סדרות הטלוויזיות הקלאסיות, הן כללו את "קיסריה" של יוני רכטר, שאני זוכר בתור נעימה מהרדיו / טלוויזיה, אבל משהו לא מסתדר לי אתה בהקשר של התחזית, Biscaya של ג'יימס לאסט, שאני זוכר בתור קוואזי-להיט רדיו, אבל לא בתור נעימת טלוויזיה, העיבוד של Ekseption ל-Air של באך, שנשמע לי מוכר במעומעם, ו"ללא מילים" של להקת הנח"ל, שלא נשמע לי מוכר בכלל. מישהו זוכר עוד? בכתבה מרואיין הקלידן משה לוי, שבין השאר מספר על מפגש של רודיך באולפן לונדוני עם טכנאי של חברת סינקלוויר, והסינקלוויר מתואר בתור "הסמפלר המסחרי הראשון". לפי ויקיפדיה, הדגם הראשון של הסינקלוויר יצא לשוק ב-1977-8, אבל התווספו לו יכולות סמפלינג רק ב-1982. למיטב ידיעתי הסמפלר המסחרי הראשון היה הפיירלייט, שהושק ב-1979 (אני התוודעתי אליו דרך הסרט התיעודי הזה על פיטר גבריאל, ששודר ב"עד פופ" ועשה עלי רושם אדיר בתור ילד). כך או כך, ב"מנטרה" של אריק רודיך, שהוקלט בלונדון, השתתפו גם סינקלוויר וגם פיירלייט, לפי הכיתוב בקליפ. |
 |
|
 |
|
|
 |
||
|
||||
|
דגתי מיוטיוב שלוש נעימות רקע לתחזית של "מבט", שאני לא חושב שהוזכרו בדיון: - הסוף של Shine on you crazy diamond של פינק פלויד. - Lady L של ג'ון מקלפלין ושאקטי. - קטע שלא הצלחתי לזהות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, מי היה מאמין, שתי פעמים פינק פלויד בפריים טיים מול 90% אחוזי צפייה. שאפו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהערוץ היחיד הגיע לשיא החתרנות המוזיקלית שלו עם הקליפ של Ashes to ashes שרץ בו לא מעט (אאל"ט באיחור לא אופנתי של כמה שנים?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא זכור לי שהקליפ הוקרן כל כך הרבה. ב. הקליפ - גם בתזמון וגם בויזואליות - די מתאים לקליפים של האייטיז, לא? ג. יש הבדל בין תוכנית קליפים לחובבי הז'אנר לבין תוכנית החדשות שבה צפו כ-ו-לם. על זה נתתי ציון חתרנות גבוה במיוחדץ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוקרן לא פעם כמילוי בין תכניות. הדמות של בואי (והנושא של השיר, והגיטרה של פריפ) יותר חתרנית מכל מה שהוקרן אז, ואל תגיד לי בוי ג'ורג'. כן, היתה כתבה על פאנקיסטים בת''א פעם ב''מבט'', אבל זה היה כאילו הכתב נסע לספארי ומתאר את הבבונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנגינת הפתיחה של "גבי ודבי" היא שילוב של שני קטעים של פרנק זאפה: Sofa No.1 ו-Inca Roads. לא יודע עד כמה זה חתרני, אבל זה בוודאי מפתיע. ניחוש שלי: לזאפה לא היה מושג בנוגע לזה, ולא שולם אפילו דולר אחד כתמלוגים על השימוש בשיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו. להשמיע זאפה לילדים רכים! חתרני. לא נראה לי שמישהו יהיה מוכן לקחת מולך את ההימור הנגדי בנוגע לתמלוגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דוקא סקפטי בקשר לסקפטיות שלכם. רשות השידור היתה גוף יחסית מסודר ומאורגן - וגם כבד ומסורבל - ודוקא סביר שהתנהל לפי הספר ושילם תמלוגים למי שצריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי ובדיקתי מדובר בנעימה של פינק פלויג מהשיר is anybody out there | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ... לא. זה שאיזה אקורד פה מזכיר לך איזה אקורד שם, לא הופך את זה לאותה היצירה. המנגינות שונות לחלוטין, הסגנון שונה ומלבד הפריטה על האקורד בהתחלה שמזכירה באיזשהו מובן את הפריטה בשיר של פינק פלויד (ואפשר לחשוב שמדובר באיזה אקורד נדיר ומשוכלל - זה לא), אין שום קשר בין שתי היצירות הללו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול פגשתי את אלברט פיאמנטה, שהיה המעבד המוזיקלי של "לך איתה" בביצוע הנ"ל, ושאלתי אותו על השיר. מסתבר שהאורגן הוא דווקא כן המונד אמיתי, והנגן הוא יעקב נגר ז"ל, שלדברי פיאמנטה, היה הבעלים הראשון של המונד בארץ. נגר ניגן עוד קודם לכן עם אריק איינשטיין בתקליט "פוזי", ואפשר לשמוע אותו על האורגן ב"היה היה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם באיחור של עשור - אבל אני תהיתי בעבר כנ"ל זה בהחלט אורגן המונד. אני חי בארה"ב ויש המון כאלה בסביבתי. הסאונד שאנחנו שומעים כאן הוא המונד ללא רמקול לזלי (או אם ליעקב נגר היה במקרה כפתור שליטת לזלי על האורגן שהיה בו מצב STOP חוץ מה-Chorale שהוא מצב מהירות נמוכה, או מצב Tremolo של מצב מהירות גבוהה של סיבובי השופר והתוף שמסתובבים בתוך הרמקול ויוצרים את הסאונד הידוע יותר של ההמונד. אני בתאחלס מתרשם שהוא בחר לנגן את השיר הזה בסאונד ללא תנועת לזלי באופן מכוון. כמובן זה עניין של טעם, אבל אני תמיד יותר אהבתי את הסאונד הזה (שג'ימי סמית', אורגניסט הג'אז הידוע תמיד ניגן בו) או את הסאונד האיטי של הלזלי (כמו שטוני בנקס מג'נסיס ניגן) - ככה שומעים הרבה יותר ברור מה הנגן מנגן. בהרבה מקרים לטעמי, בשימוש אינטנסיבי במהירות הגבוהה של הלזלי נוצר עומס מיותר עם שאר הכלים ובמיוחד עם קולות זמרים שהויברציות המהירות של הלזלי מתנגשות בהם. שומעים את ההתנגשויות האלה הרבה פעמים גם במוזיקה ישראלית כבר משנות ה-70 ובטח בשני עשורים האחרונים שה-Nordים נמצאים בכל מקום... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרגע קצר חשבתי שהקישור יהיה לפתיחת הסדרה 'היה היה' עם הטוקטה ופוגה של באך... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה ימים נתקלתי בסרט התיעודי Cry Baby: The Pedal That Rocks The World, שסוקר יפה את ההיסטוריה של אפקט ה"ואה-ואה" (Wah Wah, ידוע גם בשם Cry Baby). למי שלא מכיר, מדובר בדוושת אפקט שמפעילים עם הרגל, ושמשנה את גוון הצליל של הכלי (כמעט תמיד גיטרה) בהתאם לזווית הדוושה. הצליל שמתקבל מזכיר את האפקט של עמעם (mute) על חצוצרה, וגם קצת דיבור אנושי. הדוגמא ההכי מפורסמת, אולי, של גיטרה עם ואה-ואה היא הפתיחה של Voodoo Child של הנדריקס. מאזיני רדיו ישראלים יכירו גם את אות התוכנית "בילוי היום" של מולי שפירא (שהוא חידוש, כבר די ישן, של סטילי דן לקטע East St. Louis Toodle-Oo של דיוק אלינגטון), ואת המנגינה של הסרט "שאפט" שמתנגנת ברקע של דיווחי התנועה בגל"ץ, כמדומני. השיר העברי היחידי שעולה לי לראש עם ואה-ואה ברור הוא "חשמל זורם בכפות ידיך" של רותי נבון: יש גיטרת ואה-ואה לאורך כל השיר, אבל האפקט בולט במיוחד בסולו השני, ב-2:23; לא הצלחתי לברר מי ניגן, אבל אני מהמר שזה חיים רומנו. בשנות השבעים שודרה בטלוויזיה הישראלית תוכנית לחינוך לזהירות בדרכים שבמנגינה שלה היה ואה-ואה; המנגינה עומדת לי על קצה הלשון, אבל אני לא מצליח להיזכר בה. כאמור, ואה-ואה מחברים כמעט רק לגיטרה, אבל סטיווי וונדר, למשל, חיבר ואה-ואה (או ביתר דיוק, אפקט Auto Wah) לקלווינט שלו ב-Higher Ground. למדתי מהסרט שההיסטוריה של הוואה-ואה מזכירה את זו של הפנדר רודס: האפקט הומצא באמצע שנות השישים, תור הזהב שלו היה בסוף שנות השישים ובשנות השבעים, הוא נזנח בשנות השמונים אבל זכה לפריחה מחודשת בשנות התשעים והאלפיים. הסרט עשוי יפה מאד (הרבה יותר טוב מסרט דומה על אפקט ה-fuzz, שראיתי פעם), אז למי שמתעניין בנושאים האלה ויש לו 57 דקות פנויות - מומלץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שב'שיר מספר 8' של אריק איינשטיין יש וואה וואה דומיננטי (מדי?) לאורך כל השיר. בהיסטוריה של הרוק הלועזי יש מלא דוגמאות ידועות, מקלפטון והנדריקס עד סלאש, אז מיותר אפילו להתחיל לזרוק שמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, יש הרבה וואה וואה ב"שיר מספר שמונה". (ואני לא יכול להתאפק: אם מיותר להתחיל לזרוק שמות, למה התחלת לזרוק שמות?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מסנגר על הפונז: זו הוכחה שלו עבור הדיוטות.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(יפ) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתמול וביום חמישי הייתי בשתי הופעות של כוורת. היה פנטסטי, בייחוד אתמול, כשישבתי קרוב מאד לבמה והרגשתי לגמרי "בפנים". כתבתי פעם במקום אחר על איך הופעות שאני הולך אליהן היום כבר לא מטלטלות אותי כמו פעם. ובכן, לא עוד: במשך שעתיים ורבע היה לי חיוך מרוח על הפרצוף, ואפילו עכשיו, יום אחרי, אני עדיין באופוריה. ללא ספק נעשה פה צדק היסטורי - תיקון לפאשלות העבר שלי, שבגללן לא ראיתי את כוורת באף אחד מהאיחודים הקודמים. זה נשמע קלישאה, אבל בעיניי כוורת היא דוגמא לשלם שהוא גדול מסך חלקיו. ראיתי הרבה פעמים תתי-קבוצות של כוורת בהופעה, אבל אין מה להשוות את הסך-הכל שלהן למה שחוויתי אתמול. לעניין של מאמר זה: יוני רכטר ניגן רוב ההופעה בפנדר רודס אמיתי (stage Mark II, עם 73 קלידים), שלא כמו צ'יק קוריאה בהופעה האחרונה שלו בארץ, שצלילי הרודס שלו בקעו מ-Motif של ימאהה. את תפקידי הפסנתר האקוסטי - גם הצליל הרגיל וגם ה"הונקי-טונק" (כמו בסולואים שלו ב"יוסי מה נשמע" וב"שיר המחירון") - יוני רכטר ניגן על מקלדת דיגיטלית Roland V-Piano, שנשמעה מעולה. כידוע, שבעת המופלאים היו מתוגברים בחמישה נגנים נוספים, ואחד מהם - עידו זלזניק - ניגן על Nord ועל Motif את תפקידי ההמונד ועוד כל מיני. כמה נקודות נוספות: - אני מאחל מוות איטי בייסורים קשים לבחור שישב/עמד כמה שורות לפניי בהופעה של יום ה', ושהסתיר לי את כל אמצע הבמה במהלך חלקים נכבדים מההופעה עם האייפד שהניף מעל ראשו, בשביל לצלם. גם כשהחלאה הנ"ל הואיל בטובו להוריד את האייפד, הכמויות של הסמארטפונים המצלמים שהבהבו ביני לבין הבמה (הייתי בשורה עשרים ומשהו) הטרידו מאד. - כוורת ידועה לשימצה בפיקשושים שלהם בהגיית אותיות השימוש (נדמה לי שדיברנו על זה איפשהו באייל, אבל אני לא מוצא). הם לא תיקנו שום דבר לכבוד ההופעה, כולל לא את ה-false positive בהגיית ו"ו החיבור בשורה "ולראות אותם רוקדים זה משגע" (מתוך "הבלדה על ארי ודרצ'י"). - רק אתמול קלטתי שבעצם בכל הדיסקוגרפיה של כוורת, אלון אולארצ'יק הוא היחיד מבין חברי הלהקה שלא שר סולו באף שיר (אם לא מחשיבים את הדיקלום הקצרצר שלו בפתיחה של "נחמד"). בהופעה הוא שר סולו רק ב"היא הולכת בדרכים", במסגרת הטעימות מקריירות הסולו הפוסט-כוורתיות של החברים, אבל כמובן שר קולות רקע לאורך כל ההופעה. קלפטר, להבדיל, בכלל (או כמעט בכלל) לא שר קולות רקע, ושר סולו רק ב"צליל מכוון". זה כנראה בגלל שהוא לא במצב גופני מזהיר - הוא ישב כל ההופעה, וגם את "צליל מכוון" הוא שר קווארטה מתחת הסולם הרגיל שלו (מי מינור במקום לה מינור) - אבל עדיין שיחק אותה עם דמות "הזקן" במערכון שלפני שיר המכולת. - תשובה סופית ומוסמכת לשאלה הראשונה של ירדן מתגובה 587759: זה דני סנדרסון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמשך ל"נקודה הנוספת" הראשונה: נעה אסטרייכר מדווחת ב"הארץ" שבהופעה של כריס רוק ביד אליהו בשבוע שעבר נאסר להשתמש בטלפונים סלולריים. על הכרטיסים נכתב: "הקהל יתבקש להכניס את המכשירים לנרתיקים אטומים אשר יחולקו על ידי דיילים בכניסה לאולם, ויוכלו להיפתח מחדש עם סיום המופע. לקוח אשר ייתפס עם מכשיר סלולרי בשטח המופע יתבקש לעזוב את האולם וכספו לא יוחזר." לדברי אסטרייכר, "מכל ההופעות החיות שהייתי בהן בשנים האחרונות, יצאתי תמיד כשאני מותשת מהמלחמה הבלתי פוסקת במניפי־הסמארטפונים. במועדון "בארבי", למשל, אי אפשר לראות את הבמה מבעד ליער המכשירים". אולם בהופעה של כריס רוק, "מתגלה חוויה נדירה: בן אדם עולה על במה, מוקף באלפי צופים שיושבים באולם חשוך, וכולם מקשיבים וצוחקים במקומות הנכונים. איש לא נראה מוטרד מכך שהחוויה לא תעלה לפייסבוק או לענן — אלא רק לאפליקציה המפוקפקת ששמה הזיכרון האנושי." הלוואי שהאיסור הזה יוחל בכל ההופעות בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול בהופעה של מארון 5 בפארק הירקון טירוף הצילום בטלפונים נסק לגבהים שלא הכרתי. מצד אחד, אני לא מצליח להבין את מי שמעדיף לראות את ההופעה דרך ריבוע קטן שהוא מחזיק ביד, במקום להסתכל במה שקורה מציאות (מה גם שלא הולך להיות חסר תיעוד של סרטונים מההופעה ברשתות החברתיות). מצד שני, לפחות עבור אנשים מסוימים נפל לי אסימון: הם אולי משתמשים בטלפון בתור שילוב של פריסקופ וטלסקופ, כי מפאת גבהם, הם לא היו רואים אחרת כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד, כצפוי, וחוויה מוצלחת לילדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול הייתי בהופעת האיחוד של הכבש השישה-עשר (אחרי קניית כרטיסים הרואית באינטרנט, שהצריכה מהירות תגובה של טייס קרב). הפנדר רודס די בולט לאורך "הכבש" המקורי, אבל אתמול לא היה על הבמה רודס אמיתי, והצליל שלו כמעט לא נשמע. יוני רכטר ניגן על פסנתר כנף אקוסטי בכל השירים חוץ מאשר ב"שיר נבואה קוסמי עליז" (במסגרת השירים המאוחרים יותר של משתתפי הכבש), שם הוא ניגן על מקלדת אלקטרונית עם סאונד רודס דגום. הקלידן הנוסף על הבמה, אלעד אדר, ניגן בלפחות מקום אחד ("מילה טובה" של יהודית) צלילי רודס ממקלדת ה-Nord שלו. ההופעה עצמה היתה מצוינת. הייתי מסויג קצת במהלכה, אבל ככל שאני חושב עליה יותר אני משנה את דעתי לחיוב. זאת משימה קשה, לטפל בכזה נכס צאן ברזל עם פרספקטיבה של 40+ שנה, בעיקר כי לא ברור איפה כדאי להתמקם על הרצף שבין ביצועים נאמנים למקור לבין ביצועים מעודכנים. רכטר בחר להתמקם די קרוב לקצה הנאמן למקור, אבל עם לא מעט טוויסטים ורעיונות חדשים, וזה יצא אחלה לטעמי. ובפעם המי-יודע-כמה אני נוכח שהאקוסטיקה בהיכל התרבות פשוט לא מתאימה למוזיקה קלה. ההדהוד שכל כך מחמיא למוזיקה קלאסית גורם לרית'ם סקשן (אפילו רית'ם סקשן עדין, כמו בכבש) להישמע בוצי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיף לך. אני כשלתי ברכישת הכרטיסים, לאכזבתן הרבה של בנות המשפחה מהדור השני והראשון. מקווים.ות שיהיו עוד הופעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחייה של הרודס שתוארה במאמר היא נחלת העבר - כבר כמה שנים טובות שרודס סימן 7 לא מיוצר. אבל סימן 8 מגיע! מוזיקאי בריטי בשם דן גולדמן (שהוא לא אחר מ-goldphinga שהזכרתי בתגובה 563015) עומד בראש הפרויקט של הדגם החדש, שעושה רושם שהולך להיות הרולס-רויס של הרודסים. פרטים ב-rhodesmusic.com. המעוניינים צריכים להיות בעלי כיסים עמוקים, כי הדגם הזול ביותר עולה כמעט 10,000 דולר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |