![]() |
מתי כספי נפטר | 4263 | ![]() |
||||||
![]() |
|
![]() |
|||||||
![]() |
מתי כספי נפטר | 4263 | ![]() |
||||||
![]() |
|
![]() |
|||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
"וכשאת באה עם חיוך של עטלף, אני אומר לך שאני נורא עייף, ובכלל מה דעתך להתנדף" כל כך אהבתי את השירים שלו, השורה לעיל מתוך שיר על הכלבה שלו "ואזכור לטובה שהיית לי כלבה שברחה" שיר סיום. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
איזה גאון מוזיקלי הוא היה. היתה לו יכולת פנומנלית להלחין שירים שהם מצד אחד מורכבים הרמונית באופן קיצוני, ומצד שני קליטים ונגישים לכל אוזן. רק ז'ובים עולה בדעתי בתור מישהו שמשתווה לו מהבחינה הזאת. והלב נחמץ מזה שאנחנו לא יכולים לקרוא את מה שירדן היה כותב על מתי כספי. הנה שיר לא כל כך מוכר של כספי, שאני אוהב - "תגידי". שילוב מושלם בין מילים למנגינה. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
שומע את מתי כספי שר את ההימנון לסיירת של דליה רביקוביץ ורפי בן משה: ואין אחד שם שלא עלה על מוקש, באחד הימים, בדרכי האש. בגזרה הצפונית, בסיירת שקד, פני נער צעיר וזה המפקד. ואז מעט מעט פני הנער הופכים לפניו של פואד בן אליעזר ואח"כ לפניו של בנימין נתניהו, עד שלבסוף מופיעים פניו של לוחם צה"ל עטוי מסכה שחורה, כאילו היה חבר בפלוגת חיסול משטרתית באמריקה הלטינית. והלב מתמלא בגעגוע אל מה שאפפעם לא באמת היה ורק משל היה למה שיכול היה להיות. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לא נפטר | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אחד מגדולי המדענים שהיו כאן. אני גאה שזכיתי ללמוד אצלו. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
במוסף "תרבות וספרות" של הארץ התפרסמה בשישי האחרון הרשימה "אקורד בלתי־צפוי המגניב אל לב שומעו פרכוס קל של עונג", על יצירתו של מתי כספי. מעבר לתזה המופרכת (לדעתי) שמתי כספי "לא היה באמת ישראלי", הטקסט רצוף אי דיוקים וקביעות מוזיקליות תמוהות. למשל - מה זה "אורחים בלתי־קרואים וזרים לטוניקה של הסולם"? הכוונה מן הסתם ל"צלילים לא דיאטוניים", כלומר צלילים מחוץ לסולם; בטוניקה יש רק שלושה צלילים, אז כמעט כל הצלילים (בסולם ומחוצה לו) זרים לה. ולמה, לעזאזל, במאמר שכתוב בעברית מצוחצחת (מדי), לכתוב "די מינור" במקום "רה מינור"? לא צריך ידע בתיאוריה של מוזיקה כדי לקלוט את האבסורד שבטענה לפיה מילות השיר "יום מסה" נכתבו בתור "מספד על הטעות המרה ומעשה האיוולת של אובדן חצי־האי סיני שממנו נפרדה ישראל מרצון למען הסכם שלום". השיר המוקלט יצא לאור בשנת 1974, כמה שנים טובות לפני הביקור המפתיע של סאדאת בארץ ותחילת שיחות השלום, ועכשיו אני קורא בביום מסה [ויקיפדיה] שהמילים שלו התפרסמו לראשונה בכלל ב-1943 (!). בערך הויקיפדיה של השיר יש גם פרק שלם בשם "הסברה השגויה בפרשנות השיר". איזו עבודת עריכה גרועה. הוד ציפריותו נרדם פה בשמירה. |
![]() |
![]() |
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |