בשיתוף עם

אני חייבת לשתף אתכם בהתלבטות: האם לפתוח את תיאור התוכנית בתיאור החלק העיקרי של השיחה, דיון מרתק (עבורי) ברציונליות, ביקורתיות, ביקורת עצמי ודיאלוג, או לפעול על פי שיקולי רייטינג, ולהדגיש את החלק הפרובוקטיבי על מגבלת תפיסת האדם במדעי הטבע ועל עוצמת הקול הרציונלי והביקורתי בתלמוד, שכמעט ונזרק החוצה לאחר מכן?

הפשרה: נפתח בכך שפרופ' מנחם פיש, כמו שהוא מבקש ממני להעיד עליו, הוא איש חובש כיפה ועטור זקן, שבו פגשתי בפעם הראשונה כשהרצה בכנס "מ.ח.ר: מדע, חופש, רציונל" שאורגן על ידי העמותה לקידום האתאיזם בישראל.

מה הוא עשה שם? בתחילת הראיון פרופ' פיש אומר שהוא בא כי הזמינו אותו, וכי הוא רצה להבהיר כמה מושגים. אבל אולי יותר טוב להקשיב לתשובה השניה שהוא נותן בהמשך הראיון, בזמן שהוא מדבר על החשיבות של המפגש והדיאלוג כדרך היחידה להעביר ביקורת רציונלית על אמות המידה שבהן אנחנו שופטים את העולם.

מנחם פיש הוא פרופסור להיסטוריה ופילוסופיה של המדע באוניברסיטת תל־אביב.

ההיסטוריה והאתוס של האפריקנרים, המהווים את הבסיס לכינון משטר האפרטהייד, דומים להיסטוריה ולאתוס של היהודים בישראל - במידה מבהילה ממש. האם נשכיל להימנע מחזרה על הטרגדיה שלהם?

הזמר והמוזיקאי, ממניחי היסוד לפופ והרוק בישראל, מת בגיל 78. חייו הסוערים ואישיותו הבעייתית עומדים בניגוד חריף למנגינות היפהפיות והרכות שכתב, שיש להן מקום של כבוד בקנון של המוזיקה הישראלית.