עלייתה וירידתה של האלימות האורבנית 3557
מחקרים חדשים חושפים את הגורם המפתיע שעמד מאחרי רוב האלימות האורבנית במערב של אחרי מלחמת העולם השנייה
בסוף 1993, כאשר רץ רודולף ג'וליאני לראשונה לראשות עיריית ניו־יורק, היו שיעורי השוד, הרצח והאונס בה גבוהים במאות אחוזים מאלו ששררו בה בשנות ה-‏60. בגיליון פברואר של המגזין "Mother Jones" מביא קווין דרם את השתלשלות פיענוחה של הסיבה לכך.

לאחר שג'וליאני נבחר, החל הוא ביישום תוכנית נרחבת למלחמה בפשע שאחד מעמודי התווך שלה היה "תיאוריית החלונות השבורים". לפי עקרון זה, לצורך הורדת שיעורי הפשיעה החמורה יש להתמקד ב"אווירה של פשע", שראשיתה עבירות קלות כגון שבירת חלונות, "התפלחות" לרכבת, שכרות ואפילו קבצנות. בתוך שלוש שנים מיישום תוכנית זו צנחו שיעורי הפשיעה האלימה בניו־יורק בעשרות אחוזים, ועד שנת 2010 הם כבר דעכו לכדי רבע מאלו ששררו בה בראשית שנות ה-‏90.

במקביל להתפשטות תהילתם של השיטה ושל ג'וליאני עצמו, החלו לצוץ גם ספקות בעניין. תחילה שמו חוקרים חדי עין לב לכך שעוד קודם לכהונתו של ג'וליאני, כבר ירד היקף הפשיעה האלימה בעיר ב-‏12% לעומת השיא של שנת 90'. סדקים אלו שניבעו בסיפור ההצלחה הפכו לבקיעים לאחר שהתברר שגם בערים גדולות שלא אימצו את שיטותיו של ג'וליאני, כגון וושינגטון, לוס אנג'לס ודאלאס, צללו שיעורי הפשיעה האלימה עם השנים.

בשלב זה החלו לצוץ מכל עבר תיאוריות שעל פניהן נשמעו הגיוניות ואף התיישבו עם חלק מן הנתונים. תיאוריה אחת תלתה את עליית הפשיעה וירידתה במצב הכלכלה, שניה בהתפשטות הקראק וסמים קשים אחרים בערים הגדולות ובדעיכת תפוצתם לאחר מכן, שלישית בעליית שיעור הגברים הצעירים באוכלוסיה, רביעית בהרחבת בתי הסוהר ובמצבת כוחות השיטור, ואחרות במאפיינים דמוגרפיים גזעיים ואחרים.

הידועה ביותר מבין התיאוריות האלו היתה זו של הכלכלנים סטיבן לוויט וג'ון דונהיו, שתלו את דעיכת שיעורי הפשע לאחר שנת 90' בירידה בכמות הגברים הצעירים שהחלו את חייהם כתינוקות לא רצוים, זאת בעקבות לגליזציית ההפלות בארה"ב עשרים שנה קודם לכן.

הבעייה המשותפת לגורמים אלו היא שכולם התרחשו בערך באותו הזמן, ולכן קשה היה לאשש את תרומתו של מי מהם. הסטטיסטיקאי ג'ים מאנזי שבדק לאחרונה מחקרים שניסו להסביר את גל האלימות האורבנית, מתאר בספרו "Uncontrolled" כיצד כל 122 המחקרים שבדק כשלו במבחן הכפול של מובהקות סטטיסטית והדירות, כך שהתעלומה בעינה עמדה.

בשנת 1994 קרה דבר מה נוסף על כניסתו של ג'וליאני לתפקידו, שקשור לסיפור זה. ריק נווין, כלכלן שייעץ עבור הממשל האמריקני באשר לכדאיות הסרתם של צבעים המכילים עופרת מבתים ישנים, נדרש לבדוק גם מחקר חדש, שטען שבנוסף לנזקיה של החשיפה לעופרת בגיל רך שכבר היו ידועים אז – כגון הורדת מנת המשכל, היפראקטיביות, בעיות התנהגות ובעיות למידה, ישנו גם קשר בין ריכוזי עופרת לבין עבריינות נוער. נווין גם ידע שמקור רוב העופרת לה נחשפו האמריקנים לאחר המלחמה היה שונה מזה שאותו נשכר הוא לבדוק.

בשנים שלאחר המלחמה עלתה צריכת הבנזין בארה"ב פי ארבע. כדי למנוע דפיקות וצילצולים במנועי המכוניות, הועשר הדלק בתוסף שפותח על־ידי ג'נרל מוטורס. שם התוסף היה עופרת טטרה־אתילית. נווין שם לב שעקומות הפשע בארה"ב עקבו באדיקות אחרי אלו של שיעורי העופרת באויר 23 שנים קודם לכן, הן בעלייה והן בירידה בשיעור העופרת באויר, שהחלה בשנות ה-‏70 עם המעבר לדלק נטול עופרת.

המאמר שפירסם נווין בעניין זכה להתעלמות מוחלטת. לא בלי צדק, יש לציין, שכן בגלל עושר התופעות בטבע ובחברה האנושית, אין זה קשה למצוא, עבור כל תופעה נחקרת, תופעה אחרת שבאופן מקרי נמצאת עימה במתאם למשך תקופה מסוימת. כך למשל, גם מכירות תקליטי הויניל אז עלו וירדו עם גל הפשע.

באותו הזמן, הגיעה גם חוקרת מהרווארד בשם ג'סיקה וולפאו רייס לסוגייה זו, גם כן דרך החשש מן העופרת שבצבע הקירות. במקרה זה היו אלו קירות ביתה (והריונה). רייס מצאה מתאם בין שעורי הפשע לבין ריכוזי העופרת באויר ברמת המדינה (state), ולא רק ברמה הלאומית. במדינות שבהן קצב אכיפת תקנות פליטת העופרת היה מהיר, כך היה גם קצב ירידת רמת האלימות 20 שנה לאחר מכן, ולהפך.

גם נווין המשיך במחקריו ובאותה שנה בה פרסמה רייס את ממצאיה (2007) פרסם הוא תוצאות מרחבי העולם. גם כאן היו המתאמים גבוהים ללא יוצא מן הכלל. מאוחר יותר גם השוואת שכונות סמוכות בעלות היסטוריה שונה של ריכוזי עופרת הניבה מתאמים דומים, ואפילו ברמת הפרט, שיעורי העופרת בדמם של תינוקות ופעוטות ניבאו היטב את סיכויים להיאסר בבגרותם בגין עבירות אלימות. העופרת שבאויר גם הסבירה את ריבוי האלימות בערים הגדולות והעשנות לעומת זו ששררה בישובים קטנים. ואכן, עם התנקות האויר, השתווה שיעורי מעשי הרצח בערים הגדולות לזה של ישובים קטנים. זאת, אגב בניגוד לגישות שתלו את עיקר האלימות העירונית בגורמים כמו פערים סוציואקונומיים וניכור בין היחיד לבין ההמון האורבני עלום השם.

כיום ידועים המנגנונים העיקריים האחראים לפעולתם המזיקה של אטומי העופרת על המוח. נראה כי הגוף מבלבל אותם עם אטומי סידן, מה שמוביל בחלק מן המקרים לתמותה של נוירונים, וחמור מזה, לפגיעה ביכולתם של אחרים ליצור קשרים יעילים ביניהם. בשנים האחרונות הלך וירד סף ריכוז העופרת בדם הנחשב לבטוח, ועתה נחשבת כל כמות של עופרת הנמצאת בדם בשנות חיינו הראשונות לפוגענית, במיוחד במנת המשכל וביכולת לשמור ידע חדש.
קישורים
המאמר ב-Mother Jones (מומלץ)
תיאוריית החלונות השבורים - ויקיפדיה
Uncontrolled - ספרו של ג'ים מאנזי
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "מדע"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

עליתה ונפילתה של האימפריה הרומית 612852
דווקא עבור הרומאים ההסבר הזה שנוי במחלוקת.
האם מחברי המאמר שמעו על 612861
spurious regression?

כן 612896
מתוך המאמר:

"המאמר שפירסם נווין בעניין זכה להתעלמות מוחלטת. לא בלי צדק, יש לציין, שכן בגלל עושר התופעות בטבע ובחברה האנושית, אין זה קשה למצוא, עבור כל תופעה נחקרת, תופעה אחרת שבאופן מקרי נמצאת עימה במתאם למשך תקופה מסוימת. כך למשל, גם מכירות תקליטי הויניל אז עלו וירדו עם גל הפשע."

מרוצה?
האם מחברי המאמר שמעו על 612934
האין אלו ציפיות מופרזות מחוקרים שמוחם התפתח בעידן העופרת?
ומה עם שאלת האחריות? 612918
המאמר שלעצמו מעניין, ואין לי כל ויכוח עם הממצאים המחקריים. מה שכן, נראה לי כי הכותבים ביקשו להציג ממצאים מחקריים גרידא, ולא נתנו דעתם לשאלות האתיות והמוסריות העולות מתוך הממצאים הללו. ראוי היה לו הכותבים היו מתייחסים, בעקבות הממצאים הללו, לשאלת האחריות על האלימות. אם כן, מי אחראי לאלימותו של עבריין או פושע? העופרת בקירות ביתו, או שמא הוא עצמו? גם כשעושים מדע, ראוי להתייחס לשאלות העקרוניות הללו, גם אם נדמה שהן מובנות מאליהן, כי בלעדיהן הופך המדע להתרחשות שאין לה דבר עם הומניזם וחברה. לכתוב כי נחשף "הגורם המפתיע" שעמד מאחורי רוב האלימות האורבנית, פירושו טשטוש העובדה שמאחורי כל מעשה אלימות עומד אדם שצריך לקחת אחריות על המעשים שלו ולשלם עליהם במידת הצורך במסגרת החוק.
ומה עם שאלת האחריות? 612923
למה טשטוש? להפך, הבהרה.
אפשר לומר, ואמרו זאת קודם, שאלימות במשפחה (נניח) יכולה לנבא עבריינות. עדיין, הטיעון "היתה לו ילדות קשה" אינו מספיק לכשעצמו ברוב המקרים אלא הפושע נדרש ליתן את הדין. כך לגבי רוב הגורמים ה"מקלים". נדמה לי שהטענה לגביהם תקפה רק אם הרלוונטיות לפשע עצמו היא מאוד ממוקדת וספציפית, ומוכחת סטטיסטית לפחות.
אבל זה נכון, שהגילוי לגבי העופרת יוצר שאלות מתחומים רחבים הרבה יותר מקרימינולוגיה.
ומה עם שאלת האחריות? 612935
זו הייתה יכולה להיות הבהרה אילו הייתה התייחסות לנושא באופן ברור, אבל אין לאורך כל המאמר התייחסות לזה.
ומה עם שאלת האחריות? 612936
כי מטרת המאמר היא לפתור, לא לחלק אחריות. אבל הנה שאלה אחרת- האם פושעים אלימים הם באמת פחות חכמים?
ומה עם שאלת האחריות? 612939
אם אכן זה כך, ולשם בדיוק הדברים שלי חתרו - זו בעיה. ולכן הכותבים היו צריכים לתת על זה את הדעת. ומאין החכמה הופיעה?
ומה עם שאלת האחריות? 612971
ראשית, אני מקווה שאין וויכוח על עצם העניין - חיוני להפחית חשיפה לרעלנים, ואם נזכה בזאת לירידה משמעותית באלימות בחברה, זו תוצאה טובה מאוד. עד כאן יש הסכמה גורפת?

שנית, בחירה היא עניין מוסרי רק אם היתה לך אפשרות לבחור אחרת. קלפטומן הוא לא "סתם גנב". אין לו בחירה חופשית - הוא תמיד יבחר לגנוב. לכן הוא צריך להיות מטופל, ולא כלוא. אם אתה חושף ילדים לעופרת וכתוצאה מכך אתה פוגע קשות ביכולות הקוגניטיביות שלהם, לבוא ולהתלונן על ההתנהגות הפרועה שלהם זה טפשי.
ומה עם שאלת האחריות? 613018
קלפטומן ... תמיד יבחר לגנוב

זו טענה לא נכונה, כי קלפטומנים לא גונבים כשיוצרים אתם קשר עין. הם בוחרים - באופן חופשי יותר או פחות - להימנע מעימות חזיתי. יש להם דחפים לא רציונליים לגנוב (ולהיתפס) אבל על פי רוב הרצון החופשי שלהם בוחר אחרת.

כמו כן, לא ברורה המסקנה הלוגית של מניעת הכליאה. למוסד הכליאה יש הרבה ביסוסים (הגנת החברה מפני העבריין, הגנת העבריין מפני עצמו, הרתעת עבריינים אחרים, יצירת תחושה של צדק כללי, נקמה צרופה, ומן הסתם עוד). הביסוסים שהבאתי תקפים גם לגבי קלפטומן, אפילו אם נניח שהוא איננו עבריין.
ומה עם שאלת האחריות? 613107
לכליאה עשויים להיות נימוקים אחרים, נכון. אבל העניין שהועלה הוא השאלה המוסרית. התלוננו כאן שבירורים מהסוג המתואר במאמר הם מזיקים מבחינה מוסרית משום שהם מסירים את האחריות המוסרית מעל הפושע. נגד זה טענתי.

העניין עם הקלפטומן הוא שאנחנו אמנם יכולים להגן על רכושנו מפניו, אבל האחריות המוסרית שלו מפוקפקת, משום שרצונו אינו חופשי, אלא כפוי על ידי בעיה מוחית כלשהי. באופן דומה, אתה לא יכול לטעון ברצינות לאחריות מוסרית נגד אדם שגונב כדי להאכיל את ילדיו הרעבים (במציאות שבה אין ביטוח לאומי), או נגד אדם שהתנהגותו הפרועה נובעת מהצטברות עופרת במוח. אפשר לטעון שכדאי לכלוא אותם כדי להגן על החברה, אבל לטעון לאחריות מוסרית כאן זה מאוד בעייתי.
ומה עם שאלת האחריות? 613150
נראה שאתה דווקא מסכים אם הטענה שבירורים מהסוג המתואר במאמר מסירים את האחריות המוסרית מעל הפושע - רק חושב שזה לא מזיק אלא צודק.

העמדה שלי היא שהבירורים האלא עשויים להשפיע בשלב הטיעונים לעונש של הפושע, ולא בשאלת האחריות המוסרית.

רוב הקלפטומנים לא גונבים רוב הזמן. רוב הנערים שנחשפו לרמות מוגברות של עופרת בינקותם אינם אלימים. מכאן שבשתי הקבוצות האלה קיים רצון חופשי [*], וקיימת אחריות מוסרית על הבחירות האישיות.

ואפרופו בחירות. כולנו שקים של כימקלים. בין אם נשמנו עופרת ובין אם לא. הבחירות שלנו מושפעות מהחומרים שבסביבה שלנו, אבל אנחנו אחראיים עליהן, כל עוד אנחנו בני אנוש. כפי שלא יעלה על דעתנו לשלול זכות בחירה לכנסת ממי שנחשף לחומר מטמטם בילדותו, לא ניתן להסיר ממנו אחריות מוסרית.

--
[*] בהנחה ששכ"ג בהסתר פנים
ומה עם שאלת האחריות? 613152
החיידקים.
ומה עם שאלת האחריות? 613249
אני חושב שמה שטווידלדי אמר במשפט אחד קצר הוא התשובה הנכונה. רצון חופשי הוא לא כן-או-לא, אלא רצף. מאוד מתיישב עם ההסבר של דנט (תגובה 466941) לרצון חופשי, למרות שנדמה לי שהוא נזהר מלייחס רמות שונות של חופש לאנשים בוגרים.

אם מקבלים את זה, נשאלת השאלה מה עושים עם זה מבחינה משפטית. האמת היא שבלי לקבל את זה במפורש, מערכת המשפט כבר עובדת עם דרגות של רצון חופשי, אני לא בטוח שבצורה הכי טובה.
ומה עם שאלת האחריות? 613151
אני מניח שיש ספקטרום.
ומה עם שאלת האחריות? 613000
לתת את הדעת על שאלת האחריות? למה? צריך להשאיר משהו למאמר הבא.
מאמר מעניין, אבל, 612952
יש פה הנחה מוסווית שפושעים הם אנשים מוח פגום, קשרי נוירונים לא תקינים או בעלי איזשהו פיגור. האמנם?
מאמר מעניין, אבל, 612953
לא פושעים כי אם פושעים אלימים
מאמר מעניין, אבל, 612972
יש סוגים שונים של פגיעות מוחיות. לא כל פגיעה הופכת אותך לאלים, ולא כל פגיעה הופכת אותך ל''טיפש''. חולי אלצהיימר אינם דומים לחולי אפילפסיה. הטענה היא שחשיפה לעופרת פוגעת ביכולות שיש להן רלוונטיות להתנהגות חברתית.
אבולוציה או רבולוציה 613606
האלימות מעבר לגניטיקה (באם אכן יש אמירה בעניין-נושא לדיון בפני עצמו) ולהשפעה סביבתית (גם כן דיון בפני עצמו) נעוצה ככל הנראה בראקציה בסטריפ הרצועה שבין תיסכולים ועד תגובת מחדל נוכח חוסר הצלחה לבצע תהליך אבלוציוני ואדפציה למציאות המורכבת של מקצב ההתרחשות , אוטוסטרדות והפצצות המידע , היכולת לזהות ולברור את העיקר והחיוני מהתפל ולהסתנכרן לתוך התנועה. התגובה היא רבולוציה הבא לידי ביטוי באחת מצורותיה - האלימות. הצורות האחרות הן כמובן גם ויתור , אפטיה , חידלון ועוד..
אבולוציה או רבולוציה 624964
האם יש חומרים שגורמים לשימוש מוקצן במילים מסובכות (לטיניות וכאילו) ?

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים